פני יהושע/ברכות/לח/א

פני יהושע ברכות לח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בגמ' ואמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי כו' מ"ט זיעה בעלמא הוא כמאן כי האי תנא דתנן דבש תמרים כו'. לכאורה טפי הו"ל לאתויי סתם משנה דערלה דתנן אין סופגין את הארבעים אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים דמהאי מתני' מסיק הש"ס בפ' כל שעה דטעמא דמלתא משום דזיעה בעלמא הוא וכמו שפרש"י שם מדלא שמעינן בפירות גופייהו כו' ע"ש א"כ היינו להדיא כדמסקינן הכא דדבש תמרים מיקרי זיעה בעלמא משא"כ בהך פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע לא שמעינן הך מלתא כ"כ דטעמא משום דזיעה בעלמא אלא איכא למימר טעמא דרבי יהושע דפוטר מתרומה היינו משום דלא אשכחן תרומה במשקין אלא בתירוש ויצהר לחוד ועוד דלשיטת רש"י ותוס' אפילו תרומת תמרים ותאנים גופייהו לא הוי אלא מדרבנן כדמוכח מדוכתי טובא אלא דנראה דהא דלא מייתי ממתני' דערלה היינו משם דאיכא למימר דטעמא דמלתא משום דלא הוי כדרך הנאתן כדס"ד דרבי זירא התם בפ' כל שעה מש"ה ניחא ליה לאתויי מתני' דתרומה פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע והיינו כדמסקינן בפרק העור והרוטב דטעמא דרבי יהושע משום דס"ל דילפינן תרומה מביכורים ודון מינה ואוקי באתרה וביכורים ילפינן מתרומה והדר ילפינן מערלה פרי פרי מביכורים וא"כ דלפ"ז מכל הנך משמע דשום משקה לא מקרי פירי אלא יין ושמן א"כ ממילא דזיעה בעלמא נינהו כיון דלא מקרי פירי וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו ע"ש באריכות ומש"ה תו לא שייך לברך על דבש תמרים בפה"ע כיון דלאו פירי מקרי. ועוד נראה לי דכיון דלא מיקרי פירי לענין ביכורים דילפינן לה מתרומה כדפרישית מסוגיא דהעור והרוטב וכדתנן להדיא אין מביאין ביכורים משקה ובביכורים אשכחן דאינן נוהגות אלא בז' מינים דילפינן ארץ ארץ בגזירה שוה כדאיתא במנחות דף פ"ד דמה להלן בקרא דארץ חטה ושעורה שבח הארץ אף כאן שבח הארץ וא"כ לפ"ז ע"כ ממילא דהאי דבש דכתיב בז' מינים לאו בדבש תמרים איירי שהוא משקה אלא בתמרים גופייהו כן נ"ל נכון. וכבר הארכתי בזה בק"א למס' קדושין בפסק דין איסור חדש ע"ש ועיין עוד בסמוך מה שאכתוב בדברי התוס':

בתוס' בד"ה האי דובשא דתמרי כו' ולאפוקי מהלכות גדולות שפירש דמיירי שנתן לתוכן מים. וכבר האריכו הרשב"א והרא"ש ז"ל לפרש טעמא של בה"ג שהביאו גם כן רבינו האי גאון ז"ל ומסקו במילתייהו דטעמייהו משום דדבש כתיב בפרשה ולא תמרים. ובאמת שאין פירושם מספיק דאכתי היאך פליג בה"ג על הגמ' דאמרינן להדיא דטעמא דמר בר רב אשי היינו משום דס"ל כר' יהושע בתרומה וממילא משמע דאיירי בכה"ג גופא שלא נתן לתוכה מים כדמוכח מסוגיא דהעור והרוטב ומכ"ש דקשה טפי לפי מה שכתבתי בסמוך דאדרבא מתרומה וביכורים דאיתקש לתרומה שמעינן דדבש הנזכר בשבח הארץ לגבי ז' מינים היינו בתמרים גופייהו ולא בדבש הזב מהם וכדמשמע נמי לקמן דף מ"א בהא דאמר רבי חנן כל הפסוק כולו דארץ חטה לשיעורין נאמר ומסיק דשיעורא דדבש היינו ככותבת הגסה ביוה"כ א"כ משמע להדיא דאיירי בתמרים גופייהו ולא בדבש הזב מהם:

מיהו ראיתי בלשון הגהת אשר"י בשמעתין שרוצה לפרש פי' בעל הל' גדולות בענין אחר דאין כוונתו דבדבש תמרים שלא נתן לתוכה מים מברך בפה"ע דהא ודאי ליתא כיון דלרבי יהושע לא מקרי פירי לענין תרומה אלא דעיקר דברי בה"ג היינו משום דקשיא ליה במאי דקאמר מר בר רב אשי דמברך שהכל ואי ס"ד דאיירי בדבש תמרים שהן בעין בלא מים נהי דלא מברכינן עלייהו בפה"ע כיון דלא הוו כפירי כדאשכחן בתרומה אכתי בורא פרי האדמה הו"ל לברוכי כדאשכחן בשאר פירות העץ דכל מאי דלא הוי עיקר הפירי מברכינן בורא פרי האדמה כדאשכחן לעיל גבי מיני נצפה דאפי' על העלה ועל התמרות מברכים בפה"א ואמאי קאמר דמברך שהכל שאין סברא להוריד אותן משני מעלות. אע"כ דהא דמברך שהכל היינו כשנתן לתוכה מים ואפ"ה תליא שפיר בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע ע"ש באריכות. ולענ"ד הוא פי' כפתור ופרח בישוב שיטת בה"ג דלא ליפלוג אסתמא דתלמודא אלא שכבר כ' הב"י בא"ח סי' ר"ב שכל המפרשים חולקים על פי' הגהת אשר"י. מיהו למאי דפרישית היה באפשר לומר דטעמא דבה"ג לפי שסובר דהא דמסקינן הכא דטעמא דמר בר רב אשי דאמר זיעה בעלמא הוא ותליא בפלוגתא דר"א ורבי יהושע היינו לסברת אביי דפ' כל שעה דטעמא דערלה משום דזיעה בעלמא הוא. משא"כ לרבי זירא התם דמשמע דלא ס"ל הך סברא דזיעה בעלמא כלל וא"כ ע"כ סובר דטעמא דרבי יהושע דפוטר בתרומה היינו מגזירת הכתוב וכולה סוגיא דפ' העור והרוטב דגמר פירי פירי נמי לאו משום דזיעה בעלמא הוא אלא משום גזירת הכתוב וכמ"ש הרשב"א ז"ל בשמעתין בתחלת דבריו בשם הראב"ד ע"ש וכדמשמע לכאורה מלשון התוס' בפ' כל שעה ואף שבק"א בקידושין העליתי בראיות ברורות שאין לפרש כן מ"מ כיון שמצינו סברא זו ברבוותא קדמאי שפיר מצינן למימר דבה"ג נמי הכי ס"ל כן נראה לי ועדיין צ"ע:

ויותר נ"ל דטעמא דבעל ה"ג היינו משום דמשמע ליה דהא דמסקינן בסמוך בגמ' והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברכינן עלייהו בפה"ע מ"ט במילתייהו קיימו אסוגיא דלעיל קאי לאשמעינן דלא קיי"ל כהאי דמר בר"א אלא כשנתן לתוכו מים אבל בלא מים היינו טרימא ומברכין עליה בפה"ע ואע"ג דרש"י מפרש האי דטרימא בענין אחר דהיינו תמרים הכתושין קצת ואינן מרוסקי' אפ"ה לא ניחא ליה לבעל ה"ג לפרש כן והיינו משו' דל' הלכתא משמע מכלל דפליגי ובאמת בטרימא כפרש"י לא אשכחן דפליגי דהא רבא ורב אסי פשיטא להו דבמלתייהו קיימי ונהי דהאי מרבנן בעי מיניה דרבא מ"מ מסתמא לבתר דפשטא ליה רבא קביל מיניה אע"כ דהא דקאמר והלכתא היינו לאפוקי ממאי דאמרינן מעיקרא דמר בר"א אפי' בכה"ג ס"ל דמברך שהכל משום דהיינו טרימא היינו דובשא דתמרי כן נ"ל:

בגמרא שתיתא רב אמר כו' מתיב ר' יוסף ושוין שבוחשין כו'. נראה דר"י משמע ליה דרב ושמואל בעבה פליגי דברכה אין שום סברא לומר דמברך במ"מ אבל בעבה שפיר מצינו למימר דפליגי בהך פלוגתא דלעיל דף ל"ו דפליגי ר' יהודה ור"נ בקמחא דחיטי ופירשו התוס' שם דהיינו בקמח שמייבשים בתנור ואם כן הוה דומיא דשתיתא דהכא דהיינו נמי שמייבשים בתנור ובזה נתיישב גם כן הא דמסקינן בסמוך וצריכא דרב ושמואל ולכאורה יש לדקדק דנהי דשמואל שפיר צריכא כיון דאיירי ברכה דלרפואה קא מכוון ס"ד דלא מברך קמ"ל דמברך משא"כ מימרא דרב דאיירי בעבה לא איצטריך כלל אבל למאי דפרישית א"ש דבעבה נמי איצטריך לאשמעינן דמברך במ"מ דלא דמי לקמחא דחטה או לכוסס את החטה ונראה עוד לומר דהא בהא תליא דאי לא הוי מברך ארכה כלל משום דלרפואה קא מכוון א"כ אפילו בעבה לא הוי אלא מיעוטא דמיעוטא דרוב תבואות אין עומדין סתמא לעשות ממנה שתיתא ואפילו אותן הנעשים ממנו שתיתא רובא דאינשי ברכה עבדי להו כיון שהוא דרך רפואה וא"כ לפ"ז בעבה לא הוי מברכינן אלא בפה"א דומיא דכוסס את החטה או קמחא דחטה משא"כ השתא דברכה נמי מברכינן כיון דאית ליה הנאה מיניה א"כ שפיר שייך לברך במ"מ בעבה כן נראה לי נכון:

שם א"ל אביי ואת לא תסברא והא תנן כל האוכלים אוכל אדם לרפואה. ויל"ד דאכתי מי דמי דהא מצ"ל דהא דאמרינן דכל אוכלים מותרים לאכול לרפואה היינו בדלא מוכח מילתא דלרפואה קעביד משא"כ הכא דלר"ח דלאכילה עבה עבדי ליה ולרפואה רכה עבדי ליה א"כ מוכח מילתא דלרפואה קא מכוון ואימא דאסור ואפשר דמשמע ליה לאביי מדנקט כל האוכלים ממילא משמע אפילו בכה"ג היכי דמוכח מילתא נמי שריא ועי"ל דסתם אכילה לרפואה נמי יש בהם שינוי שאין עושין אותן העומדים לרפואה כמו שעושין בהנך העומדות לאכילה וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.