לוית חן/סוטה/לו/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות שאנץ מהרש"ל באר שבע חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א לוית חן קרן אורה רש"ש |
ששה שבטים עלו כו' מאי והחצי כו' אמר רב כהנא כו' מיתיבי שתי אבנים טובות כו'.
יש לדקדק בשיטה זו דאמר שניה כתולדותם כו' מפני שיהודה מוקדם, הא מצד הסברא ראובן מוקדם שהוא הבכור ואין לומר מפני שיהודה מלך כדאיתא בירושלמי עיקר חסר מן הספר א"כ מאי פסקא דקאמר מפני שיהודה מוקדם.
ועוד קשה דמסיק וחמשים אותיות היו מאי שיאט' הכא והיאך תליא זה במה שאמר לפניו.
ועוד קשה מנ"ל לדרוש שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם דלמא כתולדותם קאי על שניהם.
ועוד קשה דאמר וכ"ה אותיות על אבן זו פשיטא נייתי ונימני[נ]הו וכיון דאמר וחמשים אותיות היו ממילא צ"ל דיהוסף או בנימין מלא שכתב על האבן השנית א"כ בוודאי כ"ה על אבן זו וכ"ה [על] אבן זו.
ועוד קשה רחב"ג אומר לא כדרך שחלוקים בחומש הפיקודים דמשמע רב כהנא ס"ל כסדר דחומש הפיקודים היאך נרמז (זה) בדרב כהנא רמז זה וגם אי אפשר לומר דס"ל לרב כהנא סדר דחומש הפיקודים דהא שם מקדים יששכר וזבולן לדן ונפתלי ואם כן שניה נמי לא הוה כתולדותם.
ועוד קשה מאי לשון כדרך שחלוקים מאי לשון חילוקים דמשמע שמחולקים מהדדי והוא תמוה ורש"י פירש כלומר לא כדרך שסדורים, ותמוה למה לא נקיט הש"ס בהאי לשנא סדורים.
ועוד קשה מנ"ל דלא היו מסודרים כדרך חומש הפיקודים ואף די"ל דא"כ לא היו נמי כסידורן אפילו באבן השנית הא רחב"ג דיש כתולדותם לדרוש:
וכדי ליישב כל הקושיות והדקדוקים ניישב תחילה מה שכתב הרמב"ם פ"ב מהלכות כלי המקדש שכתב הציור והסדר של שמות השבטים על שתי אבני האפוד בציור הזה:
הנה בתמונה זו ציירם *הרמב"ם וכצ"ל. ואף שבספר הרמב"ם גופיה ציירם להיפוך ראובן נגד ימים הקורא ושמעון נגד שמאל הקורא ע"כ טעות הוא דהא הרמב"ם שם כתב בהדיא ראובן בימין כהן גדול וא"כ אי הוה כציור הרמב"ם שם ראובן נגד ימין הקורא א"כ הוה ראובן בשמאל כהן גדול וע"כ צ"ל דצ"ל כפי הציור הזה שציירתי א"כ ראובן נגד שמאל הקורא דהוא ימין כהן גדול (ועיין מ"ש לקמן די"ל דציור הרמב"ם נכון) והנה כל בעלי צבא יוצאים לצבוא צבא על הרמב"ם והשיגו עליו דהרמב"ם כתב סידורו דלא כחד, דלת"ק יהודה מוקדם ועוד לת"ק דן ונפתלי קודם ליששכר וזבולן והוא הקדים יששכר וזבולן ועוד למה הקדים נפתלי לדן. ואי לרחב"ג הא צריך להיות בני השפחות באמצע אבן השנית ובני רחל אחד מצד זה ואחד מצד זה והוא סידר בנימין ויוסף אחר בני השפחות. סוף דבר לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בדברי הרמב"ם והכסף משנה מתרץ לפי דרכו ע"ש. ולפענ"ד הוא דוחק לפרש דברי הרמב"ם כן דהרמב"ם יפרש כן בגמרא ע"ש. וגם הר"מ מטראני ובאר שבע מיישבים קצת.
*ולענ"ד נראה לפרש דברי הרמב"ם דמשה אמת ותורתו אמת ואין בהם נפתל ועיקש. ואולי מקום הניחו לי מן השמים. והוא דאני מדקדק עוד בדברי הרמב"ם מנ"ל לפרש כסדר הזה שכתובים ששה על אבן זה בסירוגין וכה"ג על אבן השניה כנ"ל דלמא ששה כתובין כסדרן על אבן אחת וכה"ג על אבן השנית כפשטא דקרא ופשטא דגמרא. וע"ק לפירושו היאך מצינו לפרש שניה כתולדותם הא לא הוה כתולדותם בשום אבן דהא בכל אבן כתובים בסירוגין.
ואין לומר דחשיב ששה משמותם הראשונים ע"י צירוף שתי האבנים לאבן הראשון דהיינו עד דן חשיב לאבן הראשון ומן דן ולמטה חשיב הששה לאבן השני. [ד]א"כ יותר תמוה היאך חשיב זה לאבן הראשון וזה לאבן השנית הא כולם היה ע"י צירוף השני האבנים.
לכן נ"ל דלהרמב"ם קשה לי כל הקושיות והדקדוקים שכתבתי לעיל ועוד נוסף ע"ז קשה לי' להרמב"ם קושיא גדולה ושינוי גדול בחומש הפקודים דכתב שם סדר בני השפחות דן אשר גד נפתלי (תחילת פ' במדבר) והוא תמיה גדולה דסדרן הקרא אשר אחר דן ונפתלי אחר גד ומזה הוכיח הרמב"ם פירושו וציורו דמוכרחים לתרץ התמיה הזאת בקרא צ"ל דהתורה סדרן בחומש הפקודים כסדרם באבני האפוד והיה סדורם כזה:
א"כ שפיר סדרן התורה דן אשר יחד שכך היה כתובים יחד על אבן שמאל וגד ונפתלי יחד שכך היה כתובים על אבן ימין והתורה גילה לן זה להודיענו שכסדר הזה היה כתובים על אבני האפוד כזה על שתי האבנים ע"י סירוגין כדעת הרמב"ם וכן כתובים כל השמות של שאר השבטים ע"י סירוגין של שתי האבנים כמ"ש הרמב"ם ומ"ה לא כתבן התורה כסדר דן ונפתלי גד ואשר דא"כ הוה משמע דכסדר הזה היה כתובים על אבן אחת וכפי הסברא ולכך סדרן דן אשר גד נפתלי א"כ ע"כ צ"ל השמות היה כתובים על שניהם ע"י סירוגין כנ"ל ומהכא דיוקא דהרמב"ם שהיה כתובים בסירוגין ע"י שני האבנים היו נקראים ודוק היטב כי הוא ברור כשמש בצהרים:
(והא דלא כתבן התורה נמי נפתלי קודם לגד דהא באבני אפוד כתיב נפתלי קודם גד י"ל דבאבני אפוד באמת נקרא גד קודם נפתלי וקרינן כדרך שאיני בני ברית כותבים מימין הקורא לשמאלו דן אשר גד נפתלי). ולמ"ש שפיר כתובים בני השפחות כסדרן וקריאתן מימין הקורא לשמאלו דן נפתלי ואח"כ גד דהוא נמי מימין לשמאל דרך קריאתם דאם תעמיד האבנים לפי קריאתך הוא גד לאחר נפתלי וקודם לאשר. ועפ"ז ניחא דמן דן מתחיל לקרות אבן השנית דהיינו הששה משמותם על אבן השנית כתולדותם חשיב משם דן מפני שהמה נשתנו בקריאתן מששה שמות הראשונים דנקראים משמאל הקורא לימינו כפי ציור הרמב"ם הנ"ל קרינן ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון ומ"ה הששה הראשונים נקראים אבן הראשון מפני שנשתנו בקריאתן משמאל הקורא לימינו ומשם הן נקרא מימין הקורא לשמאלו המה נקראים וזה הכריח להרמב"ם להסדיר אותם באופן ע"י סירוגין בשתי אבנים משום דע"י הקרא דחומש הפקודים מוכח דצריך לסדר בסירוגין ע"י שני האבנים לתרץ השינוי דקרא ומוכח דנקראים מימין הקורא לשמאלו כנ"ל א"כ צ"ל דזה נקרא אבן השנית וממילא מוכח דששה הראשונים צריכחן להיות נקראים בהיפך כדי לקראם אבן הראשון דאל"כ ליכא טעמא מ"ש דהאי ששה נקראים אבן ראשון והאי ששה נקראים אבן שניה (ובזה ניחא הירושלמי הראשונים נכתבים מימינו של כהן גדול לשמאלו של קורא ואחרונים נכתבים משמאלו של כהן גדול לימינו של קורא אף דהירושלמי קאי אסדר דהר גריזים והר עיבל מ"מ הוא סמך למ"ש) ומ"ה מוכרח לסדר דן ונפתלי שלא כסדר כנ"ל דהא עפ"י סדר הקריאה הוא אחר זבולן דן א"כ מהראוי לסדר דן תחת יששכר ונפתלי תחת זבולן א"כ היה נקראים כסדר זבולן דן נפתלי אבל השתא דכתיב בסדר הנ"ל א"כ קרינן זבולן נפתלי דן ולמ"ש דאם היה כתיב דן תחת יששכר ונפתלי זבולן א"כ היו המה ג"כ נקראים משמאל הקורא לימינו ולא היה שום הפרש בין קריאת הראשונים לששה אחרונים וא"כ קשה למה קורא ששה הראשונים בשם אבן הראשון וששה אחרונים בשם אבן השניה ולכך כתיב בהאי סדר דן תחת זבולן נפתלי תחת יששכר כנ"ל וא"כ ע"כ מוכרחים לקרות כסדר השבטים א"כ מוכרח לקרות מימין לשמאל אבל ששה הראשונים מוכרח לקרות משמאל לימין שפיר קרינן ששה הראשונים לאבן הראשון וששה אחרונים לאבן השנית כנ"ל ודוק היטב הדק כי ברור ונכון הוא:
וכל מה שכתבתי לעיל הוא לדעת התנא קמא ולפ"ז סדרן הרמב"ם כדעת הת"ק והא דמשמע להת"ק יהודא מוקדם לק"מ דהרמב"ם מפרש הכי בהש"ס שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם ר"ל לשיטתו דפרשתי לעיל דשנית כתולדותם דקרינן מימין הקורא לשמאל כזה:
וקורין כסדרן דן נפתלי ואח"כ גד דכתיב תחת נפתלי ואח"כ אשר א"כ קשה דה"ל בסדר ארבעה בני הגבירה נמי בהאי סדר דיהיו נקראים מצד שמאל הקורא לימינו כזה:
ואז ג"כ מצד שמאל לצד ימין ראובן שמעון לוי יהודא כתמונת בני השפחות דנקראים נמי כה"ג מימין לשמאל אבל הרמב"ם סדרן לוי תחת ראובן יהודה תחת שמעון ולפ"ז הכי פירושו דהש"ס שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם אינם כזה ומפרש הטעם באמת למה אינם כסדר הזה ומתרץ מפני שיהודה מוקדם ר"ל לפי סדר הזה יהודה מוקדם באבן הראשון שהוא על ימין כהן גדול והיה העדר כבוד ללוי שהיה על האבן השנית בשמאל כהן גדול ואבן ראשון דכתיב בו ראובן חשוב יותר אבל בבני השפחות דן ונפתלי אף נמי כתיב נפתלי בראשון ודן בשני לק"מ זהו מצד הכרח לסדר כן מגזירת הכתוב דחומש הפקודים כנ"ל כדי שיתחיל משם דן לקרות מימין הקורא לשמאלו כנ"ל דמ"ה כתבן הקרא בחומש הפקודים לפי סדר האפוד דמ"ה נקראים הששה אחרונים אבן השנית מפני ההיפוך קריאתן מששה הראשונים כנ"ל ולפ"ז לת"ק נמי אין יהודה מוקדם לראובן כלל כפי' רש"י רק דהש"ס תירץ כן שלא לשנות כנ"ל מפני שאז היה יהודה מוקדם ללוי ודוק היטב כי ברור הוא ונכון מאוד:
ולמ"ש ניחא הא דמסיק הש"ס חמשים אותיות היו כ"ה על אבן זו כו' לאחר דנקט הש"ס לעיל מזה שניה כתולדותם א"כ ע"כ צ"ל דששה שמות הראשונים ע"י צירוף שני האבנים היה נחשב לאבן ראשון ומשם דן ואילך נחשב לאבן השני מטעם דמשם דן ואילך נשתנה הקריאה מימין לשמאל לאפוקי ששה הראשונים נקראים משמאל לימין כנ"ל וא"כ ע"כ צ"ל דשם דן נכתב תחת זבולן כדי שיהיה נקרא מימין לשמאל כנ"ל וע"ז נתן הש"ס סימן שלא נטעה בזה לכתוב שם דן תחת יששכר כאשר מן הראוי עפ"י הסדר להכי אמרו נ' אותיות כ"ה על אבן זו כו' א"כ עכצ"ל דשם דן תתת זבולן דעי"ז הם כ"ה זו על אבן זו וכ"ה על אבן זו דוק ותשכח אבל אי הוה דן תחת יששכר לא הוה מספר זה דוק ומ"ה דייק הרמב"ם בלשונו האבן שכתב בו ראובן היה על ימינו של כהן גדול ר"ל דלא תימא כיון דמדן ואילך קרינן מימין הקורא לשמאלו וה"א דכה"ג יהי' נקראים ששה ראשונים וע"כ כתב שראובן מימין כהן גדול וע"כ צריך לקרות בששה הראשונים משמאל הקורא לימינו. זהו דעת הרמב"ם אליבא דרב כהנא שהוא ת"ק וכוותיה פסק הרמב"ם ודוק היטב בדברי ותראה שהוא נכון ואמיתי בפירוש הקרא ופי' הגמרא ופי' הרמב"ם:
ולמאי שכתבתי אתי שפיר מאוד דאמר לו רחב"ג לא כדר' שחלוקים בחומש הפקודים חלוקים באבני האפוד ר"ל דאמר לת"ק דעיקר הוכחתך דכתובים בסדר הנ"ל ע"י צירוף דשתי האבנים כנ"ל משום שינוי דקרא דבמדבר דכתיב דן אשר גד נפתלי ונחלק גד ונפתלי מן דן אשר ועכצ"ל דהתורה כתבה כפי שנסדרו באבני האפוד דנחלקים כה"ג דן אשר על אבן זו גד נפתלי על אבן זו כנ"ל משום הכי אמר לו רחב"ג לא כדרך שחלוקים בחומש הפקודים (חלוקים דייקא) חלוקים באבני האפוד אלא כדרך שחלוקים בחומש שני דשם נרשם דן נפתלי במרכא טפחא ואח"כ גד אשר א"כ מחוברים דן נפתלי יחד וגד אשר יחד כו' בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן ובני השפחות באמצע דלכאורה יש לדקדק למה לא אמר א' למעלה וא' למטה ובני השפחות באמצע דהכי מסודרים בפרשת שמות בנימין דן כו' ויוסף כו' אלא נראה דרחב"ג גילה לן בלשונו הצח ורצה לתרץ דיוקי דת"ק דאם אזלינן בתר סדר שמות א"כ למה שינה התורה הסדר בחומש הפקודים וסמך דן לאשר כו' ע"כ גילה לן בזה דלק"מ דלדעתו השבטים היו ששה על אבן זה וששה על האבן השנית כפשטיה דקרא רק ס"ל השמות היה כתובים בעיגול כזה:
ולפי תמונת ציור זה ע"י עיגול נסמכו דן אשר ונסמכו נמי גד נפתלי אם נקראים משמאל הקורא לימינו למפרע וזה גילה לן התורה בחומש הפקודים דמסדרן דן אשר גד נפתלי שיהיו מסודרים בעיגול כנ"ל ולפ"ז יהוסף ובנימין דכתובים א' מכאן כו' אינו שייך לומר א' למעלה כו' דבדבר עגול אין שייך בו מעלה ומטה, רק צדדים שייך בו לומר ע"כ רימז לן התנא רחב"ג במתק לשונו א' מכאן ואחד מכאן לומר דהשמות היו כתובים בעיגול כנ"ל ודוק היטב:
ובאמת הוה מצי התורה לגלות לן זה בששה שמות הראשונים דמצי לסדרן ראובן זבולן יששכר יהודה כו' והוה דייקינן נמי בע"כ דכתובים השמות בעיגול רק התורה רצה למעט ולקצר בהשינוי והורה לן רק ב"ד שמות הנ"ל ולפ"ז לא קשה קראי אהדדי דאם עומדים בעיגול כנ"ל א"כ אם קרינן למפרע הוא כסדר דחומש הפקודים ואם קרינן כסד' קרינן כסדרן דן נפתלי גד אשר כסדר ואלה שמות ודוק היטיב ויש רמז נפלא לזה שהיו עומדים בעיגול מדכתיב תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל מוסבת במלואתם ובפ' פקודי כתיב ויעשו את אבני שוהם מוסבת משבצות זהב מפותחות ומ[ז]ה מוכח דהכא אצל הציו' פירושו שמות בני (בני) ישראל מוסבות ר"ל שיהי' שמות השבטים כתובים בהסב בעיגול ואף דפשט' דקרא קאי מילת מוסבות על במלאותם מ"מ על ידי שינוי דקא דפרשת פקודי מוכרח לפרש רמז זה ודוק:
וציור העיגול שציירתי לך לעיל לרחב"ג הוא למראה עיניו של הקורא העומד נגד הכ"ג אבל בסדר החקיקה שהי' חקיקה על האבן משמעות הקרא פתוחי חותם תפתח כו' משמע שהיו חקוקים כחקיקי' חותם ומ"ה כתיב גבי' לשון חותם וכן פי' רש"י בחומש א"כ משמע שהיו חרוצים כחותם שחורצים אותו למפרע ואם חותמים בו איגרת אז בא כסדר א"כ היה בסדר הזה כזה:
וצד מקום חקיקת השמות היה מונח על כתף דכ"ג וכן מדוקדק בקרא דכתיב תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל וכן כתיב נמי בפ' פקודי ותיבות על הוא תמוה מאוד ולדעתי ניחא דבא להורות שיהיו שתי האבנים על השמות כו' ר"ל צד החלק בלתי החקיקה והוא עובי האבנים על השמות בני ישראל ר"ל דהשמות יהיו למטה על כתף דכ"ג וצד החלק של האבן יהיה למעלה א"כ הוא על השמות ודק היטב היטב:
ולפ"ז לציור הנ"ל החקיקה דלמטה נראה למעלה בהיפוך נגד הקורא כציור העיגול הראשון נקראים למעלה כסדרן ראובן מעון כו' ונקראים מימין הקורא לשמאל (וצד החקיקה המונח על כתף כ"ג ג"כ נקראים מימין כ"ג לשמאלו) ויש ליתן טעם לשבח למה צווה ה' לעשות כתבנית ותמונת העגיול הנ"ל משום דאיתא במדרש רבה די"ב שבטים המה נגד י"ב מזלות ברקיע ואיתא בירושלמי דהמזלות חוזרות לאחוריהם משום עושה שלום במרומיו שאם הולכים לפניו כל א' רואה שהולך מזל א' לפניו ולכך חוזרים לאחוריהם א"כ כל אחד חושב שהוא הולך בראש ואח"כ המזל שרואה לפניו ולפ"ז צד החקיקה הנ"ל שהוא מונח על כתף כ"ג הוא חקוק כסדר הזה 
כנ"ל בעיגול שהוא מונח על כתף ימין דכ"ג א"כ אם תקרא' משמאל כ"ג לימינו יקראו כסדרן ראובן שמעון לוי כו' רק הכתב אותיות מהופכים כנ"ל אבל אם תקראנו מימין כ"ג לשמאלו אז ג"כ השמות מהופכים דצריך לקרות לוי שמעון ראובן דוק ותשכח בקלות עפ"י העיגול הנ"ל והחקיקה המונח בכתף ימין כ"ג וא"כ ע"כ צ"ל דמצד כ"ג קרינין משמאל לימין דהוא דרך אחוריו כדמיון המזלות שהמה הולכים ג"כ דרך אחוריהן אבל מצד החלק של האבן שהוא נגד פנינו הם נקראים כסדרן הן דרך השמות הן דרך האותיות דוק ותשכח רק אנו הולכי העיקר מצד החקיקה המונח על כתף דכ"ג דנקראים משמאל לימין דרך אחוריו כדרך המזלות:
וזהו הטעם של ר"ח ב"ג דס"ל דעפ"י הקרא הנ"ל מוכח שעומדים בעגולה ועפ"ז י"ל דדקדק ר"ח ב"ג בלשונו לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים אלא כדרך שחלוקים בספר שני בני לאה כו' בני רחל א' מכאן כו' דרצה להורות סידור העיגול ולא אמר בפירוש שהיו עומדים בעיגול ומה לו להזכיר סדר ואלה שמות כיון דקראי דחומש הפקודים וסדר ואלה שמות עולים בסגנון אחד.
ונראה לי דאיתא בתשובת הרשב"א קושיא כיון דהשבטים היו נגד י"ב מזלות א"כ כיון דהמזלות המה תמיד ששה למעלה מהארץ וששה למטה מהארץ א"כ לא היה מן הראוי להיות כל השבטים בגלות בפעם אחת בירידה ומתרץ אף דהם נגד י"ב מזלות מ"מ אין מזל לישראל רק הקב"ה משגיח על ישראל ע"ש ולפ"ז ה"ק ר"ח ב"ג אלא כדרך שחלוקים בס' שני ושם נאמרו כל הי"ב שבטים שירדו למצרים א"כ הו"א דהי"ב שבטים לא היו כתובים בעיגול כדמיון המזלות דא"כ לא היו מן הראוי להיות כולם א' מכאן כו' ועי"ז מוכח דעומדין בעיגול כנ"ל ר"ל דמ"מ היו בגלות מצרים בפעם אחת רק ששה שבטים ולכך מסיי' בני רחל בעיגול עומדין והא דהיו כולם בפעם א' בגלות משום דאין מזל לישראל כתירוץ הרשב"א:
ועפ"ז אפשר י"ל דזהו פי' הפסוק ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתיפיו לזיכרון ר"ל דאהרן היה נושא את שמותם על כתיפיו ששמות ושבטים היו למטה על כתיפיו א"כ נשא אהרן את שמותם ממש על כתיפיו ולפ"ז היו נקראים מימין כ"ג לשמאלו ולמפרע כנ"ל כדמיון המזלות וכדי שלא תאמר א"כ מפני מה כל ישראל בפעם אחד בגלות ולכך מסיים הקרא לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון ר"ל שהש"י בעצמו משגיח על ישראל ואין מזל לישראל ועיין עוד בענין זה בספרי ענקים לגרגרת שחברתי על התורה בפ' תצוה שהארכתי בענין זה:
ואפשר לומר נמי לפי הציור שכתבתי לדעת הת"ק שהשבטים היו נקראים בצירוף שתי האבנים ע"י סירוגין הוא ג"כ כסדר כזה:
הזה שלנגד הקורא היו נקראים משמאל לימין למפרע כסדר המזלות והחקיקה נמי לדעת הת"ק היה למטה לצד כתף הכ"ג א"כ היה נמי למפרע כדר' זה ולפ"ז היה נמי חלק של האבן אשר הוא לנגד הקורא היה נקראים בסדר הזה א"כ פשיטא דאתי שפיר יותר דאפילו לענין קריאות הקורא נמי נקראים למפרע כהילך המזלות דהולכים למפרע כזה:
ויש לתרץ להת"ק כל הדקדוקים הנ"ל כמו שכתבתי אליבא דר"ח ב"ג רק דאיכא בינייהו דלרחב"ג עומדים בעיגולא ולהת"ק עומדים בשוה ומ"מ לענין זה המה כדמיון המזלות דנקראים למפרע כהמזלות דנקראים למפרע כהמזלות שחוזרים למפרע כנ"ל וכן לענין דן ונפתלי כו' להת"ק דנקראים מימין הקורא לשמאלו כנ"ל מ"מ לצד החקיקה נקראים למפרע אם כן שפיר המה בדמיון המזלות לרחב"ג כנ"ל:
כל זה נראה לי ברור וצלול לדעת הרמב"ם בפי' הגמרא והמקראות ומקום הניחו לי מן השמים לפרש זה ודוק היטב בדברי כי איידי דמתהפכים יכולים לטעות בדברי אבל אם תהיה מתון בדברי תראה בחוש שכל דברי אמת וצדק בלי נפתל ועיקש ונכוחים למבין וישרים למוצאי דעת:
ולמאי שכתבתי לעיל דצד החקיקה של השמות היה מבפנים לצד הכתף של כ"ג י"ל דציור האבנים היה כתמונות הציור שכתב הרמב"ם בספרו כזה ראובן נגד ימין הקורא ושמעון נגד שמאל הקורא:
והרמב"ם צייר לפניך כאלו המקום החקיקה הוא למעלה נגד פניך נמצא שאם תהפך האבנים שיהיה מקום החקיקה למטה ומונח על כתפיו של כהן גדול ע"כ מונח ראובן על ימין כהן גדול ושמעון על שמאל כהן גדול. ולפ"ז אינו צריך להגיה בציור שצייר הרמב"ם כמ"ש לעיל דלעיל היה בדעתי שהחקיקה או הכתיבה של האותיות היו מונחים למעלה נגד פני הקורא בע"כ מוכרח לומר ולהגיה שהציור הוא איפכא דהא ראובן מוכרח להיות על ימין כהן גדול ולפי הציור הנ"ל הוא ראובן נגד ימינך שהוא שמאל כ"ג ע"כ מוכרח לצייר איפכא כמ"ש לעיל אבל השתא אני מפרש שהציור [ל]הרמב"ם הוה כאלו מקום החקיקה הוא נגד פניך אבל באמת מוכרח להפכם שיהיה הציור מונח למטה על כתיפיו דכהן גדול א"כ מגיע ראובן על ימין כ"ג כנ"ל:
וזהו שדקדק הרמב"ם בלשונו האבן שכתב בו ראובן מימין כ"ג ר"ל אף לפי הציור האבן שכתב בו ראובן משמאל כ"ג מ"מ לפי האמת הוא האבן שכתב בו ראובן על ימין כ"ג משום דהציור שלו הוא כאלו מקום הכתיבה והחקיקה נגד פניך ולפי שמוכרח להיות מקום הכתיבה והחקיקה למטה על כתפיו דכ"ג עכצ"ל דאבן שכתוב בו ראובן הוא מימין כ"ג ובא להורות זה כמ"ש לעיל ודוק:
ולמ"ש לעיל לדעת רחב"ג שהיו השבטים כתובים בעיגול יש ראיה גדולה וסמך לזה מהתרגום אונקלוס ותרגום יהונתן דמתרגמי על קרא דפתוחי חותם כתב מפרש כגלוף דעזקא יגלוף וגבי ציץ דכתיב נמי פיתוחי חותם מתרגמי רק ותגלוף עלוהי כתב מפרש ע"כ נראה לי משום דבאבני האפוד שהיו השמות חקוקים בעיגול מתרגמי כגלוף דעזקא שהוא לשון עיגול כדכתיב ויעזקהו ויסקלהו וכמו שכתב רש"י במסכת ראש השנה פ"ב וכמו שכתב המזרחי דעזקא הוא פי' טבעת עגול כטבעת אבל בציץ היה כתוב קודש לה' בשיטה אחת לא מתרגמי לשון עזקא שהוא עגול ודוק:
ואל יקשה עלי מאבני החושן דמתרמי נמי על תיבות פיתוחי חותם כגלוף דעזקא והחושן היה מרובע י"ל אף דהחושן מצד עצמותו היה מרובע מכל מקום י"ל דאבני חושן היה קבועים בדרך עיגול והיה שמות השבטים נמי בעיגול וכמו שכתובים באבני האפוד בעיגול והא דכתיב ומלאתו בו משמע שהאבנים היה ממלאים כל מקום החושן א"כ ע"כ היו קבועין דרך מרובע זה אינו דהא רש"י פי' דמלאתו בו כתיב על שם שהאבנים היה ממלאים גומות דהמשבצות א"כ י"ל לרחב"ג היה אבני חושן נמי קבועין בעיגול והא דכתיב ארבעה טורי אבן ר"ל שהיה נחלקים בעיגול לארבעה טורים בין כל שלשה ושלשה הוה הפסק כזה:
ופי' נכון יותר לומר שהיה עומדים בעיגול ממה שנאמר שהיה עומדים בריבוע ארבעה טורים ובכל טור היה שלשה אבנים כזה:
א"כ קשה דלפ"ז לא היו מרובעים ממש דלמעלה למטה[1] היו ד' אבנים ומצד זה לצד זה[2] היה רק ג' אבנים והחושן עצמו היה מרובע בצמצום כדכתיב זרת ארכו וזרת רחבו וע"כ לא היה כתמונות ריבוע החושן א"כ פשיטא שפיר יותר לומר שהאבנים לא היו קבועים רק בעיגול לרחב"ג כמו קביעות שמות דאבני האפוד וחשיב אותם לארבעה טורים מפני שהיה הפסק בין כל שלשה ושלשה וטעמא רבא אית בזה משום דהי"ב שבטים הם נגד י"ב מזלות וידוע דהי"ב מזלות נמי נחלקים בעיגולם לד' חלקים כל שלשה חדשים שהחמה הולכות תחת שלשה מזלות הוא תקופה אחת והם ד' תקופות השנים ומשום הכי השבטים נמי המה נחלקים לד' טורים שהיה הפסק בין כל שלשה ושלשה ולפ"ז שפיר פי' התרגום נמי באבני החושן כגלוף דעזקא שהיו נמי עומדים בעיגול לרחב"ג ולהכי נמי כתיב שתים עשרה על שמותם פיתוחי חותם ר"ל דהאבנים היו על שמותם פיתוחי חותם דצד החקיקה היה מצד פנים של האבנים והצד החלק של האבן היה מצד החוץ א"כ החלק של האבן היה על שמות השבטים כמ"ש באבני האפוד ודוק כל זה היטב כי מקום הניחו לי מן השמים לפרש כן אליבא דהתרגום ונכון הוא מאוד: