קרן אורה/יבמות/נו/א

קרן אורה יבמות נו א

דף נ"ו ע"א

גמרא רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. ופי' רש"י ותוס' ז"ל דבביאת שוגג פליגי כדמשמע כולי' שמעתין. אבל בהעראה לא פליגי ולכ"ע קנה לכל ובירושלמי משמע דפליגי נמי בהעראה. וכמו שהביאו הראשונים ז"ל ונראה דלשיטתייהו אזלי לשיטת תלמודין בהעראה נפק"ל מקיחה קיחה או ביאה ביאה וודאי קנין גמור הוא כגמר ביאה דמנ"ל לחלק אבל הירושלמי כבר כתבתי לעיל דמרבי לכולהו לביאת שוגג ולהעראה מחד קרא כדאמרינן התם יבמה יבא עלי' זו מדעת ולקחה לו לאשה אפילו שלא מדעת. וכן יבמה יבא עליה זו ביאה גמורה ולקחה לו לאשה אפי' ביאה שאינה גמורה וכיון דמחד קרא נפקא. כולהו דמיין להדדי. ולמ"ד דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה גם העראה בכלל. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דהירושלמי נמי לא קאמר אלא בהעראת שוגג הוא דפליגי. אבל בגמר ביאה אפי' שוגג כ"ע מודו וחילוף נוסחאות יש בין גירסת הירושלמי לפנינו ובין נוסחת הרמב"ן ז"ל דלפנינו איתא אמר ר' יצחק בן אלעזר במה פליגין כשהערה בה אבל גמר ביאתו כ"ע מודו דקנה לכל הדברים. אמר ר' מתניא לא פליגין אלא בבא עליה ועודה בית אביה. אבל אם בא עליה בבית בעלה כ"ע מודו דקנה לכל הדברים. אמר ר' יוסי מתניתין אמרה כן כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר. ונראה דר' יצחק ס"ל דלא פליגי אלא בהעראה בין בשוגג בין במזיד. אבל בגמר ביאה לכ"ע דבכל גוונא קנה לכל. ור' מתניא ס"ל דאפי' בגמר ביאה פליגי בעודה בבית אבי'. דכיון דעודה בבית אביה עדיין לא נשואה היא. אבל אם בא עליה בבית בעלה הרי היא כנשואה כמו באשה דעלמא. ואמר ר' יוסי דמתניתין מסייע ליה כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר. ובכל ענין שכנסה הרי היא כאשתו. ופלוגתא זו היא לענין ליורשה וליטמא לה ולהפרת נדרים. ובעי שם מהו שתאכל בתרומה ומייתי התם פלוגתא דשמואל ור' יוחנן דר"י אמר בכל גוונא אוכלת ולטעמי' אזיל דס"ל דקנה לכל דבר ושמואל אמר אם אכלה כבר אוכלת דאע"ג דס"ל דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה בתרומה שאני דמה"ת אוכלת אפילו ארוסה ומייתי התם סייעתא לשמואל מהא דתניא נפלה לפני יבם פקח אוכלת לפני יבם חרש אינו אוכלת עד שתכנס לחופה ותבעל לשם אישות כדאיתא בתוספתא והוא כנ"ל דע"כ לא פליגי אלא בבא עליה בבית בעלה. אבל אם כנסה לביתו לכ"ע אכלה. ולפ"ז לכ"ע יבם עדיף מבעל דאילו בעל אם נתחרש קודם כניסה לחופה לעולם אינה אוכלת וביבם חרש אם כנסה לביתו אוכלת:

וגירסת הרמב"ן ז"ל הוא דמסייע מתניתין דכנסה הרי הוא כאשתו לר' יצחק דבגמר ביאה כ"ע מודים דקנה לכל. ודחי ר' מתניא ואמר תיפטר מתניתין במכניסה לביתו. אבל בבית אבי' פליגי אפילו בגמר ביאת שוגג. ולפי שיטה זו אפ"ל דפליגי נמי בהעראה כיון דלא פליגי אלא בעודה בבית אבי'. אבל לשיטת הש"ס דילן דלא מחלק בין עודה בבית אבי' או בבית בעלה. א"כ היכי מצינן למימר דפליגי בהעראה וכי גרע יבמה מאשה דעלמא דהעראה עושה נשואה בכה"ג אם הכניסה לביתו ובא עליה וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל בשמעתין הכא. ומש"כ הרמב"ן ז"ל דחופה ביבמה לא אשכחן לא ידעתי למה לא תיהני בה חופה אח"כ. וכי משום דזקוקה היא מעיקרא לא תיהני לה חופה. וכיון דהשתא ארוסה היא אחר העראה פרחה ממנה זיקת יבמים וחלה עליה זיקת אירוסין. ובשלמא ביאת שוגג י"ל כיון דשלא מדעת היתה גריעא היא מארוסה ולא מהני לה מסירה לחופה. אבל אחר העראה ודאי לא גרע ממאמר לב"ש דמהני מסירה לחופה אחר כך ומה לי אם קידשה במאמר לב"ש. דחלה עליה זיקת אירוסין ושייכא ביה חופה. ומה לי אם קידשה בהעראה אם לא נעשית אלא ארוסה אמאי לא תהני בה מסירה לחופה לעשות נשואה. אלא ודאי נראה בהערא' לא פליגי הכא:

והנה כל סוגיא דלעיל פ' ד"א הא דבעי רבה מאמר אי נישואין עושה ע"כ אזלא כרב דס"ל דכל הביאות קנו לכל דלשמואל ודאי לא עדיף מאמר מביאה גרועה דלא איתרבי אלא לדברים האמורים בפרשה. וכן קאמר הש"ס התם להדיא השתא לא עבד בה מאמר כתיב יבמה יבא עליה בע"כ. אלא דמשמע קצת התם דאפי' בנפלה לו מן האירוסין מספקא ליה אי מאמר נישואין עושה למאי דמוקי התם דיפר בשותפות. והכא מסקינן לאידך לישנא דבנפלה מן האירוסין לכ"ע לא אכלה. אלא דהרמב"ן ז"ל כתב דהא דמחלק הש"ס בין נפלה מן האירוסין או מן הנישואין אלא לענין תרומה אבל לענין כל הדברים לרב בכל גוונא נשואה היא. בין מן האירוסין בין מן הנישואין. ולשמואל בכל גוונא לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. ומ"מ בנפלה מן הנישואין אוכלת בתרומה. כיון דבלא"ה ארוסה אוכלת בתרומה מה"ת. וכן משמע בירושלמי דתרומה ושאר דברים תרי מילי נינהו. וכמו שכ'. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שלא כתב לחלק בין נפלה מן האירוסין או מן הנישואין אלא לענין תרומה. אבל לענין שאר מילי לא כתב לחלק כמו שכ' בפי"א מהל' נדרים דשומרת יבם אינו מיפר נדריה עד שיבא עליה משמע דאיזה ביאה שיהיה. הרי הוא מיפר נדריה. וכן כתבו התוס' להדיא בסוטה ריש פ' ארוסה דלכל מילי אין חילוק בין אירוסין לנישואין. וכדמשמע התם בש"ס דלא כמו שכ' התוס' ז"ל כאן. ולפ"ז ג"כ לא תיקשי קושיית אבני מילואים שהבאתי לעיל מאלמנה לכה"ג דבגמר ביאה הוי עשה ול"ת דז"א דלרב נשואה היא לכל מילי בכל גוונא. ובאמת לא מסתבר לחלק בין מן האירוסין למן הנישואין אלא לענין תרומה דרבנן. ובזה שייך לומר כיון שכבר אכלה תו לא גזרינן. אבל לענין הפרת נדרים ושאר מילי מנ"ל לחלק בין מן האירוסין למן הנישואין. וכיון דרב אמר קנה לכל. ואין חילוק בין ביאת שוגג למזיד קנה אפילו מן האירוסין. וכן לשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אפילו מן הנשואין לא קנה דמנ"ל לחלק בדאורייתא בין מן הנשואין או מן האירוסין. אלא לא משמע כן מלישנא דהש"ס בלישנא קמא ושמואל אמר כי רבי רחמנא לאוקמי במקום בעל כו'. הא אפילו לאוקמי' במקום בעל לא רבי רחמנא לכל מילי דאורייתא ומ"ט שני הש"ס לישני' בלישנא בתרא. ושמואל כי רבי רחמנא לדברים האמורים בפרשה. אבל לכל מילי לא הא ללישנא קמא נמי הכי הוא וצ"ע:

גמרא כל ביאה שהבעל מאכיל בה כו'. ופי' רש"י ז"ל כגון ביאת חופה. והתוס' ז"ל פירשו על חופה שאחרי'. ולשיטת הרי"ף ז"ל א"א לפרש כן דהא העראה גם הבעל מאכיל בה. וי"ל דהרי"ף ז"ל לשיטתי' אזיל דס"ל העראה לא קניא בתחילת קדושין. ואין הבעל מאכיל בה. והרמב"ן והרשב"א ז"ל כתבו דהבעל מאכיל אם הכניסה לחופה ובא עליה מוכח מדבריו ז"ל דהחופה עם הביאה יחד ג"כ קונה. ועיין במשנל"מ ז"ל בפ"י מהל' אישות שכתב שם הרב המגי' דמדברי הרשב"א נראה לקמן (דף נז) דחופה שקודם קדושין לא מהני. ובדברי הרשב"א ז"ל כאן מבואר להיפך ושם יתבאר בעז"ה:

ויש להסתפק עוד בשמעתין בהא דפליגי רב ושמואל בביאת שוגג אם אפילו היא שוגגת נמי לא קנה לכל או אפשר דעתה דידה ודאי לא בעינן כיון דקונה אותה אפילו כשהיא ישינה. ועיקר פלוגתייהו הוא בשוגג דידיה. ואם נאמר כן אתיא הא דלעיל פ' ד"א דאמרינן השתא לא עבד בה מאמר כתיב יבמה יבא עליה בע"כ ככ"ע. וכן דין שלא כדרכה לא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל דלכאורה דין אחד לזה עם העראה ומן האירוסין לא אכלה:

אלא לשמואל קשיא. קשיא. ולא קאמר הש"ס תיובתא משום דאפשר לחלק דשאני הכא דמ"מ נשואה היא לו ויושבת תחתיו ולא שייך למיגזר בזה נישואין אטו קדושין דהא תחילת כניסתו מה"ת היא. וכמו שכ' לעיל ג"כ לפי שיטת הירושלמי דיבם עדיף מבעל. לפי גירסת התוספתא עד שתכנס לחופה. ובאמת עיקר האי מילתא דאין נישואין לחרש אחר קדושי תורה כגון שנתקדשה לו כשהיה פיקח או ביבם חרש טעמא בעי. והיכן מצינו בזה דבעי קנין חדש בשעת כניסה לחופה דלכאורה עיקר החופה היא הכניסה לביתו וליחדה לו לשם אישות ואז ממילא חשיבא נשואה. וא"כ בחרש נמי אמאי לא תיהני לה כניסה כיון שהיא אשתו גמורה ולא מצאתי מבואר בחרש כה"ג מה דינו לענין ליורשה. ולקמן בשמעתין דיש חופה לפסולות יתבאר יותר בזה בעז"ה:

ודין יבם שוטה ג"כ לא מצאתי מבואר ואפ"ל דשוטה לית ליה קנין כלל אפילו ביבמה כיון דאין לו שום דעת וצ"ע:

וראיתי בב"י סי' קס"ו שכ' ג"כ דמשמע ליה מדברי הרמב"ם ז"ל דלענין ליורשה וליטמא לו אין חילוק בין מן האירוסין או מן הנישואין. וכבר כתבתי לעיל דכן הוא דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל להדיא:

רש"י בד"ה משום רבנן לאשמעינן היכא דנולד לה בן מודו עכ"ל. ויותר הי' נראה דקמ"ל דלאחר מיתת הבן לא אכלה אע"ג דכבר אכלה דהא דאכלה בנולד לה בן לאו רבותא היא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף