ערך/נחם
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
נחם
מקור
בירושלמי (ברכות פ"ד ה"ג) איתא אמר רבי אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין, יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע. מהו אומר, רחם ה' אלקינו ברחמיך הרבים וכו'[1] וכך מובא גם בירושלמי במסכת תענית (פ"ב ה"ב).
זמן אמירתה
- באיזו תפילה
פשטות לשון הירושלמי מורה לומר נחם בכל התפילות, כדרך שמזכיר מעין המאורע בר"ח, פורים ותענית. וכ"פ הכלבו (סימן סב) שאומר אותה בכל תפלות תשעה באב. וכ"כ האבודרהם (סדר תפילת התעניות) בשם רב עמרם גאון. וכן תמה הרא"ש (תענית פ"ד) על מנהג העולם לומר נחם בתפילת מנחה לחוד, והרי הזכרה מעין המאורע שייכת בכל התפילות. וכן פסק השו"ע (סימן תקנז ס"א): בתשעה באב אומר בבונה ירושלים, נחם ה' אלקינו את אבלי ציון. ודקדק המשנה ברורה (סק"א) מדבריו שצריך לומר תפילה זו בכל התפילות וכדעת הרא"ש. וכ"כ הברכי יוסף (שם) שכ"כ הלחם משנה (סוף הל' תענית) בדעת הרמב"ם, וכן נראה דעת הרב טור ברקת, וכן הוא מנהגינו, ע"כ. וכ"כ בילקוט יוסף (קצוש"ע או"ח סימן תקנז) כמנהג ירושלים.
האבודרהם (סדר תפילת התעניות) כתב בשם רב סעדיה גאון שאין אומרים נחם אלא במנחה. וכן פסק הרמ"א (סימן תקנז ס"א): והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפילת מנחה של תשעה באב, לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על נחמה.
הב"ח (סימן תקנז) ביאר מנהג העולם לומר נחם רק בתפילת מנחה, כעין סברת הריטב"א שעד תפילת מנחה אנו כמי שמתו מוטל לפניו שלא שייך לנחמו, ורק במנחה אנו דומים למי שמתו נקבר ואפשר לנחמו.
והבית יוסף (שם) ביאר דעת רס"ג על פי המבואר בתענית (כט.): בשבעה נכנסו נכרים להיכל כו' ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, ע"כ. וכיון שלעת ערב הציתו האש במקדש לכך באותה שעה מזכירין שפלות ירושלים ואבליה ומתפללים על תנחומיה[2].
נמצא שלדעת הב"ח תפילת נחם ראוי לאומרה בשעה הראויה לנחמה, ואילו לדעת הב"י אדרבה יש לאומרה בשעה שהציתו האש במקדש.
והאר"י (שער הכונות, דרושי חג השבועות, דרוש א) ביאר מה שנהגו לומר במנחה פסוקי נחמה, אף שמבואר בגמרא בתענית
שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ]
פרמטרים [ 3 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית () שביום תשעה באב לפנות ערב הציתו האש בבית המקדש. כי בתחילה הרגו האויבים בבני ישראל וחשבו ישראל שלא יהיה ח"ו תקוה למפלתן, וכשהציתו אש בהיכל אמרו מזמור לאסף ושמחו שמחה גדולה וקבלו נחמה, כי אם ח"ו לא היה הקב"ה משליך חמתו על עצים ואבנים לא היתה תקומה לשונאי ישראל, וכמו שנאמר (איכה ד יא) "כלה את חמתו ויצת אש בציון"[3]. ומכח זה הסיק האר"י שהמנהג הנזכר הוא טוב ונכון.
ובספר פרי עץ חיים (שער חג השבועות פ"א) הוסיף לכך מה שהנהיג האר"י לנקד שם הוי"ה במנחה בסגול שהוא ניקוד ספירת החסד, לרמז על החסד היורד בעת החורבן דוקא.
- המקום בתפילה
בירושלמי שם מובא: רבי אבדימא דציפורין בעי קומי [- שאל לפני] רבי מנא, איכן אומרה. א"ל ועדיין אין את לזו, כל דבר שהוא לבא [- בקשה להבא] אומרה בעבודה, וכל דבר שהוא לשעבר אומרה בהודאה. ומתניתא אמרה כן ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבא. דהיינו שתפילה זו שהוא בקשה לעתיד יש לאומרה בעבודה, בברכת רצה[4].
אמנם מנהג העם כבר בזמן הראשונים היה לאומרה בברכת בונה ירושלים ולא בברכת עבודה. הרא"ש (תענית פ"ד) מבאר שהעם סמכו במנהגם על דברי רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת שאמר משמיה דרב (ע"ז ח.): אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה, אומר. וכיון שתפילת נחם עוסקת בתפילה על בנין ירושלים, לכן נהגו העם לאומרה בברכת בונה ירושלים ולא בברכת עבודה. וכ"כ הרי"ף (תענית י.).
המתענים בעשירי באב
בירושלמי (תענית פ"ד) מובא על רבי יהושע בן לוי שהיה צם תשיעי ועשירי באב וכן נהג רבי אבון. ורבי לוי היה צם תשיעי וליל עשירי.
וכתב השל"ה
שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ] (של"ה/תענית/נר מצוה#י): שנראה בעיני מנהג טוב שאותן המתענים בליל עשירי ומקצת יום עשירי יאמרו נחם בכל התפילות מתפילת מנחה של ט' באב ואילך, בערבית, שחריות ומנחה אם עדיין הוא מתענה.
השל"ה מוסיף שאין בכך חשש משנה ממטבע שטבעו חכמים כיון שיכול לחדש דבר בכל אחת מהברכות האמצעיות מעין הברכה[5].
נוסח התפילה
בירושלמי איתא: מהו אומר, רחם ה' אלקינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים ולישראל עמך נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה כי באש היצתה ובאש את עתיד לבנותה[6] כאמור ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.
התפילה פותחת בתיבת "רחם" בנוסח הירושלמי, וכן מובא בסדר רב עמרם גאון ובסידור רב סעדיה גאון וברמב"ם.
הריטב"א (שו"ת סימן סג) חילק בין התפילות וכתב שבערבית ושחרית כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה, אומר רחם. ובמנחה שדומה למי שנקבר מתו, אומר נחם. כך גם הביא בספר המנהיג את מנהג צרפת ופרובאנס שנהגו כן.
- שילוב התפילה בברכת בונה ירושלים
לפי נוסח הירושלמי אין חתימה לתפילת נחם, והיא פותחת בנוסח שונה מברכת בונה ירושלים שלפי נוסחינו[7].
לפי נוסח מנהגינו שתפילת רחם מוספת על ברכת ובנה ירושלים, אך יש לה חתימה בפני עצמה.
בנוסח תימן (בלדי) תפילת רחם מחליפה את ברכת בונה ירושלים.
לעיון נוסף
- שו"ת יחוה דעת (ח"א, סימן מג - שינוי נוסח התפילה כיום. סימן מד - באלו תפילות מוסיפים תפילת נחם)
- ↑ הנוסח המלא ראה להלן.
- ↑ וכעי"ז מצאנו בטעם שמניחים תפילין במנחה, שכתב הגר"א שהוא מחמת שאז הציתו אש במקש ותם עוונך במה ששפך הקב"ה חמתו על עצים ואבנים (הו"ד במשנה ברורה סימן תקנה סק"ג).
- ↑ ויסוד הדברים באיכה רבתי (פרשה ד) בטעם הדבר שאמרו מזמור לאסף באו גוים בנחלתך, וקינה לאסף מיבעי ליה, עי"ש משל על זה.
- ↑ פני משה שם.
- ↑ עיין לעיל בדברי הרא"ש בענין תפילת נחם בברכת בונה ירושלים.
- ↑ בכת"י ליידן: לנחמה.
- ↑ אנמם בנוסח ארץ ישראל הקדום תפילת רחם ה' אלקינו וכו' היא הנוסח הקבוע של ברבת בונה ירושלים, וממילא אף לנוסח הירושלמי תפלת נחם מוספת על ברכת בונה ירושלים ולא מחליפה אותה.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |