שיחה:ערך/דבר האבד בחול המועד
< שיחה:ערך
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
טירחה יתירא בדבר האבד[עריכה]
סיכום מקומות שאסרו טירחה יתירה בדבר האבד. [חלקי] משנה מו"ק ב. אין משקין בית השלחין ממי גשמים וכו', משום טירחא יתירה בדבר האבד [כמבו' בגמ' שם], ובגמ' שם מוקי לה כר"י בברייתא שם יעו"ש דוגמא נוספת לדי"ז.
במשנה דף ו' ע"ב איתא דלראב"י זרעים שלא שתו קודם המועד אסור להשקותם. ופירש הרמב"ם פ"ח ה"ד כתב דטעמא משום דצריכים מים רבים ויש לחוש לטירחה יתירה, והכס"מ פי' דבאמת הוי פסידא אלא שאסור משום טירחה יתירה. וכן מבואר במאירי בדעת הרמב"ם וכן פשטות דבריו בפיה"מ שכתב ע"ז וכבר אמרנו שאסור עמל רב וכו' והיינו לעיל באיסור להשקות במי גשמים וביאר שם דטעמא משום טירחה יתירה[1].
- ↑ אולם רש"י שם פי' משום דליכא פסידא והוי הרווחה. ולפירוש הרמב"ם הקשו האחרונים דבגמ' דף ב' אמרינן דלא שמעינן מראב"י איסור טירחה יתירה בדבר האבד [ולכן מפרשינן דמתני' כר"י], ולהרמב"ם הרי מהא דאסר ראב"י זרעים שלא שתו שמעינן איסור טירחה. ועי' ראשון לציון שם שהכריח מזה דאין כוונת הרמב"ם דאסור משום טירחה יתירה שאסורה אף בדבר האבד אלא כוונתו דאסור משום הרווחה [ופי' שם דמיירי בשדה בית הבעל ודלא כרש"י דמיירי בבית השלחין], ומש"כ שאסור משום טירחה יתירה היינו טירחה ממוצעת דבלא טירחה אף בהרווחה מותר והיינו כנ"ל מרש"י כת"י, ולזה כתב הרמב"ם דאיכא טירחה יתירה. אלא דצ"ע מדבריו בפיה"מ שכתב וכבר אמרנו שאסור עמל רב וכו', הרי דמדמה לה לטירחה יתירה בדבר האבד. וביאר הראשון לציון דאין כוונת הרמב"ם דה"נ הוא ממש אותו דין, אלא כוונתו ליסוד הדין דאיסור טירחה דכמו דהתם אסור טירחה יתירה בדבר האבד ה"נ בהרווחה אסור בטירחה ממוצעת. וצ"ב דהרי בהרוווחה אין האיסור משום טירחה אלא משום דאינו דבר האבד ומאי שייטיה לאיסור טירחה. ויש שביארו ס"ל דבאמת הרווחה נמי הוי דבר האבד אלא שבכה"ג לא התירו כשיש טירחה ואף טירחה ממוצעת, דפסידא דמניעת ריוח לא אלימא כ"כ להתיר טירחה אף ממוצעת, משא"כ במקום פסידא מהני להתיר אף במקום טירחה אלא א"כ היא טירחה יתירה. והיינו כמש"כ הראשונים בשם הראב"ד ששקלו הטירחה כנגד ההפסד ובמקום הפסד גדול ששקול כנגד הטירחה התירו אף בטירחה רבה, וה"נ נימא דהרווחה אע"פ דחשיבא כדבר האבד מ"מ אין נחשב הפסד כ"כ ובמקום טירחה ממוצעת אסרו. ולפי"ז א"ש לשון הרמב"ם בהלכות דאסור משום טירחה יתירה והיינו שביחס להרווחה גם זה חשיב טירחה יתירה. ומעתה שפיר כתב הראשון לציון דזהו מש"כ הרמב"ם דכבר אמרנו שאסור טירחה כלומר דיסוד הדין אחד הוא דבמקום טירחה לא רצו להתיר, וכמו שבדבר אבד אסרו בטירחה יתירה ה"נ בהרווחה אסרו בטירחה ממוצעת.