כף החיים/אורח חיים/תק

כף החיים ‏ אורח חיים תק

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין קונין בשר בפיסוק דמים וכו'. שזהו דרך מקח וממכר ומקח וממכר אסור בשבת וביו"ט. רש"י ביצה כ"ז ע"ב. לבוש:

ב

ב) שם. אין קונין בשר בפיסוק דמים וכו' ואפי' בבהמה שכבר פסקו דמיה מעיו"ט אפ"ה אסור להזכיר שם פיסוק דמים. עו"ש או' א':

ג

ג) וחבורה שרוצין ליקח בהמה שלימה מהטבח אין פוסקין לו דמים עליה אלא הטבח מביא ב' בהמות שוות ואומר להם ראו שזו כזו והם לוקחים א' מהם ושוחטים ומחלקים ביניהם בלא הטלת גורל כמ"ש בסי' שכ"ב יעו"ש ולאחר יו"ט יודעים כמה דמי השנים וכל אחד ואחד נותן דמי חלקו ולא יאמרו הלוקחים לטבח מה שאתה נוטל למחר בעד זו אני נותן לך בעד זו שנשחוט היום מפני שזהו סכום מקח שאסור להזכיר ביו"ט. ר"ז או' א'.

ד

ד) ולא יאמר אדם להלוקחין הריני שותף עמכם בסלע דהיינו שאטול עמכם חלק בשר ששוה סלע מפני שאסור להזכיר סכום דמים ביו"ט אלא אומר להם הריני שותף עמכם לשליש הבשר או לרביע דאז אינו ניכר ונראה כמקח וממכר אלא כשותפות. ר"ז או' ב':

ה

ה) וכתב הרשב"א בעה"ק בבי"מ שער ב' או' ד' ויראה שאין נמנין אף מנין בני אדם על הבהמה לכתחלה לומר נמנה ה' על בהמה זו שזה כמעשה חול אבל נמנו עליה מעיו"ט יכולין להוסיף למחר ולמנות עליהם עוד ה' אחרים והב"ד הפר"ח וכתב ונראה שהוציא זה מן הירושלמי אבל בש"ס דילן משמע דבלא פסיקת דמים לימנות עליה חבורא א' אין בכך כלום אלא שכתב ואעפ"י שכן נראה עיקר המחמיר תע"ב יעו"ש. ועיין לקמן או' יו"ד:

ו

ו) שם. וכן לא יאמר לו הריני שותף וכו' ר"ל אעפ"י שאינו קונה ממנו אלא משתתף עמו בגוף הבהמה אפ"ה אסור כיון שמזכיר שם דמים. מ"ב או' ב':

ז

ז) שם. אלא מחלק להם שלישיות וכו' ודוקא בלא גורל כגון שהם מוותרים זה לזה ואין מקפידים אם יקח חבירו מנה יפה אבל אם מקפידים וצריכין גורל אסור. שה"ל. ועיין מ"ש ססי' שכ"ב בשם התו' דבני חבורה המקפידים אפי' בלא גורל אסורים לחלוק דגזרינן שיבואו לידי מדה ומשקל ומנין אבל שכנים שאינם חברים אפי' מקפידים מותרים לחלוק בלא גורל יעו"ש, מ"א סק"א. ח"א כלל ף' או א' ועיין בדברינו לשם או' כ"ח ולקמן סי' תקי"ז סעי' ג' בהגה:

ח

ח) ואפי' להשליך הסכין ואיזה צד יפנה החידוד יהיה שלי או שלך אסור כמ"ש לעיל סי' שכ"ב או' ל"ז יעו"ש, וכ"כ א"ר בסי' זה או' ב' א"א או' א' מחה"ש סק"א. אלא שהמחה"ש כתבו באופן אחר דהיינו שמניחים סכין בין שני החלקים ושואלים לאחר שלא ראה היאך הונח הסכין שיאמר למי יהיה שייך החלק המונח לצד חידוד הסכין ומי יקח חלק האחר וכדברי האומר יקום גם זה מיקרי גורל ואסור עכ"ד. ועיין עוד מזה לעיל סי' שכ"ב סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד:

ט

ט) שם. או רביעיות וכו' והיה לעשרים או לשלושים חלקים כגון שהיא בהמה גדולה ורוצים לחלקה לעשרים או שלושים בני אדם שיעשו כל החלקים שיום זה כנגד זה ובמוצאי יו"ט יפרעו כולם דמי הבהמה כפי מספר החלקים:

י

י) שם. ומביא שתי בהמות וכו' וה"ה שיוכל לילך לטבח ישראל או כותי ולומר לו תן לי רגל או חצי וכיוצא בזה בלא זכירת מקח וממכר ופיסוק דמים ולמחר פורע לו המעות כמו שיוכל. תניא. ונראה ממתני' דף כ"ה דלכתחלה עדיף לפסוק דמים מעיו"ט וכ"מ בשה"ל ותניא ועה"ק ולא כב"ח. א"ר או' ג' ועיין לעיל או' ה':

יא

יא) שם. ויאמר זו כזו וכו' אבל אסור שיאמר לו מה שאתה נוטל בעד זו למחר אתן לך בעד זו דהוי סכום מקח, שה"ל. מ"א סק"ב. א"ר או' ד' חמ"מ או' א' מק"ק סי' כ"ו או' א' מ"ב או' ו':

יב

יב) שם הגה. וי"א דוקא ישראל לגבי ישראל וכו' פי' הא דמותר להביא שתי בהמות ויאמר זו כזו דוקא ישראל מישראל וכו' כ"כ בד"מ או' א' וכ"כ מ"א סק"ג פי' שישראל אסור לומר לעכו"ם הריני עמך למחצה לשליש ולרביע וכתב הטעם משום דאין רגיל להשתתף עם העכו"ם ומיחזי טפי כמקח וממכר, וכ"כ הר"ז או' ג' ובתפארת שמואל על הרא"ש פ' א"צ או' יו"ד כתב הטעם משום דלגבי נכרי אפי' הישראל אומר כך מ"מ הנכרי זוכר פיסוק דמים ואין יכולת ביד הישראל למחות בו והוי כמקח וממכר עכ"ל. והלבוש כתב דדוקא בבשר כשר יכול למכור לישראל שכיון שיש לו קונים ישראל לא רצו להתיר משא ומתן עם הגוי דדמיא טפי לעובדא משא ומתן של חול אבל במקומות שאין שם מנקרי ישראלים לנקר האחוריים יכולין ליתן בכה"ג האחוריים לגוי בלא פיסוק דמים מטעם דלעיל שהתירו סופן משום תחלתן שלא יבואו לממנע משמחת יו"ט ולא ירצו לשחוט בהמות ליו"ט עכ"ל והב"ד לעיל ססי' תצ"ז יעו"ש. ונ"מ דלדעת הלבוש שכתב דדוקא בבשר כשר וכו' אבל לומר לגוי הריני עמך למחצה לשליש ולרביע שרי ולטעם המ"א אסור. ועיין באו' שאח"ז:

יג

יג) שם בהגה. ויש אומרים דוקא ישראל לגבי ישראל וכו' כן דקדק הג"א מדתני' אומר אדם לחבירו וכו' למעט גוי יעו"ש אבל התו' בסוכה ט"ל ע"א בד"ה הלוקח והגמ"ר דקדושין הוכיחו דחבירו אפי' ע"ה וגוי ועו"ש. ער"ה או' א' וכ"כ מ"א שם בשם תו' שבת ק"ן ע"א אלא שהניח בצ"ע יעו"ש. וכ"כ הפר"ח על דברי הג"א הנז' דלא ידע מה חילוק יש בין ישראל לעכו"ם לדין זה ולכן סיים שהמקיל לא הפסיד יעו"ש. וכ"ה דעת הא"ר או' ה' והר"ז או' ג' כתב וטוב להחמיר כסברא הראשונה. ונראה דה"ד אם אפשר להיות ע"י טבח ישראל אבל אם א"א ויש מניעת שמחת יו"ט יש לסמוך על המתירים ובלבד שיזהר שלא יזכיר סכים דמים:

יד

יד) שם בהגה. אבל ישראל עם גוי אפי' בכה"ג אסור. בד"א בדבר שאין שיעור מקחו ידוע כגון בשר שאין כל הבהמות שוות אבל דבר ששיעור מקחו ידוע כגון ביצים ואגוזים מותר ליקח מן הגוי אם אינו מזכיר לו סכום דמים וכמ"ש לעיל סי' שכ"ג סעי' ד' ולקמן סי' תקי"ז סעי' א' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

טו

טו) [סעיף ב'] אסור לשקול בשר וכו'. וכ"ז אסור משום שהוא עובדא דחול. לבוש. ר"ז או' ה':

טז

טז) שם. אסור לשקול בשר וכו' ואפ' אינו מדקדק רק פיחת מעט או מוסיף מעט אסור. מ"א סק"ד א"ר או' ז' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ה' ח"א כלל ף' או' א' מק"ק סי' כ"ו או ג' מ"ב או' ח':

יז

טוב) שם. אסור לשקול בשר וכו' ואפי' אינו שוקל במשקל אלא בדבר אחר בכלי או בקופיץ שיודע משקלו אפ"ה אסור. עו"ש או' ב'. ובברטנורא פ"ג וביש"ש מוכח דאף שאינו יודע משקלו אלא שלמחר יראה כמה שוקל נמי אסור. א"ר שם. א"א או' ד' מ"ב שם:

יח

חי) שם. אפו' בביתו וכו' בטור כתב בשם הרשב"א לכאורה נראה דלישקול בביתו לידע כמה יבשל מותר אלא שכתב לגבי מדידת קמח (לקמן רס"י תק"ו) משמע דאפי' בביתו נמי אסור וכ"כ להוכיח בב"י יעו"ש וע"כ פסק בש"ע לאסור וכ"פ הלבוש. וכ"פ היש"ש פ' א"צ סי' ח"י. ומיהו דעת הט"ז סק"א להקל יעו"ש. אבל הפר"ח הסכים כפסק הש"ע. והא"ר או ח' כתב דגם הרשב"א מסקנתו לאסור וכתב שכ"ה בהדיא בעבה"ק להרשב"א דף מ' (בבי"מ שער ב' או' ד) יעו"ש וכ"כ המאמ"ר או' ב' וכ"פ החמ"מ או ב' ר"ז או' ה' ח"א כלל ף' או א' מק"ק שם. בן א"ח פ' במדבר או' י"ב:

יט

יט) שם. ואפי' ליתנו בכף מאזנים וכו' ר"ל ובכף השני מונח משקלות. רי"ו מ"ב או' ט':

כ

ך) שם. ואפי' ליתנו בכף מאזנים וכו' ואפי' לתת שום חפץ בכף מאזנים או לכסות בהם כלי אסור. הרמב"ם בפי' המשנה. וטעמו כתב הפר"ח משום דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס שדרך ליחד מקום למאזנים עכ"ל מיהו בחיבורו פ"ד לא כתב זה לאסור לכסות בהם כלי ומשמע דהוי דינו כשאר כלי של איסור דלצורך גופו ומקומו שרי כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' ג' יעו"ש, וכ"כ א"ר או' ט' על דברי הש"ע הנז' משמע דמותר לכסות בו כלי דאין איסור אלא להניח בתוכו דנראה כמשקל וכתב שכ"מ מהגמ' וכל הפו' ותמה על מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה יעו"ש וכ"כ המש"ז או' א' אלא שכתב דה"ד במאזנים של בשר וכדומה הא מאזנים של בשם וכדומה די"ל מוקצה מחמת חסרון כיס ומייחד מקום אסור אף לכסות כלי יעו"ש:

כא

כא) שם. אם היא תלויה במקום שרגילים לשקול בה. משמע הא אם תלויה במקום אחר שרי ליתן בתוכה לשמור מן העכברים. וכ"כ א"ר או' יו"ד בשם רי"ו אבל בהרמב"ם פ"ד משמע דכל שהיא תלוים אסור יעו"ש:

כב

כב) שם. ואפי' לשקול מנה וכו' או במום כגון שיש לו שנתות וסימנים בכלי ונותנים בו מים והסימנים מודיעים אותו כמה המים עולים למעלה בשביל ליטרא בשר שכבר שיערו לכך אסור. ביצה כ"ח ע"א ופירש"י שם. וכתבו הרמב"ם פ"ד והטור. וכ"כ העו"ש או' ב' והפר"ח ותמהו על הש"ע שהשמיטו יעו"ש. (ועיין מאמ"ר או' ג' שמיישב קצת) וכ"כ החמ"מ או' ב' ר"ז או' ח' מק"ק סי' כ"ו או' ו' מ"ב או' י"ג. ואפי' פוחת מעט או מוסיף מעט אסור. חמ"מ שם. ר"ז שם. מק"ק שם מ"ב שם:

כג

כג) ואפי' הדיוט אסור לשקול במים. כ"כ בספר צד"ל והגם דבש"ס תני אומן כתב העו"ש שם דהרי"ף והרא"ש והטור כתבו סתמא דאסור לשקול במים ומשמע דלכל אדם אסור אפי' אינו אומן. וכ"כ א"ר או' ט"ו וכתב וכן מסתבר דכיון שיש סימן א"כ כל מי שיודע הסי' הוי אומן משמע דלכל אדם אסור:

כד

כד) שם. ואפי' לשקול מנה וכו' דהיינו כשיודע המשקל מנה אחת אינו רשאי לשקול כנגדה ומשמע כשאינו מכוין למשקל אלא שדעתו להשוות המצות אפשר דמותר מיהו מההוא דפריך התם אי כרבנן הא אמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר משמע דלרבנן דק"ל כוותייהו אף זה אסור וצ"ע. עו"ש או' ב' והב"ד א"ר או' י"א וכתב באמת מש"ס אין ראיה ומ"מ לדינא אין להקל וכ"מ קצת בעה"ק יעו"ש:

כה

כה) שם. ומותר לשקול בידו וכו' משמע דוקא בכה"ג מותר אבל אם לוקח המשקל בידו אחת והבשר בידו האחרת ומכוין בידו המשקל אפי' אינו אומן אסור. וכ"מ מדברי הטור. וכן פירש הב"ח. עי"ש או' ב' מ"א סק"ד מיהו הא"ר או' י"ב כתב דברש"י ור"ן ושה"ל ותניא ורי"ו מבואר דמותר וע"כ דעתו להקל יעו"ש. אבל החמ"מ או' ב' סתם לאסור כדברי הב"ח והמ"א. וכ"פ הר"ז או' ה' ח"א כלל ף' או' א' מק"ק שם או' ג' מ"ב או' י"ב. בן א"ח פ' במדבר או' י"ב:

כו

כו) שם. ומותר לשקול בידו וכו' ובני חבורה המקפידים זה ע"ז אפי' ביד אסור להם לשקול לפי שמדקדקים הרבה ואע"ג דשרי בטבח שאינו אומן כשאינו מקפיד. תו' במציעא דף ע"ה יעו"ש. ער"ה או' ג' ועי' לעיל או' ז':

כז

כז) שם. וטבח אומן וכו' פי' שיודע לכוין לשער בצמצום אסור. ומשמע ביש"ש פא"צ סי' ח"י דוקא למכיר אסור אבל בביתו מותר. מ"א סק"ה. מיהו דעת הא"ר או' י"ג לאסור אף בביתו יעו"ש. אבל החמ"מ או' ב' כתב כדברי מ"א. וכ"כ הר"ז או ו' ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב או' י"ג, בן א"ח שם:

כח

כח) שם. חותך כדרכו וכו' ומותר לומר תן לי ליטרא בשר דאינו מכוין למשקל אלא לומר לו כמה צריך כמ"ש סי' שכ"ג גבי מדה. מ"א סק"ו. חמ"מ שם. ר"ז או' יו"ד ח"א שם. מק"ק שם או' ה' מ"ב או' י"ד. ועיין לעיל סי' שכ"ג או' ל"א:

כט

כט) ובמקום שיש קצב נכרי ולא רצה למכור בעיו"ט לפי שהיה חג שלהם רק למחרתו בי"ט יפה הורה המורה שמותר לקנות ממנו ולומר לו סכום המשקל שהוא צריך שהרי אף לישראל מותר לומר תן לי ליטרא והוא מכוין דרך חתיכתו לחתוך בו וא"כ מאי איכפת ליה שהנכרי שוקל ממש ואפי' כשהוא פסיק רישא לא איכפת לן כ"כ באמירה לעכו"ם כמבואר בסי' רנ"ג במ"א ס"ק מ"א וגם אין כאן חילול השם שהרי גם הם קונים מה שצריך להם לצורך חגם ומ"מ משום זלזול יו"ט אין לישא הבשר בפרהסיא ויכסו אותם בנשאם ברחוב. נוב"י מה"ת סי' צ"ה יעו"ש. שע"ת או' ו'.

ל

ל) וגם ע"י גוי אסור לשקול דכל דבר שאסור לישראל לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו שו"ג או' ט' בן א"ח פ' במדבר או' י"ב. ועיין לעיל סי' תצ"ה או' ב':

לא

לא) וכתב בן א"ח שם דבעירם הקצבים הם שותפים עם הגוים בבשר וכשמוכר ישראל ישב הגוי אצלו ויכתוב שמות הלוקחים ומשקל הבשר ושוקל הבשר שלוקחים דמאחר דהגוי הוא שוקל וכותב להנאת עצמו ואדעתא דנפשיה קעביד ושרי. אך בימים אלו רוב מוכרי הבשר אין להם שותפים גוים ומביאים גוים בשכירות למכור וגם לכתוב וזה איסור דבשלמא מצד המשקל יש למצוא להם היתר דהוי שבות דשבות במקום מצוה שהוא שמחת יו"ט אבל בכתיבה הא איכא דס"ל אפי' כתיבה של גוים אסורה מה"ת ואין להתיר שבות באיסור תורה אפי' במקום מצוה לכן התקנה לזה הוא שיאמר הישראל לגוי מעיו"ט עמוד ושמור לי בדעתך שמות הלוקחין ומשקל הבשר שלוקחין ביו"ט ואני אתן לך על כל ליטרא כו"כ וכיון שמושכר הגוי על זאת הנה אם יבוא לכתוב כדי לשמור שמות הלוקחין וסך המשקל כדי שלא ישכח אחד מהם הנה הוא אדעתא דנפשיה קעביד כי אין הישראל שוכרו לכתוב אלא לשמור את שמות הלוקחין עכ"ל. ועיין לעיל סי' ש"ו או' פ"ה ;

לב

לב) ומ"מ. טוב שלא יאמר לגוי שקול לי ליטרא בשר אלא יאמר תן לי. בן א"ח שם או' י"ג. ועיין א"ר או' י"ד שכ"נ בשם לחם משנה יעו"ש. ועיין שו"ג או' ט':

לג

לג) [סעיף ג'] אין נוקבין נקב בבשר בסכין וכו'. אבל ביד מותר. לנקוב באצבעו דלאו דרך חול הוא אבל בסכין דרך חול הוא כשמוכר בשר עושה בו בית יד ונותנו ללוקח להוליכו לביתו וביו"ט צריך לשנות לעשות היכר שאין מקח וממכר מותר בו. רש"י ביצה כ"ח ע"א. וא"כ מותר לנקוב בסכין חתיכת אפיקומן בפסח לתלותו דלא שייך מקח וממכר ודלא כיש מחמירין. מ"א סק"ז ומחה"ש. מק"ק סי' כ"ו או' ז' מ"ב או' ט"ו. ומ"מ לעשות נקב באפיקומן בסיכין עיגול או משולש כמגן דוד בכיון נראה דאסיר וכ"ש לעשות ציורין דמות כוכב ואדם וכדומה באוכלין פשיטא מדרבנן אסור. א"א או' ז' מ"ב שם. נז"י סי' ל"ו או' ח"י. ועיין לעיל סי' תע"ז או' ו':

לד

לד) שם. אין נוקבין נקב בבשר וכו' מלשון זה משמע דאפי' בעה"ב לעצמו אין לעשות נקב בבשר בסכין כדי שיוכל לתלותו בו. וכ"כ מ"ב או' ט"ו. אבל מלשון רש"י שכתבנו באו' הקודם משמע דוקא טבח אבל בעה"ב בביתו מותר בכל ענין. וכ"כ השו"ג או' י"א. חמ"מ אר ג' מ"ב שם:

לה

לה) שם ואם לעשות בו סימן וכו' שלא יחליפהו הנושאו. רש"י שם. א"ר או' ט"ו:

לו

לו) שם. ואם לעשות בו סימן וכו' כי הא דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא. גמ' שם. ופרש"י כשהיה משלח הבשר לביתו היה רגיל לעשות כל חתיכה בעלת שלוש קרנות וכבר היו מכירין אנשי ביתו שזה היה סי' שלו עכ"ל:

לז

לז) שם. ואם לעשות בו סימן וכו' אבל אין לכתוב לסמן הבשר ביו"ט. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ד' עו"ש או' ג' א"ר או' ט"ו. וכ"כ המאירי. מיהו בתשו' שבו"י ח"ב סי' כ"ו כתב דבמקום ששוחטין אצל עכו"ם ומנהג השוחט לרשום על הבשר אותיות בסכין דהיינו יום השחיטה וכה"ג יש להתיר לעשות כן ביו"ט שלא נמנעם משמחת יו"ט ומ"מ אם אפשר לשנות שלא יהא כעובדין דחול שפיר דמי יעו"ש והב"ד י"א בהגה"ט. וכ"כ הכר"ש בסי' זה והביאו הרו"ח. וכ"כ בשו"ת מהרי"א סי' קס"ט והב"ד מק"ק סי' מ"ג בליקוטי רימ"א או' כ"ג יעו"ש, ויש לעשות ביד שמאל שהכותב ביד שמאל פטור כמ"ש לעיל סי' ש"מ או' ד"ן יעו"ש.

לח

לח) ובמקום שיש להם חותם לחתום הבשר שלא יתחלף שכתוב בו שם היום וכדומה יש לסדר החותם מעיו"ט וביו"ט יתן החותם לעכו"ם לחתום והישראל יעמוד עליו בשעת החתימה שלא יזייף ותיכף אחר החתימה יקח ממנו החותם:

לט

טל) [סעיף ד'] מולגין הראש והרגלים. ברותחין כדי להסיר השיער. טור. וכן פירש ר"ח והר"ן. וכ"כ הלבוש. והיינו אחר מליחה כמ"ש ביו"ד סי' ס"ח סעי' יו"ד יעו"ש:

מ

מ) שם. מולגין הראש והרגלים. ומיירי כשרוצה לאכול העור דאו לאו הכי טרחא שלא לצורך הוא. עו"ש או ד' והב"ד א"ר או' ט"ז וכתב עליו ואינו נכון ור"ל דאין מן הסברא למנוע אוכל נפש משום טורח וכמ"ש לעיל סי' תצ"ט או' ד' יעו"ש וא"כ לפי דבריו אם נוח לו במליגה יותר מהפשטה אעפ"י שאין רוצה לאכול העור שרי למלוג:

מא

מא) שם. ומהבהבין אותם באור. וה"ה שמותר לטומנו ברמץ. מ"א ס"ק ט'. א"ר או' י"ז. חמ"מ או' ד' ר"ז או' י"ב. מק"ק סי' כ"ה או' ו' מ"ב או' י"ט. ועיין ביו"ד סי' ס"ח סעי' ג' וסעי' ה' ומשם ואילך מדיני ההבהוב והטמנה ברמץ יעו"ש:

מב

מב) שם. ומהבהבין אותם באור. שכל אלו הם מלאכות שלצורך אכילה. ר"ז שם. ופשוט דלדעת המחמירין לעיל בסי' תצ"ה דאף באוכל נפש גופא אם אפשר לו לעשות מעיו"ט אסור ביו"ט מיירי כאן כשבא היה לו פנאי למולגו מעיו"ט (דידוע שאינו מתקלקל אם היה מולגו מעיו"ט) או דמיירי ששחטו ביו"ט גופא. מ"ב או' ח"י;

מג

מג) שם. אבל אין טופלין אותם בסיד וכו' כדי להסיר השער. רש"י ביצה ל"ד ע"א. ועיין עוד מזה לעיל סי' תצ"ט סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

מד

מד) [סעיף ה'] מותר למלוח כמה חתיכות וכו'. דחד טרחא לכולהו. רש"י ביצה י"א ע"ב. וכ"כ הר"ן. לבוש. והרא"ש שם כתב הטעם משום דאין עיבוד באוכלין הקילו במליחת בשר והגם שצריך להפך כל חתיכה וחתיכה ולמולחה מצד השני יעו"ש. והב"ד ב"י:

מה

מה) שם. מותר למלוח כמה חתיכות וכו' והא דהקילו למלוח טפי ממאי דבעי לבשל ליו"ט היינו משום דאיכא תועלת במליחה ומשום פסידא התירו כדי שלא יסריח הבשר. מאמ"ר או' ד' ר"ז או' י"ג. ח"א כלל צ"א או' ד' מק"ק סי' כ"ה או' ב' מ"ב או' כ"ב:

מו

מו) שם. בבת אחת. כגון שיש כאן שלוש חתיכות יניחם זו אצל זו ויקח מלח מלא חפניו כדי שיעור מליחה של כל החתיכות וזורה עליהם בבת אחת. מאירי בפי' א' וכ"מ מדברי הרא"ש הנז' מ"ב או' כ"א. וכן יעשה כשמולח מצד השני כדי למעט בטרחא:

מז

מז) ואיתא שם בגמ' רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא. ופירש"י מערים לאחר שמלח זו לאכלה היום אומר חברתה ערבה עלי לאכלה היום וחוזר ומולחה עכ"ל וכן פירש הר"ן ור"ח שם. ודברי הגמ' הנז' הביאה הרי"ף והרא"ש אבל לא הרמב"ם והטור. וטעם הרמב"ם שלא הביא הא דרב אדא כתב המ"מ שם פ"א דין יו"ד אפשר שהוא סבור שהן חולקין ששמואל לא התיר אלא בבת אחת ורב אדא התיר בזו אחר זו וק"ל כשמואל יעו"ש ומיהו מ"ש שם המ"מ והרשב"א ז"ל פסק כרב אדא וכו' עיין בתשו' הרשב"א סי' תרפ"א שכתב דרב אדא לא שרי בהדיא כיון דאפשר דרך הערמה וא"כ משמע דרב אדא מחמיר יותר משמואל יעו"ש. ורי"ו בנ"ד ח"ב פסק כהא דשמואל וגם דרב אדא. והב"ד ב"י וכתב ונראה שהוא מפרש דרב אדא להוסיף על דברי שמואל בא ולומר דאפי' במערים שרי והמ"ש המ"מ אלא שרי"ו פסק כרב אדא יעו"ש. ודעת הש"ע שלא העתיק הא דרב אדא משמע דס"ל כדעת הרמב"ם והטור וכי"ו שפירש דבריהם בב"י דלא שרו אלא בבת אחת יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' י"ד דדעת הש"ע כהרמב"ם והטור דלא שרו אלא בבת אחת. וכ"כ החמ"מ בחי' או' א' וכ"כ הנה"ש או' ב' וכתב שם השו"ג וא"כ לדידן דקבלנו הוראותיו הכי נקטינן דדוקא למולחם כולם בבת אחת שרי אבל להערים ולמלוח אחת לאחת אסור יעו"ש. ומ"ש הט"ז סק"ב דגם דעת הרמב"ם והטור כרב אדא והביא ראיה ממ"ש לעיל סי' תצ"ט דמותר למלוח בשר ע"ג העור וכו' כבר השיגו עליו י"א והנה"ש והחמ"מ ובית מאיר יעו"ש. ושאר האחרונים זה אומר בכה וזה אומר בכה כמ"ש לקמן או' מ"ט. אמנם הלבוש פסק הא דשמואל וגם הא דרב אדא כדברי הרי"ף והרא"ש ורי"ו. וכ"פ היש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ב יעו"ש. וכ"כ העט"ז. וכן הסכים הפר"ח. ר"ז או' י"ד. ח"א כלל צ"א או' ד' מק"ק סי' כ"ה או' ב' וכתב שם השו"ג אי איכא למיחש שמא יסריח הבשר אם מניחה לערב אפי' רבינו (בעל הש"ע) יודה דמולח בזו אחר זו דאיסורא זה קלישא מאד ויש הרבה מרבוותא שסוברין כן וכ"ש אם מבשל כולם בו ביום דשרי אפי' א"צ לכולם אלא לאחת כדלקמן סי' תק"ג עכ"ל ונראה דכן יש להורות דבמקום פסידא שלא יסריח יש לסמוך על המתירין כיון די"א דגם דעת הש"ע כן כמ"ש באו' שאח"ז:

מח

מח) שם. הגה וי"א דלא שרי להערים וכו' והגם דבדברי הש"ע לא נזכר הערמה מ"מ י"ל כיון שמותר למלוח הרבה חתיכות אעפ"י שא"צ אלא אחת מיקרי ג"כ קצת הערמה וע"ז קאמר וי"א דלא שרי להערים וכו' והמ"א סק"י כתב דס"ל למור"ם ז"ל אע"ג דחד טרחא הוא אם בא למלוח הרבה חתיכות אחר אכילה ולומר אוכל ממנה כזית אסור כמ"ש סי' תק"ג יעו"ש. והסכים לדבריו הנה"ש או' ב' והעו"ש או' ה' כתב דיש חסרון בדברי הש"ע וכצ"ל ומותר להערים ולמלוח בזה אחר זה וכו' וע"ז קאי הרב בהגה ואמר די"א דלא שרי להערים וכו' וכ"כ באה"ג והפר"ח דדברי מור"ם ז"ל ארב אדא קאי ואעפ"י שלא הוזכרה בש"ע ס"ל דאף דעת הש"ע לפסוק כן יעו"ש. והא"ר או' ח"י כתב שרמ"א השיג בשכלו לדעת הש"ע כ"ש בהערמה לכך כתב עלה וי"א דלא שרי להערים וכו' וכ"כ בגדי ישע על הט"ז סק"ב יעו"ש. נמצא דבפי' דברי מרן ומור"ם ז"ל זה אומר בכה וזה אומר בכה ולענין הלכה פסקו האחרונים כדברי מור"ם ז"ל דלא שרי להערים רק קודם אכילת שחרית. חמ"מ או' ה' ר"ז או' ט"ו. ח"א כלל צ"א או' ד' מק"ק סי' כ"ה או' ד' ועיין לעיל סי' תצ"ט או' טו"ב:

מט

מט) שם בהגה. רק קודם אכילת שחרית, או שרוצה לאכול עוד היום. ח"א שם. ופשיטא בליל יו"ט. חמ"מ שם:

נ

נ) שם בהגה, רק קודם אכילת שחרית. והב"ח כתב דאם שחט ביו"ט מותר להערים אפי' אחר אכילה אבל בנשחט מעיו"ט אפי' קודם אכילה אסור להערים אלא רק בבת אחת שרי יעו"ש והב"ד מ"א סק"י אבל הפר"ח הסכים דלאחר אכילה אסור אפי' בנשחט ביו"ט יעו"ש. וכן הסכים הנה"ש או' ג' דלא כהב"ח יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' י"ד.

נא

נא) שם בהגה. רק קודם אכילת שחרית. אבל לאחר סעודת שחרית אסור למלוח בשר כדי שלא יסריח ואפי' רוצה לבשל ולאכול חתיכה ממנו ומולח זה החתיכה עם שאר החתיכות ביחד אעפ"י כן אסור למלוח שאר החתיכות דכיון שא"צ לאכול זו החתיכה ואינו איכלה אלא כדי להתיר לו מליחת שאר החתיכות הרי זה הערמה. ר"ז או' ט"ו. מק"ק שם. מ"ב או' כ"ד:

נב

בנ) שם בהגה. רק קודם אכילת שחרית. ובמקום שיש ודאי הפסד שיסריח מותר להערים ולמלוח אפי' אחר אכילה כמו שהתירו במסוכנת בסי' תצ"ח סעי' ו' ודוקא כשנשחט ביו"ט. מ"א ס"ק י"א. חמ"מ שם. ר"ז או' ט"ז. ח"א שם. מק"ק שם:

נג

גנ) שם בהגה, רק קודם אכילת שחרית. ואפי' קודם סעודת שחרית אינו רשאי למלוח הבשר שאינו רוצה לאכלו ביו"ט אלא מליחה שהיא כדי להוציא את הדם אבל לאחר שנמלח הבשר מליחה זו אסור לו לחזור ולמלחו פעם ב' כדי שלא יסריח אפי' אם מולחו ביחד עם הבשר שרוצה לאכלו ביו"ט דכיון שהבשר שרוצה לאכלו היום א"צ למליחה זו השניה שהרי יבשלנו מיד וא"כ אינו טורח אלא בשביל הבשר שאינו רוצה לאכלו ביו"ט. אלא כיצד יעשה שלא יסריח אחר שמלחו להוציא את דמו לא ידיחנו מיד אלא ישהנו במלחו עד קרוב לי"ב שעות כמ"ש ביו"ד סי' ע' סעי' ה' ואח"כ ידיחנו ובליל יו"ט ב' יכול לחזור ולמלחו ע"י שיערים על כל חתיכה לומר מזו אוכל למחר אבל ביו"ט ב' בשחרית אסור למלוח ע"י הערמה זו שהרי הבשר שרוצה לאכול יבשלנו מיד וא"צ מליחה. ר"ז או' י"ז, והוא מדברי מ"א שם. וכ"כ מק"ק שם או' ג' ועיין במחה"ש שכתב דאם כבר נמלח להוציא דמו והודח בעיו"ט ולא נמלח שנית מעיו"ט אזי אסור למלוח שנית ביו"ט אפי' בליל יו"ט לצורך סעודת שחרית דהא כשמולחו להוציא דמו מעיו"ט היה עדיף טפי אם היה נמלח שנית מעיו"ט אחר שנמלח והודח להוציא דמו יעו"ש. והביאו המק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ג':

נד

דנ) שם בהגה. ומותר למלוח הבשר ביו"ט וכו' להוציא את דמו דאם היה מדיחו ומלחו מעיו"ט להוציא דמו היה צריך אחר הדחה שניה למולחו דאח"כ מתקלקל כשעומד בלא מלח והוא טוב יותר כשהבשר תולה כך באויר בלי הדחה ומליחה ולכן מותר למולחו ביו"ט. מ"א ס"ק י"א ר"ז או' י"ג. מק"ק שם או' א' מ"ב או' כ"ה, ועיין באו' שאח"ז:

נה

הנ) שם בהגה. אעפ"י שהיה אפשר למולחו מעיו"ט. והטעם כתב שם בתה"ד סי' ף' מפני שהדבר ידוע שהבשר השוהה במלח מפיג טעמו יעו"ש. והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ג. מ"א שם. מיהו היש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ב חלק על דברי התה"ד הנ"ז וכתב דאם היה אפשר למולחו מעיו"ט אסור למולחו ביו"ט וכדברי המרדכי פ"ק דביצה בשם רבי' אפרים וכתב שכן המנהג יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ה' וכתב דהדין עמו. וכן העו"ש או' ו' והמ"א שם הב"ד היש"ש הנז' אבל הלבוש פסק כדברי התה"ד ומור"ם ז"ל. וכ"כ א"ר או' י"ט על דברי מור"ם הנז' דכן הסכימו האחרונים. וכ"כ הר"ז שם. מק"ק שם. קיצור ש"ע סי' צ"ח או' כ"ב. ומ"מ היכא דאין מתקלקל הבשר במליחתו לכתחילה יש לחוש לדברי המרדכי ורש"ל ולמולחו מעיו"ט:

נו

ונ) וכתב עו"ש התה"ד דבדגים יש חלוק דיש מינים דמתקלקלים אם שוהים במלח ואז מותר למולחם ביו"ט אף אם נתקרעו מעיו"ט ומינים דטפי מעלי כששוהין במלחם לא ימלחם ביו"ט אם נתקרעו בעיו"ט יעו"ש והב"ד ב"י. ט"ז שם. מ"א שם. וכתב שם הט"ז ומ"מ יכול לבשלם ולתת מלח לתוך המחבת שמבשל אותם כיון שעיקר טעם האסור משום צד עיבוד וזה אין שייך בתבשיל שנותן המלח לתוך המים עכ"ל. מיהו הי"א בהגב"י כתב על דברי הט"ז הנז' דלאו מטעמא דעיבוד גרידא הוא דאסור אלא מטעם דכיון שהיה יכול להשהותו מעיו"ט אסור לעשותו ביו"ט וכיון שכן אפי' לתת מלח בתוך המים יהיה אסור עכ"ל. אבל הא"ר או' י"ט הסכים לדברי הט"ז. וכ"פ הר"ז או' כ"א. מק"ק שם או' ה' מ"ב או' כ"ו:

נז

זנ) והיינו אם כבר נתקרעו מעיו"ט צריך גם למולחן מעיו"ט אבל אם לא נתקרעו א"צ לקורען מעיו"ט ולמולחן אלא יוכל להמתין בקריעתן ומליחתן עד יו"ט. מחה"ש ס"ק י"א:

נח

חנ) יו"ט שחל ביום ה' והקצבים הותירו בשר שחוטה מיום ד' עיו"ע שיום ג' שלה מעל"ע חל להיות בשבת ולפי מה שנת' ביו"ד סי' ס"ט סעי' י"ב וי"ג שצריך לשרות הבשר קודם שיעברו שלושת ימים מעל"ע ואם לא שרו אותה לא חזיא אלא לצלי מותר לשרות אותה במים ביו"ט ב' שהוא יום ו' כדי למוכרה ביום ראשון לבישול ובתנאי שיאכלו הקצבים חתיכה אחת קודם אכילה גם שימלאו המים מעיו"ט ומיהו בדיעבד יש להתיר אף המילוי המים ביו"ט ואף לאחר האכילה וכשר הדבר שיאכלו ממנה כזית דומיא דמסוכנת הנ"ל סי' תצ"ח סעי' ו' ומ"מ ראוי להניח השרייה ביו"ט ב' דהוי ודאי חול וכדלקמן סי' תקכ"ז יעו"ש. פר"ח ססי' זה מדעת עצמו ומתשו' פני משה ח"א סי' ב' יעו"ש. והסכים לדבריו השו"ג בסעי' זה והשיג על השכנה"ג שפקפק על תשו' פני משה הנז' בסוף הספר יעו"ש. ואם אפשר ע"י עכו"ם יותר טוב. מש"ז או' ד' ועיין לקמן או' ס"ג מ"ש עוד בזה. ועיין עוד מזה לעיל סי' ש"ח מאו' ר"א עד או' ר"ו יעו"ש:

נט

טנ) [סעיף ו'] נוהגין לנקר הבשר ביו"ט וכו'. ואפי' א"צ אלא למקצתם דדמיא להא דמערים ומלח גרמא גרמא. הג"א פ"ק דביצה בשם ריב"א. וכ"כ הרוקח סי' רצ"ז דמותר לנקר כל בהמה ביו"ט ולמולחה אעפ"י שא"צ אלא לחתיכה אחת כרב אדא בר אהבה. והב"ד ב"י. ומשמע הא דהתירו לנקר כל בהמה ביו"ט ולמולחה אעפ"י שא"צ אלא לחתיכה אחת ה"ד שחושש שמא יסריח הבשר וע"י הערמה וקודם אכילה כמ"ש בסעי' הקודם וכ"כ הפר"ח. וה"ד בנשחט ביו"ט אבל אם נשחט מעיו"ט אסור, אבל לנקר הבשר שרוצה לאכול ביו"ט שרי אפי' אם נשחט מעיו"ט. מ"א ס"ק י"ב. ר"ז או י"ט ח"א כלל צ"א או' ה' מק"ק סי' כ"ה או' ט' מ"ב או' כ"ז. והא דאסור לנקר בשר שנשחט מעיו"ט כשאינו רוצה לאכול ביו"ט אפי' ע"י הערמה וקודם אכילה היינו דוקא בהיה אפשר לנקרו קודם יו"ט. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

ס

ס) שם הגה. וטוב לשנות קצת וכו' כמו בקופיץ או בקרדום. תה"ד סי' פ"ד. והב"ד ב"י. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' יו"ט. והטעם שצריך לשנות כתב שם התה"ד משום שהיה אפשר לנקר מעיו"ט דאין הניקור מפיג טעמו ואדרבה מסריח טפי יעו"ש והב"ד ב"י והאחרונים:

סא

סא) שם הגה. וטוב לשנות קצת וכו' אבל האחוריים שצריכים ניקור גדול לחטט אחרי החלב והגידין ולקלוף בכמה מקומות אין נראה להתיר ע"י שינוי דלא מצי לנקר יפה דרשות מהרי"ל שם. והב"ד ד"מ או' ג' וכ"כ היש"ש פ"ק דביצה סי' ל"ב. אבל כשנשחט ביו"ט אפי' אחוריים שרי לנקר בלי שינוי כדי לאוכלם היום. יש"ש שם. שכנה"ג בהגב"י או' ו' עו"ש או' ח' וה"ה אם נשחט סמוך ליו"ט שלא היה אפשר לנקרו קודם לכן. מ"א ס"ק י"ג. ובמקום שיש דוחק בבשר ולא היה פנאי לנקר קודם יו"ט שפיר יש לנקר ביו"ט גם אחוריים, ט"ז סוף הסי' י"א בהגב"י, א"ר או כ"א, ח"א כלל צ"א או' ה' מ"ב או' כ"ט. ומיהו דעת המ"א שם להקל בכל ענין בניקור אם חפץ לאוכלו היום. וכ"כ חמ"מ או' ו' ועיין באו' שאחר זה:

סב

סב) שם בהגה. וטוב לשנות קצת אם יוכל וכו' משמע דאם אי אפשר לשנות מותר בלא שינוי. מ"א שם ר"ז או' ח"י. מק"ק שם או' ח' מ"ב שם. וכתב שם הר"ז דאם א"א לו לשנות מותר לנקר כדרכו אפי' חלק האחורים שיש טורח הרבה בנקירתו כיון שהוא צורך אוכל נפש שרוצה לאכול היום. וכ"כ מק"ק שם. וזהו כדעת המ"א שכתבנו באו' הקודם אלא שכתבנו שם דדעת האחרונים להחמיר בנשחט מעיו"ט אלא א"כ יש דוחק בבשר ולא היה פנאי לנקר קודם יו"ט יעו"ש:

סג

סג) ואם הבשר הוא ביום השלישי לשחיטתו ואם ישהא אחר יו"ט יהא אסור לאכלו כ"א צלי אסור לנקרו ולהדיחו ע"י הערמה שיאמר אוכל ממנו כזית אבל אם נקרו מעיו"ט מותר להדיחו ביו"ט הואיל וראוי לאכילה כמ"ש סי' שכ"א סעי' י"א. מ"א שם. ר"ז או' ך' מק"ק שם או' יו"ד. ואפי' לאחר שכבר אכל מותר לשרותו. ר"ז שם מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"א. וראוי לכתחלה שימלאו מים מעיו"ט ויאכלו הקצבים חתיכה ממנה ואם אפשר להניח ההדחה עד יו"ט ב' לא ידיחו ביו"ט ראשון. ח"א שם או' ו' ליקוטי רימ"א שם. מ"ב או' כ"ט. וכ"כ לעיל או' נ"ח יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---