חידושי הרי"מ/קידושין/נט/ב

חידושי הרי"מ קידושין נט ב

דף נ"ט ע"ב

מקודשת לב' לעולם ושמואל אמר מק' לב' עד ל' כו' פקעו ק' ב' כו' במאי פקעי כו'. מדאמר רק מר מתני כו' וקשיא לך וכו' משמע שלא נדחו דברי שמואל לל"ק רק קושיא. והרי"ף ורא"ש הביאו תרתי לישני כו':

והנה למ"ד נדרים דקנין הגוף פקעי בכדי. א"כ מה קושיא נהי דאמר התם היום את אשתי כו' לכ"ע לא נפקא בלא גט הוא משום כיון דחלו הקדושין חלו לעולם דלא פקעי בכדי אבל כאן שכבר מקודשת לראשון על אחר ל' י"ל שפיר דלא מהני ק' שני רק עד ל' דאין בידה להקנות א"ע ולהתקדש על יותר מל'. דהפשוט דקאי לר"ל דא"י לחזור בה א"כ חשיב דכבר מקודשת. דלר"י דחזרה מהני א"כ אף לירושלמי דלא חשיב חזרה מ"מ כיון שבידה לחזור בה ולהתקדש לא חשיב כלל הקנאה לראשון כנ"ל משא"כ לר"ל דא"י לחזור בה. ומשמע דאם נתקדשה תוך ל' אף שאינו מועיל מטעם חזרה מ"מ מהני כיון שמקודשת לב' מקודם א"י קדושי ראשון לחול כשמגיע ל' דהיא א"א. ואף שכ' הרא"ש דנתקדשה לכ"ע מהני דהוי חזרה במעשה כתרם את כרי' ע"ש. אולם מרמב"ם לא משמע כן רק מטעם שחלו קדושי ב' קודם כנ"ל. דמתרם אין ראי' דודאי גם לר"ל א"א כשעושה שליח שלא יוכל בעצמו עוד לעשות המעשה וכיון דמהני תרומתו ממילא אין לשליח עוד מה לעשות משא"כ קדשה לאחר ל' אם א"י לחזור איך נימא בשביל שנתקדשה חשיב מעשה הא ע"ז דנין שלא יחולו הקדושין לענין לבטל ק' א' דאחר ל'. וע"כ צ"ל הטעם דזה רק כמו ענין שיעבוד דגם בשיעבוד לאחר ל' אף שא"י לחזור מ"מ רק שיעבוד להיות קנוי' אחר ל' ומפקיע קדושי שני שהן קנין הגוף כנ"ל. אבל למ"ד קנין הגוף אינו מפקיע באפותקי א"כ גם בהנ"ל אינו מוכרח. ועוד דבשלמא בהקדש דעכ"פ יחול על ל' יום אף אם אינו מפקיע מ"מ עד שיגבה שלו הוא כו' ושוב כיון שחל מפקיע כמ"ש תוס' גטין פ' השולח כו'. אבל כאן בקדושין דלזמן אין חל כלל א"כ כל שאינו מפקיע אינו חלין כלל. ולמה נימא שיחולו ומפקיע אדרבה א"י לחול כלל ולהפקיע ק' ראשון כנ"ל. וצ"ל דהקושיא להיפוך דאי פקעי א"כ אינם חלין כלל גם עד ל' דקנין לזמן שהוא כמו ק"פ אינו מועיל באישות כמ"ש הר"ן נדרים וא"כ למה פריך במאי פקעי הול"ל שלא חלין כלל. וי"ל דהיינו הך דפריך אם חלין א"א דנפקע ואם א"י להפקיע מיד א"כ אין חלין כלל גם עד ל' כנ"ל וע"כ שחלין אז לגמרי גם על אחר ל' ובמאי פקעו כו' אולם א"כ לבעי' דר"א פ' המגרש היום אי את אשתי ולמחר א"א כו' גם לרבנן אי מהני כמו בחוץ וא"כ גם בקדושין מהני דהא ר' אבא בעי בחוץ בקדושין ופ' הרמב"ם ז"ל דספיקא הוי. וא"כ בשלמא למאי דפשיט ר"א בין לר"א בין לרבנן כו' א"כ אף דחוץ בק' ספק מ"מ לזמן גרע. אבל לפי האיבעי' דלזמן כמו חוץ א"כ הי' מועיל לפי ספיקו דר' אבא וא"כ י"ל אף דחוץ אינו מועיל היינו משום דשייר בקנינו כדמסיק פ' השולח דחצי שפחה וחצי' ב"ח תפסי קדושין דלא שייר כו' ע"ש וא"כ נהי דאם א' מקדש על ל' לא מהני כלל כמו חציך כו' וחוץ כו' דשייר. משא"כ כאן דכבר מקודשת על אחר ל' וא"כ הב' שקדשה לא שייר בקנינו ושפיר תהי' מקודשת עד ל' ואח"כ פקע כנ"ל ומה פריך אשמואל כנ"ל:

וי"ל דזה לא חשיב לא שייר כו' דדוקא חצי' שפחה וחצי' ב"ח דאין תפיסת קדושין רק בחצי ב"ח שבה א"כ נתקדשה כל מה שיש בה להתקדש משא"כ בב"ח שיכולה להתקדש כולה רק משום שכבר מקודשת חצי' לאחר שפיר חשיב שיור והוי רק חצי דאינה מקודשת. וממילא כיון דחלו פריך שוב דלא פקעו כנ"ל:

ויתישב בזה מאי דאמר אסיפא כו' מעכשיו כו' אי תנאי כו' שפירש"י אם לא אחזור בי תוך ל' כו' שתמוה היכן נזכר בתנאי דלאחר ל' חזרה שלו וע"כ דפי' התנאי אם יחולו הקדושין אחר ל' בלי מעכשיו אז יחולו מעכשיו ומה"ט כשחוזר בו דאז אין חלין אחר ל' מהני דלא חלו מעכשיו דכך התנאי מעכשיו ולאחר ל'. וא"כ גם בקדשה אחר תוך ל' ג"כ יבטלו קדושי ראשון דבלי מעכשיו אין חלין אחר ל' דמקודשת לשני ושוב לא חלו למפרע כמו בחזר בו כנ"ל. וכמו בגט במת תוך ל' ולמ"ש י"ל כמ"ש תוס' גטין מ' גבי עבד כו' אפותקי כו' דהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד קנין הגוף רק למ"ד מכאן ולהבא גובה דאף שיגבה מ"מ עד הגוביינא חל ושוב ק' הגוף דחל שוב לא פקע משא"כ אי למפרע גובה שפיר א"י להפקיע השיעבוד כלל דע"י השיעבוד שיגבה למפרע דמלוה יבטל ההקדש ע"ש. ואף דהא דלמפרע גובה הוא דוקא כשגבאו לבסוף וא"כ כיון דחל קנין הגוף לא יגבה ממילא לא יהי' דמלוה למפרע ולא יפקע ההקדש. וע"כ דליתא דאמרינן להיפוך דראוי שלא יפקיע השיעבוד דכבר רק דא"א כיון דחל עכ"פ ולכך בהנ"ל למ"ד למפרע גובה כיון דאי לא יפקיע ויגבה יבטל ההקדש למפרע ולא חל כלל אמרינן דאינו מפקיע ע"ש. א"כ ממילא כאן אמר שפיר כיון דהפירכא הי' רק במאי פקעי בלאחר ל' כיון דעכ"פ חלו עד ל' שוב לא פקע כנ"ל דאף שכבר נתקדשה על אחר ל' מ"מ מפקיע הקדושין דהוי כמו קנין הגוף כנ"ל. וא"כ אמר שפיר בתנאי מעכשיו אם יחולו לאחר ל' שוב א"י קדושי שני להפקיע אפילו הקדושי ראשון דאחר ל' דכבר מקודשת וכמו שיעבוד כנ"ל ולא שייך דעכ"פ חלו ומפקיע דהא אם לא יפקיעו ויחולו ק' א' לאחר ל' שוב חלו למפרע מעכשיו ק' ראשון ולא חלו כלל ק' שני גם עד ל' וממילא אינו מפקיע כנ"ל והוי ממש כמו למ"ד למפרע גובה שכ' תוס' כנ"ל ושפיר כשמגיע ל' ולא חזר בו חלין ק' א' למפרע דאף קדושין דאחר ל' חלו ולא הפקיע אותם ק' שני דכה"ג שאם לא יפקיעו אין חלין כלל אינו מפקיע כלל כנ"ל. ונהי דבקדושין לאחר ל' גרידא אף שיעבוד לא חשוב קודם ל' לדידן דק"ל כר"י דחוזרת בה דמבטל דיבור דנראה כיון שיכולה לחזור לא חשיב שיעבוד. מ"מ כאן במעכשיו לאחר ל' דהיא א"י לחזור דהתנאי רק על חזרה שלו כמ"ש רש"י ז"ל ומוכרח. וא"כ כיון שהיא א"י לחזור בה הוי עכ"פ שיעבוד שיחולו ודאי אחר ל' מצדה ושוב א"י קדושי ב' להפקיע וחלו למפרע קדושי ראשון כנ"ל:

אסיפא מעכשיו ולאחר ל' כו' רב אמר מקודשת ואינה מקודשת לעולם כו' פירש"י תנאי הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהי' קדושין מעכשיו כו'. ותמוה מאוד דע"כ פי' התנאי הוא אם יחולו הקדושין אחר ל' בלי מעכשיו אז יהי' חלין מעכשיו ולכך כשחוזר בו ולא היו חלין מצד הקדושין דלאחר ל' אינם חלין למפרע:

א"כ גם כשהיא חזרה בה ג"כ לא חלו למפרע וכן אם קדשה שני תוך ל' ג"כ בטלו ק' קמא כיון דא"א לחול אחר ל'. וכן בגט כשמת. ואי הוי סתם מעכשיו למה יוכל לחזור והיכן נכלל בלשון לאחר ל' תנאי חזרה שלו יותר משלה וכשנתקדשה או מת כנ"ל ובגט אם מתי לא קשה דשם פירש התנאי א"מ מעכשיו. רק הנ"ל קשה:

והי' אפשר לומר משום דהיכא דלטובתה בדידה קיימא לאתנויי ואל"ה הוי פטומי מילי. א"כ כשהוא מתנה מסתמא הכוונה אם לא יחזור דלענין חזרה שלה הוי פטומי מילי. ואף דבשעת גמר כ' תוס' דלוקח סמך על תנאו מ"מ כיון שמתנה הוא וסתמא לטובתו הפי' בהתנאי על חזרתו ושוב נתרצית על לשון תנאי שלו כנ"ל. וקצת דוחק:

עוד י"ל למ"ש הר"ן פ"ב דכתובות לחלק בין אמנה לתנאי דכשתלוי בידו לא התחיל כלל שיעבוד משא"כ תנאי כבר נשתעבד כיון שביד הלה לקיים התנאי ויחול בע"כ ע"ש. ממילא נראה כאן בקדושין אם מתנה ע"ד שלא יחזור בו עד ל' הוא וגם היא אינו מתחיל קדושין כלל כיון שביד שניהם לחזור בהם תוך ל' כמו דקרינן שטר אמנה התם ע"ש. ובנתאכלו לא הי' מקודשת ואין כאן מעכשיו כלל. וע"כ כיון דאמר מעכשיו התנאי רק עליו אם יחזור ושפיר הוי קדושין דהתחיל ק' שלה שמקודשת כיון דתנאי חזרה בידו כנ"ל הגם דכשהוא דרך תנאי י"ל דמהני דתנאי מלתא אחריתי הוא.:

ונראה דתלי' בספק של התוס' בע"מ שלא תנשא לפלוני ושלא תבעל גם בזנות ריש יבמות נסתפקו אם חשיב כמו חוץ אף שהוא דרך תנאי או לא ע"ש. וגם בהנ"ל אף שהוא דרך תנאי כיון דמ"מ יכולין שניהם לחזור אין כאן התחלת קדושין ואי מהני שם י"ל גם בהנ"ל מהני דמ"מ כשנתקיים התנאי ולא חזרו הועילו למפרע הקדושין. ונראה דתלי' בברירה דאי אין ברירה לא מהני כיון שהי' יכולין לחזור ולא התחיל כנ"ל רק דנימא אגלאי כו'. וממילא אם יהי' נכלל בתנאי חזרת שניהם הוי תנאי ומעשה בדבר א' דבטל התנאי דסותר לקדושין דמעכשיו. וי"ל דבאמת הפי' כן ספק תנאי כו' והוי בדבר א' לבטל והמעשה קיים. וגם חזרה דידי' לא מהני. ומיושב דקשה באמת למה נקיט סתם מקודשת הא עכ"פ בחזר בו קודם ל' ממ"נ אינה מק' בין חזרה ובין תנאי לרש"י ז"ל אם לא יחזור כנ"ל. ולהנ"ל א"ש דהתנאי בטל ומעשה קיים וגם חזרתו אינו מועיל כנ"ל. אולם מהפ' ומרש"י ז"ל לא משמע כן. וגם אי נימא דבשאר קנין מהני בתנאי כנ"ל. י"ל בקדושין כיון דכשאינו אוסרה על שום אדם לא הוי קדושין כלל כמ"ש בש"ס גיטין פ' ה'. וא"כ כיון שיכולה לחזור עד ל' א"כ אינה אסורה לשום אדם עד ל' מקדושין אלו. אך ז"א דעכ"פ באונס יהי' חייב מיתה הבועל כיון דלא הוי חזרה מקדושין. וגם ברצון בזנות י"ל דגם החיוב עלי' כשאין חוזרת בה דאפילו קדושין לאו חזרה לירושלמי ונראה דזנות לכ"ע לא הוי חזרה ואף שהוא התראת ספק אבל עכ"פ האיסור עליהם כנ"ל. ומ"מ נראה דמעכשיו עכ"פ לא חשיב כשיכולה לחזור ומלשון מעכשיו משמעותו שהיא קנוי' שא"י לחזור וע"כ התנאי רק עליו אם לא יחזור:

מ"ש רש"י ז"ל על חזרה שלו ולא על שלה ג"כ הוא משום דא"כ הי' תופסין קדושי שני גם אי תנאה דהא חזרה בה ולא נתקיים התנאי. וא"כ לכאורה לירושלמי דק' לא הוי חזרה י"ל דבאמת התנאי גם חזרה שלה ומ"מ בלא חזרה ונתקדשה נתקיים וחלו למפרע דראשון. אך י"ל דוקא בלאחר ל' אז לא הוי חזרה מה שנתקדשה קודם דהא מותרת עכשיו משא"כ בתנאי מעכשיו דתהי' למפרע מק' לראשון הוי חזרה ואינו מוכרח די"ל דאף שקידשה הב' סתם מ"מ הם ע"ת כשיחזור בו הראשון או הוא או ימות הראשון. ואין כאן חזרה על כשיתקיים תנאו של הראשון וי"ל גם להחולקין אירושלמי מודים בזה דבלאחר ל' סתם הוי חזרה דכשנתקדשה לב' ממילא הם לעולם ומיתה קודם ל' לא שכיח משא"כ בקדושי ראשון על תנאי י"ל דק' ב' לא הוי חזרה דתלינן אם לא יחולו דראשון כנ"ל:

וי"ל דגם רש"י ז"ל סבר כן רק דאלו הי' התנאי על חזרה שלה לחוד אם לא תחזור בה תוך ל' אז וודאי כשקבלה ק' משני הי' חשיב חזרה מראשון דלא כלל שמתקדשת לב' רק אם תחזור בה דאין חזרה גדולה מזו. רק לכך פירש"י דהתנאי אם לא יחזור הוא תוך ל' ושוב הגם שנכלל בתנאי גם היא אם תחזור מ"מ שוב בקדושי שני לא הוי חזרה דנתקדשה רק על תנאי שמא יחזור בו בעל הראשון ויבטלו תהי' מק' לשני. אבל כשלא יחזור א' אינה חוזרת כלל מק' ראשון משא"כ אם תחזור בה בפירוש י"ל שפיר דבטל ק' קמא אך מ"מ פשט לשונו לא משמע כן. גם הפ' לא כ' כן:

הנה מה שהוצרך רש"י לפרש ע"ת אם לא אחזור בי כו' הוא משום דבשלמא מהיום ולאחר מיתה כו' וכה"ג תליא במעשה אם יתקיים יהי' מעכשיו וא"ל לא. אבל מהיום ולאחר ל' אינו תלוי בשום דבר ומה הוא התנאי הא ודאי יגיע ל' יום ויהי' מעכשיו למפרע הקדושין א"כ ממילא מקודשת מיד. ולכך הוצרך לפרש תנאו בחזרה כנ"ל. אולם למה דאמר בש"ס פ"ב דע"ז גבי מהיום אם לא באתי עד י"ב חודש ומת כו' דמותרת לינשא דבעי אי לאלתר ומסיק דאסורה לינשא עד אחר י"ב חודש ואף דכשמת לא יבא ופי' תוס' דמדרבנן גזירה אטו תנאי אחר ע"ש. והה"מ פי' משום דמ"מ לא נתקיים התנאי בפועל עד י"ב חודש ואף שודאי יתקיים ויהי' למפרע הגט מ"מ בפועל לא נתקיים ע"ש וא"כ גם מהיום ולאחר ל' שייך כנ"ל דמ"מ לא גמרי הקדושין רק בקיום התנאי שהגיעו ל' יום ואף דודאי יגיע מ"מ לא חשיב מקוים בפועל עד אחר ל' כנ"ל. וצריכה גט משני כשרוצה לינשא קודם ל' לראשון דעדיין לא נפקעו כלל ק' שני רק כשמגיע ל' פקעו למפרע ק' ב' דהרמב"ם ז"ל וש"פ מחשבין זה לספק גמור כל שלא מקוים בפועל כמ"ש הה"מ פ"ח מה' גירושין ופ"ט ע"ש וכן בש"ס שם אם תצא חמה כו' אף שודאי יהי' מקוים. ומיושב בזה לשון הגמ' אחר ל' פקעי ק' שני כו' לשמואל כו' דתמוה הא בכל תנאי א"צ לומר דפקעי רק דלא חלו למפרע. ולמ"ש מיושב דכאן שפיר אף שוודאי יהי' מקוים התנאי מ"מ חלו רק אחר שמקוים בפועל פקעי כנ"ל:

ובזה יש לישב בעזה"י טעמא דר"י כשרגא דליבני דקדושי כולן תופסין ע"ש שאינו מובן מהו זה הענין בפרט לר"א דגם בקדושין לא מהני שיור כמו שהקשו תוס' על רש"י ע"ש. ולמ"ש י"ל דהא גטין פ"ג אמר לכי מיית הוי גיטא ומוכח דיש ברירה ופירש"י דאל"ה לא הי' ודאי גט למפרע וכן פירש"י גיטין ע"ג דבאותן הימים כו' מגורשת ואינה מגורשת ג"כ אי אין ברירה אף שלא מת הוי ספק גט מנתינה דלמא זו שעה הסמוכה למיתה ואף דחיי טפי אין ברירה ע"ש שהקשו תוס'. אולם לרש"י נראה דכיון שהוא ספק התלוי ועומד איך יהי' אח"כ ואפשר שיהי' כך או כך שיחי' כו' או כו'. ממילא חל הגט בשעת נתינה להיותה ספק מגורשת עד שיהי' מבורר כיון שבאמת הוא ספק שיכול להיות כך או כך וכיון דאין ברירה לא מהני כשמת להיות ודאי גט למפרע וכן כשלא מת ג"כ ל"א הוברר להיות ודאי בטל דמ"מ הוי ספק אז ומצינו כזה ריש פ' החולץ דקי"ל כר"ל דחליצת מעוברת לא מהני עיין עליו דממ"נ כו' כיון שא"א לידע עתידות ע"ש בתוס' ד"ה ור"ל דטעם דאינה פטורה לגמרי כמו זרע פסול משום דעיין עלי' שלא תחלוץ ולא תנשא כיון שעומדת בספק ע"ש משא"כ ספק לשעבר כדאמר בגמ' שם וכיון דילפינן דמהני תנאי דלהבא והוי ספק כל זמן שאינו מקיים ואין הבא עלי' חייב מיתה וק' אחר תופסין מספק עד שיהי' מבורר אם נתקיים או לא ומ"מ כשנתקיים חל למפרע. כמו כן באותן תנאים התלוין בברירה כמ"ש ריש כל הגט כיון אם מתי כו' שאין בידם ע"ש. ממילא חלין על הספק והוי גט ספק באמת כיון דאפשר לחול כנ"ל ושוב אף שמת או לא מת כיון דאין ברירה ל"א הוברר למפרע להיות ודאי רק הוי ספק עד שעה שמתברר כנ"ל:

ולכך פריך עלה דאין גט לאחר מיתה והיינו למאן דס"ל דל"ל לר"י ברירה ומשני בפי' מעת שאני בעולם ע"ש. ופ' כל הגט דייק מינה ולכי מיית הוי גט כו' דע"כ יש ברירה בתולה בד"א לר"י. וי"ל כמ"ש הר"ן נדרים ריש פ' השותפין כיון דנתברר רובו רק מקצת צריך להיות למפרע יש ברירה ע"ש. וי"ל גם בזה בתולה בדעת אחרים כיון שעכ"פ להיות ספק חל בודאי כנ"ל. וחסר רק להיות ודאי שוב יש ברירה למפרע ולכי מיית הוי למפרע הוברר שהי' וודאי. ועיין מ"ש שם בעזה"י ואפשר לפרש דאף דכה"ג א"ל ברירה פריך מ"ש שפיר ולכי מיית כו' הוי גט לא"מ. כדפריך הש"ס כאן כיון דחל על הספק הוי זה שיור בגט שלא תהי' רשאי לינשא וכנ"ל. רק דשיור לזמן ונגמר מהני והא הגמר לא"מ כמו שפי' רש"י ותוס' כאן בק' הש"ס על ר"י גיטא דמשייר לא כלום כו'. וא"כ אי לאו ברירה לא יחול כלל גם מספק ושוב אין ברירה. ומשני באומר מעת שאני בעולם. יש לפרש דמשני דר"י קאי על מהיום אם מתי דהפי' בשעת מיתה דאמר ב"ב פ' י"נ דאי מתנת ש"מ עם גמר מיתה הי' שייך אין ג' לאחר מיתה כו' ונהלח"מ הקשה באמת למה הגט בטל באם מתי כיון שבא בב"א ע"ש. ולא קשה דמפורש שם דף קל"ז דאם מתי בגט הוי לאחר מיתה ופי' רשב"ם דבש"מ שמוציא נכסיו מרשותו אין דעתו להוציא מרשותו עד לאחר גמר מיתה וכה"ג גבי גט כשמגרשה ומתירה לאחרים לא גמר להוציאה עד אחר גמר מיתה ע"ש ובאחריך מחיים שפיר פי' עם גמר מיתה ע"ש:

ומה"ט קאמר הש"ס דא"מ ב' לשונות ובאומר מעכשיו או מהיום אם מתי כיון שרוצה להוציאה למפרע מיד שוב הפי' אם מתי בשעת גמר מיתה והיינו מעת שאני בעולם דקאמר ושפיר יכול לחול גם אז ושוב מהני למפרע מהיום כנ"ל. ומ"מ כל אותן הימים פליגי כנ"ל:

והכא מייתי הש"ס מהיום ולאחר מיתה סתם ולא הוזכר ש"מ ולא מחולי זה וגם בבריא מיירי והא ודאי יקוים וע"כ כיון שאינו מקוים בפועל הוי כמו במהיום אם לא באתי עד י"ב חודש דאף שמת לא שרינן לה עד אחר י"ב חודש ע"ש ולהרמב"ם ז"ל הוי דינו כמו ספק גמור ע"ש. דכך חלות הגט שעד שיקוים בפועל לא נגמר. רק כמו ספק אף דוודאי יתקיים אח"כ וכמ"ש הה"מ. וי"ל דע"כ לא נחלקו עליו בתוס' שהוא רק מדרבנן רק משום דתנאי הי' אם לא באתי לא על קיום בפועל דוקא משא"כ מהיום אם מתי בברי אם רוצה שיהי' די במה שודאי יקוים א"כ הוי מהיום לחוד. וע"כ כונתו בפועל דוקא. וזה עצמו בקדושין מהיום ולאחר ל' לר"י דענין חלות הקדושין אלו כל שלא מקוים בפועל ודינם כספק יכולין לחול קדושי שני כשרגא דליבני דרוחא שביק כנ"ל. ויש חלוק בין שאר תנאי דהי' הקדושין על תנאי זה שיתקיים אח"כ א"כ כשמקוים אגלאי למפרע דהי' מקודשת גמורה בלי שיור דהא חלו על ספק זה שיהי' מבורר אח"כ למפרע אם הי' קדושי ודאי או לא כלום כנ"ל. משא"כ תנאי כזה מהיום ולאחר ל' דודאי יקוים שיבאו ל' יום ואעפ"כ כל שבכח ולא פועל הי' דינו כספק שיכולין לחול קדושי אחרים. א"כ אף לאחר ל' לא שייך דאגלאי למפרע שהי' ודאי קדושין דהא זה לא נעשה למפרע שיהי' בפועל דעדיין הי' רק בכח שיקוים אח"כ ולא אגלאי למפרע יותר ממה שהי' אז ולכך שפיר גם שמגיע אחר ל' לא פקעי כלל קדושי שני כנ"ל:

ולכך פריך שפיר אר"י מגט מהיום ולאחר מיתה בבריא דג"כ כנ"ל דיקוים ודאי שימות וכיון דמה שבכח הוי ספק א"כ לא נגמר עד לאחר מיתה ושוב אין גט לאחר מיתה כנ"ל:

ורב ס"ל דאי תנאי הוי אף דחלו קדושי ב' כל שלא נתקיים בפועל מ"מ כשהגיע ל' נתקיים חלו וגמרו למפרע קדושי א' ובטלו של השני כנ"ל. וי"ל בזה למה פשוט לאביי דל"א לא' תנאי ולא' חזרה כיון שהוא ספק בכונה. ולמ"ש י"ל דספק דרב הוא בגוף הדין אי שייך תנאי כזה די"ל גם הסברא להיפך דוקא גבי מהיום אם לא באתי עד י"ב חודש דחל התנאי שבאמת ספק עד י"ב חודש ושוב אף שמת בתוך י"ב חודש חשיב דמ"מ לא נתקיים בפועל על אופן שהתנה שלא הי' חל עד אחר י"ב חודש אם הי' חי משא"כ במתנה מיד על דבר שודאי יהי' כמו לאחר מיתה בבריא ולאחר ל' בלי שום דבר י"ל דאין מקום לתנאי לחול כיון שאינו מתחיל ספק כלל וחל מיד וממילא ע"כ חזרה הוי כשאמר לאחר ל' ואמר שפיר דאמצעי א"צ גט כנ"ל:

או דלר"מ דבעינן תנאי כפול א"כ דוקא באם לא כפלו דשייך כפילות ממילא צריך שיקוים בפועל משא"כ בזה שהתנאי רק על בפועל אבל כפילות לא שייך דא"א שלא יהי' וממילא אין כאן תנאי וא"צ שיקוים כלל כנ"ל. או דכיון דלא שייך כפילות לא צריך:

רש"י ז"ל ד"ה ושמואל א' אינו ס' אלא עד ל' שמא ימות הראשון ולא יגמרו כו' ואח"כ פי' מספקא לי' האי לאחר ל' אי תנאה הוי אם לא אחזור בי ותמוה. וי"ל דהא תנן במשנה בת כהן כו'. ופשוט דזה קאי על מעכשיו ולאחר ל' ולא קדשה אחר דאותן ל' הוי ספק ולכך לא תני בת כהן וא' מהן כהן וא' ישראל כו'. וע"כ בנכנסה לחופה דארוסה אין אוכלת. ולכאורה מאי קמ"ל כיון דתני מקודשת ואין מקודשת ודאי דבספק אין אוכלת ולהנ"ל י"ל דקמ"ל דהא קשה עוד כיון דהפי' אין אוכלת כל ל' יום לרב דאחר ל' בלא קדשה אחר ודאי אוכלת ממ"נ רק כל ל' וא"כ בין חזרה ובין תנאי אין אוכלת דהוי ספק שמא יחזור או ימות כמו לשמואל וא"כ למה תלי' מתני' הא דאין אוכלת בהאי טעמא דמק' ואמ"ק. ובת כהן לישראל י"ל דקמ"ל אף דהוי ס"ס. ודוחק. וי"ל דרב לטעמי' דכנסה אחלי' לתנאה א"כ אי תנאי היתה אוכלת אך לאביי כנסה לחוד ל"א מחיל רק בעל לשם קדושין וארוסין עושה וצ"ל עם יחוד דהוי עם חופה בב"א. ולר"א גם בעל הוי רק ספק וכן פ' הפ' לרב דבין כנסה ובין בעל רק ספק ועדיין קשה כנ"ל:

אמר רב כו' מקודשת לשני עד ל' לאחר ל' פקעי קדושי ב' וגמרי קדושי ראשון כו' ע"ש. ולכאורה קשה למ"ש הר"ן נדרים (דף כ"ט) גבי שור זה עולה ל' יום דלכך באשה לא מהני על ל' יום משום דלזמן לא הוי רק קנין פירות ולא קנין הגוף כדאמר בש"ס וקנין פירות לא מהני באשה דלא מצינו ע"ש וא"כ כאן לס"ד דמהני קדושי השני על ל' יום ע"כ דסבר דגם באשה מהני לזמן אף שהוא רק קנין פירות כנ"ל. וא"כ קשה דביבמות ס"ו תנן במתני' עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה וכ' תוס' שם דאף דקנין פירות כקנין הגוף דמי מ"מ לא מהני לענין תרומה ע"ש. עכ"פ מבואר דאף שיש לו קנין פירות לא מיקרי קנין כספו לאכול בתרומה. וא"כ ממילא כאן דתני במתניתין דמקודשת לשני ואם כהן הוא תאכל בתרומה והיינו אותן הל' יום וא"כ לס"ד הא אין לו בהאשה רק קנין פירות ונהי דמהני עכשיו מ"מ איך תאכל בתרומה הא לא הוי קנין כספו דגם אשה ילפינן מהאי קרא והוי כמו עבדי מלוג דאין אוכלין בתרומה כנ"ל. ולפי' הרמב"ם ז"ל במתניתין א"ש ע"ש משא"כ למאי שפירשו שאר הראשונים ז"ל וי"ל כיון דלמשנה אחרונה דהגיע זמן ולא נשאו אינה אוכלת בתרומה ע"כ הא דתני אם כהן כו' איירי בניסת. ותוס' (יבמות ס"ח) כ' דנשואה ילפינן בספרי דאוכלת בתרומה מכל טהור בביתך כו' רק בארוסה יליף מקנין כספו ע"ש. וא"כ י"ל דאף שאין לו בהאשה רק קנין פירות מ"מ כיון שהיא נשואה הוי בכלל בביתך דהא עתה באותן הל' יום היא נשואה גמורה ושפיר אוכלת. ודוקא בעבד דכיון שאינו קנין הגוף לא מיקרי קנין כספו ואינו אוכל משא"כ בהנ"ל או י"ל דלס"ד עכשיו לא הוי ראי' ממתני' הנ"ל דעבדי מלוג די"ל דשם הקנין פירות של הבעל הוי רק מדרבנן ולהרבה פ' אין קנין דרבנן מהני לעשותו שלו מן התורה ולא מיקרי כלל קנין כספו משא"כ הכא דהקנין פירות מה"ת י"ל דמהני ועכ"פ לס"ד לאו קושי' כנ"ל. עוד דבאמת יש לעיין בזה בכהן שקנה עבד מישראל לזמן אם אינו אוכל בתרומה דיש לחלק בין קנין פירות דבעל שאין לו כלל קנין בגופו לקנין דלזמן שהוא עתה שלו לגמרי כנ"ל. עוד י"ל דהא קשה עוד למ"ש הר"ן לפשוט דודאי קנין פירות לא מהני באשה איך ס"ד כאן דאחר ל' פקעי א"כ איך מועיל הקדושין על ל' יום וצריך לדחוק דלס"ד מהני. וי"ל דהא לכאורה למה בקנין לזמן הוי רק קנין פירות הא יכול לעשות מה שירצה תוך הזמן דקונה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולמה לא יהי' קנין הגוף באותו הזמן. וי"ל דהא חזינן דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ע"ש. וא"כ אם הי' כל הגוף של הקונה על אותו הזמן ואין לו שום זכות להמוכר א"כ איך יחזור אחר הזמן להיות של המוכר בלא שום קנין כיון שכבר של הקונה לגמרי והוי כמו קדושת הגוף דלא פקעה בכדי כנ"ל ולכך אמרינן דע"כ כשמתנה שאחר הזמן יהי' שלו ע"כ נשאר לו זכות זה גם תוך הזמן להיות שלו אח"כ וזה הזכות הוא שיור בגוף דבר הנקנה שלענין זה לא פקע כלל כח המקנה ולכך גם תוך הזמן אינו רק קנין פירות שגופו של המקנה כנ"ל. וכן היכא דחוזר ביובל ג"כ אם הי' לגמרי שלו לא הי' חוזר רק משום דנשאר לו כנ"ל. וכל זה למסקנא דקדושת הגוף לא פקעה בכדי אבל לס"ד עכשיו דפקעה בכדי א"כ שוב אמרינן שפיר שגם בקנין לזמן הוי קנין הגוף דאעפ"כ פקע אח"כ כנ"ל ולכך במקדש ל' יום שפיר ס"ד דמהני דהוי קנין הגוף וממילא אוכלת בתרומה ג"כ דהוי קנין הגוף כנ"ל. ופריך שפיר במאי פקעי דאף למ"ד שור זה עולה ל' יום פקע אח"כ הוא כמ"ש הר"ן דכיון דאינו אומר רק על ל' יום לא הוי כלל קדושת הגוף רק קנין פירות משא"כ באשה דלא מהני קנין פירות ממ"נ או דלא מהני כלל או הוי קנין הגוף ולא פקעי אח"כ ועוד דפריך אי הוי רק קנין פירות למה אוכלת בתרומה דהוי כעבדי מלוג דקשה כנ"ל דלפי האמת קדושת גוף לא פקעי ואין לזמן רק קנין פירות כנ"ל:

הנה הרי"ף ז"ל הביא פלוגתא הנ"ל ארישא דמקודשת לב' עד ל' אחר ל' פקעי כו'. ותמוה כמ"ש הר"ן ז"ל דהא בש"ס דחי לה במאי פקעי אלא כי אתמר אסיפא כו' ע"ש. ונראה לישב דהנה הקשו מאי פריך במאי פקעי דלמא סבר דקדושת הגוף פקעי בכדי ושור זה עולה על ל' יום מהני וסבר דגם באשה כן והי' לו לפרש דלא מהני באשה כנ"ל. אך לכאורה י"ל דקושית הש"ס הוא גם למ"ד בעולה דמהני הוא רק משום דפירש שאינו מקדיש רק ל' יום ושפיר פקע למ"ד דפקע בכדי כנ"ל. אבל כאן שהשני קדשה סתם ולא אמר כלל על ל' יום פריך שפיר במאי פקעי כיון שבשעה שקדשה היתה פנוי' עדיין ותפסי בה קדושין וממילא לא חלו קדושי ראשון שהיא אשת איש אז ושפיר מקודשת לעולם כנ"ל. אך לכאורה למאי דאיתא בירושלמי הביאו הר"ן וש"פ דאם מת הב' קודם ל' חלו קדושי ראשון וכ' הטעם דלא חזרה כלל מקדושי ראשון רק אם אפשר שיחולו אז יחולו דמסתמא אינה חוזרת לבטל קדושי א' ע"ש בר"ן ז"ל וא"כ לא קשה קושית הש"ס הנ"ל למ"ד דפקע בכדי דהוי שפיר כמו עולה על ל' יום דגם כאן אף שנתקדשה סתם מ"מ כיון שאינה חוזרת מקדושי א' דעתה בקדושי ב' רק על ל' יום שלא יבטלו קדושי הא' כנ"ל ואי פקעי שפיר גם כאן פקעי ומאי פריך אך י"ל דהא לכאורה קשה הנ"ל לר"ן ז"ל איך ס"ד דמהני הא הוי רק קנין פירות באשה כמו בהקדש דהא קי"ל דכקנין הגוף דמי וי"ל דהטעם דהא קי"ל חצייך מקודשת לי אינה מקודשת דאשה ולא חצי אשה. וא"כ כיון דאינו מקדש הקנין הגוף רק הקנין פירות הוי רק חצייך מקודשת לי דלא מהני כיון דאיכא שיור ולכך כ' הר"ן ז"ל שפיר דמקדש לזמן לא מהני כיון שהוא רק קנין פירות וגם באותו זמן אינה לגמרי שלו הוי שיור כמו חצייך דלא מהני כנ"ל. וא"כ מיושב דכאן שפיר מהני לס"ד דהא אמר בש"ס גיטין פ' השולח דחצי שפחה וחצי ב"ח שנתקדשה מקודשת ואף דחצי אשה אינה מקודשת התם שייר בקנינו שהי' יכול לקדשה כולה ולא קדש אלא חצי' אבל בחצי שפחה לא שייך בקנינו דאינו יכול לקדש יותר מחצי' ומקודשת כנ"ל ע"ש. וא"כ מיושב שפיר לס"ד כאן כיון דקדשה הראשון אחר ל' יום ממילא מהני שוב קדושי הב' על ל' יום דאף דהוי קנין פירות מהני דלא שייך טעם הנ"ל דהוי חצייך דז"א דכאן לא שייר בקנינו דלא הי' יכול הב' לקדשה יותר מל' יום כיון שכבר מקודשת לראשון על אח"כ והוי כמו חצי שפחה וחצי ב"ח וס"ד שפיר דמהני על ל' יום ואחר ל' פקעי קדושי ב' וחיילי קדושי ראשון הנ"ל וממילא מיושב ג"כ קושי' הנ"ל דפריך אח"כ שפיר במאי פקעי והיינו כנ"ל אף למ"ד קדושת הגוף פקעי בכדי מ"מ הא קדשה הב' סתם והוי לעולם כנ"ל. וא"ל כנ"ל דלא נתקדשה לו רק על ל' יום ז"א דא"כ לא מהני כלל גם על ל' יום דהוי רק קנין פירות כמו חציך דכאן שוב שייר בקנינו כיון דאם הי' מקדשה הב' לעולם שפיר מהני דלא פקעי כיון שהיתה אז פנוי'. ורק דנימא שלא נתקדשה רק על ל' וממילא הוי שייר בקנינו ולא מהני שוב כלל כנ"ל ופריך שפיר אמנם למסקנא דאמר ר"מ במעכשיו ולאחר ל' דקדושי כולן תופסין בה וע"כ כמ"ש תוס' דכיון דלא שייר בגוף האשה רק שהקנין אינו לגמרי לא מיקרי חצי אשה ע"ש ממילא גם כאן לא קשה במאי פקעי די"ל דר"י סבר פקע בכדי ואף שנתקדשה סתם מ"מ דעתה רק אל' יום כנ"ל ואף דהוי קנין פירות ושייר כו' מ"מ כל הל' הוי רק שיור בקנין כיון שלזמן נקנית לו דגמר וזה לא הוי חצי אשה ושפיר מקודשת. ומיושב הרי"ף ז"ל הנ"ל דדוקא לס"ד דחה כנ"ל כיון דהי' סבור דכה"ג מיקרי חצייך כו' משא"כ למסקנא דר"י ובפרט להמפ' דלמסקנא גם לרב אמרינן הטעם כר"י משום שיור וכ"כ הרמב"ם ז"ל ממילא כ' הרי"ף שפיר הפלוגתא ארישא כנ"ל:

או דהטעם כיון דמקדשה סתם והיא מרוצה אמרינן פשטה קדושי בכולה אף שהוא רק קנין פירות דלא שייך התם כו' משא"כ להירושלמי דמסתמא אינה חוזרת מקדושי הא' א"כ אינה רוצה לעולם ושייך הכא דעת אחרת ולא פשטה כו' וי"ל דקאי ארישא כנ"ל. או י"ל דלכאורה מאי פריך במאי פקעי הא אף למ"ד קדושת הגוף לא פקע בכדי מ"מ זה דוקא במה שהי' אפשר לו להקדישו לעולם. אבל בנותן לאחד מתנה לזמן על ל' יום ואח"כ תוך הזמן מכרה או הקדישה לעולם לא מהני לכאורה דאין לו כח יותר ממה שהוא שלו וכן כאן כיון שנתקדשה לראשון על אחר ל' אין כח להב' לקדשה יותר מעל ל' דאחר ל' כבר מקודשת לראשון ולא שייך במאי פקעי. ולכאורה תלי' הא בפלוגתא ב"ב קל"ז בנכסי לך ואחריך לפלוני ומכר הראשון דלרבי הב' מוציא מיד הלקוחות דלא הי' יכול למכור לעולם אף שהי' אז שלו ורשב"ג סבר דאין לב' אלא מאי ששייר הא' ע"ש וגם כאן לרבי פקע ממילא דאין לה כח להתקדש יותר מעל אך לא דמי דבשלמא המקנה שמתנה אחריך לפלוני א"כ אין להמקבל רק הכח שנתן לו המקנה משא"כ כאן הוא לא היתה שלו שיוכל להתנות וקודם הל' יום היא לגמרי ברשות עצמה להתקדש כמו שתרצה אך כיון שהיא מקנית עצמה לו על אחר ל' הוי כמו התם בכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה שאין מכירין רק עד שימות ע"ש. אך באשה באמת אינה מקנית דהוי כי תלקח אשה לאיש רק שמבטלת דעתה כהפקר כמ"ש הר"ן ז"ל (נדרים כ"ט). ולכך פריך שפיר במאי פקעי כנ"ל ולדידן י"ל כיון דקי"ל בנתן הוא ואמרה היא דספיקא הוי. וגם הר"ן כ' שם דקצת דמי לפדאוהו אחרים שמקנית לו ע"ש י"ל דשפיר קאי ארישא כנ"ל:

אך באמת לא דמי לאחריך דהוא ג"כ מטעם הר"ן ז"ל שם בנדרים. דבשלמא במכר דמהני לזמן שגם קנין פירות מהני שייך שלא הקנה רק לזמן וממילא אינו יכול למכור יותר. משא"כ באשה דלא מהני כלל לזמן דלא מצינו קנין פירות כמ"ש הר"ן ממילא או דמקודשת לעולם או דלא מהני כלל ופריך שפיר במאי פקעי. ובל"ז החילוק מובן כיון דלא אפשר להיות פקע בכדי כנ"ל:

הר"ן ז"ל כ' דפשט הסוגי' משמע דלא הוי חזרה מה שנתקדשה לב' וכדעת הירושלמי דאם מת או גרשה הב' חלו קדושי א' ולכאורה מבואר להדי' כן כמ"ש הריטב"א והרשב"א דאיך אמר מקודשת לב' עד ל' הא חזרה בה מקדושי הא' ע"ש וי"ל בפשיטות דבשלמא לס"ד דקדושת הגוף פקעי בכדי אמרינן שפיר דלא הוי חזרה דאף שנתקדשה לב' מ"מ לא נתקדשה רק על ל' יום דאין שום ראי' שחזרה מקדושי א' שלא הי' רק אחר ל' ואז באמת תהי' מקודשת לו שיהי' נפקעים קדושי הב'. אבל למסקנא דקדושת הגוף לא פקעי בכדי ומקודשת לעולם הוי חזרה מקדושי הא' וגם אם מת או גרשה י"ל דלא מהני ולכך כ' רק דפשט הסוגי' משמע כן:

אמר אביי לטעמי' דרבא וקדשה מעכשיו ולאחר ל' והב' לאחר כ' והג' לאחר י' מא' וג' צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט כו'. וקשה דהוי מצי לאשמעינן רבותא זו גם בשנים שקדשה הא' לאחר ל' יום והשני מעכשיו ולאחר מ' יום דג"כ מראשון צריכה גט ולא משני דממ"נ אי תנאה מקודשת לראשון למפרע ואי חזרה ג"כ של הב' חזרה וכבר חלו של הראשון קודם אחר ל' כו' וס"ד דספק שמשמע ב' לשונות וי"ל של הא' חזרה ושל הב' תנאי וחלו קודם קמ"ל כנ"ל. ולמה בג' כו'. ואי הוי אמרינן כדאמר לעיל משום דיודע שאין גט לאחר מיתה הוי א"ש דבשנים א"כ של השני ודאי תנאה דהא יודע שאם יהי' חזרה לא יתפסו הקדושין שהיא מקודשת כבר על אחר ל' והי' כוונתו על התנאי. רק באמת גם לאחר מיתה לא אמרינן דיודע כו':

והי' אפשר לומר דהטעם דכאן באמת יש ב' ספיקות אי משמע הלשון תנאי או חזרה וגם יש ספק שמשמע ב' הלשונות כו'. וי"ל דלענין ספק זה שמשמע ב' הלשונות וא"כ בג' כולם נכנסו בספק זה שמא הראשון תנאי וצריכה גט ממנו או דשל א' חזרה ושל הב' תנאי או של הג' כו' אבל ממ"נ אינה מקודשת רק אל אחד מהג'. וא"כ י"ל כדאמר בש"ס גבי אמר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם כו' דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ואמרינן על כל אחת שהיא מהרוב שלא נתקדשה ע"ש. וא"כ גם כאן כיון שהשנים מהג' יש כאן שודאי אינה מקודשת להם וא"כ על כל א' אמרינן שהוא מהרוב שאינה מקודשת לו כיון דבספק זה הם כל הג' ואינה מקודשת רק לא' מהם. והוא כמו בג' קדירות בי"ד ס' ק"י דכיון שכולן בכלל הספק אזלינן בתר רובא ע"ש וכן כאן לענין ספק זה דמשמע ב' לשונות שכולן בכלל הספק אזלינן בתר רובא מדאורייתא. ורק מדרבנן תצטרך גט מכולם ובדרבנן י"ל דסמכינן לקולא דלא משמע שתי לשונות כיון שהוא דרבנן הא משום דב"ח לא בטלו או דהוי קבוע מדרבנן ע"ש ולכך צריכה גט רק מראשון ומאחרון משום דלענין ספק זה אי משמע תנאי או חזרה לענין זה אין כל הג' בכלל הספק רק הא' והג' ואין כאן רוב לענין זה משא"כ לענין הספק דמשמע שתיהם כנ"ל ומיושב הנ"ל דלא מצי למימר רק בשנים כנ"ל דבזה הי' הספק מדאורייתא שמא משמע ב' לשונות דאין כאן רוב וגם מצד הספק דמשמע ב' לשונות תצטרך גט מכל א' מדאורייתא. וי"ל דמודה אביי בזה בב' דצריכה גט מכל אחד ודוקא בג' מטעם הנ"ל. אך לא משמע כן. בפרט דמשמע מהפוסקים דגם בב' לא אמרינן כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף