טורי אבן/ראש השנה/י/ב

טורי אבן ראש השנה י ב

דף י' ע"ב

כל הרכבה שאינו קולטת לג' ימים כו'. ומשמע וודאי דל' יום דר"א וב' שבתות דר"י ור"ש שאם אינו קולטת בתוך זמן זה שוב אין קולטת והה"נ השרשה לתבואה שוה זמנו לזמן קליטה דאילן למר כדא"ל ולמר כדא"ל כדמוכח בפ"ד דפסחי' (דף נ"ה) גבי המנכש בי"ג דמדמי משך ימי השרשה לקליטה דבג"י הוי לר"י. וק"ל הא תנן במנחות פר"י (דף ע) אי השרישו קודם לעומר העומר מתיר ופליגו אמוראי אי קודם הבאת העומר או קצירות העומר והרי קצירה והבאה היו ביום אחד קצירה בליל י"ו בניסן והבאה ביומו כדאמר התם. וכיון. דהשרשה במנין הימי' תלי' לכל חד כדא"ל ובע"כ איירי שחל י"ו בניסן ביום אחרון של ימי השרשה והשתא מנ"מ בהא דפליגי אי קצירה דלילה מתרת או הבאה דבו ביום ממ"נ אי אמר' מקצת יום ככולו לענין קליטה והשרשה כבר נקלט בתחילת ליל י"ו בניסן עם כניסות הלילה אפי' קודם קצירת העומר דהא א"א לצמצם הקצירה עם כניסת הלילה כרגע. ואי לא אמ' מקצת היום ככולו הא לא ישריש עד עת רגע של יציאת יום י"ו וממ"נ בין קצירה להבאה לא משכחת לה השרשה כל עיקר ואיך פליגי הני אמוראי במה שא"א ואינו בעולם כלל והא ל"ל דהני אמוראי ס"ל כמ"ד התם בזמן שאין בה"מ קיים כל הנף אסור מה"ת עד ליל י"ז והא וודאי דבזמן שאין בית ואין עומר כיון דהיתר חדש ביציאת י"ו תליא לחומרא ה"כ לקולא אזלינן בתרי' ואם השריש ביציאת יום הנף עם כניסת י"ז מתירו דכמו למ"ד קודם הקרבת עומר בזמן עומר הואיל והיתר חדש תלי' בעומר השרשה קודם לו הוא דבעינן ה"נ בזמן שאין עומר דהיתר חדש תלי' ביציאת י"ו בכניסת י"ז. השרשה דקודם לה מתרת דבין לחומרא בין לקולא בתרה אזלינן וא"כ איכא נ"מ בפלוגתא זו אם קצרו לצורך עומר בזמן הבית בליל י"ו ולא הספיקו להקריבו דהשתא היתר חדש תליא ביציאת י"ו עם כניסת י"ז. ומשכחת לה בשלמו ימי השרשה בי"ו דל"מד השרשה דקודם קצירה מתרת זו אסורה דס"ל דל"א בהשרשה מקצת היום ככולו. ולמ"ד השרשה דקודם הבאה מתרת כיון דלא הקריבו לעומר היום והיתר חדש של אותו היום תלי ביציאת י"ו כיון דהושרש עם יציאתו מתירתו. דליתא דלישנא דקודם הבאת העומר משמע שהבי' והקריבו העומר בו ביום ואפ"ה פליגי דלמר הקרב' מתיר ואע"ג שלא הושרש קוד' קצירה כיון שהושרש קודם הבא' מתיר והא לא משכחת לה להשרשה בין קצירה להבא' וכדפי'.

ועוד הדעת נוטה למ"ד קודם קצירה וקצירת העומר מתיר. דה"מ בקצירה הבא לידי הקרבה אבל אי לא הספיק להקריבו בטל מעלת קצירה למפרע וכל הית' השרשה תלי' ביציאת י"ו למ"ד כל יום הנף אסור בזמן דליכא עומר ולמ"ד האיר המזרח מתיר הכל תלי' בו בין להקל בין להחמיר. ואכתי תקשה השרשה בין קצירה להבאה היכי משכחת לה ושמא אפ"ת דאמרינן מקצת יום ככולו אינו אלא יום ממש אבל לא לילה והשתא שפיר משכחת לה להשרשה בין קצירה שבלילה להבאה שביום. אלא דבספ"ב דמגילה (דף כ) גבי שומרת יום כנגד יום קאמר בלילה מיהו לעבוד קצת שימור וליטבול קמ"ל כיון דבעי ספירה ספירה ביומ' היא. פירש"י כיון דהאי אחד לאחד משום ספירה היא מדוגמת ספיר' ז' כל ספירה דיממא היא דכתיב וספרה לה ז"י משמע דאי לאו טעמא דספירה ביממא היא ה"א דבמקצת לילה נמי סגי מה"ט דמקצת היו' ככולו וכמ"ש שם בחי' מיהו י"ל דהני אמוראי דפליגי אי קודם לקצירה או קודם להבאה ס"ל כרבינא דאמר התם אדר"י דס"ל הקלטה והשרשה בג"י דבהשרשה חד מקצת היו' ככולו אמרינן תרי מקצת היום ככולו ל"א. והשתא מ"ל להשרשה בין קצירה להבאה בזורע בי"ד בניסן בג' שעות על היום דבשעת קצירה שהוא ליל י"ו ה"ל תרי מקצת מקצת י"ד וט"ו כולו ומקצת מליל י"ו אבל בשעת הבאה אינו אלא חד מקצת כגון שהביאו והקריבו העומר בד' שעות על היום דעד ג' שעות מיו' י"ו הוא לתשלום יום הזריעה שהיא בי"ד וה"ל ב' ימי' של מעת לעת של ימי' והשעה ד' של שעת הקרבה הוא חשיב למקצת יום ג' וחד מקצת אמרינן. וה"נ משכחת לה למשך ימי השרשה לכל חד מהני תנאי כדא"ל בכה"ג דפי':

מ"מ גם זה אינו דהא התם פריך אהא דתני המנכש בי"ד [צ"ל בי"ג] ונעקר' בידו שותלו במקום הטיט ואין שותלו במקום הגריד ואס"ד י"ד לר"י מותר בעשית מלאכה ל"ל י"ג והא איכא י"ד וט"ו מקצת י"ו והא עלה שני רבינא בהשרשה תרי מקצת היום ל"א. ואי קצת מקצת מן הא' וקצת מן האחרון מצטרפין ליום שלם והעודף בשעות בשל אחרון על הא' חשיב למקצת היום בפ"ע. אכתי ל"ל י"ג. בי"ד נמי סגי במנכש בבקר בהאיר המזרח דאיכא מקצת י"ד וט"ו כולו וי"ו עד הקרבת העומר שא"א להבי' עד שהאיר המזרח שהקרבתו הוא ביום. והרי האיר המזרח קודם לו שהוא ב' מע"ל משעילתו עד הקרבת העומר תעלה לו למקצת היום. אלא ודאי לרבינא דאמר ב' מקצת לא אמרינן אין ב' חצאין מצטרפין:

אבל י"ל דאפי' תימא ב' חצאין מצטרפין אפ"ה לא נקט המנכש בי"ד משום דלא פסיקא לי' דאם נכש מכוון לזמן הקרבת העומר בי"ו מכ"ש מאוחר ממנו הרי כאן ב' מקצת אבל מנכש בי"ג פסיקא לי' אפי' אם ניכש סמוך ללילה אין כאן אלא חד מקצת:

עי"ל נהי דמשך זמן קליטה והרכבה שווי' כדמוכח האי דפ"ד דפסחי' וגבי הרכבה אמ' כל שאינו קולטת לג' שוב אין קולטת אלמא כללא הוא דא"א לקליטה לימשוך יותר מזמן הקבוע לה וכדפי' לעיל. מ"מ גבי השרשה לפעמי' אפשר דימי השרשה נמשכי' יותר כדאמר ר"י גופי' גבי מנכש בי"ג דאין שותלו במקום הגריד משום דבמקום הגריד ימי השרשה נמשך ביותר מג"י וא"ל דהשרשה של מקום הגריד אין תלוי בימים ואפשר שתשרש בין קצירת העומר להבאתו:

שוב ראיתי בירושלמי פ"ג דשביעית אההיא מתני' דאין נוטעין ר"א בשם ר"י בן זמרא בסתם פי' הני זימני הרכבה דהני תנאי דמתני' בירושלמי דלא ידעה אי נשרש אי לא מסתמא אנשרש בזמני' הללו דמתני' הא דבר שנשרש פי' קודם לזמני' הללו מותר. משמע הא דאר"י כל הרכבה שא"ק לג' ימי' שוב א"ק לאו דוקא ולאו כללא הוא והשתא משכחת לה זימנין שנשרש בין קצירת העומר להבאתו. ובמ"א יתבאר יותר ההיא סוגי' הירושלמי הנזכר:

דברי האו' ל' (צריך ול') [צ"ל ל' ול']. רש"י פי' צריך ל' יום לקליטה ול' לתוס' שביעי'. והתוס' פיר' בשם ר"ת דלענין ערלה מיירי דצריך ל' לקליטה ול' לחשיבת שנה אבל לענין שביעית לא חיישינן אלא שלא תקלט בז' עצמו. וק"ל לפי' ר"ת מנ"ל לר"נ דל"ל להני תנאי כדמסיק אליבא דר"מ קסבר דיום ל' עולה לכאן ולכאן וה"נ נימא למ"ד ל' בל' וכ"ט סגי ויו' ל' דקליטה עולה לכאן ולכאן מקצתו לקליטה ומקצתו ליום א' של ל' דחשיבת שנה ולר"י בל"ב סגי. ולמ"ד ב' שבתות במ"ג ימים סגי מטעמא דאחרון של ימי הקליטה עולה לחשבון ימי הקליטה וליום א' של חשיבת שנה ולפרש"י ניחא כיון דל' השניים משום תוס' שביעי' הן צריך שיהא נקלט קודם זמן התוס' דהיינו קודם כניסת ליל של ל' קוד' ר"ה של התחלת ז' דהא ודאי ל' שלימין בעינן לתוס' כמו דבכל מקום לילה הולכת אחר היום בכל ימים קדושי' של שבת וי"ט ולא שייך כאן לומר מקצת היום ככולו:

מיהו למאי דמשני רבינא בפ"ד דפסחים (דף נה) דתני' התם ר' יהוד' אמר המנכש בי"ג ונעקרה בידו שותלו במקום הטיט ואין שותלו במקום הגריד ופריך מכדי שמעת לי' לר"י כל הרכבה שאינו קולטת לג"י שוב אין קולטת ל"ל המנכש בי"ג אפי' בי"ד נמי דהא איכא מקצת י"ד וט"ו ומקצת י"ו עד הקרבת העומר ושני רבינא בהשרשה חד מקצת היום ככולו אמ' ב' מקצת ל"א וא"כ לר"י דתרי מקצת ל"א ע"כ לא סגי לדידי' דה"ל תרי מקצת מקצת יום הנטיעה דא"א לצמצם וליטע ברגע של קודם התחלת הלילה ומקצת יום הקליטה. והואיל ואליבא דר"י צריך ל"ג דוקא ואין אחרון של קליטה עולה לכאן ולכאן נקט נמי בכולהו הכי. מיהו לר"ש ורבא ור"א דס"ל התם דאפי' תרי מקצת אמר' לר"י א"כ אפי' לר"י בל"ב סגי. אלא שיש לומר דר"נ כרבינא ס"ל:

מ"מ קושיות ר"ת על פרש"י נ"ל דלק"מ דמה שהקשה דלשון המשנה ל"מ כן דלא איירי בשביעי' כלל אלא בקליטה. לא קשיא למאי דמסיק רפ"ק דמ"ק (דף ד) אליבא דר' ישמעאל דתוס' ז' מהלכה אתיא וכי גמירי הלכתא בזמן שבה"מ קיים דומיא דנסוך המים שנאמרה עמה. י"ל דמתני' דאין נוטעין מיירי בזמן הזה דליכא תוס' שביעי' ומה שהקשה עוד מאי ק"ל מהאי ברייתא דלעיל אי ר"א ל' ול' בעי דילמא מיירי נמי בל' של קליטה בלא תוס' כמתניתן לפרש"י ולמאי דפרישת דמתניתן מיירי בזה"ז דליכא תוס' אפ"ת דברייתא נמי בזה"ז איירי אכתי קשיא לענין ערלה דמיירי בה בברייתא ל' ול' בעי ל' לקליטה ול' לחשיבת שנה. ומה שהקשה עוד מהא דלקמן גבי אורז ודוחן שמחלק לענין שביעית בין השריש קודם ר"ה לאח"כ משמע דלא חיישינן במה שהשריש בתוך תוס' י"ל דמיירי נמי בזה"ז והרי התוס' בעצמן פי' לקמן לחד. שנויי דהא דאזלינן באורז וחביריו בתר השרשה היינו בשביעית בזה"ז דרבנן ורבי היא אלמא דההיא מתני' לא איירי בכל שנת שביעי' ולמאי דפרישת ניחא הא דמשני לעולם ר"מ וכי קאמר ל' לקליטה דאכתי תקשה לפרש"י ל' ול' בעי ל' לקליטה ול' לתוס' בנוטע ערב שביעי' ואעפ"י שרש"י נראה שנשמר מזה שפי' כסבר ר"מ דלא יהיבנן לתוס' ל' יום אלא יום א' ק"ל הא לא אשכחן לשום תנא שפוחת תוס' שביעי' פחות מל' יום כדמוכח להדיא התם בכולי סוגיא דרפ"ק דמ"ק. אבל למאי דפריש' דברייתא איירי נמי בזה"ז דליכא תוס' וס"ל כר"י דהתם ניחא:

מדאכתי יום א' הא דעייל בשנה. נ"ל מכאן דשני הדורות אין מונין מיום אל יום ללידתם אלא למנין עולם והנולד יום א' קודם מנין עולם לר"מ ול' יום לר"א ביום א' למנין עולם מונין לו שנה שנייה דהא האי בא' ושש מאות שנה לחיי נח מנה הכתוב דבשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני בי"ז בו ירד המבול ובא' ושש מאות שנה בראשון בא' לחודש חרבה פני האדמה ואי שני הדורות לאו למ"ע מונין אלא ללידתם איך מוכיח מכאן דיום א' בשנה חשיב שנה דילמא עייל בשנה הרבה ללידת נח. אלא ש"מ כדפי' ובסמוך יתבאר עוד:

וחדש למנויו ושנה למנויו. פי' ושנה נמנה לחדשים כדכתיב לחדשי השנה וכדפי' רש"י וק"ל הא איכא נמי חדשים חסירין של כ"ט יום והשנה נמנית ע"י נמי א"כ יהא כ"ט יום בשנה חשוב שנה כמנין אימי חודש חסר. ואע"ג דאיכא נמי חדשים מלאים שהשנה נמנת ע"י. הא

מ"מ כיון דע"י חסירין נמי נמנית א"א לך להוציא כ"ט יום כמנין ימי חודש. חסר מכלל מנויו דשנה וכ"ט יום בשנה נמי יהא ח"ש לה"ט דשנה למנויו ועוד הא בכל מקום אמרינן תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת. וכיון דמנויו דחודש פעמי' ל' יום פעמי' כ"ט יום ה"ל למתפס פחות שבמנויו דשנה שהוא כ"ט ולא מרובה דמנויו שהם ל':

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף