מראי מקומות/יורה דעה/רצד

מראי מקומות יורה דעה רצד

ו

אין פודין עד שיגיע הפרי לעונת המעשרות

כן הביא הב"י בסעיף ו, מהרמב"ם, וציינו דהוא מספרא, ויש להוסיף דכ"כ האשכול בהל' ערלה ד"ה ומאימתי (קיב:), וכ"כ בשם גאון בד"ה ולאחר (קיד.).

אי מהני חילול במחובר בדיעבד

הב"י בסעיף ו בד"ה ומ"ש והאידנא, הביא את לשון תלמידי רבינו יונה, ומשמע מדבריהם דלא מהני אפי' בדיעבד, ויש להעיר דהר"ש במע"ש ה,ה, כתב דמהני אולם אסור מדרבנן.

כיצד צריך לנהוג בשעת הפדיון

הב"י בסעיף ו בד"ה ואף על פי, הביא מרבינו ירוחם בשם רב יהודאי גאון דהפודה כרמו נוטל ה' אשכולות ד' מארבעת פינות הכרם ואחד מאמצעיתו ומניח אותם בפרדס ביחד עם המטבע שעליו הוא פודה, ומניחם זה כנגד זה ומברך ואומר תחול קדושתיה דהאי כרם על מטבע זה, ע"כ, ויש להעיר דכ"כ השאילתות בשאילתא ק, וכ"כ האשכול בהל' פדיון כרם רבעי ד"ה וכתב (קיד:), בשם גאון, וציינו דכ"כ נמי בספר תמים דעים בשם רב יהודאי גאון, והב"י הביא עוד שם דצ"ל ג' פעמים תחול קדושת הפרדס וכו', ותמה הב"י למה צריך ג' פעמים, ויש להעיר דכן תמה האשכול בהל' פדיון כרם רבעי ד"ה וכתב (קיד:), וכתב דשמא משום פרסומי מילתא.

ל איזה שווי צריך לפדות נטע רבעי

הב"י בסעיף ו בד"ה ומ"ש ויכולים, הביא מחלוקת אם צריך ד' זוזי או דסגי בפרוטה, ויש להוסיף דהשאילתות בשאילתא ק, כתב דסגי בפרוטה, וכ"כ האשכול בהל' פדיון כרם רבעי ד"ה גרסי' (קיד:).

פדיון נטע רבעי בפרוטה בא"י

הב"י בסעיף ו בד"ה ומ"ש ויכולים, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהשאילתות בשאילתא ק, ובה"ג בהל ערלה בעמוד קיג, והאשכול בהל' פדיון כרם רבעי ד"ה גרסי' (קיד:), כתבו סתמא דיפדה על שוה פרוטה, ומשמע בין בארץ ובין בחו"ל.

פדיון נטע רבעי על פירות

הב"י בסעיף ו בד"ה ואף על פי, הביא בשם רב יהודאי גאון דיכול לפדות על חטים או שעורים, ויש להוסיף דכ"כ בשאילתות בשאילתא ק, וכ"כ האשכול בהל' פדיון כרם רבעי ד"ה וכתב (קיד:), בשם גאון, וציינו דכ"כ נמי בספר תמים דעים בשם רב יהודאי גאון, והשו"ע בסי' שלא,קלח, הסתפק בזה גבי מעשר שני, והטוש"ע כאן בסעיף ו, כתבו דיכול לפדות על שוה פרוטה, והגר"א והערוך השלחן הגיהו בפרוטה, כיון דבעי' כסף צורה, ע"כ, אמנם בשאילתות בשאילתא ק, גם כתב שוה פרוטה, ולפי דברי הגאונים הנ"ל דאפשר אף על פירות א"כ אפשר דכוונת הטוש"ע והשאילתות שיפדנו בשוה פרוטה מפירות. ויש להעיר דהאשכול שם כתב דעדיף לפדות על פירות כיון דקל לשורפם ולהשמידם ולא יבואו בהם לידי תקלה, ואם פודה במעות יוליך לים המלח, ע"כ.

נוסח ברכת פדיון נטע רבעי

הטוש"ע בסעיף ו, כתבו על פדיון רבעי, אמנם השאילתות בשאילתא ק, כתב על פדיון הכרם, וכ"כ בה"ג בהל' ערלה בעמוד קיד, וכ"כ האשכול בהל' פדיון כרם רבעי ד"ה וכתב (קיד:), בשם גאון, ויש להעיר דפשוט דה"מ כשפודה כרם וכשפודה שאר דברים לא שייך להזכיר כרם, ואפשר דמודו הגאונים בשאר מינים לנוסח הטוש"ע, ולא יאמר שמזכירים בכל מין את שמו, דהא איכא פלוגתא דתנאי אי רק כרם חייב בנטע רבעי או כל מילי, ופסקו הפוסקים דבא"י מחמירינן על כל מילי ובחו"ל מקילים כמאן דאמר דוקא כרם, ועל כן נראה דבשאר מילי יברכו על פדיון רבעי, כיון דעל הצד דשאר מילי חייבים א"כ אינו דוקא מין אחד אלא כל המינים וא"כ מסתתבר יותר שחז"ל תיקנו נוסח ברכה אחת כללית ולא תיקנו לכל מין ברכה בפני עצמו, ולפי"ז נראה דדברי השאילתות קאי בכרם בחו"ל דהתם פסקינן כמאן דאמר כרם רבעי דוקא, אבל בארץ ישראל יודה דאפי' על כרם מברכין על פדיון רבעי, כיון דבא"י פסקינן כמאן דס"ל דנטע רבעי נוהג בכל מילי.

לאחר הפדיון אי שרי לאלתר

האשכול בהל' פדיון כרם רבעי ד"ה ולאחר (קיד.), כתב דלאחר הפדיון שרי לאלתר וכן המנהג בבבל ובכל המקומות הסמוכים למקום האשכול, והביא האשכול דבה"ג כתב דהפירות עדיין אסורים עד שתצא שנה רביעית, ותמה עליו האשכול.

ז

בחו"ל דנקטינן דדוקא כרם חייב בנטע רבעי אי בעי' כרם שלם או סגי בנטיעה אחת

הב"י בסעיף ז, הביא בזה מחלוקת, והביא מהרשב"א דנקטינן דדוקא כרם חייב כיון דהמיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל, ע"כ, ויש להעיר דהאשכול בהל' ערלה ד"ה ואשכחן (קיב.), הביא דגאון אחד כתב דבכל אילן נוהג רבעי, וחלק עליו האשכול וכתב דבחו"ל רק בכרם נוהג רבעי, וכן סבר גאון אחר שהביא שם האשכול בהמשך, וכ"כ האשכול שם בד"ה ולאחר (קיד.), אמנם קשה קצת דהא איכא פלוגתא אי דוקא כרם חייב ברבעי או כל המינים, ונקטינן בחו"ל כמאן דאמר כרם כי המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל, ולמ"ד דבעי כרם איכא עוד פלוגתא דאמוראי בטעם דהוא סבר הכי, ונפק"מ בינייהו אי בעי' כרם גמור או אפי' נטיעה אחת חייבת, וכתבו הרשב"א והשאילתות דנקטינן לקולא כי הלכה בחו"ל כהמיקל, ע"כ, וזה דבר חידוש דהא למ"ד דשאר המינים חייבים א"כ ודאי דלא בעי' כרם שלם ואפי' נטיעה אחת חייבת, וא"כ חזינן דהרשב"א והשאילתות נקטו להקל אע"ג דכבר איכא ספיקא חדא ונוסף עליה עוד ספק, ובכה"ג לא שמענו לסמוך להקל בחו"ל, ומשמע מזה דס"ל דבאיסור דרבנן אמרי' ספיקא דרבנן לקולא אף אם יש כמה ספיקות.

בענין הנ"ל, אדם המוסיף נטיעה על כרם שעבר לו ד' שנים, אם יש לנטיעה דין כרם וחייבת לכו"ע או לא

מדברי השאילתות בשאילתא ק, מוכח דס"ל דבכה"ג נמי הוא תלי במחלוקת האמוראים אי בעי כרם שלם או לא, והנוקט להקל במחלוקת ההיא אף בכה"ג הוא לקולא.

נטע רבעי נוהג אף בהפקר

מע"ש ה,ה.

ב

אין גוף העץ נאסר בערלה

כן מוכח מדברי הטוש"ע בסעיף ב, וכ"כ האשכול בהל' ערלה ד"ה וערלה (קי:), והביא כן מתשובת גאון.

ד-ה

כיצד מונים שנות ערלה

הטור והב"י בסעיף ד-ה, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהאשכול בהל' ערלה ד"ה ואשכחן (קיא.), הביא שיטה נוספת בשם גאון דבכל גוונא מונים ל"ו חודשים משעת הנטיעה, והאשכול דחה שיטה זו, והב"י בסעיף ה, הביא מחלוקת גבי נטיעה שנטעה פחות ממ"ד יום קודם ר"ה, האם צריך להוסיף בסוף השנה השלישית עוד זמן איסור מתשרי עד ט"ו בשבט או לא, ומחלוקת זו תלויה אם הא דתניא דצריך להוסיף עד ט"ו בשבט קאי רק אסיפא דברייתא או קאי אף ארישא דהיינו ובכל גוונא צריך להוסיף, והאשכול שם כתב דהרבה מן המפרשים סברי דקאי אף ארישא ורק מקצת מפרשים סברי דקאי רק אסיפא, והאשכול שם הביא עוד מחלוקת לפי הצד של רוב המפרשים דבכל גוונא הוי ערלה עד ט"ו בשבט, שיש מחלוקת האם התוספת מתשרי עד ט"ו בשבט חשיבא כשנה שלימה או דלא חשיבא כלל וצריך מלבדה עוד ג' שנים שלימות או ב' שנים וחודש קודם ר"ה, והאשכול כתב דלדעתו זה לא חשיב כשנה, וכן הביא האשכול בהמשך מתשובת גאון.

ד

כמה הוא זמן קליטת האילן בקרקע

הב"י בסעיף ד, הביא דהוא פלוגתא דתנאי ואיכא פלוגתא בין רב ושמואל כמאן הלכתא והביא הב"י דהראשונים פסקי כרב דס"ל כרבי יוסי דהוי ב' שבתות, ויש להוסיף דכ"כ האשכול בהל' ערלה ד"ה ואשכחן (קיב.).

ח

ערלה בשל גוי בארץ ישראל, אי הוי דאורייתא

מסתימת הטוש"ע בסעיף ח, משמע דהוא דאורייתא, ויש להעיר דהרשב"א בב"ק סט. ד"ה ואם תאמר מכל מקום, צידד דהוא מדרבנן, וכן מוכח מדברי היראים בסוף סי' עה, שכתב דערלה בחו"ל הלכה למשה מסיני ואפ"ה כתב דאין ערלה בשל גוי בחו"ל כי לא גזרו חז"ל, ע"כ, מבואר דס"ל דשל גוי בארץ ישראל היא מגזירת חז"ל.

אילן של גוי בחו"ל אם חייב בערלה

הטוש"ע בסעיף ח, כתבו בפשיטות בשם הרבה ראשונים דנוהגת, ויש להעיר דכ"כ האשכול בהל' ערלה ד"ה תנן (קי:), ומאידך היראים בסוף סי' עה, כתב דנהגו שלא לנהוג ערלה בשל גוי בחו"ל כיון דלא גזרו חז"ל בזה.

י

דעת הרמב"ם גבי ספק ערלה וכלאים בחו"ל

הב"י בסעיף י, כתב דנראה מדברי הר"ן דהבין בדעת הרמב"ם דאם רואה הישראל לגוי שלוקט מערלה ודאי שרי דהאיסור הוא רק כשהישראל עצמו לוקט, והב"י כתב דדעת הרמב"ם דאסור אף ברואה הישראל את הגוי לוקט, והב"י הביא דהרמ"ך תמה מנא ליה לרמב"ם להשוות את דין כלאים וערלה דהא בש"ס בקידושין נראה דאינם שוים, והר"ן והב"י כתבו בזה תירוצים על פי הסוגיא שם, ויש להעיר דבדברי הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' ג, מבואר להדיא כהב"י דהרמב"ם אוסר ברואה את הגוי לוקט, ולגבי מקור פסק זה, הרמב"ם שם כלל לא מייתי לסוגיא בקידושין אלא מביא לכך סיוע מהירושלמי.

ט-י

ספק ערלה וכלאים בארץ ישראל בזה"ז האם הוי ספיקו להקל

הטוש"ע בסעיף ט-י, והטור בסי' רצו,א, כתבו סתמא דאסור, ומשמע דהוא אף בזה"ז, ויש להעיר דהרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' ג, כתב דאסור, ע"כ, וכיון דכתב כן בתשובה נראה דהוא אף בזה"ז.

יז

הברכה בחו"ל אי הוי ערלה

הטור והב"י בסעיף יז, הביאו דפליגי תנאי אי הרכבה חשיבא נטיעה ויש בה איסור ערלה, ופליגי הראשונים אי אמרי' בזה דהלכה כדברי המיקל בחו"ל, ויש להעיר דהאשכול בהל' ערלה ד"ה והאי (קיב:), נקט בפשיטות שהרכבה נוהג בה ערלה ולא חילק בין א"י לחו"ל והביא דיש בזה כמה שיטות כיצד מונים שני ערלה, דאיכא מ"ד דכל זמן שהיא מחוברת אין ערלה וכשחותך מונה משעת החתיכה, ואיכא מ"ד דבין חתך ובין לא חתך מונה משעת ההברכה ואסור אף אם לא חתך, ואיכא מ"ד דכל זמן דמחוברת שרי וכשחותך אם כבר עברו שני ערלה משעת ההברכה שרי ואי לא חייב למנות משעת החתיכה, וכתב האשכול דלא חזינן בהו מידי מרבואתא ומילתא צריכא עיונא, ע"כ, ויש להעיר דשיטה זו האחרונה אינה מסתברת דממה נפשך או דמונה משעת ההברכה או משעת החתיכה ועוד כיצד מונה משעת ההברכה כשמחוברת ואפ"ה מותר לאכול.

כז

העולה מאיליו ברשות הרבים, אם חייב בערלה

הב"י בסעיף כז, דן בזה דהרמב"ם בפירוש המשנה כתב דפטור ותמה על הרמב"ם למה השמיטו בספרו, והעירו בהגהות והערות דהרמב"ם כתב בספרו דחייב דוקא ברשות היחיד, וכ"ה בכסף משנה שם, ע"כ, ויש להוסיף דהיראים בריש סי' עה, כתב נמי דבעולה מאיליו לרבים פטור לכו"ע, ע"כ, והכי נקטינן דהוא פטור מאחר שלא מצינו חולק בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף