ערך/חול המועד
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
חול המועד
היאך נקרא - אם נקרא חול המועד
יש שקראוהו חול המועד[1], ויש הקוראים אותו בשם "מועד"[2], בראשונים ובפוסקים ובטוש"ע נקרא גם בשם חול המועד, וכ"ה בלשון בני אדם.
והוא בכלל מקראי קודש ונכלל במה שנאמר: אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש [חגיגה יח.][3]. אמנם התשב"ץ [ח"ב סי' ר"ו] כתב דלהסוברים דמלאכת חוה"מ מדרבנן, אינו נחשב בכלל "מקראי קודש"[4], כיון דהקראי אסמכתא בעלמא.
אם נקרא יום טוב
כתב במגן אברהם (תקע סק"ה) דמקרי י"ט, ובפרי מגדים מפרש שכוונתו שבלשון בנ"א מקרי י"ט. וראו שדי חמד (אסיפת דינים, חול המועד, אות ו'), אנציקלופדיה תלמודית (כרך יג עמ' קד), קובץ בית אהרן וישראל (גליון קג).
אילו ימים הם חול המועד
חול המועד שהן הימים שבין ראשון של פסח לשביעי ושבין ראשון של חג הסוכות לשמיני עצרת [טור או"ח תק"ל].
איסור עשיית מלאכה בחול המועד
ימים אלו מותרין בכל מלאכה מן התורה אלא שחכמים אסרום במקצת מלאכות[5][טור שם][6], וכיון שהן מדרבנן הלכך התירו דבר האבד פירוש שהוא אבד אם לא יעשנו והתירו כל צרכי רבים ואפי' צרכי יחיד אם אינו מעשה אומן והתירו כל צרכי המועד ואפי' בדברים האסורים התירו בשביל הפועל אם אין לו מה יאכל [טור שם].
אמנם יש מהראשונים[7] הסוברים שאיסור עשיית מלאכה בחול המועד היא מה"ת.
להסוברים שמלאכת חוה"מ מדרבנן, העושה מלאכה בחול המועד, מכין אותו מכת מרדות, [רמב"ם הל' יו"ט פ"ז ה"א עיי"ש לפי שאיסורו מדברי סופרים].
וע"ע ערך מורחב *איסור עשיית מלאכה בחול המועד.
דיני גילוח בחול המועד
מצוה לגלח בערב יום טוב, [שו"ע או"ח תקל"א]. אין מגלחין במועד, אפילו אם גילח קודם מועד, אפילו אם היה אנוס ומפני כך לא גילח בעי"ט, אינו מגלח במועד, והוא הדין למי שהיה חולה ונתרפא במועד, [שו"ע שם]. ואלו מגלחין במועד, מי שיצא מבית השביה ולא היה לו פנאי לגלח קודם המועד, ומי שיצא מבית האסורים ואפילו היה חבוש ביד ישראל שהיו מניחין לו לגלח, וכן המנודה שהתירו לו ברגל, וכן מי שנדר שלא לגלח ונשאל על נדרו ברגל, וכן הבא ממדינת הים בחול המועד, או שבא בערב הרגל ולא היה שהות ביום לגלח, והוא שלא יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לטייל, [שו"ע שם]. קטן מותר לגלח במועד, אפילו נולד קודם הרגל, [שו"ע שם], ויש אומרים דאפילו בפרהסיא שרי[8]. אבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל, מותר לגלח בחול המועד, [שו"ע שם, והרמ"א שם הביא דמי שהמיר לדת כותי וחזר בתשובה, ודרכו לגלח, מותר לגלח במועד[9].
נטילת שפה בחוה"מ
כל אדם מותר ליטול שפה בחול המועד, והרמ"א שם הוסיף דאפילו בפרהסיא.
חפיפה וסירוק בחוה"מ
מותר לחוף ולסרוק ראש במועד, אף על פי שמסיר שער, ואין בזה משום גילוח[10].
תספורת בחול המועד
אף על פי שהתירו להסתפר, לא יסתפר ברשות הרבים אלא בצנעה, [שו"ע שם].
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |
- ↑ כ"ה ברמב"ם יום טוב פ"ו הכ"ב, ור"ל שכ"ה בלשון הרמב"ם.
- ↑ עי' בפהמ"ש להרמב"ם ריש מו"ק (קאפח), שבמשנה נקרא מועד, ובפהמ"ש שלפנינו משובש, ועי"ש בהגהות הגרי"פ ובתוי"ט ד"ה במועד.
- ↑ וכ"ה במכילתא פרשה ט ובתו"כ אמור פרשה יב לר' עקיבא, וברמב"ם יום טוב פ"ז ה"א, [עיי"ש דלכן הוא אסור בעשיית מלאכה]. וכ"מ ברא"ש הלכות קטנות סי' טז.
- ↑ עיי"ש נ"מ בזה לענין יעלה ויבוא.
- ↑ וכן כתבו התוספות בפרק ב' דחגיגה (דף י"ח א) והרא"ש ריש מועד קטן
- ↑ ועיי"ש בטור דאע"ג דילפי' להו מקראי טובא אסמכתות בעלמא נינהו אבל עיקרן אינו אלא מדרבנן.
- ↑ כ"ה הב"י שם דעת הרמב"ן והרשב"א דעיקר חולו של מועד ודאי דבר תורה הוא והיינו כשאינו לצורך מועד ואינו דבר האבד אבל לצורך המועד אי נמי שלא לצורך המועד אלא שהוא דבר האבד מותר מן התורה לגמרי אלא שהחכמים אסרו מדבריהם קצת מלאכות אלו, ועיי"ש בב"ח לצדד כדעתם וטעמו דכיון דביום טוב לא התירה התורה אלא לצורך אוכל נפש מכלל דבחולו של מועד מותר כשהוא לצורך המועד אפילו אינו אוכל נפש ומדכתיב (ויקרא כג ח) כל מלאכת עבודה לא תעשו שהוא לומר אפילו מלאכת דבר האבד אסור כמו שפירש רש"י בפרשת אמור (שם ד"ה מלאכת) מכלל דבחולו של מועד מותר בדבר האבד דאם לא כן מאי איכא בין חולו של מועד ליום טוב.
- ↑ וכן משמע ממרדכי, והו' בשו"ע שם.
- ↑ והוא מתה"ד סי' פ"ו.
- ↑ המקור לזה במרדכי ריש מ"ק.