אחיעזר/א/ז
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
סימן ז'.
ג[עריכה]
והנה בסוטה דכ"ח בתוד"ה מכאן ובד"ה ברה"ר הביאו ד' הירושלמי מ"מ יש רגלים לדבר לפלטיא בלילה ולחורבה ביום ומביאים מזה ראיה דפלטיא בלילה חשוב רה"י וכן הביאו ראיה מהא דתנן בפ"ח דטהרות משנה ג' דהמאבד ביום כו' דזה הכלל כל שעבר עליו הלילה או מקצתו ספיקו טמא, אלמא דלילה חשוב רה"י והקשו על זה מהא דנגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת ולמחר עמד ונמצא מת ר"מ מטהר שספק רה"ר טהור וקשה דהא לילה הו"ל רה"י ולדברי התוס' בנסתרה בלילה עם הרבה אנשים הו"ל ספק רה"י וספק סוטה דאסורה ויתישב הדין דירושלמי בקינא משני בני אדם ונסתרה עמהם בלילה, אותם שיטת הרמב"ם נראה שאינו מחלק בין יום ובין ליליה בדין ס"ט ברה"ר וכמו שפסק בפי"ח מהל' אה"ט הל' י"ד דאם ראהו חי בערב ובשחר מצאו מת הרי זה ספק ברה"ר וטהור והא דפ"ח דטהרות משנה ג' דאם עבר הלילה טמא מדרס מפרש הרמב"ם בפירוש המשנה לפי שידרכוהו אנשים ולא יראוהו ומחלק שם בין רה"ר ובין רה"י דברה"י טמא מת גם כן וכך הביא שם הר"ש מהתוספתא והרמב"ם בפי"ח מהל' אה"ט הלכה ז' שאינו מחלק בין רה"ר ובין רה"י והראב"ד משיג שם ויעוין בכסף משנה שם דהרמב"ם אינו חולק על זה והיכא שכתוב סתם טמא היינו טמא מדרס יעו"ש ובאמת כן מוכח מתלמודא דידן בנזיר דנ"ז דמקשה הא הו"ל תלתא והו"ל רה"ר ואינו מחלק בין ביום ובין בלילה דאם לא כן הו"ל לשנויי דמיירי בלילה.
ונראה דשיטת הרמב"ם דאין חילוק בזה וגם הירושלמי מודה דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור אף בלילה דהא דס"ט ברה"ר ילפינן מפסח הבא בטומאה ונשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים אם כן אין חילוק בין ביום ובין בלילה וגם למש"כ הרמב"ם לפי דכל הספיקות מדבריהם אין נפ"מ בזה, וכל זה לענין שארי טומאות אבל בספק סוטה דאינו תלוי בין רה"ר ובין רה"י ורק לפי דהוי מקום סתירה על זה אמר בירושלמי מ"מ יש רגלים לדבר לפלטיא בלילה ולחורבה ביום דחשיב רגלים לדבר והוי מקום סתירה, ושם בירושלמי מבואר שאלו את בן זומא מפני מה ס"ט ברה"י ספיקו טמא א"ל סוטה מה היא לבעלה כו' ומפני מה ס"ט ברה"ר ספיקו טהור א"ל מצינו שהציבור עושים הפסח בטומאה כו' מבואר דס"ט ברה"ר לאו מסוטה ילפינן וע"כ בשארי טומאות ספיקו ברה"ר טהור אף בלילה ורק בסוטה כל היכא דשייך סתירה ויש רגלים לדבר אסורה והא דילפינן מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת והוי רה"י משום דילפינן מהוה ורגיל דסתם סתירה אף בלילה הוא בועל ונבעלת גרידא.
ובשי' התוס' דמשוה דין לילה לכל ס"ט ברה"ר כסוטה דהוי רה"י לכל ספיקות צריך לומר דאזלי בכאן לפמש"כ בחולין ד"ט דגם ס"ט ברה"ר ספיקו טהור ילפינן מסוטה וכיון דבספק סוטה הוי מקום סתירה בכה"ג גם בכל הטומאות הוי רה"י ולפ"ז רה"י חשוב כל היכא דהוי מקום סתירה אבל לפי המסקנא דס"ט ברה"ר אינו נלמד מסוטה כמש"כ בנזיר דנ"ז גם לילה הוי רה"ר, ויתישב לדבריהם מאי דלא משני התם דהוי בלילה לפמש"כ התוס' שם דע"כ אותה סוגיא ס"ל דס"ט ברה"ר טהור מדין חזקה ולא מסוטה ילפינן יעוי"ש, [וע"ע בתוס' ריש נדה דכתבו בלילה ואפילה הוי רה"ר ובגליון שם מיהו בירושלמי דסוטה משמע דאפילה ולילה הוי רה"י גמורה].
עכ"פ שי' הרמב"ם דלילה ואפילה הוי רה"ר כדמוכח מברייתא דמסוכן ועכצ"ל דמאי דמבואר בירושלמי דמ"מ יש רגלים לדבר בפלטיא בלילה דלסוטה הוי ספק סוטה ואסורה אף דלכל הטומאות הוי רה"ר הרי מוכח מזה דספק סוטה אסורה אף באופן דלענין דין ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור הרי מוכרח מזה דגם בקינא לה משנים אע"ג דהוי ספק טומאה ברה"ר דספיקו טהור מ"מ אסורה לבעלה מדין ספק סוטה כמו לילה וזה נראה המשך ד' הירושלמי בסוטה שם והוא שמקנא לה משני בני אדם כאחת ר' יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם אל תכנסי לבית הכנסת כו' מ"מ יש רגלים לדבר לפלטיא בלילה לחורבה ביום ומבואות אפילות ביום כו' היינו דתלוי אם הוי מקום סתירה ואפילו שנים ומאה דכל דהוי מקום סתירה הוי ספק סוטה ואסורה.
ד[עריכה]
והש"ש בש"א פט"ז הקשה במש"כ הרמב"ם בפ"ב מהל' סוטה קטנה שהשיאה אביה