ערך/מצוה הבאה בעבירה
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
מצוה הבאה בעבירה
מקור
בגמרא בסוכה (כט:-ל.) אמרו: לולב הגזול כו' פסול כו' אלא גזול כו' אמאי לא, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה שנאמר (מלאכי א יג) 'והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה' גזול דומיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא כו' אלא לאו משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.
ובירושלמי (חלה פ"א ה"ה, שבת פי"ג ה"ג) אמרו: מצה גזולה אסור לברך עליה כו' א"ר אילא אלה המצוות (ויקרא כז לד) אם עשייתן כמצותן הרי הן מצוות ואם לאו אינן מצוות[1].
מדאורייתא או מדרבנן
נחלקו הראשונים אם פסול מצוה הבאה בעבירה הוא מדאורייתא או מדרבנן:
- דעת התוספות (סוכה ט. ד"ה ההוא) שהוא מדרבנן.
גדרה
האחרונים נחלקו האם מצוה הבאה בעבירה הוא פסול בגוף הדבר כמו פסול בעל מום בקדשים, או שהוא רק פסול בקיום המצוה:
- דעת המנחת חינוך (מצוה שכה אות ט, כפי שביארו השערי יושר ש"ג פי"ט), שמצוה הבאה בעבירה אינה פסול בעצם אלא רק בפסול בקיום המצוה.
- דעת רבי שמעון שקאפ (שערי יושר שם), שפסול מצוה הבאה בעבירה הוא פסול בעצם דומיא דבעל מום בקדשים[3]
- דעת רבי אהרן קוטלר (שו"ת משנת רבי אהרן, סימן י אות ה), שיש שני דינים במצוה הבאה בעבירה. אחד, הנלמד מן הפסוק 'והבאת גזול ואת הפיסח'[4], שהוא פסול בחפצא כמו פסול בעל מקום בקדשים. והשני, הנלמד מן הפסוק 'אלא המצוות'[5], שהוא פסול בקיום המצווה אך אינו פסול בחפצא.
במצווה קיומית
דעת המנחת חינוך (מצוה שכה אות ט) שלא נאמר דין מצוה הבאה בעבירה אלא גבי מצוה חיובית שחייב לקיים רצון בוראו וכיון שהוא עבירה אין הקב"ה רוצה בכך ולא לרצון לפניו וכיון שלא יצא ידי חובת המצוה ממילא לא עשה המצוה וביטלה. מה שאין כן במצוה קיומית אף שלא קיים למעשה רצון הבורא אך גם לא ביטל המצווה. ודוגמא לדבר: אוכל בסוכה גזולה, שביום הראשון שהוא מצוה חיובית אם יושב בה לא יצא ידי חובתו וביטל המצווה, מה שאין כן בשאר ימים שהיא מצוה קיומית, אף שלא קיים רצון בוראו אך גם לא נוכל לדונו כאוכל מחוץ לסוכה.
כשיומא קא גרים
בירושלמי פרק האורג מבואר שקורע בשבת יצא ידי קריעה ולא דמי למצה גזולה דיומא קא גרים ויש התר בחול (כ"פ בקרבן העדה). ועי' נהור שרגא (יבמות ב. ד"ה ואחות) שביאר עפי"ז הא דייבם נדה קנאה וכדהוכיחו התוס' (יבמות שם) מגמ' פסחים, אף דהוה בעבירה, ועי"ש עוד שיישב עפ"ז שיטת הריב"א דבחפר ביו"ט לכסות הדם דאין לוקה אף דאין עדל"ת ועשה דמ"מ הלאו נדחה, והקשה הנובי"ק בסוף הספר דכיון דלא נדה העשה הוה מצוה הבאה בעבירה ושוב לא נדחה אף הלאו, ולהנ"ל א"ש דכשיומא קא גרים ל"ח באה בעבירה.
- ↑ ראה להלן ביאור רבי אהרן קוטלר בצורך בשני מקורות אלו.
- ↑ וכן מבואר בדברי התוס' בסוכה (ל. ד"ה משום), ראה מהרש"א שם.
- ↑ כמבואר בגמרא בסוכה (ל.) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, שנאמר 'והבאתם גזול ואת הפיסח ואת החולה', גזול דומיא דפיסח, מה פיסח לית ליה תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא. הרי שדימתה הגמרא פסול מצוה הבאה בעבירה לפסול בעל מקום בקדשים שהוא פסול בעצם.
- ↑ סוכה (ל.), הובא לעיל.
- ↑ ירושלמי (חלה פ"א ה"ה, שבת פי"ג ה"ג), הובא לעיל.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |