עמק סוכות/סוכה/מג/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף עמק סוכות |
תשבו תשבו לגז"ש. כתבו התוס' לאו לגמרי יליף ממלואים דהתם א"א לישן בעזרה כו' ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד וכאן אסור לישן חוץ לסוכה. והנה למאי דמדמה שינה לישיבה היה אפ"ל למ"ש התוס' בזבחים (דף ט"ז ע"א) בד"ה מיושב דמדצריך קרא לאיסור יושב בעבודה ותפ"ל דבלאו עבודה אסור ישיבה בעזרה ש"מ דאין איסור זה מה"ת מ"ש. וא"כ שפיר י"ל דלגמרי יליף סוכה ממילואים כיון דלענין מה"ת דמו מחש [וק"ק כשנפרש תשבו יומם ולילה ז' ימים כפשוטו כל הימים והלילות [לבד מה דבעי למיעל לביהכ"ס עי' יומא (דף ז' ע"ב) ובפני יהושע שם דף ו'. ועי' בערוך לנר הכא] דא"א בלא שינה. תקשי למ"ש הט"ז ביור"ד סי' קי"ז דכשההיתר מפורש בתורה אין כח לחכמים לאסור ע"ש. ואיך אסרו חכמים ישיבה בעזרה]. ועי' משנה למלך פ"ז מבית הבחירה ה"ו. ולכאורה י"ל דגם אי ישיבה בעזרה רק איסור דרבנן. שינה גרע ואסור מה"ת מדכתיב ומקדשי תיראו אף שמותר בהר הבית. עזרה דקדש יותר חמיר טפי. והרי בבגדי כהונה לא היו ישנים כמבואר ברמב"ם פ"ח מבית הבחירה ה"ו. אע"ג דלישב בהם מותר. והנה ל"ק איך אפשר להחמיר בסוכה לענין שינה כיון דממילואים ילפינן חיוב דלילה ושם לא היו ישנים בעזרה. די"ל דש"ה שהוא מפני קדושת העזרה שא"א לישן שם משא"כ בסוכה כיון דנלמד ממלואים דימים מתפריש גם על לילה חייב בשינה בסוכה. ובירושלמי ריש פ"ק דיומא איתא בישיבת אהרן ובניו צריך שימסור יום ללילה ולילה ליום ופי' בק"ע שלא היו יושבים פתח אהל מועד כל היום וכל הלילה אלא שבאו בסוף היום וישבו בו עד מקצה הלילה ובאו בסוף הלילה וישבו עד מקצת היום ע"ש. ובזה דאינו נגד כבוד העזרה כשיהיו שם יותר וסגי בהכי. ניליף כן גם בסוכה מהגז"ש דממילואים. וצ"ל דלזה אהני הא דתשבו כעין תדורו. עי' בתוס' בדף זה סוף ע"א:
א"ה לולב נמי לידחי כו'. הקשה בכפות תמרים נימא שאני ערבה שאין לה רמז בתורה שהיא הללמ"מ משא"כ לולב מרומז בכתוב ושמחתם כו' ז' ימים לכן ל"צ פרסום עכ"ד. והנ"ל דהש"ס רצה למצוא תירוץ גם אליבא דאבא שאול דאמר ערבי נחל כתיב אחת ללולב ואחת למקדש כדאיתא לעיל (ריש דף ל"ד) ובסמוך בסוגיין. והוצרך לחילוק אחר בין לולב לערבה:
אתי לפקפוקי בלולב. פרש"י לזלזולי בלולב. ומהרמב"ם בפי' המשנה נראה דמפרש שיאמרו כמו שערבה דוחה שבת כן ידחה לולב. והק' בכפ"ת דעתה נמי דערבה דחי ז' יאמרו כמו דערבה דוחה כן לולב דוחה והניח בצ"ע. והנ"ל דלכאורה בלא"ה ק' כיון דגם נטילת לולב בשבת אסור רק מגזירה דיעבירנו ד"א ברה"ר א"כ כשנגזור ערבה אטו לולב הוי גזירה לגזירה. וצ"ל כעין שכתב החכם צבי (ס"ס ע"ה) דבדבר המצוי ורגיל גזרי' גזירה לגזירה. ועי' בשדי חמד מערכת הג' אות ד' וה"נ אי כל יומא ידחי שבת הוא מצוי בכל שנה דאי אפשר לז' ימים בלא שבת. וכה"ג שייך לגזור אף גזירה לגזירה. אבל אי לא דחי' ערבה אלא באיקלע יום ז' בשבת. זה ודאי אינו בכלל מצוי ורגיל. ובכה"ג ודאי אין לגזור גזירה לגזירה כנ"ל:
והביאו מרביות של ערבה מע"ש. התוס' חילקו דלמ"ד הללמ"מ ל"צ משלכם ולאבא שאול דיליף מערבי א' ללולב וא' למקדש בעי משלכם. ואמרתי דהתוס' לשיטתם בר"פ הקודם בד"ה בעינן הדר דלולב במקדש כל ז' צריך לכם כבגבולין ביום א' ולהריטב"א שם דל"צ לכם כל ז' במקדש אף שהוא מה"ת גם בערבה לא"ש ל"צ לכם בשאר הימים. ומצאתי שכן כתב בערוך לנר. אך נלענ"ד דגם לשיטת התוס' אפ"ל דל"נ לכם לערבה שבמקדש אף שהוא מה"ת. דהתוס' ריש דף ל"ד הק' לא"ש דלית לי' הלכתא נימא אף בגבולין דמידי מקדש כתיב בקרא. ובכפ"ת שם כתב דמידי דרמוז בקרא רק דצריך פירוש לא נקרא הללמ"מ אלא הוי בכלל תורה שבע"פ וכן ערבה שניה דקיבלו פירושו שהיא במקדש לא נקרא הללמ"מ ע"ש. וא"כ כמו דנתקבל פירוש דערבה שני' שאינה בגבולין ולא דמי לערבה שבלולב לזה. ה"נ לא דמיא לזו שבלולב לענין לכם דאותה שבמקדש ל"צ לכם כנ"ל לכאורה:
תחת האבנים. פרש"י ויודעים שלא יטלטלו האבנים. וכתב המהרש"א דאין להקשות כדאקשינן לעיל בלולב טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת כיון דערבה כל ז' במקדש מה"ת די"ל דלא דמי ללולב דא"א לעשותו מע"ש משא"כ בערבה דאפשר מע"ש כו'. ובבאר אברהם דחה כיון שלא ידעו ממעשה הבייתוסין מע"ש ל"ש לומר דהיה אפשר לתקן מע"ש וגדולה מזו פרש"י בביצה (דף כ"ח) במכשירין שא"א לעשותו מעיו"ט דהיינו כגון שהי' אתמול טרוד וא"כ כל שכן כשלא ידעו מאתמול ע"ש. והנ"ל כהמהרש"א דבפסחים (דף ס"ה ע"ב) תנן דחתיכת יבלתו דפסח אין דוחה שבת וכתב הצל"ח דגם כשנולד היום היבלת בהטלה שהפריש לפסחו אסור לחתכו גם ביד שהוא רק שבות מדדמי הך מתני' עם מתני' דעירובין חותכין יבלת במקדש [ע"ש דס"ח] ולא מוקי בנולד היום וע"כ דל"ש והטעם שעכ"פ ל"ד לשחיטה דזמנו קבוע היום ועוד דאפשר בטלה אחר ע"ש. וסוף דבריו צע"ק דאטו לא משכחת לה בלית ליה אחר וע"כ צ"ל כמ"ש מתחילה. וצ"ל דל"ד למכשירין דא"נ לגבי יו"ט דלענין שבות דשבת כל שהי' מציאות לעשותו קודם שבת אף שלא הי' אפשר מאיזו סיבה נמי לא דחי וכן במכשירי מילה למאי דקיי"ל כרע"ק דמה דאפשר לעשותו מע"ש לא דחי שבת עי' שבת (ריש דף ק"ל). וצע"ק בלשון רש"י שם בד"ה יו"ט יוכיח ואסור להביא דבר מחוץ לתחום ולאוכלו הואיל והי' אפשר מאתמול כו'. ואטו בלא הי' אפשר מאתמול מפני איזו סיבה האם נתיר איסור תחומין ביו"ט לצרכי א"נ. ועי' בשולחן ערוך (סי' תקט"ו ס"ה וס"ט) ואכמ"ל: