ערך/דבר האבד בחול המועד

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי דבר האבד בחול המועד

דבר האבד היא מלאכה, שאם לא תיעשה בזמנה, עלול להיגרם הפסד.

היתר מלאכת דבר האבד בחוה"מ

דבר האבד, מותר לעשותו בחול המועד בלא שינוי, [שו"ע או"ח תקל"ז א'], ולכן שדה בית השלחין שהתחיל להשקותה קודם המועד, מותר להשקותה, שכיון שהתחיל להשקותה קודם לכן אם לא ישקנה עכשיו תפסד, אבל שדה הבעל שאין משקין אותה אלא להשביחה יותר, אסור להשקותה, [שו"ע שם עפ"י משנה וגמ' מו"ק ב.].

איסור מלאכה להרווחה

מקור האיסור הוא במשנה מו"ק ב. שהתירו השקאה רק בבית השלחין דהוי דבר האבד אבל בבית הבעל דליכא אלא הרווחה אסור אמנם לדעת ר"מ בברייתא מותר גם הרווחה.

הרווחה בלא טירחא כלל

שיטת רש"י בכת"י דגם הרווחה מותרת בליכא טירחה ומה"ט מותר למשוך מאילן לאילן. והביאו הריטב"א דף ב'. והתורא"ש דף ב', וכ"מ בתוס' מו"ק ו: לתי' אחד [לגבי הרבצה שהיא השקאה מועטת ונקטי' בזה כרבנן או דאף ראב"י עצמו מודה שמותר]. אולם לדעת הרי"ף שם [עפ"י משמעות בריטב"א] הרווחה בלא טירחא אסור.

טירחא יתירא בדבר האבד

בגמ' מו"ק ב. מבואר שגם במקום פסידא שהוא דבר האבד במקום טירחה יתירה אסור. לדעת הרמב"ן דבר האבד וטירחה יתירה מה"ת מותר [אף דכל מלאכת חוה"מ איסורה מה"ת] ומדרבנן אסור.

מכוין מלאכתו לחוה"מ

המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד, ב"ד מאבדין אותה ממנו ומפקירים אותה לכל, [שו"ע תקל"ז ס"ו], ואם הוא עושה מלאכת אחרים שאי אפשר לקנסו, כגון חייט או סופר שעושה מלאכת אחרים, היו משמתין ליה ומלקין אותו, [רמ"א שם בשם ב"י ורבינו ירוחם], ואם מת, לא יקנסו בנו אחריו ומותר לו לעשותה אם הוא דבר האבד, [רמ"א שם].

מעבר לתחילת הדף