טורי אבן/ראש השנה/י/א

טורי אבן ראש השנה י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף י' ע"א

ופי' נטיעה זו כו'. ק"ל דפתח בתלת בנוטע ומבריך ומרכיב ומסיים בחדא בנוטע לחוד ואידך שיירי'. וליכא למימר דה"ט דשייר למרכיב משום דפי' רש"י ותוס' דה"ט דנטיעה אסורה עד ט"ו בשבט משום דנעשה אילן ור"ה לאילן הוא ט"ו בשבט והא לא שייך בהרכבה שהרי אפי' הרכיבה בשנת ג' לראשונה שעדיין הרכב' היא ילדה אין ראוי למשוך איסור ערלה דידה מא' בתשרי ואילך שהוא ר"ה לנטיע' ואין לה ענין לר"ה של אילן שהוא ט"ו בשבט שהרי עדיין לא נעשי' אילן ואין עלי' שם אלין ואע"ג שיש שם אילן על הראשונ' מ"מ הא בטילה בה דומיא דילדה שסבבה בזקנה וה"ה דאחר א' בתשרי דג"ש אזלינן בתר הילדה ובטלה הזקינה אצל הילדה וע"ד שפי' לעיל שצד היתר דילדה מבטלת לצד איסור דזקינה. דליתא דנמצא דבהרכבה זו בתחילתה אזלינן בתר צד היתר דזקינה ומונין ג' שני ערלה לילדה משעת נטיעת הזקינה וכשכלו ג' שנים לזקינה גם להילדה כלו ג' שני ערלה בא' בתשרי שאחר ג' שנים של הזקינה ומא' בתשרי זה אע"ג דהזקינה נעשית אילן ור"ה שלה בט"ו בשבט לענין ערלה אזלת בתר שעת היתר דילדה שחין לה תורת אילן ור"ה שלה א' בתשרי לצאת מאיסור ערל' וצד היתר שלה מר"ה מבטל לצד איסור של הזקינה שתורת אילן עלה וראוי לאיסור ערלה שלה למשוך עד ר"ה לאילן שהוא ט"ו בשבט. והא ראוי למשוך בזה אסור ערלה עד ט"ו בשבט ממ"נ דאי בתר זקינה אזלת ר"ה שלו שבט דה"ל אילן ונמשך איסור ערלה שלה עד ט"ו בשבט. ואי בתר ילדה אזלת הא לא מלו לה ג' שנים משעת הרכבתה ואין כאן צד היתר ממ"נ עד ט"ו בשבט ומיהו לדברי הירושלמי שכתבתי בסמוך דנכרי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק דמונין לו משע' נטיעתו דהיינו משעת נטיעת אילן סרק מונין להרכבה דאילן מאכל ולא משעת הרכבתו השתא משכחת לה שהרכבה היא נטיעה ילדה והשלם ג' שני ערלה לנטיעת האילן סרק ואין איסור ערלה שלה ראוי למשוך עד ט"ו בשבט כיון שעדיין לא נעשית אילן. ואי משום הזקינה שכבר נעשית אילן הא מצד הזקינה אין כאן איסור ערלה כיון דלאו אילן מאכל הוא אלא סרק וכיון דאיכא מרכיב דאין פירותיו אסור עד ט"ו בשבט במרכיב בתוך אילן סרק בכה"ג דאמרן אע"ג דבמרכיב באילן מאכל בכה"ג פי' אסור עד ט"ו בשבט כיון דאיכא מרכיב דאין אסורה אלא עד ר"ה לא פסיקא לים למיתני מרכב לאיסור עד ט"ו בשבט והשתא דאתית להכי לדברי הירושלמי דבהרכבה באילן סרק מונין משעת הנטיעה אע"ג דהכא אין לתלות טעמא דאזלינן בתר צד היתר דזקינה. כיון דלא אילן מאכל הוי ולא שייכא לדין ערלה כלל ובע"כ הכי הוי דינא דבמרכיב בתוך נטיעה מונין משעת הנטיעה. ל"ש אם הנטיע' של אילן מאכל. ל"ש סרק ולא מטעמא דאזלינן אחר צד היתר של הנטיעה דא"כ אם היא אילן סרק ניזל בתר צד היתר דידה דאינו אילן מאכל והמורכב יהי' פטור מן הערלה כמו ילדה שסיבבה בזקינה אלא ודאי ל"ש גבי אילן סרק לומר דניזל בתר צד היתר דידה ואפ"ה לענין מנין מונין משעת נטיעו' הסרק. מהשתא מה שמונין במרכיב בשל מאכל משעת הנטיעה אין אנו צריכין לטעמא דצד היתר אלא כן הוא דין הרכבה מהשתא מצית לשנויי דבמרכב באילן מאכל אם הרכבה היא ילדה בכלות ג' שנים של נטיעה אזלינן בתר היתר דידה לצאת מן הערלה בא בתשרי כיון שהיא עדיין ילדה אין לה ענין לט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילן והא נטיעה היא ור"ה שלה א' בתשרי ואין לומר כאן שתאסר ממ"נ דבתחילה הא דמונין משעה נטיעה להרכבה לאו משום לתא דצד התיר דנטיעה אתינן עלה אלא משום דכך דינו של הרכבה מצ"ע הוי הכי. וכיון שכן בסופו ראוי למיזל אחר צד התיר של הנטיעה הילדה דר"ה שלה תשרי ואין שייך לומר כאן צד איסור ממ"נ מן הילדה והזקנה. מיהו הא דשייר למבריך אכתי קשיא עוד י"ל דמש"ה שייר למבריך ומרכיב משו' דבעי לסיומי עליה פי' נטיעה זו איסורן עד ט"ו בשבט אם לערלה ערלה אם לרבעי רבעי דבנטיעה פסיקא לי' דא"א לערלה בלא רבעי אבל במו"מ לא פסיקא לי' הא שהרי אתה מוצא בהו איסור ערלה בלא רבעי. דהא ילדה שסיבבה בילדה הנטוע לסייג ולקורו' דנוהג בה דין ערלה ולא בטילה. היינו טעמא משום דאי אימלך אקמייתא לאכילה איהו נמי חייבת בערלה מש"ה אין בה כח להפקיע דין ערלה מן המורכבת השניה מיהו אי לא אימלך אקמייתא לאכלה בתוך ג' שנים לנטיעתה עד שנה הד' דכבר יצאת מג' שני ערלה ועומדת בשנת הד' של רבעי לא מהניא מחשבה אפי' בקמיית' גופא להביאה לדין תורת רבעי דאין רבעי בלא ערלה כדאמר בירושלמי וכמ"של. כ"ש דלא מהניא מחשבתה לאחר ג' שנים להביא המורכב בתורת רבעי נמצא ילדה המורכבת בתוך ילדה הנטוע לסייג ולקורות דין ערלה נוהג בה הואיל דאי אימלך אקמיית' היא גופא חייבת אין בה כח לבטל השני' מאיסור ערלה אע"ג דלא אימלך עלה אבל איסור רבעי לא דמהשתא בטילא בה כיון דלא מהני אמלוכי לקמייתא להביאה לאיסור רבעי יש בא כח לבטל המורכב כדין ילדה שסיבבה בזקינ' דבטלה וכן מבריך משכחת לה דין ערלה בלא רבעי בכה"ג נהי דאי מפסיק הענף מאבי' אפי' מאילן זקן נוהג בה ערל' ורבעי דכשפסק והבריך נעשית ילדה. וכן אי מתח ענף מן הילדה והבריך אע"פ שלא פסק מאבי' ערלה ורבעי נוהג בה. מ"מ אי מתח והבריך מאילן שנטע לסייג ולקורות ועל הברכה חישב למאכל ודאי נוהג דין ערלה על המוברך. וכדתנן בפ"ק דערלה הנוטע לסייג ולקורת פטו' מן הערל' רי"א אפי' א' הפנימי למאכ' והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור והא ודאי לר"י אי אמ' כל האילן לסייג ולקורו' חוץ מענף א' דאיהו חייב בערל' אע"פ שלא פסק הענף מאבי' מה"ט דהא קמיית' גופ' בת אימלכי היא אבל רבעי אין נוהג בהברכה זו אי לא אימלך אקמיית' בתוך ג' שני' לאכילה דהא מהשתא לאו בת אמלוכי היא דהא רבעי לית' בלא ערלה וכיון דאיכא מבריך ומרכיב דאין דין רבעי נוהג בהם אע"פ שנהג בהם דין ערלה מש"ה לא נקיט בסיפא אלא ופי' נטיעה דבנטיעה פסיקא לי' דא"א לערלה בלא רבעי משא"כ במבריך ומרכיב דאיכא גווני דערלה נוהג בהן בלא רבעי. ואפשר שהתנא אתי הא גופא אגב אורחי' לאשמועינן דמשכחת לה במבריך ומרכיב לערלה בלא רבעי וכדאמר':

ר"א אומר בן כ"ד חדש ול' יום. ונ"ל דההיא ל' יום דקאמר היינו ביציאת יום ל' וכניסת ל"א אבל יום ל' גופי' לית לי' לר"א מקצת יום ככולו כדמוכח ספ"ו דנדה (דף מ"ד) גבי בן כ' שלא הבי' ב' שערות הרי הוא כסריס לא חולץ ולא מייבם וקאמר ר"א שנת כ' שיצא ממנו ל' יום הרי הוא כשנת כ' לכ"ד ור"א לטעמי' דאמר ל' יום בשנה חשיב שנה. כדמוכח התם בהאי פירקא גבי קדושי ביאה דאיכא למ"ד בת ב' שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואיכא למ"ד בת שתי שנים ול' יום. ואמרינן התם הא כמ"ד יום אחד בשנה חשיב שנה הא כמ"ד ל' יום בשנה חשיב שנה ולא אמרינן מקצת יום ככולו וביום ל' סגי. וק"ל דבפ"ד דערכין (דף י"ח) (ל' יום א') [צ"ל אמרינן יום ל'] כלמטה הימנה שנת ה' ושנת כ' כלמטה מהם רא"א עד שיהי' יתירות על שנה חודש ויום אחד ובגמ' תני' רא"א נאמר כאן ומעלה ונאמר להלן מבן חודש ומעלה מה להלן מבן חודש ויום אחד ק אף כאן כן ואימא כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא א"כ גז"ש מה אהני פי' בלא גז"ש חד יומא בעי דהא ומעלה כתיב. והשתא אכתי גז"ש מאי אהני כיון דאיהו גופי' סבר דעד כניסת יום ל"א נחשבה לשנה שעברה ממילא בלא גז"ש בעי שיתר על שנה חודש ויום אחד שהן אחר ל' יום דעד עכשיו נחשב אחר שנה שעברה וג"ש ל"ל הא התם גבי לוים נמי יום ל"א במשמע דחודש דקרא היינו ל' יום ומעלה דקרא היינו יום ל"א ומיני' גמרינן לערכין שיהא יותר ל' יום ויו' ל"א כלמעלה. הא בלא ג"ש לר"א יום ל' כלמטה ושל ל"א כלמעלה ובמלואים יתבאר עוד:

[מהשמטות] פר בן כ"ד חודש ויו' א'. משום דיום א' בשנה ח"ש ולר"א בעינן ל' יום. מכאן קשה לי אהא דגרסי' בפ"ק דחולין (דף כג) בעי ר"ז האומר הרי עלי עולת בהמה מן האיל ומן הכבש פי' דכבש בן שנה ואיל בן ב' שנים והביא פלגס פי' כל חודש י"ג קרא פלגס ואינו כשר לא לאיל ולא לכבש כדתנן בפ"ק דפר' מהו אדר"י לא תיבעיא לך דא' בריא הו' כי ת"ל אליבא דבר פדא דא' מייתי ומתני מאי איל וכבש מתני ובריה לא מתני א"ד בבריה נמי מתני דא' אי בריא הוא להוי כולה נדבה והשתא מתני' מני אי ר"מ האאומר יום א' בשנה ח"ש ובע"כ בן שנה ויו' א' מיד חשוב איל כדס"ל גבי פר דיו' א' אחר כ"ד חודש חשיב פר ולדידי פלגס כלל שלא יהא כשר לא לאיל לא לכבש כיון דס"ל לר"מ מקצת היום ככולו כדלקמן מיד יו' א' אחר יב"ח ביו' א' של חודש י"ג כשר לאיל והרי כל יב"ח כשר לכבש וביום שלאחריו כשר לאיל מיד ואי ר"א כיון דא' ל' יום בשנה ח"ש הא וודאי אינו איל כיון דלא עברו לו ל' יום בשנה שניה ואנן תנן בפ"ק דפרה שם אלים בני שתי' וכדס"ל לר"א גבי פרים דבעי כ"ד חודש ול' יום צריך לומר דבר פדא ס"ל דהאי תנא ספוקי מספקא לי' אי יז' א' בשנה ח"ש כר"מ ופלגס איל הוא או ל' יום כר"א ולאו איל הוא מ"מ ק"ל א"כ בע"כ בבריא מספקא לי' אי כר"א הא בריא הוא ואינו קרוי איל עד ל' יו' בשנה שניה ובתוך ל' לא ובע"כ בבריא נמי מתנה ועק"ל מאי קא' באיל וכבש מתנה תנאי דכבש ל"ל הא כיון דעברה שנתו וודאי לאו כבש דאין כבש אלא בתוך שנתו כדתני ברישא דההיא וקראי נמי כתיבי כבש בן שנתו וכתיב כבשי' בני שנה ובע"כ א"צ להתנות אלא אי בבריא וכר"א אי באיל וכר"מ אבל בכבש לכ"ע ל"צ וי"ל דע"ד האי ירושלמי שפי' לעיל דכל שלא נכנס ל' יום בשנה אתה מונה לה אחר שנה שיצאתה ניחא דהשתא א"ל דהא נמי מיבעי לי' לר"ז אליבא דבר פדא דילמא מספקא לי' להאי תנא אדר"א הא נמי בפלגס הואיל ואכתי לא עבר ל' יום משנת ב' אי מונין לו אחר שנה שעברה וה"ל כבש או אין מונין לו לא לשעבר ולא להבא אלא בריה בפ"ע הי' ועו' מספק' לי' דילמא איל הוא וכר"מ וה"ל תלתא ספיקא הלכך צריך להתנות איל וכבש וברי' לצאת ידי כל הג' ספיקות מיהו קשה לי דמבעיא לי' אליבא דבר פדא אי מתני בכבש ואיל או בברי' נמי מתנה משמע דהא פשיטא לי' דבכבש ואיל נמי מתנה ואמאי נהי דלבר פדא דל"ל דרשא דאו לרבות את הפלגס בע"כ הא דמביא עליו נסכי איל ולזבחו לא עלה הא וודאי משו' דספיקא היא אפ"ה י"ל דפשיטא לי' כר"א וא"צ להתנות באיל אלא בכבש וברי' משום ספיקא אי כדברי הירושלמי וה"ל כבש או ליתא להא דירושל' וה"ל בריה א"נ פשיטא לי' שלא כדברי הירושלמי ובוודאי לאו כבש הוא אלא מספקא לי' אי כר"מ וה"ל איל אי כר"א וה"ל ברי' וא"צ להתנות אלא באיל וברי' אבל בכבש לא מיהו קושי' בלא הא דפרי' נמי קשי' ונחזור לענינינו דספיק' דכבש וברי' אינו אלא משום דמספקא לן אי אית' להא דירושלמי או לא ומיהו לר"י דפשיטא לי' דברי' הוא מייתי לי' לנסכי איל מרבוי' דאו איל אלמא ל"ל הא דירושלמי והיינו דבפ"ב דיומא (דף סה) גבי פר ושעירי יוה"כ שאבדו דאין קריבין לי"כ אחר דר"ל גזי' משום חטאת שעברה שנתו וגזי' פר אטו שעיר ופריך היא גופי' חטאת שעברה שנתו היא ומוקי לה כרבי דא' שנה תמימה מונה לה שס"ה יום וה"נ הא דתני גבי פסח שלא קרב בשנה זו יקרב לשנה הבאה מוקי לה כר' דאלו לרבנן עברה שנתו היא ולא מוקי לה כר"א וע"ל לשעיר יוה"כ ולפסח דלא ע"ש אכתי לשנה הבאה וכגון שנולדו פחות מל' יום קודם יה"כ וע"פ דכל ל' יו' ראשונים של שנת ב' אתה מונה לה אחר שנה שעבר' משום דליתא להא דירושלמי וכדפי' והא ל"ל דאין זה סותר דברי הירושלמי דא"ל דקדשי' שאני דבהא ל"א דכל ל' יום אתה מונה לשעבר אדר"א דה' פרי' בסמוך דל"ל לר"א מקצת היו' ככולו והני ל' יו' בשנ' דקא' ר"א היינו ל' שלמי' ועד כניסת יו' ל"א לא מיקרי שנה מדאמ' בפ"ב דזבחי' (ד' כה) שה תמי' זכר בן שנה יהיה לכ' שיהא כל הוויותיו בן שנה אפי' בשעת זריקה ופריך מי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובשעת זריקה בן שתים אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים והשתא אי לר"א כל ל' יו' של שנה שניי' עד הליל' (לא) [צ"ל של ל"א] קרוי בן שנתו אכתי למ"ל בשעת שחיטה בן שנה ובשעת זריקה בן שתים דהאי דם נפסל בשקיעת החמה כדא' בסוף פ"ה דזבחים (דף נו) ועו' הא האי קרא דיהיו גבי פסח כתיב דזמן הקרבתו אינו אלא בע"פ ואי שחט לי' אפילו ביום ל' שלאחר שנתו בע"כ זרק לי' באותו היום ה"ל בן שנה בשעת זריקה נמי ואי שחט לי' ביום ל' בשעת שחיטה נמי לאו בן שנה הוי ויהיו דכתב רחמנא ל"ל א"ו ש"מ דבקדשים גלי קרא דאין מונין להם שנה אלא מיום אל יום משעת הלידה ולא הל' יום של שניה דהשתא משכחת לה כגון שנולד אשתקד בע"פ בשש שעות ואי שחט לי' בע"פ הבא קודם שש וזרק לי' לאחר שש היינו שעות שפוסלת בקדשים דיש לדחות דאפ"ת דבקדשים נמי דינו שוה לכ"ד דלפ"ד הירושלמי ל' יום בשנה שניה אתה מונה לשעבר אפ"ה משכחת לה לשעות דקדשים דכמו דמונין י"ב חודש של שנתו משעה אל שעה ה"נ מונין להני ל' יום שלאחריו וכגון שנולד אשתקד ל"א יום קודם ע"פ בשש שעות אם שחט בע"פ הבא קודם שש וזרק לאחר שש היינו שעות שפוסלת בקדשים. ומיהו אי נימא דביום ל' מקצת יום ככולו הוא דלא אמר' אבל מ"מ משעה אל שעה לא בעינן ולפ"ז לפ"ד הירושלמי כל אותן ל' יום שלמי' מחשבין אחר שנה שעברה (לא א"ש) [צ"ל אתי שפיר] לפ"ד הירושלמי מ"מ לר"ז אליבא דבר פדא קשה הא דאמרן וי"ל אע"ג דלענין נסכים איכא נ"מ בין כל א' מהני תלתא ספיקא דאי ברי' הוי צריך לאתנויי' בהכל נדבה ואי איל הכל חובה ואי כבש המותר נדבה מ"מ לענין בעיא דהרי עלי עול' מן האיל או מן הכבש סגי בספק זה לחוד אי בריה הוא אי לא דאי בריה הוא לא נפיק בפלגס דאינו לא איל ולא כבש והא נדר להביא מא' מהם אבל אינו בריה בין הוא איל או כבש ממ"נ נפק מש"ה אינו מזכיר אלא חד ספיקא או איל או כבש או שמא בריה הוא אבל אידך ספיקא אע"ג דנ"מ לענין נסכים כיון דלענין בעיין ליכא נ"מ מש"ה שייר לה ולא נקטינהו. והא דא' ר"מ פר בן כ"ד חודש ויום א' משום דפר בן ב' שן כדמסיק והאי יום א' משום דלר"מ יום א' בשנה חשיב שנה ומשמע וודא' דהאי יום א' היינו ביום הראשון שאחר כ"ד חודש נמי כשר לפר דהא ס"ל לר"מ מקצת היום ככולו כדא' לקמן הלכך במקצת היום שלאחר כ"ד חודש סגי וא"כ ה"ה לאיל אחר יב"ח מיד כשר לאיל. וק"ל מהא דפ"ק דפרה דבן יג"ח קרוי פלגס ואינו כשר לא לאיל ולא לכבש ואי קרב מביא עליו נסכי איל ולא עלה לו מדקאמר בן י"ג חודש ויום א' ה"ז איל בע"כ דלא כר"מ אלא ר"א דבעי ל' יום ואילו לר"מ למ"ל פלגס שאינו כשר לא לאיל ולא לכבש. והא בפ"י דמנחות (דף צא) אמר או לאיל לרבות את הפלגס ופריך הניחא לר"י דא' בריה הוא כו' אלא בר פדא דא'. מייתי ומתני דספיקא הוא איצטריך קרא לרבויי ספיקא ומסיק או לבר פדא קשיא והשתא לר"מ נמי תקשה או ל"ל כיון דלדידי' פלגס למ"ל כלל [עד כאן מהשמטות]:

עגל סתם ב"ש כו'. נ"ל דלא דמי להדדי דעגל יש לו שיעור למעלה דיותר מבן שנה נפק מכלל עגל ובכלל בן בקר הוא אבל אין לו שיעור למטה וכשר כל שנתו מיום הז' והלאה ופר יש לו שיעור למטה דפחות מבן ג' בכלל בן בקר הוא אבל בן ג' ומבן ג' ולמעלה אין לו שיעור ובן בקר יש לו שיעור בין למטה בין למעלה דפחות מבן שנה בכלל עגל הוא ויותר מבן ב' שנים בכלל פר הוא ואין כשר לבן בקר אלא שנה שני' ללידתו לחוד לא קודם לכן ולא אח"כ:

וראיתי להרמב"ם (בפ"א מה"ק) שכ' והגדולי' בבקר עד ג' שנים שלימות מיום אל יום ובצאן עד ב' שנים שלימות מיום אל יום יותר ע"ז ה"ה זקן ואין מקריבי' אותו. ולפ"ז פר בן ג' שנים למעוטי למעלה מג' שנים והשתא כל הני שיעורא דעגל ובן בקר ופר בחדא מחתא נינהו ולמעוטי למעלה קאתי ולכולן יש שיעור למעלה:

אבל אני תמה ע"ז דאי פר יותר מבן ג' שנים הרי הוא זקן הא זקן פסול להקרבה אפי' בדעבד דהא בספ"ו דבכורות (דף מ') נ"ל מקרא דמן הצאן מן הכבשים מן העזים פרט לזקן ולחולה ולמזוהם:

ומשמע דדעבד נמי פסולים להקרבה דומי' דממעט התם ממן הבקר מן הצאן לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד ונוגח והני פסולים בדעבד ואפי' אם עלו ירדו כדתנן בפ"ט דזבחי' (דף פ"ד). ועוד דבפ"ו דזבחים (דף נ"ט) אמרינן כל הקדשים שהיו עד שלא נבנה המזבח ואח"כ נבנה פסולי' נבנה דחוי' מעיקרא נינהו. אלא עד שלא נהרס המזבח ואח"כ נהרס הא איזקן להו וכו' פירש"י ופשיטא דפסולי' דגבי מומין תני להו בבכורות החולה והזקן ש"מ דזקן דעבד נמי פסול דאי לכתחילה לחוד מאי קשיא ליה ל"ל למימר משום נראה ונדחה ת"ל משום דאזקין. מאי קו' משום דאזקין דעבד כשר אבל משום נו"נ דעבד נמי פסול כדאמר התם. אלא ודאי ש"מ דמשום דאזקין אפי' פסול וכיון שכן אם אי' דפר יותר מג"ש ה"ל זקן א"כ דעבד נמי פסול ולפ"ז הה"נ פרה יתירא על ג' שנים נמי ה"ל זקינה ואפי' דעבד נמי פסול דלענין זקנה ודאי אין לחלק בין זכר לנקיב':

והא בפ"ב דע"ז (דף כ"ז) פריך למ"ד אין לוקחין קרבן מן הנכרי' משו חשש רביע מואת הבקר העל' עול' לה' ומשני הוראת שעה הית' דאלת"ה עולה נקובה מי איכא. ודחי דילמא בבמת יחיד. ואי פר ופרה לאחר ב' שנים ה"ל זקנים הא בל"ה מוכח דע"כ הוראת שעה היתה דהא מוכיח הגמ' התם דאותם פרות היו יתידות על בנות ג"ש מדכתיב ואת בניהם כלו בבית דאילו פחותה מבת ג' שני' לא ילדה כדתנן פרה וחמור בנות ג' ודאי לכהן ואי יותר ה"ל זקן א"כ דעבד נמי פסול וע"כ הא דהאי דהעלו הוראת שעה היתה דהא ה"ל זקנים אלא ש"מ פר ופרה יותר מג' שנים עדיין אינן קרוי' זקנים וכשרים להקרבה:

גם מה שכתב הרמב"ם דבצאן מב' שנים שלימות מיום אל יום ה"ל זקן. ק"ל הא בהדי' אמרינן בפ"י דמנחות (דף צ') או לאיל מת"ל לפי שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי בן שנה לנסכי בן שתים יכול לחלק בן נסכי בן שתים לנסכי בן ג' ת"ל או לאיל וש"מ דאיל בן ג"ש נמי כשר והא דתנן בפ"ק דפרה אלים בני שתים לאו למעוטי יותר מבן ב' אלא למעוטי פחות מכאן והה"נ לפרי' בני ג' דתנן התם לאו למעוטי יותר אלא פחות:

וה"נ משמע בפ"ו דיומא (דף ס"ה) גבי פר ושעיר של יו"הכ שאבדו והפריש אחרי' תחתיהן ימותו לר' יהודא ולא אמר יקרבו לשנה הבא דהא ס"ל לר"י התם גבי שקלים חובות של שנה זו קריבין בשנה אחרת. ומשני גזירה משום חטאת שעברה שנתה ופריך התינח שעיר פר מאי איכא למימר ומשני גזירה פר אטו שעיר ואי כדברי הרמב"ם הא אין הכשירו של פר אלא בשנת ג' לחוד דקודם לכן לא מיקרי פר ואח"כ ה"ל זקן ופסול נמצא זמן הכשירן של פר ושעי' שוין ששניהן אין הכשירן אלא שנה א' לשעי' שנה ראשונ' ללידתו ולפר שנה ג' ללידתו. א"כ מאי פריך תינח שעיר פר מאי איכ' למימ' הא ההיא גזיר' דעברה שנתה גופה דגבי שעיר שייך נמי גבי פר גזיר' משום שעברה שנת הכשירו שהוא שנה ג'. אלא ודאי ש"מ דפר אפי' משנת ג' ולמעלה נמי כשר וכ"ת הא מ"מ זקן פסול ובע"כ זמן וגבול יש לו מאימתי נקרא זקן ואכתי הוה מצי למימר גזי' כזו דשעיר גבי פר נמי שמא עד שנה הבא יזקין ויפסול לק"מ הא כיון דזקן לאו בשנים תלי' בע"כ בתשש כח ובכתיש' תלי' וכדאמ' כה"ג גבי אדם בפ"ק דחולין (דף כ') דכהנים כשרים בשנים ופסולים בזקינ' דהיינו משירתית וכדמפרש ר"ח התם הא ודאי מינכרא מילתא ולא אתי למיטעי אבל בשעיר דאפי' לר' דמונה לשנה שס"ה יום דאפי' נולד אשתקד ז' ימים קודם יו"הכ דלאו מחוסר זמן הוא ביוה"כ לא ניתר עד יוה"כ דשנה הבא משנת הכשירו אלא ימים מעוטים וחיישינ' שמא יטעו בכמה ימים ויבי' עבר' שנתו ואי כדברי הרמב"ם גבי פר נמי איכא למיחש להכי ומאי קשיא ליה פר מא"ל ולא עוד אלא אהא דמשני גזי' משו' חטאת שעברו שנתו מקשה שם היא גופי' חטאת שעברו שנתו היא. ומשני הא ל"ק כדר' דאמר שנה תמימה מונה שס"ה יום כמנין ימות החמה. פר מא"ל גזי' פר אטו שעיר הדר פריך ומשום גז' ימותו ואי אין הכשירו של פר אלא שנת ג' לבד ולא יותר ה"ל לשנוי דלאו משום גזירה אתינן עלה והא דלא יבי' לשנה הבא הפר והשעיר משום דר"י לא ס"ל כר' דמונה שס"ה יום אלא כרבנן ס"ל דמונה י"ב חדש מיום אל יום א"כ לשנה הבא ודאי עברו שנת הכשר של שעיר ופר דאינו אלא שנה א'. אלא ודאי ש"מ דהכשירו של פר היא למעלה מג' שני' נמי א"כ הא דלא יבי' לשנה הבא בע"כ א"א אלא משו' אטו שעיר הוא והשתא פריך שפיר ומשו' גזי' ימותו:

מ"מ אין להקשות על דברי הרמב"ם מהא דאמר בפ"ו דתמורה (דף כ"ח) אמר ר"ל אין איסור מוקצה פי' לאסו' להקרבה לגבוה אלא לז' שנים דכתיב בפר השני ז' שני' וגבי פר שהקריב גדעון כתיב ואמר' התם ח' דברי' הותר באותו לילה בהקרבת אותו פר חוץ ולילה וזרות כו' ומוקצה ואי פר לאחר ג"ש ה"ל זקן ופסול להקרבה ה"ל ט' דברי' שהותרו הא זקן הי' יותר מבן ז' שנה כיון דהי' מוקצה כבר ועוד כיון דאין איסור אלא לז' שנים ל"ל קרא למעוטי מוקצה ת"ל דה"ל זקן ובלאו מוקצה פסול להקרבה וי"ל דמוקצה דפסול להקרבה וכן ההוא פר דגדעון בתוך ג' שנים הווי' אלא שהקצהו לז' שני' וכיון שהקצהו לז' שנים פסול להקרבה מיד:

בן בקר בן שתי'. אבל יותר מכאן יצא מכלל בן בקר ובכלל פר הוי וק"ל מהא דתנן בפי"ג דמנחו' (ד' ק"ז) הרי עלי עול' יבי' כבש כו' פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פי' יבי' פר ועגל. ואמאי לא מספקא לי' בבן בקר נמי ויבי' בן בקר נמי ועוד תנן התם מן הבהמה וא"י מה פירשתי יבי' פר ועגל איל וגדי וטלה תו תנן הרי עלי תודה ושלמי' יביא כבש. פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי יבי' פר ופרה עגל ועגלה מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי יבי' פר ופרה עגל ועגלה איל ורחל גדי וגדיי' שעיר ושעירה טלה וטלי'. ואמאי לא מספק' לי' בכל הני מבן בקר שהוא בן ב' שנה דאינו לא בכלל עגל דהוי בן שנה ולא בכלל פר דהוי בן ג' שני' ומספיקא יבי' נמי בן בקר וי"ל דלמאי דפי' רש"י ותוס' דהא בן בקר בן שנה דקאמר היינו עגל בן בקר דמילואי' ולא פר בן בקר וכיון דבן בקר כזה לדורו' לא משכחת לה בקרבן חובה י"ל כי קא מסתפקא לי'. בקרבן הבא חובה לדורות אינו באה חובה לדורו' לא מספק' לי'. ובהגמ' התם ברפ"יג (דף ק"ה) גבי מנחות פרשתי ואיני יודע איזה מהן פירשתי יביא חמשתן ופריך עלה בגמ' (דף ק"ו) והא איכא לספוקה במנחת נסכים כי מ"ל באה בגלל יחיד באה בגלל ציבור לא מספקא לי' כו' באה בגלל זבח כו' שאינו טעונה לבונה כו' באה ג' לוגין כו' שאינו טעונה קמיצה לא מספקא לי':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף