עמק סוכות/סוכה/מג/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף עמק סוכותגליוני הש"ס |
ויעבירנו ד"א ברה"ר עפרש"י ותוס'. ובכפ"ת כתב לרש"י דרק מרה"י לרה"ר דגמרי' ממשכן צריך שיהא עקירה ראשונה לכך אבל ד"א ברה"ר דגמרא גמירי לה ל"צ עקירה ראשונה ע"מ להעבירן ד"א ע"ש. והנ"ל דהתוס' דמיאנו בחילוק זה. י"ל דס"ל כמ"ש הר"ן פ"ז דשבת במשנה דהמוציא מרשות לרשות דד' אמות דאדם רשותו הוא ומשום הכי עונשין הואיל ונסמכה אתורה שבכתב דאל"ה אין עונשין מהללמ"מ ע"ש. ואי ארבע אמות ברשות הרבים תולדה דמוציא מרשות לרשות ע"כ אין להחמיר לחייב במעביר בלא היה עקירה מתחילה לכך יותר מעיקר מוציא מרשית לרשות דפטור בכה"ג. אך אין רש"י מוכרח לסברת הר"ן. ועי' בירוש' פי"א דשבת סוף הלכה א' ר"י עבד ד"א רה"ר מלאכה בפני עצמה ואכמ"ל:
הא תקינו לי' רבנן בביתו. כתב הריטב"א ה"מ פריך שאר ימים נמי לידחו שבת במקדש שהוא מה"ת וליתקין לי' בביתו כו' ע"ש. וצ"ע דביטול בביתו תו אינו מה"ת בשאר ימים דאינו רק במקדש. וצ"ל דס"ל דכל ירושלים בכלל מקדש. ועי' בירושלמי פ' לולב הגזול הלכה י"א.
שוב ראיתי שבערוך לנר דיבר מזה הכא ולעיל (דף מ"א) ברש"י בד"ה במדינה והביא ממעשר שני דכתיב ואכלת לפני ה' כו' ונאכל בכל העיר ע"ש. וד' הריטב"א בנזכר לא הזכיר. ועי' בטורי אבן בראש השנה (דף ל' ע"א) בד"ה בראשונה הי' לולב ניטל במקדש ז'. ובזבחים (דף נ"ו ע"ב) בד"ה ונאכלין בכל העיר ואכמ"ל. והנה אי ירושלים בכלל המקדש לכאורה ה"ל להתיר גם בלא התקנה שיטול בביתו דהא בירושלים ליכא רה"ר כדאיתא בעירובין (דף ו' ע"ב) משום דננעלות דלתותיהן בלילה ואמרינן שם דאין צריך רק שיהא ראויות לנעול. וא"כ ל"ש בה גזירה דהעברה ברה"ר ואף דבכ"מ אסור ליטול בלולב בשבת אף בביתו ובכרמלית עפרש"י הכא. זהו מחשש שילך אצל בקי דרך רה"ר וזה ל"ש הכא דבעיר ליכא רה"ר ועל שילך חוץ לעיר דרך רה"ר לבקי ליטול שם הלולב הא שם לא יתחייב תו מה"ת בשאר ימים ומהיכי תיתי ניחוש שיפקיע עצמו מחיוב של תורה. אך משכחת לה רשות הרבים בירושלים אחר שנפרצו בה פרצות כדאמרינן הכי בעירובין (דף ק"א ע"א) ועי' בפסחים בתוד"ה תוחב (בדף ס"ו ע"א). והיינו בנפל מקצת מחיצות דשייך בו רה"ר ומ"מ מיקרי לפני ה' לענין נטילת לולב בשאר הימים מה"ת. דבנפל רוב מחיצות תו ל"ח לפני ה' ללולב כמו לענין אכילת בכור ומעשר עי' בבבא מציעא (דף נ"ג ע"ב) בתוד"ה דנפל מחיצות ועי' בתוס':
אינהו דידעי בקביעא דירחא לידחו כו'. עמ"ש הריטב"א בזה באורך. ובמ"ש טעם דלא גזרו במילה שמא יעבירנו כו' משום דמלאכת מילה גופי' דוחה שבת כו' ע"ש צ"ע משבת דק"ל דאין מביאין האזמל דרך גגות כו' מגזירה דיוציאנו דרך רה"ר. שוב מצאתי בערוך לנר שעמד בזה ע"ש. וכן קשה מזה על מה שכתב הריטב"א דשאני במילה שהיא מצוה ודאית משא"כ בשופר דלא בקיאי בקביעא דירחא דהרי מציגו גזירה במילה מה שאין מביאין דרך גגות כו'. וכן נדחה מזה מ"ש התוס' במגילה (דף ד' ע"ב) דלא גזרו במילה משום דחמירא דנכרתו עליה י"ג בריתות ע"ש. דא"כ אמאי גזרו שלא להביא האזמל דרך גגות. אך תי' הר"ן ריש פ"ד דר"ה דשאני שופר ולולב דהכל טרודים ולא מידכר חד לחברי' משא"כ במילה ע"ש. זה לא שייך בגזירה דרך גגות אטו רה"ר דיטעו דלא שנא זה מזה ע"ז לא שייך שידכור חד לחברי' דכולם יטעו כמו דשרי דרך גגות כן שרי דרך רה"ר.
והיה אפשר לומר לכאורה להר"ן דל"ג במילה משום דמידכר חד לחברי' יהני גם בשופר ולולב כשיעמוד שומר שישמרנו שלא להוציא לרה"ר ובפרט דמצינו בקריאה לאור הנר בשבת דשרי במעמיד שומר שישמרנו שלא יטה עי' ש"ע סי' ער"ה ס"ג. אך כבר כתב בספר תוספת שבת (שם) בהא דחששו בכמ"ד שמא יתקע עי' סי' שי"ג ל"מ בשומר דאין לדמות בגזירות חז"ל ע"ש. וה"נ י"ל בשופר ולולב ושאני במילה דמצוי בעיקרו שיזכיר חד לחברי'.
גם י"ל כיון דיש קצת איסור דטלטול מוקצה עי' בתוס' בסוף דף הקודם. אף דמשום הכי לחוד לא היו מבטלים המצוה. כיון דעל כל פנים בלא שומר יש חשש דיעבירנו ברשות הרבים. משום לא פלוג אסרו גם על ידי שומר כיון דעל כל פנים יש איסור קל דטלטול מוקצה. ובתוס' במגילה שם כתבו בתקיעה דמוצאי יוה"כ דאסור במלאכה עד שיבדיל לא גזרו דיעבירנו ד"א ברה"ר משום דאיסור מלאכה קודם שיבדיל אינו רק איסור דרבנן ע"ש. וק"ק למאי דמשמע במג"א ס"ס תרכ"ג דמותר לתקוע בין השמשות ע"ש. והרי אז אסור מה"ת במלאכה. אך י"ל כעין דאמרי' הכא דראשון דאיתי' מה"ת בגבולין לא גזרו רבנן ושאני שאר ימים במקדש אף שהוא מה"ת כיון דליתא בגבולין קיל וגזרו בי' רבנן. כן נימא דרק דכשיעבור ברה"ר יעבור אאיסור ודאי דחמיר טובא הוא דגזרו. ולא כשיעבור רק אספק איסור דקיל אף שגם זה אסור מה"ת בזה לא גזרו כנ"ל. ושם בסי' ער"ה ס"ח איתא דקורים בליל יום הכיפורים במחזורים מפני שאימת יום הכיפורים עליהם. ואולי כשם שלא חששו לטעות דהטיית הנר לא ניחוש נמי להעברה ברה"ר שמפני אימת יוה"כ לא ישכח. והטורי אבן בר"ה (דף כ"ט ע"ב בד"ה גזירה) העיר בתקיעות ביוה"כ דיובל דכל יחיד חייב לתקוע גם בגבולין ונגזור שמא יעבירנו ברה"ר ע"ש. וכשנימא דמפני אימת יוה"כ לא ישכח ניחא. אך באורח חיים סי' תרי"א מבואר דכל שבשבת פטור אבל אסור גם ביום הכיפורים כן. ובודאי גזירה דשמא יתקע דסי' שי"ג נוהג גם ביוה"כ. וע"כ אין לדמות העניינים. ובעיקר הדבר הנה למאי דס"ל לחכמים פ"ג דידים מ"ב דאף דכתבי הקדש שניים מטמאים את הידים מ"מ אין יד מטמאה לחברתה דאין שני עושה שני דאין דנין ד"ס מד"ס. וה"נ י"ל אף דגזרו בשופר ולולב ומגילה והזאה וטבילה משום שמא יעבירנו אין ללמוד לגזור גזירה זו בשאר דברים. אף דלא דמי כל כך דהתם אע"ג דשם שני על כתבי הקדש ועל הידים. מ"מ כתבי הקדש וידים ב' שמות הן. ובזה י"ל דאין דנין ד"ס מד"ס. אבל ענין דרבנן דהגזירה דיעבירנו ברה"ר ענין אחד הוא דשייך בשופר ולולב ומגילה והזאה וטבילה וכן במילה ותקיעה דיום הכפורים ורק הדברים שעליהם גזרו הם מצות נפרדות י"ל דבכה"ג אינו בגדר מילף ד"ס מד"ס.
אך בספרי כובע ישועה בבבא קמא דף פ' ע"ב בד"ה אומר לכותי ועושה. הבאתי מספר נחל יצחק (סי' מ"ו סק"ד סד"ה ופשוט) שכתב בכוונת התוס' דאף דמשום ישוב ארץ ישראל התירו אמירה לכותי אין ללמוד מזה לצורך מצוה אחרת ואפי' לצורך מילה. דהוא משום דאין דנין ד"ס מד"ס ע"ש. והרי בזה האיסור דרבנן דאמירה לכותי שם אחד הוא בין למצות ישוב ארץ ישראל בין למצות מילה ומ"מ חשיב מילף ד"ס מד"ס וה"נ י"ל כן בגזירה דיעבירנו ברה"ר דאין ללמוד ממה דמצינו דגזרו למה דלא מצינו דגם כה"ג חשיב מילף ד"ס מד"ס. ועיין מ"ש בשער המלך פ"ב משופר בענין זה.
ובקושייתו על מ"ש הט"ז באו"ח סוף סימן תקפ"ח דבמילה דהתורה ריבתה בפירוש וביום השמיני אפי' בשבת אין לחכמים לעקור המפורש בתורה והקשה דבפרק רבי אליעזר דמילה דריש ר"א יום תרועה ואפי' בשבת ולהט"ז צ"ל דמתני' דרפ"ד דר"ה אתיא דלא כר"א וזה דוחק כו' ע"ש. וצ"ע דלכאורה הך מתני' ע"כ דלא כר"א דלר"א דמכשירי שופר דחי שבת כדאיתא שם. הא ל"ש גזירה דיעבירנו ברה"ר דהא שרי להעבירו עי' שבת (דף ק"ל ריש ע"ב). וצ"ע בערוך לנר הכא בד"ה הראשון ועי' בסמוך:
לא נצרכה אלא למכשירי לולב כו'. בירושלמי ריש פרק י"ט דשבת מפרש הא דלרבי אליעזר מכשירי שופר ולולב דחי שבת הוא באיסורי דרבנן כמו להביאו מראש הדקל ומחוץ לתחום דלא כש"ס דילן ע"ש. וצ"ע דהאיך יפרש הירושלמי ברייתא דביום ואפי' בשבת וכי צריך קרא למישרי איסורי דרבנן. אמנם בכפ"ת כתב במ"ש הרמב"ם פ"ז מלולב דרש דביום ואפי' בשבת הוא משום דסובר ר"פ כ"א דשבת דיש לשבותים סמך מה"ת מתשבות ע"ש. וא"כ י"ל כן להירושלמי דהכתוב אתי להתיר שבותין:
או כלך לדרך זו דנין דבר שמצותו לדורות כו'. ביד דוד הביא קושיית היבין שמועה דאי בגז"ש י"ל לקולא ולחומרא לחומרא אמרינן ל"צ גז"ש דתשבו דבלא"ה ניליף ממילואים לחומרא כו' ע"ש. והנ"ל דאין כוונת או כלך לדרך זו כו' לפוטרו בלילה מסוכה לגמרי. דכיון די"ל נמי למילף ממלואים חייב עכ"פ מספק אלא שלא יהא רק בגדר ספק ולא יכוין למצוה ודאית דשמא הדין למילף מלולב ואינו חייב בלילה וכשיכוין למצוה ודאית יעבור בבל תוסיף דעובר גם שלא בזמנו עי' בעירובין (דף צ"ו ע"א) ועוד הישן בשמיני בסוכה ילקה וע' פרש"י שם דאנן דיתבינן מספק אין בכה"ג משום בל תוסיף. ועי' בשאגת אריה (סי' מ"ג) דלמ"ד לילה לאו זמן תפילין א"צ ושמרת על איסור מכוין בלילה בהנחת תפילין לשם מצוה דתפ"ל משום בל תוסיף ע"ש. וה"נ ביושב בסוכה בלילה לשם מצוה אם לא הי' חייב בלילה בסוכה. והא דאזלי' לחומרא הוא רק מתורת ספק וכמ"ש המקנה בקדושין (דף ל"ה) בד"ה השוה דהא דלחומרא מקשינן אינו רק לענין איסורא ולא לענין עונשין כיון דיש נמי למילף לפוטרו מעונש ע"ש. ולזה אצטריך גז"ש דתשבו להורות דחייב בסוכה בלילה מתורת ודאי כנ"ל: