ערך/רבי שמעון בר יוחאי

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי רבי שמעון בר יוחאי

עץ חרובים או תמרים

במדרש רבה (אסת"ר ג ז) הגירסא "והוון אכלין חרובין ותמרים", וביפה ענף שם כתב שתיבת ותמרים ט"ס וכמבואר בבבלי (שבת לג:) שנברא לו עץ חרובים ולא הוזכרו תמרים. אמנם במדרש תלפיות (ענף חרוב מערת רשב"י) כתב קבלה איש מפי איש עד רשב"י שאותו אילן של חרובין שהיה לרשב"י במערה היה נהפך בכל ערב שבת לאילן של תמרים.

כיצד נהנה רשב"י מהמעיין והחרובים הלא הם מעשה ניסים

בקונטרס נס על הגבעה (סו"ס גבעת הלבונה, סימן ז) כתב שאין זה קושיה כלל כיון דשם היה פיקוח נפש שירא לצאת לחוץ מאימת המלכות כנזכר שם בגמרא ואם לא היה אוכל ממה שנברא לו שם במערה ע"י נס היה מת ברעב, ולצורך פיקוח נפש הותרו אפילו איסורים חמורים ומכל שכן הא דאין נהנים ממעשה ניסים.

כיצד אכל רשב"י מהפירות הרי היו ערלה

בגמרא בשבת (לג:) מבואר שנברא לרשב"י ולבנו עץ חרובים.

והקשו האחרונים כיצד אכל רשב"י מהפירות הרי היו אסורים באיסור ערלה.

הגר"ח קניבסקי (דרך אמונה, באור ההלכה, מעשר שני ונטע רבעי פ"י ה"ו) על פי דעת הרמב"ם שהעולה מאליו ברשות הרבים פטור מערלה, ואם כן המערה שלא היתה שלהם ולא זכו בה הרי העץ הגדל שם כגדל מאליו ברשות הרבים ופטור מערלה, אך כתב שם שלדעת החולקים אכתי קשה.

רבי ישכר דוב מבעלז יישב ע"פ המבואר בירושלמי (ערלה פ"א ה"א) שגפן הנטועה בחורשין פטורה מערלה מפני שאינה מן היישוב. ובזוהר חדש (פ' כי תבוא) מבואר שהמערה שנחבאו בה רשב"י ובנו היתה במדבר וממילא החרוב היה פטור מערלה.

כעין זה כתב הגר"ח קניבסקי (שם) על פי מה שפסק הרמב"ם שם, שעץ העולה מאליו במקום טרשים פטור, ואף כאן הוי כעלה במקום טרשים שאין דרך בני אדם לזרוע שם. ואף שהרמב"ם כתב שטעם הדבר משום שאין דרך בני אדם ליטפל בו להביא פירותיו לישוב והוי כאין עומד למאכל וזה לא שייך לכאורה בעץ החרובים של רשב"י שמתחילה נברא כדי שיאכלו ממנו. מכל מקום כיון שאין דרך בני אדם ליטפל בו ממילא אפילו אם הוא יטפל בו ויביא פירותיו לעיר ויאכלם מכל מקום לא מקרי עץ מאכל כיון שאין דרך לאכול פירות עץ כזה ממילא אף האוכלן בטלה דעתו, ולפי זה י"ל שאף רשב"י לא אכל מעץ זה הגדל במקום טרשים אלא רק מחמת הסכנה שהיה פיקוח נפש והיו מוכרחים לאכול ממנו, אבל על ידי זה לא נעשה עץ מאכל ובטלה דעתם.

עוד יישב הגרח"ק שעץ שנברא בנס הרי הוא כאילו הועבר בגושיו מחו"ל שמבואר בירושלמי (ערלה פ"א ה"א) שאין בו משום ערלת ארץ ישראל, והוא הדין אם הובא בגושיו משמים שהרי מיד עשה פירות כעץ ישן. ויתכן גם שלא ינק כלל מהארץ שהרי היה במקום שאינו ראוי לזריעה ואף שעשה פירות וע"י נס ינק מהארץ מ"מ כיון שהארץ לא משתנית ועץ אחר אי אפשר לנטוע שם, ממילא אין זה כדרך יניקה מן הארץ ואין חייב בערלה.

בקונטרס נס על הגבעה (סו"ס גבעת הלבונה, סימן ז, בשם הב' הגדול בתורה כמר מרדכי יודא לובארט יחי' מקוטנא) יישב על פי דברי הבית יצחק (יו"ד סימן פד) בביאור דברי הרד"ק לענין נס אשת עובדיה שאמר לה אלישע שאינה צריכה לעשר את השמן כיון שהוא מעשה ניסים, וביאר הבית יצחק שאין רע יורד מן השמים ולכן אין צריך תיקון וענין המעשר הוא שהדבר צריך תיקון זה להתעשר. ולפי זה יש לומר ע"פ מה שכתוב בזוהר הקדוש (קדושים דף פז) שטעם ערלה כיון שהאילן צריך תיקון עדיין עד ג' שנים כדי שיהיה ראוי לאכול ממנו, ואם כן בדבר נס אין צריך תיקון זה.

בספר מאור ישראל (להגר"ע יוסף, ח"א עמוד צ) כתב שכיון שהיה דרך נס לא הוצרכו לשמור שנות ערלה ורבעי, שהכתוב אומר וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, אבל מה שנברא בידי שמים בדרך נס אינו חייב בערלה.

וע"ע דעת משה (לרה"ק ר"מ מבויאן קראקא, סימן סח).

מעבר לתחילת הדף