כובע ישועה/בבא קמא/ט/ב
בעי ר"א שליש מלגו או שליש מלבר תיקו. וכתב הרא"ש ועד שליש מלגו כיון דלא אפשיטא והים של שלמה (סי' כ"ד) תמה מאחר שסד"א לחומרא וכתב שסבר שאינו דאורייתא כו'. ובפלפולא חריפתא כתב בהדיא דלהרא"ש טעמא דהידור מצוה דרבנן ע"ש. ובשאגת אריה (סי' נ') הוכיח דמצוה דדחי שבת אף משום הידור מצותה דחי ממנחות [ס"ד א'] בשחט חטאת ציבור כחושה אומרים לו הבא שמינה לכתחילה הרי משום הידור מצותה דחי שבת ע"ש. והנ"ל דאף אי התנאה במצות הוא דרבנן היינו כשאינם בגדר מאוסים דאטו בשביל שיש טלית וציצית נאים יותר יהיו האינם נאים כל כך בגדר מאוס אבל כחושה בבהמה י"ל דחשיב מאוס יותר ועיין ברמב"ם (רפ"ז מאיסורי המזבח) חייב עולה לא יביא שה כחוש וכעור כו' וע"ז נאמר וארור נוכל כו'. ומשמע דכחוש הוי ככעור וי"ל דהוא קפידא דאורייתא לכתחילה עכ"פ וכדכתיב שם הקריבהו נא לפחתך דקאי גם אהא דכתיב והנה מתלאה דפרש"י כחושה. ולכן אומרים לו הבא שמינה ודחי שבת כיון דהוא קפידא דאורייתא. ועיין בבעה"מ (רפ"ג דסוכה) שכתב דפסול דיבש משום הקריבהו נא לפחתך וכתב ביד דוד דק"ל קושיית התוס' דאי משום ואנוהו אינו אלא לכתחילה ע"ש. וצ"ע דכחוש בקרבנות דיש בו משום הקריבהו כשר בדיעבד:
שור דרכיה לנתוקי. בתורת חיים פי' גם בשיטת רש"י דאיירי בקשרו וכסהו כראוי ומכל מקום חייב שה"ל לילך ולראות בכל עת אם לא נפחת. והפני יהושע כתב דמלשון רש"י הלכך שמירה רעועה היא משמע דמיירי בקשרו וכסהו שלא כראוי כו' ועוד דבשור גופא לא מצינו דהוי קשירה שמירה מעולה אלא צריך לנעול בפניו כראוי ע"ש. והנ"ל דכראוי באמת אינו שמירה מעולה אלא שמירה פחותה דהיינו שמירה רעועה כלשון רש"י וכדאיתא בריש פרק הכונס דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה זהו כראוי כו' מאן תנא מועד דסגי ליה בשמירה פחותה ר"י היא דתנן קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי כו' ומועד פטור ע"ש. ומבואר דשמירה פחותה כראוי חשיב למועד והא דתנן קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי האי ונעל היינו או נעל כמ"ש בתוס' חדשים לקמן ספ"ד מהטור (סי' שצ"ו). וכ"מ מהתוספתא פ"ה דמכילתין ובמכילתא משפטים פרשה י' דהביאו הפלוגתא דר"מ ור"י בקשרו לחוד בלא נעל [ואולי גם בקשרו במוסרה ונעל בדלת שא"י לעמוד רק ברוח מצויה נמי אינו שמירה מעולה ועיין מה שכתב שם בשיטה מקובצת דשמירה מעולה היא כשיקשור בשלשלת דברזל] וברייתא דהכא נוקמי במועד דומיא דבור ואש דמועדין מתחילתן והיה פטור בלא מסרו לחש"ו ורק משום דמסרו להם חייב וכמ"ש הת"ח דה"ל לילך ולראות בכל עת. ואפשר דבשמירה מעולה פטור גם במסרו לחש"ו ולכן נקיט רש"י דשמירה רעועה היא:
משא"כ בבור. עיין מה שכתבו התוס' דאש ובור פטורין מכופר מעליו ושור ולא אדם דבור צריך לפטור עבד או עו"ג הקנוי לישראל. ולכאורה נ"ל למ"ש רש"י (דף נ"ד ע"א בד"ה שבירתן) בהא דשור ולא אדם חמור ולא כלים דאי כתב חד ה"א למעוטי אדם וכלים לא דבעלי חיים דכוותיה ממעט להכי אצטריך חמור ע"ש. וא"כ ה"נ י"ל במיעוט דעליו ולא על האדם דעל נזקי שור משלם כופר ולא אנזקי אדם עיין ברש"י (דף כ"ו ע"א) דאין למעט רק נזקי אדם דהוא בעל חיים כמו שור ונזקי בור דאינו בעל חיים לא ממעט מעליו וצריך מיעוטא בבור לפטור אדם משור ולא אדם. אך א"כ תקשי מנלן פטור דכופר באש. ובקצות החושן (ריש סי' ת"י) כתב דעיקרו לפטור עו"ג הקנוי לישראל אתי דעבד מימעט מעליו כישראל והקשה למ"ש הלחם משנה פ"ח ופ"ט מעבדים בשיטת הרמב"ם דס"ל כרב אחא ביבמות דף מ"ו א' דכותי אינו נקנה לישראל לגופיה אלא בכספא ובטבילה. דא"כ כותי הקנוי לישראל אינו לגופיה אלא למעשה ידיו ואינו אלא מזיק שיעבוד וגרמי אינו אלא דרבנן ע"ש. והנ"ל להמבואר ברמב"ם (פ"ט מעבדים ה"ד) דבקנהו לכותי בדינא דמלכותא כגון בחזקת מלחמה וכדומה הוא כעבד כנעני לכל דבר וכתב הכסף משנה כלומר שגופו קנוי לגמרי. וצ"ל כמ"ש המחנה אפרים (הל' עבדים סי' ב') דכל זמן שלא הוטבל דינו כעו"ג לכל דבר ע"ש וא"כ יש לאוקמי בנקנה בדינא דמלכותא וקודם שטבל דיש בו קה"ג ולא מימעט מעליו רק עבד גמור שמל וטבל. ועי"ל על פי מה שכתבתי בספרי נהור שרגא ביבמות דף מ"ו ע"א סוף ד"ה ולא דקנין דכותי למעשה ידיו הוא קה"ג למ"י עיין במקנה בקדושין דט"ז וממילא הא דקדם וטבל לשם ב"ח קנה עצמו ב"ח משום דשיחרור מפקיע מידי שיעבוד אינו רק למאן דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כדמשמע בבבא קמא דף צ' דלמאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי עבדי מלוג אין יוצאין בשן ועין לא לאיש ולא לאשה דשיחרור אין מפקיע לקנין פירות אי כקנין הגוף דמי ע"ש. וממילא אי כקנין הגוף דמי יש לאוקמי הא דשור ולא אדם לכותי הקנוי לישראל אף אי לא קני לגופיה שיהא כעבד גמור אלא בכסף וטבילה דכיון דעכ"פ הקנין למ"י הוא כקה"ג לפירות ל"ח כהיזק שיעבוד רק כהיזק הגוף וחייב אנזקין מה"ת כעל שורו לולא הא דשור ולא אדם. ול"ק קושיית הקצות החושן רק למאן דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. והנ"ל דבקושיית התוס' דניליף בור מקרן לחייבו בכופר כתב בשיטה מקובצת דהוא למאן דאמר כופר דמי מזיק דמשור ולא אדם ליכא למיפטרי' וכן בקושיית התוס' ל"ל שור ולא אדם לפטור בבור נילוף מעליו דכתיב בכופר כתב בשיטה מקובצת דהוא למאן דאמר כופר דמי ניזק ע"ש. ומשמע דלמאן דאמר דמי מזיק ל"ק ל"ל שור ולא אדם דמעליו לא ידענא רק פטור דדמי מזיק בבור ודמי ניזק אימא דחייב בבור וצריך שור ולא אדם בבור לפוטרו מדמי ניזק. וא"כ י"ל דמ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי יסבור כמ"ד כופר דמי מזיק וצריך שור ולא אדם לבן חורין ולמאן דאמר כופר דמי ניזק דאליביה תקשי ל"ל שור ולא אדם י"ל דיסבור קנין פירות כקנין הגוף דמי וצריך שור ולא אדם לכותי הקנוי לישראל. אך לא יעלה תי' זה לקושיית הקצות החושן על הרמב"ם דפוסק בפי"ב מזכיה הל' י"ג קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ופוסק בריש פרק י"א מנז"מ דכופר דמי ניזק: