ירושלמי/סוטה/א/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 26: | שורה 26: | ||
וכ"כ בחת"ס תשובה צו ועפ"ז כ' שאם אמר לה אל תסתרי עפ פלוני ואפי' פלוני ופלוני עימו כל שאינו חושדן אין לה דין סוטה דהוו רה"ר | וכ"כ בחת"ס תשובה צו ועפ"ז כ' שאם אמר לה אל תסתרי עפ פלוני ואפי' פלוני ופלוני עימו כל שאינו חושדן אין לה דין סוטה דהוו רה"ר | ||
ועי' באחיעזר שתי' באופ"א | ועי' באחיעזר שתי' באופ"א | ||
ובמנח"ח שם תמה עוד על מה שכ' התוס' ריש נדה ונזיר נז. שאם נזרקה טומאה בין שנים אינן טמאין ודאי דכיון שאין יכול להיות שנטמאו שניהם לא ילפי' מסוטה, והק' שהרי סוטה כולל גם היכא שקינא משנים ושהתה כדי טומאה מא' מהן שאינו יכול להיות שטמאה משניהן ואפ"ה אסורה, ותי' דלא אמרו התוס' אלא לבעל שיש לו חזקת היתר אבל לבועל דלית להו חזקת היתר [עי"ש] בזה טמאין בודאי אפי' שא' מהן טהור. ועי"ש באחיעזר שהאריך גם בזה. | ובמנח"ח שם תמה עוד על מה שכ' התוס' ריש נדה ונזיר נז. שאם נזרקה טומאה בין שנים אינן טמאין ודאי דכיון שאין יכול להיות שנטמאו שניהם לא ילפי' מסוטה, והק' שהרי סוטה כולל גם היכא שקינא משנים ושהתה כדי טומאה מא' מהן שאינו יכול להיות שטמאה משניהן ואפ"ה אסורה, ותי' דלא אמרו התוס' אלא לבעל שיש לו חזקת היתר אבל לבועל דלית להו חזקת היתר [עי"ש] בזה טמאין בודאי אפי' שא' מהן טהור. ועי"ש באחיעזר שהאריך גם בזה. | ||
''' לפלטיא בלילה''' עי' [[תוספות/סוטה/כח/ב|תוס' סוטה כח:]] ד"ה ברשות שהביא מירו' דלילה הוי רה"י ואפי' נסתרה עם אנשים הרבה, וב[[תוספות/נדה/ב/א|נדה ב.]] ד"ה והלל כ' דאפילה ולילה הוי רה"ר ושם בגליון הביא הירושלמי דהוי רשות היחיד, וב[[אחיעזר/א/ז#ג|אחיעזר ח"א סי' ז' אות ג]] הק' על תוס' סוטה מגמ' [[בבלי/נזיר/נז/א|נזיר נז.]] דמק' על מתני' דשני נזירים דהא תלתא הוי והוי רה"י ואמאי לא משני בלילה, ושם ד"ה ובשי' תי' זה, ועי"ש שהוכיח בדעת הרמב"ם דלילה לא הוי רה"י ורק לענין סוטה אסורה דאיסור סוטה לא תליא ברשויות עי"ש שהאריך. | ''' לפלטיא בלילה''' עי' [[תוספות/סוטה/כח/ב|תוס' סוטה כח:]] ד"ה ברשות שהביא מירו' דלילה הוי רה"י ואפי' נסתרה עם אנשים הרבה, וב[[תוספות/נדה/ב/א|נדה ב.]] ד"ה והלל כ' דאפילה ולילה הוי רה"ר ושם בגליון הביא הירושלמי דהוי רשות היחיד, וב[[אחיעזר/א/ז#ג|אחיעזר ח"א סי' ז' אות ג]] הק' על תוס' סוטה מגמ' [[בבלי/נזיר/נז/א|נזיר נז.]] דמק' על מתני' דשני נזירים דהא תלתא הוי והוי רה"י ואמאי לא משני בלילה, ושם ד"ה ובשי' תי' זה, ועי"ש שהוכיח בדעת הרמב"ם דלילה לא הוי רה"י ורק לענין סוטה אסורה דאיסור סוטה לא תליא ברשויות עי"ש שהאריך. | ||
גרסה מ־08:24, 15 במרץ 2018
<<הלכה א
הלכה ב מתני' כיצד הוא מקנא לה אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודיברה עמו עדיין מותרת לביתה ומותר' לוכל בתרומה נכנסה עמו לבית הסתר ושהת כדי טומא' אסורה לביתה ואסורה לוכל בתרומה ואם מת חולצת ולא מתייבמת:
גמ' סוף דבר עד שתדבר עמו. הא אם נסתרה עמו ולא דיברה אין סתירתה כלום. דיברה אתא מימור לך אפי' דיברה עמו ולא נסתרה. עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לוכל בתרומה. לשון נקי הוא מתניתא. אל תתייחדי עם איש פלוני. מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת. רבי יודן אמר במחלוקת. מאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה מקנא לה משני בנ"א כאחת. רבי יוסי בעי מקנא לה ממא' בני אדם. אמר רבי יוסי בי רבי בון אמר לה אל תיכנסי לבית הכנסת. נכנסת עמו. אמר רבי מנא לא אמר אלא עמו הא זה אחר זה לא. רבי אבין אמר אפילו זה אחר זה. מכל מקום יש רגלים לדבר. לפלטיא בלילה. לחורבה ביום. למבואות אפילות ביום. שאלו את בן זומא מפני מה ספק רשות היחיד טמא. אמר לון סוטה מהיא. אמרו ליה (רשות היחיד) ספק. אמר לון מצינו שהיא אסורה לביתה. [מכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה"י אף להלן רה"י ומה כאן שיש בו דעת לשאול אף להלן דבר שיש בו דעת לשאול]. מיליהון דרבנן פליגין דמר ר' זעירא ר' יסא בשם ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון להיאסר על בעלה. והא תנינן כל שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. הא אם יש בו דעת לישאל ספיקו טמא. ברם הכא אף על פי שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור. מפני מה ספק רשות הרבים טהור אמר לון מצינו שהציבור עושין פסחיהן בטומאה בשעה שרובן טמאין. מה טומאה ידוע הותרה לציבור. קל וחומר ספק טומאה. תמן תנינן כל העריות עשה בה את המערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה. החמיר בשפחה שעשה בה את המזיד כשוגג. ר' ירמיה ר' בא בר ממל בשם רב שכבת זרע עד שיפלוט. הכא כתיב שכבת זרע והכא כתיב שכבת זרע. הכא את אמר שכבת זרע עד שיפלוט. והכא את אמר כן. א"ר יוסי שנייה היא דכתיב ונסתרה והיא נטמאה כיון שנסתרה התורה קראה טמאה. ברם הכא שכבת זרע עד שיפלוט. ליידא מילה כתיב שכבת זרע לשעורין. כהדא דתני ונסתרה והיא נטמאה. כמה היא סתירה כדי טומאה. כמה היא כדי טומאה כדי ביאה. וכמה היא ביאה כדי הערייה. כמה היא הערייה ר' ליעזר אומר כדי חזירת דקל. ר' יהושע אומר כדי מזיגת הכוס. בן עזאי אומר כדי לשתותו. רבי עקיבה אומר כדי גילגל ביצה. רבי יודה בן בתירה אומר כדי לגימת שלש ביצים מגולגלות זו אחר זו. רבי אלעזר בן פנחס אומר כדי שיקשור גירדי את הנימה. מיניימין אומר כדי שתושיט ידה ותיטול ככר לחם מן הסל. אף ע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר יש כי בעד אשה זונה עד ככר לחם וגו'. אמר רבי יוסי כל אילין שיעוריא לאחר התרת הסינר. אמר רבי יוחנן כל אחד ואחד בעצמו שיער. ובן עזאי נשא אשה מימיו. אית דבעי מימר נתחמם. ואית דבעי מימר בעל ופירש. אית דבעי מימר סוד י"י ליראיו ובריתו להודיעם[1]. תני רבי אומר שלש טומאות אמורות בפרשה אחת לבעל ואחת לבועל ואחת לתרומה. לתרומה מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת בתרומה. למה לא אילו בת כהן שנישאת לישראל ונאנסה שמא אינה מותרת לביתה ואסורה לאכול בתרומה. לא מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת לוכל בתרומה. אמר רבי אבין איתאמרת אחת לבעל ואחת לבועל ואחת ליבם. אמר ר' יוסי בי רבי בון מתניתא אמרה כן ואם מת חולצת ולא מתייבמת. תנא ר' יעקב בר אידי קומי רבי יונתן ואת כי שטית תחת אישך פרט לאונסין. מה את שמע מינה אמר ליה מה תחת אישך לרצון. אף כאן לרצון. סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל. כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כך היא אסורה לאחיו של בועל. יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל כך אסורה לאחיו של בועל. נישמעינה מן הדא האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך. הויא לה יבם כאן ויבמה ומת ואח"כ בא בעלה אסור בה ומותר בצרתה. אסור בה ומותר באשת אחיו. ואשת אחיו לא כצרת סוטה היא. הדא אמרה שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל. א"ר יודן אתייא כרבנן דתמן דמר רבי הילא תניי תמן כל העריות אינן צריכות גט חוץ מאשת איש בלבד. ר"ע אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו ברם רבנן דהכא. רבי חייה בשם רבי יוחנן הכל מודין באשת אחיו שהיא צריכה הימינו גט משום הילכות אשת איש קנה בה ערוה היא. וערוה פוטרת צרתה. אמר רבי חיננא אפי' כרבנן דהכא אתי' היא בה קנסו לא קנסו ביורשיה. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל. אין כרבנן דתמן יהא מותר בה. רבי זעירא בשם רבי יוחנן צרת סוטה אסורה וצרת גרושה מותרת לביתה. רבי יעקב בשם רבי יוחנן כל הצרות מותרות חוץ מצרת סוטה. שמואל אמר גרושה עצמה מותרת לביתה. מהו פליג בגין דהוון עסיקין בצרות לא אדכרון גרושות. צרת סוטה למה היא אסורה רבי יוחנן אמר מריח ערוה נגעו בה. רב אמר מפני שכתוב בה טומאה כעריות:
ציונים ומראי מקומות
לשון נקי כו'. עי' תוס' סוטה ה: ד"ה הא שביארו הירושלמי.
מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחד עי' משנה למלך פ"א מהל' סוטה ה"ב שביאר הירושלמי.
הרמב"ם פ"א מהל' סוטה ה"ג פסק שקינא לה משנים ונסתרה עם שתיהן אסורה עד שתשתה ומשמע מדבריו אפילו שהתה כדי טומאה עם אחד מהן, [ובפתחי תשובה קעח יד נסתפק בזה] וכהאי גוונא תהא אסורה לבעל בוודאי ולבועלים מספק, ואם יאמרו הבועלים ברי לן שלא נטמאת עמנו יהיו מותרין. מנ"ח מ' שס"ה אות א'.ועי' להלן שחזר בו המנח"ח
אם קינא לה משנים ונסתרה עם א' מהן פשיטא שהיא אסורה. שם.
ר' יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם עי' כס"מ פ"א מהל' סוטה ה"ג שכתב דלשון בעי לאו לשון איבעיא ושאלה הוא, אלא לשון רצון וה"ק אם הבעל רוצה מקנא לה ממאה בני אדם. ובמראה הפנים כתב שזה דוחק, ומאי דדחיק ליה לכס"מ הוא הרמב"ם שם שפסק דקינא לה משני בני אדם אסורה והרי לר' יודן בירושלמי הוא מחלוקת אלא מדרבי יוסי דלדידיה פשיטא ליה, וכבר תמהו האחרונים דא"כ טעמא מאי השמיט הרמב"ם דין קינא לה ממאה בנ"א, ובמראה הפנים כתב דמקורו של הרמב"ם הוא דמדבעי לר' יוסי במאה אלמא בשנים פשיטא ליה, ולכס"מ צ"ל דכך לי שנים או מאה דאין לחלק.
בבית הלוי חלק ב' סימן מ"ב כתב דהבבלי לא ס"ל הך דינא דהא רב ששת ס"ל (ו.) דאם יש שני עדים במדינת הים שזינתה, אין המים בודקין ובנסתרה עם מאה בודאי יש שני עדים. וכתב דמהאי טעמא השמיט הרמב"ם דין מאה. ואע"ג דבנסתרה עם שנים ושהתה כדי טומאה עם אחד איכא נמי ע"א שידע, ובתוס' שם נסתפקו מה הדין בע"א שיודע, הרי דעת הרמב"ם פ"ג מסוטה הכ"ג מוכחא דס"ל דאין ע"א סותר הבדיקה וכמו שהוכיח שם המל"מ. ובס' עמודי אור סי' צ"ו אות טו עמד בזה וכתב דכיון שאין כל עד נאמן בדבר בפני עצמו שהרי הוא חשוד שמא עימו זינתה ואינו נאמן אלא בצירוף חבריו, כה"ג לאו עדות היא. ואמנם דעת הרשב"א בתשובה סימן תקנב והובא במל"מ פ"א הי"ד שאף החשוד נאמן דפלגינן דיבוריה כמו שציין שם. אבל בקה"י סוטה סימן ג' כתב דאף לרשב"א אין העד סותר הבדיקה עי"ש מילתא בטעמא דאל"ה לעולם איכא עד שידע שזינתה, ובמנ"ח שס"ה כתב באמת להוכיח שאין ע"א סותר הבדיקה דא"כ לעולם איכא עד שהרי פסולי עדות כשרים ובקה"י שם דחה דבריו.
האחרונים הק' דהא בגמ' ריש נדה ובכ"ד וכן בירו' להלן מבואר דספק טומאה ברה"י דספיקו טמא נלמד מסוטה ונזיר נז. מבואר דתלתא הוי רה"ר משום דסוטה שנים הן הבועל והנבעלת ואם כן כאשר קינא לה משנים וכ"ש ממאה הא הוי ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור ובערל"נ נדה ב. ובעוד אחרונים תי' ע"פ ד' רמב"ן נדה ה.שהמטמא אינו נחשב למנין ואף כאן אין הנסתרים עימה נחשבים למנין תלתא. וכ"כ בחת"ס תשובה צו ועפ"ז כ' שאם אמר לה אל תסתרי עפ פלוני ואפי' פלוני ופלוני עימו כל שאינו חושדן אין לה דין סוטה דהוו רה"ר ועי' באחיעזר שתי' באופ"א
ובמנח"ח שם תמה עוד על מה שכ' התוס' ריש נדה ונזיר נז. שאם נזרקה טומאה בין שנים אינן טמאין ודאי דכיון שאין יכול להיות שנטמאו שניהם לא ילפי' מסוטה, והק' שהרי סוטה כולל גם היכא שקינא משנים ושהתה כדי טומאה מא' מהן שאינו יכול להיות שטמאה משניהן ואפ"ה אסורה, ותי' דלא אמרו התוס' אלא לבעל שיש לו חזקת היתר אבל לבועל דלית להו חזקת היתר [עי"ש] בזה טמאין בודאי אפי' שא' מהן טהור. ועי"ש באחיעזר שהאריך גם בזה.
לפלטיא בלילה עי' תוס' סוטה כח: ד"ה ברשות שהביא מירו' דלילה הוי רה"י ואפי' נסתרה עם אנשים הרבה, ובנדה ב. ד"ה והלל כ' דאפילה ולילה הוי רה"ר ושם בגליון הביא הירושלמי דהוי רשות היחיד, ובאחיעזר ח"א סי' ז' אות ג הק' על תוס' סוטה מגמ' נזיר נז. דמק' על מתני' דשני נזירים דהא תלתא הוי והוי רה"י ואמאי לא משני בלילה, ושם ד"ה ובשי' תי' זה, ועי"ש שהוכיח בדעת הרמב"ם דלילה לא הוי רה"י ורק לענין סוטה אסורה דאיסור סוטה לא תליא ברשויות עי"ש שהאריך.