ביאור הגר"א/יורה דעה/רצד

ביאור הגר"א ‏ יורה דעה רצד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) מעת נטיעתו. ת"כ מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו וכ"ה בגמ' בפ"ק דר"ה (ט' י') וש"מ:

(ב) בהנאה. מתני' וגמ' דספ"ב דקדושין נ"ו ב':

(ג) לעולם. ת"כ שלש שנים יכול בתוך ג' שנים הוא אסור ולאחר ג' שנים יהיה מותר ת"ל יהיה ועתוס' דקדושין ל"ח א' ד"ה וה"ה לערלה כו':

(ד) והנץ שלהם. צ"ל שלה וקאי ארמון:

(ה) והגרעינין של ענבים. שם והחרצנים וכר' יוסי בנזיר ל"ד ב'. וה"ה לגרעינים של כל הפירות כמש"ש והגרעינים וכמ"ש שם הרמב"ם והר"ש וכמ"ש למעלה בין הגרעינים אלא שכלל כאן הזגים והתמר וכתב לשון מתני' ג"כ:

(ו) והפגים. שם מתני' בשרף הפגים כו':

(ז) והתמרים כו'. מתני' שם וכמ"ש בברכות מ' ב' אלא בנובלות סתמא כ"ע כו' וכפי' הערוך והר"ש והרא"ש שם ובה"ק פגין שא"ר לאכילה וכומרין כו' ועבא"ח סי' ר"ב ס"ט:

(ח) והענבים כו'. ער"ש שם ד"ה ענקוקלות כו' ופלוגתייהו לענין רבעי אבל לענין ערלה אין נ"מ וממ"ש ופטורים משמע שפ' כר' יוסי ומשמע דר' חייא בר יעקב מסייע ליה וכ"ה בפי' הרמב"ם ע"ש:

(ט) ויש מי כו'. וכמש"ש הרמב"ם בפי' והנובלות כו' אלא שפי' נובלות תמרי דזיקא (עש"ך) ודבריו צ"ע [וגם דברי הרא"ש צ"ע שהביא פלוגתא דאמוראי שם ה"א תמרי דזיקא כו' ונראה שחסר בהעתקה וצ"ל כמ"ש בר"ש שם] אבל הטור פי' נובלות כולם של כל הפירות אבל לא קאי אדבעי ודבריו תמוהים דמש"ה לא הל"ל כולם דכן הגרעינים ג"כ של כל הפירות ובגמ' לא פי' נובלות אלא אתמרים ועוד דהל"ל והנובלות אחר והגרעינים קודם אסורים ומה שהביא ב"י ראיה מירושלמי שאמרו פרי אתה פודה ולא בוסר ולא פגין פגין אין (דומין) לנובלות דנובלות מתבשלין ע"י הטמנה בעפר משא"כ בפגין וכן מנה למעלה פגין ונובלות בשתים:

(י) דהיינו כשחותכין כו'. הרא"ש בה"ק והטור וכן פי' הרמב"ם בפי':

(יא) האביונות כו'. טור וכמ"ש בברכות ל"ו א' אר"י צלף כו' אבל הרמב"ם פסק דגם בא"י אינו נוהג אלא באביונות ודבריו נראין דהא קי"ל כר"ע אף בדאורייתא נגד ר"א אלא מדאר"י צלף בח"ל כו' מכלל דבא"י קי"ל בהא כר"א וכמש"ש בגמ' וזה דעת הטור אבל הרמב"ם ס"ל כמר בר רב אשי שם ואמרינן ר"ע במקום ר"א עבדינן כוותיה לא משום דמיקל אלא משום דהלכה כמותו ובזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה והלכתא ועמ"ש בא"ח סי' ר"ב ס"ו:

(יב) ופעמים שאינו כו'. עתוס' דד"ה י' ב' ד"ה שלשים כו' ומפר"ת כו' וקי"ל כר"א דשלשים יום דוקא הואיל ור"נ סבר כוותיה וע' ביבמות פ"ג א' וקי"ל כרב באיסורי רי"ף וש"פ:

(יג) הא דאמרינן כו'. רמב"ם וביאר שם שאם נטען מט"ו בשבט ואילך עד מ"ד יום קודם ר"ה חשבינן עד ט"ו בשבט של רביעית ומי"ו באב עד ר"ה אסור ער ר"ה של רביעית ומאחר ר"ה עד ט"ו בשבט חשבינן ג' שנים מיום ליום והראב"ד כתב שם דכ"ז לבד י"ד יום של קליטה אבל דעת הרמב"ם דג' שנים חשבינן מעת הנטיעה דוקא לחושבן שנה חשבינן ימי קליטה דלא ככ"מ שם וכ"ה בת"כ הנ"ל ובירושלמי פ"ק דערלה מאימתי כו' משעת נטיעה. והר"נ והרא"ש כתבו שהוא פלוגתא בירושלמי פ"ק דר"ה (ופ"ב דשביעית) והמסקנא בירושלמי דלעולם אסור עד ט"ו בשבט וז"ש. וי"א דל"ש אבל הראב"ד כתב מהירושלמי ראיה לדברי הרמב"ם וז"ל הירושלמי א"ר אבא בר ממל קמיה דר' זעירא נראין הדברים כשנטעו שלשים יום לפני ר"ה אבל כשנטעו פחות משלשים יום לפני ר"ה את חמי שנה שלימה לא עלתה לו ותימר הכין א"ל כיני אפי' אם נטען פחות משלשים יום לפני ר"ה יהא אסור מאי כדון א"ר מני מכיון שעומד בתוך שנתו של אילן הוא משלים שנתו. כ"ה גירסת הר"נ והרא"ש. והראב"ד גורס שנה שלימה מונין לו ותימר הכין והיא מיושבת יותר ואין נ"מ בזה ופי' הר"נ שר"ז חלק עליו ואמר כיני אפי' כו' ואמר מאי כדון ר"ל מ"מ וא"ר מני דלאו משום חומרא הוא אלא טעמא דמילתא כיון דאילן גדל על רוב מים ועד ט"ו בשבט מחמת מים שעברה והוי כאלו חנטו קודם תשרי וכיון דמש"ה ליכא לאפלוגי בין שלשים יום לפחות מכאן אבל הראב"ד גורס בירושלמי א"ל כיני אפי' נטען שלשים יום לפני ר"ה יהא אסור ופי' כיון דקפדינן על ג' שנים שלימות למה אסורה רק עד ט"ו בשבט יהא אסור ג' שנים שלימות ומשני א"ר מני מכיון כו' ר"ל משלים שנתו עד ט"ו בשבט ודי בכך כיון שהוא ר"ה לאילנות משא"כ בפחות כיון שיש ג"ש שלימות וכתב ועוד ראיה ממ"ש בר"ה שם ופירות נטיעה זו כו' משמע דוקא כגון זו ועוד מדאמרינן פעמים שברביעית כו' משמע פעמים דוקא והם דחו ראיותיו ע"ש ושם וערש"י שם סד"ה ופירות כו' לכך הועילו כו' והוא כסברא ראשונה והר"נ כתב דגם לסברא אחרונה נ"מ במ"ש שתשרי ר"ה לאילן דאל"כ ה"א שאלו נטעו מ"ד יום קודם ט"ו בשבט עלתה לו שנה:

(ליקוט) הא דאמרינן כו'. וכ"מ בירושלמי הנ"ל (בליקוט שבס"ק מ"ח) דקאמר אבל אמרו פירות נטיעה כו' משמע דוקא כה"ג (ע"כ):

(יד) פירות כו'. כמ"ש בקדושין נ"ד ב' מ"ט דב"ה גמר כו' ושם מני אילימא ר"מ כו' והא גמרי כו' אלמא לכולה מילתא גמרינן ממעשר ובירושלמי פ"ה דמ"ש בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור לדעתיה דהדין תנייא לא למדו נטע רבעי ממ"ש כל עיקר מעתה אל יהא לו קדושה. וקדושתו מאליו למדו קודש הילולים ה"ה כקודש שקורין עליו את ההלל. ויהא מותר לאונן קודש הילולים מגיד שהוא אסור לאונן. ויהא חייב בביעור בגין דר"ש פוטר מן הביעור ויפדה במחובר לקרקע כו' אלמא לב"ה כל אלו למדו ממ"ש וכן אמרו לענין נטע רבעי בשביעית ולענין נ"ר בסוריא וערמב"ם רפ"ט מהמ"ש:

(טו) ובזמן כו'. שם במתני' פ"ה דמ"ש וירושלמי שם וגמ' בכמה מקומות:

(טז) והם מותרים כו'. לאפוקי ה"ג כמ"ש תוס' בד"ה י' א' בד"ה ופירות כו' ויש ה"ג כו' וכ"כ הרא"ש בה"ק והרמב"ם בהמ"א והמ"ש ונ"ר וכ"כ הר"ש דא"כ מה הועילו צנועין בתקנתן וע"ש ברפ"ה סוף מתני' א':

(יז) והאידנא כו'. כמ"ש בפ"א דמ"ש ואם אין מקדש כו' ובמכות י"ט א' וש"מ יכול יעלה כו' ועתו' שם ד"ה ואי כו':

(ליקוט) והאידנא כו'. פ"ה דמ"ש מתני' ז' מי כו' וער"ש שם וטעמא דב"ה כו' (ע"כ):

(יח) אחר שיגמרו. בת"כ שם תבואתו מלמד שאין נפדין אלא תבואה מכאן אמרו אין פודין את הרבעי עד שיבאו לעונת המעשרות ובירושלמי ספ"ק דערלה תני פרי אתה פודה לא בוסר ולא פגין:

(יט) ויתלשו. תוספתא סוף מ"ש כרם רבעי בש"א אין פודין אותם ענבים אלא יין ובה"א ענבים ויין הכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע וכתב הרמב"ם הטעם משום דילפינן ממ"ש כנ"ל ואין מעשר במחובר כמ"ש בפ"ב דבכורים וכ"כ תוס' בב"ק ס"ט א' ד"ה אימא והר"ש בפ"ה דמ"ש סוף מתני' ה' וסתרו לטעם זה ממש"ש בב"ק אימא כל המתלקט וכתבו משום דבמחובר אין בקיאין בשומא אבל בצנועין תקנה עבידו כו' ולכן כ' בתשובת הרמב"ן והרשב"א בב"ק שם בזה"ז שפודין בש"פ מחללין במחובר ולי צ"ע דלטעמייהו א"כ בהקדש נמי ומתני' היא בפ"א ופ"ד דפאה ופ"ג דחלה דפודין במחובר וטעמו של הרמב"ם עיקר וכ"ה בירושלמי הנ"ל להדיא שהקשו על ב"ש דלא יליף נ"ר ממ"ש ויפדה במחובר לקרקע כנ"ל ואה"נ דהמ"ל בב"ק שם מהתוספתא אלא כיון דלא קיימא במסקנא כן לא חש וכמ"ש רש"י ותוס' בכמה מקומות וכ"כ הרמב"ם שם הלכה ז' והצנועין כו' כל הנלקט כו' שהרי א"א לפדותו במחובר כמו שבארנו:

(כ) ויכול לפדות כו'. תוס' בברכות ל"ה א' סד"ה ולמאן כו' והרא"ש וש"פ וז"ל הרמב"ם ברפ"ב רמ"ש והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזה"ז פודה לא היה זה חמור מן הקדש ומשליך הפרוטה לים הגדול. ולכאורה צ"ע דאין ראיה מהקדש דטעמא דהקדש משום דאין אונאה להקדש כמ"ש בב"מ נ"ז א' ותמורה כ"ז א' ואף שי"ל דמ"ש בזה"ז אינן שוין כלום מ"מ ל"ד להקדש ועוד שהרי האמוראין אחר הבית היו פודין בשוויין כמ"ש בירושלמי רפ"ד דמ"ש ר"ש בר' הוה מפקיד על אלין דרומיים דהוון מזלזלן בה נסתין בר קפרא וקרטמן קומויי א"ל טב הוא כלום כו' א"ר אימי במה עלל קומוי ר"י ורשב"ל ואינון אמרי פוק ואישלם כהדין תניא פודין מ"ש כשער הזול כמו שהחנוני לוקח כו' ר"נ בר יעקב מחוי חותל לנגרא ומפרק על פומיה ר' סימון חווי פירין לר' חלקיה א"ל בשווייהן א"ל כן א"ר חלקיה בשם ר' סימון כו' וכמה עובדין מייתו שם שהיו פודין בשווייהון אלא שהרמב"ם נזהר מזה וכתב שם מידת חסידות שפודין מ"ש בשוייו כדרך שפודין אותו בפני חבית ואין זה מוציא מידי קושיא דהא הורו שם למעשה ור"ש בר' היה מקפיד על הדרומים כנ"ל ודוחק לומר שכל אלו יפלגו על שמואל אלא נ"ל דטעמם של הגאונים דקי"ל בקדושין נ"ד ב' כר"מ דמ"ש דין הקדש לו כמש"ש מני אילימא ר"מ מי כו' וכן בנ"ר כמש"ש ת"ש כו' וירושלמי ס"ל דהלכה כר"י גבי ר"מ וכן חכמים פליגי על ר"מ כמ"ש בפ"ב דפסחים (ל"ז ל"ח) ופ"ג דסוכה אבל אנן קי"ל כגמ' דידן ולכן כתב בתה"ד דאפי' מדת חסידות אינו. ואע"ג דבמעילה י"ד אמרינן דוקא דיעבד ואע"ג דבב"מ שם ותמורה שם פליגי אמוראי בהכי כבר כתבו תוס' שם ושם דלכ"ע דוקא דיעבד מ"מ אמרינן בערכין כ"ט א' דבזה"ז פודין אפי' לכתחלה:

(ליקוט) ויכול כו'. עתוס' דמגילה יו"ד א' סד"ה דכ"ע. ומ"מ העניים כו' (ע"כ):

(ליקוט) ויכול כו'. עמש"ש ועבתוס' דגטין ס"ה א' ד"ה ואמה כו' ובר"ה ל"א ב' בד"ה ובקש כו' ולפי מש"ש ניחא דסתמא דשם אתיא כר"י כמ"ש בקדושין נ"ד ב' ובתחלה דחיק גמ' שם אליבא דר"מ אבל למסקנא משום דבבחירתא כו' א"צ אלא כלהו אתיא כר"י (ובזה מתורץ ג"כ קושית התוס' דבכורות ל' א' ד"ה באתריה. ותימא כו'. דהא לר"י קיימינן. וכן הא דמפרש שם טעם המתני' דקתני החשוד על השביעית אין חשוד על המעשרות משום דבעי חומה ולא ר"ל משום דאפשר כדשמואל כו'. משום דאמר שם זו דברי ר"ע סתימתאה ור"ע ס"ל כר"י דמ"ש ממון הדיוט הוא כדמוכח בפסחים ל"ו) (ע"כ):

(כא) בשוה פרוטה. ט"ס וצ"ל בפרוטה:

(כב) וישליך כו' או כו'. כמ"ש בפ"ב דפסחים (כ"ח א') סמ"ג ואע"ג דפליגי בפסחים שם כבר כתבו תוס' שם ד"ה ע"ז כו' דל"פ אלא בחמץ אבל בע"ז לכ"ע בים א"צ שחיקה ובשאר נהרות צריך כתי' דרבה ע"ש וכן משמע מהרמב"ם שכתב כאן ומשליך לים הגדול בלא שחיקה כנ"ל ובחמץ פסק כרב יוסף כמ"ש בא"ח ר"ס תמ"ה:

(ליקוט) עתוס' דבכורות נ"ג א' ד"ה מעות כו' (ע"כ):

(כג) ויברך כו'. כמו במ"ש כמ"ש בירושלמי ספ"ק דדמאי תני רבי חלפתא בן שאול מחללין דמאי במרחץ שאינו טעון ברכה הא ודאי טעון ברכה ר' מני בעי קומי ר' יודן כיצד הוא מברך אם היו פירות על פדיון מ"ש אם היו מעות על חילול מ"ש וכמ"ש בסי' של"א סעיף קל"ז:

(כד) או יפדה כו'. רמב"ם וכשיטתו שכתב בפ"ב דהמ"ש ובפ"ד שם שיכול אפי' בזמן הבית לחלל פירות על פירות וכמ"ש בירושלמי הנ"ל אם היו כו' וברפ"ד דמ"ש תני אין פודין מ"ש אלא במין על מינו דלא כן מה אנן אמרין פודין מן החטין על השעורין ומן השעורין על החטין לכן צריכה אפי' מן האגדות על השמתית ומן השמתית על האגדות וכמ"ש במתני' פ' בתרא דטבול יום בראשונה כו' וער"מ שם בפירושו אבל הראב"ד חלק עליו שם ואמר דכ"ז הוא בדמאי שמחללין אפי' כסף על כסף כו' כמ"ש בפ"ק דדמאי אבל בודאי לא וכמ"ש בסוכה מ"א א' דאלת"ה מעשר כו' ובב"מ מ"ד ב' אבל פירות על דינרין כו' ודבריו נראין [וכ"ה בהדיא בבכורות נ"א א'] וגם י"ל כל הנ"ל בענין אחר ההיא דספ"ק דדמאי י"ל דקאי על דבר הנפדה וההוא דפ"ד דמ"ש נראה דהאי פודין ט"ס וצ"ל מפרישין דקאמר שם אר"ח רבי היה לוקח קשואין בכורות וקבע מ"ש שלהן על כל עוקץ ועוקץ וההיא דטבול יום כבר פי' הר"ש שם. וחלק הראב"ד אפי' בזה"ז כמ"ש בפ"ב שם ובפ"י מהמ"א:

(ליקוט) או יפדה בפירות. אפי' בשאינו מינו. רמב"ם שם וכ"כ במעשר שני בזה"ז אע"ג דאין מחללין על שא"מ בזה"ז ס"ל דאין להקפיד כיון דלאיבוד אזלא (ע"כ):

(כה) שהוא אחד כו'. קדושין י"ב א':

(כו) ששוקל כו'. רי"ף ורא"ש שם ודלא כס"ד דרב יוסף שם בגמ':

(כז) מלקט ושכחה. כמ"ש בקדושין נ"ד ב' כר"מ במעשר מאי היא כו' אמאי כולו לגת כו' אלמא מדין הקדש והקדש פטור גם מלקט ושכחה כמ"ש בפ"ד דפאה הקדיש קמה כו' וכמ"ש בספרי שם:

(ליקוט) מלקט ושכחה. כמ"ש כולו לגת. ומש"ש פרט ועוללות משום דבכרם משתעי (ע"כ):

(כח) דין נ"ר כו' וי"א כו' וי"א כו'. סברא השלישית עיקר והיא סברת הגאונים וכן סתם לקמן בסי"ז וכ"כ תוס' בברכות ל"ה א' ד"ה ולמאן כו' וה"ר יונה הקשה ע"ז דא"כ ל"ל למימר בקדושין ל"ט א' לא צהריתו לא קי"ל כו' הא בלא"ה כל המיקל כו' אלא דלא אמרינן אלא בצלף דוקא וזהו סברא ראשונה ודבריו תמוהין דהא אמרינן בשבת קל"ט א' וקי"ל כו' [וכן אמרינן בירושלמי ספ"ד דכלאים דברי חכמים ר' יעקב בר אידי בשם ריב"ל הלכה כדברי מי שהוא מיקל בח"ל א"ר יעקב בר אחא ותני תמן הלכה כדברי מי שהוא מיקל בח"ל וכ"ה שם פ"ו סוף מתני' א' ומשמע שם בכ"מ]. וקושייתו שהקשה קשה שם יותר ל"ל למימר כדר"ט הל"ל כדר' יאשיה משום ה"ט אלא צ"ל כמ"ש תוס' שם סד"ה ולישלח כו' ע"ש. וסברא שניה הוא סברת הרמב"ם וז"ל בפ"י מהמ"א יראה לי שאין נ"ר נוהג בח"ל וק"ו מה סוריא אינו נוהג כמ"ש בהמ"ש ק"ו לח"ל כו' וז"ל בפ"ט מהמ"ש וכשם שאין מ"ש בסוריא כך אין נטע רבעי בסוריא ודבריו לקוחין מהירושלמי פ"ה דמ"ש אבל הוא תמוה מאד דמשם ראיה להיפך [וכן מצאתי ברשב"א בב"ק ס"ט א' שכתב שהרמב"ם למד מהירושלמי הזה ותמה ג"כ עליו ע"ש שהאריך בפי' הירושלמי] וז"ל הירושלמי שם תמן תנינן רי"א אין לעובד כוכבים כרם רבעי וחכ"א יש לו כו' רב ביבי אמר קומי ר"ז בשם ר"א אתיא דר"י כב"ש כמה דב"ש אמרו לא למדו לנ"ר אלא ממ"ש כמ"ד אין מ"ש בשביעית ודכוותיה אין נ"ר בשביעית כן רי"א לא למדו לנ"ר אלא ממ"ש כמ"ד אין מ"ש בסוריא ודכוותיה אין נ"ר בסוריא כו' רי"א אין לעובד כוכבים נ"ר בסוריא ור"ל כמו שאין חייב בשל עובד כוכבים בסוריא במ"ש שבסוריא יש קנין לעובד כוכבים להפקיע מידי תרומות ומעשרות כמ"ש במתני' פ"ו דדמאי המוכר פירות כו' וסוף מעשרות הלוקח שדה כו' ופ"ד דחלה ישראל שהיו כו' וכמ"ש בר"ס של"א ע"ש מס"ג עד סי"א. וז"ש רי"א אין לעובד כוכבים כרם דבעי דוקא בסוריא ודוקא עובד כוכבים ולרבנן אפי' עובד כוכבים בסוריא וכן מבואר להדיא בתוספתא וער"ש בפ"ג דתרומות שם ד"ה אין לעובד כוכבים כו' כדתניא כו':

(ליקוט) דין נטע כו'. עמש"ש אבל יש לקיים זה הסברא מצד אחר שי"א דוקא מן התורה פליגי ממ"ש אתרוג שוה לאילן כו'. תוס' בקדושין ב' ב' בד"ה אתרוג. וי"מ כו' ויש כו' (ע"כ):

(ליקוט) דין כו'. בתוס' דקדושין ב' ב' בד"ה אתרוג כ' וי"מ שמדרבנן מודה אף מאן דתני כרם שנוהג בכל אילנות וראיה דתנן אתרוג שוה לאילן כו' וברבעי ולפ"ז נוהג בח"ל מדרבנן לד"ה. שם. אבל בתוס' דר"ה י"ד ב' ד"ה לרבעי ובסוכה ל"ט ב' ד"ה לרבעי כ' כסברא ראשונה שם בתוס' דהך מתני' אתי כמ"ד נטע רבעי (ע"כ):

(כט) ערלה נוהגת כו'. מתני' סוף ערלה ספק כו' והערלה כו' ומתני' פ"ק דקדושין וגמ' שם:

(ל) ובכל זמן. גמ' שם ל"ט א' א"ל לוי כו' רב אויא כו':

(לא) בין כו'. מתני' פ"ק דערלה עת שבאו כו' ושם והעובד כובבים שנטע ובסוף ערלה ספק כו' ובסוף יבמות עובד כוכבים שהיה מוכר כו' וכמ"ש בס"ס זה ובפ"ב דע"ז (ל"ה ב') מפני שמעמידין בשרף ערלה ובתוספתא הנ"ל שהביאה הר"ש בפ"ג דתרומות אבל הערלה כו' ובירושלמי כמ"ש תוס' בקדושין ל"ו ב' בד"ה כל כו':

(לב) אלא כו'. מתני' בסוף ערלה וכר' יוחנן בקדושין שם דקי"ל כוותיה גבי שמואל כמ"ש בפ"ד דעירובין (מ"ז ב') ואע"ג דמר בריה דרבינא מתני לקולא כו' הוא אף לר' יוחנן דמ"ש שמואל לרב ענן תני כו' ל"ד אליבא דידיה:

(לג) כיצד כו'. ערש"י בקדושין שם ל"ח ב' ומ"ש רש"י שם ד"ה היינו. ספק עברו כו'. לא כתב אלא לענין א"י וסוריא אבל מ"ש בח"ל יורד ולוקח כו' ע"כ לאו כה"ג וכמ"ש בברכות ל"ו א' להדיא ולכן בד"ה ובח"ל כתב רק הפי' השני שיש בו כו' אבל מ"ש בד"ה יורד כו' תמוה מאד דזה ודאי ערלה הוא וגמ' קרי ספק כמש"ש היינו דשני לן כו' ועוד כיון דכלאים נוהג בח"ל ובשל עובד כוכבים כנ"ל למה יהא מותר בלקיטת העובד כוכבים אלא פי' הר"נ דספק הוא שיש בו ערלה והיתר וכן כלאים והיתר בא"י אסור כיון שנמכר על פתח הגן מוכחא מילתא ובסוריא מותר אבל בתוך הגן אסור ובח"ל אף בתוכו מותר אלא שבערלה דוקא בתלושין אבל רואה לוקט אע"ג שא"י אם מן המותר או האיסור ובכלאים אף כה"ג מותר ובלבד שלא ילקוט הוא עצמו מהגן אף שא"י אם הוא האיסור וכמ"ש בפ"ק דערלה נטיעה של ערלה ושל כו' אבל רואה לוקט מן האיסור בכ"מ אסור אף בכלאים. אבל הרמב"ם פי' דכל הכרם הוא ערלה או כלאים אלא שא"י אם נלקט מזה הכרם או מכרם אחד וכ"מ בתוספתא וירושלמי סוף ערלה איזו ספק ערלה כרם של ערלה וענבים נמכרים חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר אר"י אף זה אסור בסוריא איזו ספק המותר בסוריא כרם של ערלה וכרם אחר בצדו וענבים נמכרות חוצה לו בא"י אסור כו' איזו ספק כלאי הכרם כרם נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא"י כו' אר"י אף זה בסוריא אסור ואיזו ספק המותר בסוריא כרם נטוע ירק ושדה ירק אחר בצרו וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור כו' וע' מרדכי בספ"ק דקדושין וז"ל הרמב"ם בפ"י מהמ"א ספק ערלה וכלאי הכרם בא"י אסור ובסוריא מותר כיצד היה כרם ערלה וענבים נמכרות חוצה היה ירק זרוע בתוכו וירק נמכר חוצה לו שמא ממנו הוא זה שמא מאחר בסוריא מותר ובח"ל אפי' ראה הענבים יוצאות מכרם ערלה או ירק יוצא מן הכרם לוקח מהן והוא שלא יראה אותו בוצר מן הערלה או לוקט הירק בידו ונסתבכו המפרשים בפי' אם פסק בכלאים כמ"ד יורד ולוקח ג"כ ואם בח"ל מותר אפי' בודאי ובחנם נתייגעו דודאי פסק כמ"ד זה וזה יורד ולוקח כמ"ש והוא כו' ודוקא בספיקו כנ"ל דגמ' קרי ספק כלאים וכמ"ש בהדיא בספ"ח מה' כלאים והביאו בש"ע ס"ס רצ"ו והוא שיראה כו' אבל ספיקו מותר. ומפרש בח"ל יורד ולוקח אפי' בתוך הכרם שמא מ"מ ממקום אחר הוא ובכלאי הכרם אפי' רואה לוקט למתני' מ"מ כיון שאין יודע אם אלו שמוכר הוא מאותן שלקט מותר אבל הוא פסק בשניהם יורד ולוקח כמ"ש בקדושין שם וכנ"ל ואע"ג דמר בריה דרבינא מתני לקולא בירושלמי שם בסוף ערלה אמר לחומרא ובח"ל יורד ולוקט אר"י עוד היא כקדמייתא יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט וכ"מ בב"ב כ"ד א' שאסרו בענבים הנמצאים כמ"ש בסי"א ואם אפי' רואה לוקט מאותו הכרם מותר כ"ש כה"ג אבל לשיטת רש"י והטור שכתבו שיש בו נטיעות בלא"ה אתי שפיר:

(לד) כרם כו'. כמ"ש בברכות ל"ו א' ואפי' לוקט ביד מותר כנ"ל וכ"כ כ"מ:

(ליקוט) כרם כו'. ואפי' לוקט ביד מותר וכ"כ כ"מ והטעם דוקא ביש בו נטיעות של ערלה ודאי אתחזק איסורא משא"כ כה"ג וכמ"ש (כריתות י"ח א') באשם תלו דאינו חייב אלא בחתיכה מב' חתיכות. והוא לקוח מתוספתא סוף ערלה הרי שנמצא נטיעה קטנה בתוך שדהו ספיקו בא"י אסור בסוריא ובח"ל מותר:

(לה) (ליקוט) אבל ענבים כו'. אבל הרא"ש והג"א שם ד"ה נראה לי כו' מתירין אפי' בענבים כיון דקי"ל כר' חנינא ע"ש (ע"כ):

(לו) שקרוב כו'. ר"ל אע"פ שספק ערלה מותר ובלא"ה צ"ל כן דהא קי"ל כר' חנינא ועתוס' שם ד"ה לימא כו':

(לז) (ליקוט) אסור כו' ומותר כו'. והשמיט מש"ש ואין מרכיבין בכפניות של ערלה שהראב"ד פי' כפניות היינו תחלי ומפני שנעשו שומר לפרי ור' יוסי לטעמיה דאמר סמדר אסור אבל לרבנן שרי להרכיבן לכתחלה שאין תורת פרי עליהן וז"ש בספ"ג דעבודת כוכבים ומודה ר"י שאם כו' ר"ל אע"ג דפליג עלייהו בלכתחלה בדיעבד מודה ולאו מטעמייהו ר"נ שם וע"ש שהאריך מאד (ע"כ):

(לח) עובד כוכבים כו'. לשון הרמב"ם:

(לט) אם לא כו'. פסק הבעיא לחומרא וכמ"ש בא"ח ר"ס רמ"ה:

(מ) ואם התנו כו'. כפי פירושו מש"ש רב גביה' כו' ושרא להו. ר"ל ע"י התנו מתחלה דבשלמא בשבת י"ל דרבא ברייתא לא שמיע ליה וטעה וסבור דעובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד משא"כ בערלה דא"א לטעות להתיר להחליף ערלה לכתחלה אלא התנו מתחלה וז"ש והא אותביה כו':

(מא) ובלבד כו'. מפרש ואם באו כו' קאי אפי' אהתנו וכמ"ש בשבת ג"כ כמ"ש בא"ח שם ומש"ש אימא סיפא כו' ועתוס' ד"ה ואם כו' תי' הר"נ דסתמא אסור יותר רבותא הוא מבאו לחשבון אף ע"י התנו ועכ"ז בר"נ:

(מב) וי"מ כו'. כפירש"י שם ד"ה שרא כו':

(מג) מותר כו'. ע"פ שיטת רש"י בהג"ה בסעיף שקדם וצ"ע על המחבר ועש"ך ודוחק דהא הר"נ כתב באיסור דחליפי ערלה הן כו' וערי"ו:

(מד) מותר כו'. דהא אינו מוכר אלא העצים ואין ערלה נוהגת בהם. דהפירות אין אדם מקנה דשלב"ל רשב"א בשם הראב"ד. ולפ"ז יכול לפרש הסוגיא הנ"ל דספ"ק דעבודת כוכבי' דלכך שרא להו שהיו מחליפין כה"ג והראב"ד דחק עצמו בהשגו' פ"י דהמ"א שבשנות ערלה אין בהן אכילת איסור שהאילנות קטנים אלא שהעובד כוכבים זרע תחתיהן ולא הוי חליפי איסור:

(מה) אחד כו'. ת"כ אין לי אלא שנטע אגוז ושקד נטע ייחור מנין ת"ל כל עץ:

(מו) או שעקר כו' ואחד כו'. פ"ק דר"ה (ט' ב') ת"ד אחד הנוטע כו':

(מז) דהיינו כו'. תוס' שם ד"ה מבריך כו':

(מח) ודוקא כו'. תוס' שם ד"ה מרכיב לתרץ ההיא דת"כ וכן הוא מפורש במתני' פ"ק דערלה סיפוק הגפנים וסיפוק כו' הבריכה שנה אחר שנה ונפסקה כו' וכן בריכה שנפסקה כו'. והרמב"ם כתב דה"ה למרכיב והוא תמוה מאד דאם הרכיב ילדה בזקנה בטלה ילדה ואפי' נקצץ ואם זקנה בילדה כ"ש שבטלה הזקנה ואפי' לא נקצץ וכמ"ש למטה ואפי' ילדה בילדה לכי מטי שלש לילדה ראשונה שניה נמי שרי כמ"ש תוס' במנחות ס"ט ב' ד"ה דאמר כו' מדלא מוקי בסוטה כה"ג אלא ההיא דת"כ במרכיב ילדה בזקנה וההיא דר"ה בילדה בילדה וכגון שנטען לסייג כו' וכמ"ש בסוטה שם וכ"כ הר"ש והמרדכי בפ"ק דקדושין והר"נ בפ"ק דר"ה וכתב הר"נ שם דעוד משכחת לה במרכיב באילן סרק וכמ"ש בתוספתא וירושלמי פ"ק דערלה עובד כוכבים שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן יש בו משום ערלה מאימתי מונין לו משעת נטיעתו ונ"ל שז"ש בסוטה שם ל"ק כאן בהרכבת כו' האי הרכבת היתר ה"ד כו' דר"ל בל"ז ה"א באילן סרק. ומ"מ כ"ז צ"ל דמש"ש בפ"ק דר"ה שלשים יום כו' במרכיב קאי אאילן הראשון וכמ"ש בירושלמי הנ"ל מאימתי כו' וכן בגווני הראשון לסייג ולקורות כמ"ש בגמ' דאיסורה אינה אלא משום דמימליך כו' וזה אינה אלא עד ג"ש כמ"ש בירושלמי וכמ"ש בסכ"ג ויכול לאוקמי ההיא דר"ה בזקנה בילדה ואפי' לאכילה [וכן פירש"י בסוטה שם בד"ה בטילה כו' וכי תנן כו'] ולכן לא פריך גמ' אלא בסוטה שם ולא בפ"ק דר"ה. אבל במחובר או נפסק אין נ"מ כלל ולכן לא נזכר במתני' דין ההפסק אלא בהברכה:

(ליקוט) ודוקא שחתכו כו'. עמש"ש דזה במבריך אבל במרכיב כתב הר"נ שהוא במרכיב באילן סרק אע"פ שאינו רשאי ואע"פ שמונה משעת נטיעתו צ"ל דקאי אאילן הראשון. ובירושלמי פ"ק דערלה תני עובד כוכבים שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו רשב"ל אמר ובלבד דברים שהן באים במחשבה כגון חרובי צלמונה וחרובי גידודה אבל ערבה כנטוע בארץ ר' יוחנן אמר אפי' ערבה והתנינן אין נוטעין אין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור ע"ד דרשב"ל דו פתר לה בערבה ניחא ע"ד דר"י דו אמר אפי' ערבה ל"ל יעקר שנייא היא שהן מתאחין בשביעית והא דתנינא הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה שלימה ומותר לקיימו בשביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה שלימה ואסור לקיימו בשביעית אבל אמרו פירות נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט תני ר' יהושע לית כאן מרכיב א"ר אבא אפי' לר"ל לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחלה לא ר"ל שא"א להמצא מרכיב אלא באיסור ודיעבד והמרכיב משמע אפי' לכתחלה וזו ראיה שא"א להמצא מרכיב אלא כה"ג (ע"כ):

(מט) ואם לאחר כו'. מתני' סיפוק הגפנים כו':

(נ) הפסיק כו'. שם הבריכה שנה כו':

(נא) ואם כו'. שם אילן כו':

(נב) ויש למצוא כו'. כמ"ש בב"ב כ"ד א' לימא כו' וכ"ש בכה"ג:

(נג) ואפי' כו'. כמ"ש הראב"ד בההיא דספ"ק דע"ז וכמ"ש בסט"ו:

(נד) אילן כו'. ירושלמי ספ"ק דשביעית והביאו הר"ש שם ירושלמי א"ר יודן בר טרפון כו' ופסק הרמב"ם כחכמים דהלכה כחכמים ועוד דאוקמינהו בשיטה אבל הרא"ש פסק כראב"י משום דר"ש ס"ל כוותיה ול"נ כנ"ל. מיהו נראה דההיא דסוטה מ"ג ב' מכרעא וכמ"ש בסכ"א וחד טעמא להו:

(נה) שמותחין כו'. ער"ש שם:

(נו) וכן אילן כו'. ירושלמי שם בריכה שנפסקה א"ר יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפי' אילן דא"ר ייסא בשם ר' יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו:

(נז) או שלקח כו' אבל כו'. מנחות ס"ט ב' בעי כו' בתר עיקר כו' תפשוט כו' היא גופה כו' ולא נפשטה ולכן בשניהם אסור והיינו הא דמדמי בירושלמי הנ"ל לבצל כו' ועתוס' דמנחות שם ד"ה בצל. וא"ת ומאי כו' ואע"ג שתי' שם וי"ל כו' היינו לסברא דאזלינן בין לקולא כו' והירושלמי מיפשיט פשיט ליה דדוקא לחומרא ופשטא דמילתא דאמוראי כהירושלמי ואין נ"מ בזה אלא למלקות:

(נח) הנוטע כו'. תוספתא ריש ערלה הנוטע לסייג לקורות ולעצים פטור מן הערלה ארשב"ג בד"א בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר הראוי להם אבל נטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שאין ראוי להם חייב בערלה נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה מאימתי מונין לו משעת נטיעתו הנוטע לרבים חייב ור' יהודה פוטר רשב"א אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערל' העולה לרבים פטור מן הערלה הנוטע בספינה ובעציץ ובראש הגג חייב בערלה (אבל בא"ז הלכות ערלה סי' שי"ג גורס פטור וע"ש) ובירושלמי ריש ערלה כתיב ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור כו' תני רשבג"א בד"א בזמן שנוטע לסייג לקורות ולעצים דבר שהוא ראוי להן נטע דבר שאין ראוי להן חייב. יאות ארשב"ג מ"ט דרבנן ר"ל דרבנן פליגי על רשב"ג ופוטרין אפי' באין ראוי להם א"ר זעירא במשנה סדר נטיעתן לעצים ברוצף לקורות במשפה לסייג מקום הסייג מוכיח עליו כו' ר' יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק גפן שעלה במקום חורשין פטורה מן הערלה א"ר יוסי אפי' נטעה והא תנינן העולה מאליו חייב בערלה תמן כשנטעה במקום יישוב ברם הכא שנטעה במקום חורשין אר"א הדא דתימא כשאינה עושה כדי טפילתה אבל אם היתה עושה כדי טפילתה חייבת ר"ה שאל אתרוג שנטעו למצותו מהו שיהא חייב בערלה חזר ר"ה ואמר אתרוג שנטעו למצותו חייב בערלה כו' ר"ש בן יקים בעא קומי ר' יוחנן נטעו צד התחתון לסייג והעליון למאכל צד התחתון למאכל והעליון לסייג א"ל היא הדא היא הדא כו' ר"ז בעי ניחא צד התחתון לסייג והעליון למאכל צד התחתון למאכל והעליון לסייג גדל מתוך איסור ואת אמרת הכין ר"ז כדעתיה דאר"ז בשם ר' יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפי' מוסיף כמה אסור שאין גידולין מעלין את האיסור נטעו לסייג וחישב עליו למאכל בא במחשבה למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימנו נטעו שנה ראשונה לסייג מכאן ואילך חישב עליו למאכל מכיון שחשב עליו מחשבת חיוב חייב כו' נטעו ג' שנים לסייג מכאן ואילך חישב עליו למאכל כו' ומסיק שם כל שאין לו ערלה אין לו רבעי כו' תניא רשב"א אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה עלה מאליו פטור הנוטע לרבים ברה"ר פטור הנוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו כו' ר"י בר חקולה בשם חזקיה הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר"י אמר מפני שהשרשים מפעפעין אותה ר' יונה מפיק לישנא כלי חרש עומד בפני השרשים ר"ל בתמיה ר' ירמיה בעי נטע בו דלעת מאחר שהוא נקוב אצל האילן כנקוב אצל הזרעים ר' יוחנן בשם ר' ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות כו' ובשביעית צריכה כו':

(נט) בין פנימי כו'. נלמד מהנ"ל ופסק כר' יוסי דמתני' משום דשקלו וטרו בירושלמי אליביה כנ"ל:

(ס) בין תחתון כו'. אע"ג דר"ז הקשה לא חש לה כמ"ש ר"ח בשם הגאונים (ערשב"ם ב"ב נ"ב ב') כל דלא איתותב עבדינן כוותיה והקשיא קשה גם על מתני' דאמרינן שם תני אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בח"ל מכיון שמקצתו נטוע בארץ כאלו כולו בארץ כו' ר"א בשם ר"י נעשה כטבל וכמעשר מעורבין זה בזה:

(סא) הנוטע בתוך שלו. כרשב"א בירושלמי הנ"ל ולא ידעתי טעמא אפשר דמפרש שרשב"א מפרש למתני' ולא משמע הכי דרשב"א קאמר משמיה דר"י דפוטר בנוטע לרבים והוא מפליג בכך:

(סב) בין לעצמו. כנ"ל ס"ח:

(סג) ועל גג כו'. ממ"ש בפ' בתרא דמעשרות בצלים שהשרישו בעליה כו' אלמא כנטועין בשדה ואע"נ דאמרינן במנחות פ"ד ב' גג אגג ל"ק כו' היינו דוקא לענין בכורים דבעינן משבח ארצך מידי דהוה אחורבה שאינה עבודה ותמרים שבהרים ופירות שבעמקים ואדרבה משם ראיה להיפך דקאמר שם פ"ה א' אלא לר"י קשיא תנאי היא כו' ולא תי' כלום מגג וחורבה וערש"י שם ד"ה תנאי כו' וצ"ל דגג וחורבה עדיפי מתמרים שבהרים ופירות שבעמקים ודאי לר"ל דמצי ליישבם אליביה אבל לר"י לא הקשה אלא מעציץ וספינה. וא"צ לכל האריכות הזה דמפורש בתוספתא כנ"ל:

(ליקוט) ועל גג כו'. ראייתו של הרא"ש ממ"ש בפ"ה דמעשרות בצלים שהשרישו כו' ולמד דאף בתרומות ומעשרות חייב כמש"ש בתשובה. אבל הוא תמוה דדוקא לענין טומאה אמרו ולא לתו"מ כמ"ש בתוספתא פ"ג דמעשרות בצלים שהשרישו זה בזה בקופות ה"ז בחזקתן למעשרות ולשביעית אם היו טמאים לא עלו מידי טומאתן ומותר לתלוש מהן בשבת השרישו זה בזה בקרקע עלייה ה"ה בחזקתן למעשרות ולשביעית ואם היו טמאים עלו מידי טומאתן ואסור לתלוש מהן בשבת ואם תלש פטור נפלה עליהן מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה אסורין בשביעית וחייבין במעשרות וכ"כ הר"ש שם ומ"ש נפלה כו' וכן במתני' שם לא קאי אעלייה אלא בארץ ממש (ע"כ):

(סד) אע"פ כו'. אע"ג דבירושלמי אמר כ"ח ס"ל דכ"ש בשל עץ וכשיטת תוס' בפ"ק דגטין ובמנחות שם אבל הרא"ש והטור כתבו כאן כשיטת רש"י ודוקא בכ"ח אבל בירושלמי משמע כדברי הרמב"ם דבכל ענין מדאיבעיא להו אי מהני ג"כ לזרעים הואיל והשרשים של האילן ניקבו אותו כבר אבל לשיטת רש"י א"צ לזה דהא נקוב הוא ג"כ לכ"ד. ושיטת הרמב"ם דלא מפליג בכ"מ לשל חרס או של עץ דס"ל דוקא בספינה מחלקינן בין עץ לחרס שהמים מלחלחים אותה ועתוס' במנחות שם ופ"ק דגטין ור"ש בפ"ב דחלה מתני' ב' ועמ"ש בא"ח סי' של"ו ס"ח:

(סה) העולה מאליו ברה"י. כרשב"א בתוספתא ובירושלמי הנ"ל. וכתב הכ"מ משום דבת"כ תניא ונטעתם פרט לעולה מאליו וכדי של"ת אמתני' ע"כ צ"ל דגם מתני' כה"ג דרשב"א ברה"י היא:

(סו) אפי' הנוטע כו'. כר' יוסי בירושלמי כנ"ל:

(סז) ואפי' אמר כו'. בתוספתא פ"ה דדמאי עובד כוכבים שהיה צווח ואומר בואו וקחו לכם פירות של עזקה הן של רבעי הן אינו נאמן מפני שהוא כמשביח את מקחו אבל א"ל מאיש פלוני עובד כוכבים לקחתים מאיש פלוני כותי לקחתים משלי הבאתים נאמן להחמיר דברי ר' רשבג"א אינו נאמן שדברי העובד כוכבים לא מעלין ולא מורידין ופסק הרא"ש פ"ג דמ"ק כר' משום דהלכה כר' מחבירו. וטעמו של רי"ו משום דבפ"ה דגטין ס"ה כ' דהלכה כרשב"ג גבי רבי. ועמ"ש בא"ה סי' י"ז סל"ז דכל הפוסקים פסקו כת"ק דנאמן להחמיר ולא פליגי אלא אם דוקא במה שתחת ידו או בכ"מ נאמן אבל בזה ל"פ ועמ"ש שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---