משנה/כתובות/ד

משנה ‏ כתובות ד

פרק ד נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה של אביה והצער בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה. רבי שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמ'. מעשה ידיה ומציאתה אף על פי שלא גבתה מת האב הרי הן של אחין:

ב המארס את בתו וגרשה אירסה ונתארמלה כתובתה שלו. השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלה. רבי יהודה אומר הראשונה של אב אמרו לו אם משהשיאה אין לאביה רשות בה:

ג הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזנתה הרי זו בחנק אין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע. היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה הרי זו בסקילה אין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע. היתה הורתה ולידתה בקדושה הרי היא כבת ישראל לכל דבר. יש לה אב ואין לה פתח בית האב יש לה פתח בית האב ואין לה אב הרי זו בסקילה לא נאמר פתח בית אביה אלא למצוה:

ד האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ומקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה. נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירו' בחייה וחייב במזונותי' בפרקונה וקבורתה. רבי יהודה אומר אפילו עני שבישר' לא יפחות משני חלילים ומקוננת:

ה לעולם היא ברשו' האב עד שתכנס לחופה. מסרה האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל. הלך האב עם שלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל הרי היא ברשות האב. מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל הרי היא ברשות הבעל:

ו האב אינו חייב במזונות בתו זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה הבנים יירשו והבנות יזונו מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב אף הבנות אין נזונות אלא לאחר מיתת אביהן:

ז לא כתב לה כתובה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין:

ח לא כתב לה אם תשתבאי אפרקיניך ואותביניך לי לאינתו ובכהנ' אהדרינך למדינתיך חייב שהוא תנאי ב"ד:

ט נשבית חייב לפדותה ואם אמר הרי גיטה וכתובתה תפדה את עצמה אינו רשאי לקתה חייב לרפאותה. אמ' הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי:

י לא כתב לה בנין דיכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון חייב שהוא תנאי בית דין:

יא בנן נוקבין דיהויין ליכי מינאי יהויין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתנסבן לגוברין חייב שהו' תנאי ב"ד:

יב את תהא יתב' בביתי ומיתזנן מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי חייב שהוא תנאי בית דין. כך היו אנשי ירושלם כותבין אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושל' אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך לפיכך אם רצו יורשין נותנין לה כתובת' ופוטרין אותה:

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף