חידושי הרי"מ/בבא מציעא/ב/א
שנים אוחזין - פרק ראשון
מתני' שנים אוחזין בטלית. רש"י דוקא ששניהם כו' כח יותר כו' ליטול בשבועה. ותמוה פי' דרבותא יותר שיהי' מוחזק פטור משבועה. גם התחיל שאין לזה כח יותר ואח"כ שאלו הי' ביד א' לבדו. גם מ"ש עליו להביא ראיה בעדים הלא פשוט הממע"ה ולמה ליה כאן הך בעדים.
ולענ"ד כוונתו גם לסומכוס דס"ל חולקין לחד מ"ד גם בברי וברי. ואף שפי' רש"י ע"ב במציאה לא חשיב דררא דממונא שאין חסר. מ"מ מודה רש"י לפי' תוס' ב"ק סוף המניח דהחילוק דררא דממונא להיות חולקין הפי' בלא טענותיהם ס' לב"ד דכן פי' להדיא לקמן ו' ע"א אידך מסרך כו' מודה סומכוס דסרוכי לאו כלום ואין שור שחוט לפניך ול"ד לנמצא עוברה כו' והיינו פי' תוס' הנ"ל. גם פי' שם אפילו לסומכוס כו' דכה"ג מודה דאפילו בשבועה לא שקיל דהא לאו ממון המוטל בספק הוא עכ"ל דהא ש"ס קרי ליה אנן סהדי דמה דתפיס דידיה כו' והחזקה כל שביד אדם שלו אלים שאינו ספק כלל כשלא איתרע רק במשנה לענין שיהי' חולקין יש כאן דררא דממונא בתפיסי בכרכשתא דבלא טענותיהם בחזקת שניהם. רק לענין שבועה הוכרח רש"י לפרש דאינו דררא דממונא היזק ממון אף שבלא טענותיהם ספק כנ"ל מ"מ מודה סומכוס במתני' דצריך שבועה. וא"כ לכאורה אף שא' תפיס בכולו וא' תפיס בכרכשתא כיון דחשיב תפיסה בכר' למוחזקת וספק בלא טענותיהם א"כ היו חולקין דבשלמא לרבנן כל א' נוטל עד מקום שידו מגעת דהוי מוחזק ואף דיש דד"מ הממע"ה. משא"כ לסומכוס בדד"מ חולקין אף שא' מוחזק וכאן חשיב דד"מ. וכן משמע קצת מדאמר אפילו לסומכוס סרוכי לאו כלום אבל תפוס קצת שוב חשיב דררא דממונא וספק דחולקין בכולו. אך באמת ס"ל לרש"י דז"א דקרי ליה סרוכי כה"ג דכל מה שהוא תפוס לגמרי אינו מוטל בספק כלל כנ"ל דחזקה ואנן סהדי כו'. א"כ גם לסומכוס כל אחד נוטל ע"מ שידו מגעת ואין הלה נאמן ליטול בשבועה שיהי' הדין חולקין ובמציאה יהיו חולקין בשבועה דלענין זה מודה סומכוס דאינו דד"מ לענין שבועה. והוא הלשון רבותא עצמה שכ' רש"י ז"ל גבי סרוכי כו' איצטריך לאשמועינן לסומכוס דאפי' בשבועה לא שקיל ע"ש. וטעם החילוק דבנמצא עוברה או שור שהי' רודף הספק לב"ד על כל החיוב הוי דד"מ. וחולקין לסומכוס דאיתרע כל החזקה וא"כ כאן בשניהם תפיסי בכרכשתא הוי ג"כ בחזקת שניהם בלא טענותיהם. משא"כ בתפיס א' יותר אינו ספק כמ"ש רש"י כנ"ל. ומדויק כל הלשון דוקא אוחזין כו' אין כח כו'. היינו דתפיסי בכרכשתא דלענין מוחזקין חשיב בחזקת שניהם שאלו הי' ביד אחד לבדו היינו אף דהב' הי' תפוס בכרכשתא מ"מ היה אידך מוציא כו' ועליו להביא ראיה בעדים שלענין מה שלגמרי בידו כל שאינו מביא עדים גמורים אנן סהדי דדידיה ולא הוי ספק כלל להיות חולקין לסומכוס רק כודאי ולכך א"י להוציא רק בעדים ממש ולא ליטול מחצה אף בשבועה היינו במציאה דמודה בשבועה דאינו דד"מ מ"מ אינו נוטל כלום כמו בסרוכי וממילא כשיש לזה כח יותר נוטל ע"מ שידו מגעת גם לסומכוס כנ"ל. רק בזה י"ל דצריך שבועה להפ' לקמן דע"י גלגול מהשאר צריך לישבע גם על מה שתפוס. וקמ"ל רבותא דאף דלענין שבועה לא חשבינן כודאי מה שתפוס מ"מ לענין שהמוציא יטול שפיר לא הוי ספק כנ"ל. ומשום דמוקי למתניתין גם כסומכוס ויקשה א"כ למה תנן שנים אוחזין דהיינו בשוה הא גם בזה תפוס יותר חולקין ולכך הוצרך רש"י ז"ל לפרש דאינו כן דלכ"ע דוקא שאין לאחד כח כו'. שוב ראיתי בשיטה ז"ל האריכו בפי' דברי רש"י ז"ל הנ"ל. והרשב"ץ מפרש כעין מ"ש. וב"ה:
תוס' שנים. איידי דאיירי בסוף ב"ק במחלוקת נסורת נגר ובעה"ב דתני במעצד שלו ובכשיל של בעה"ב תני גם הכא חלוקה ולכאורה אין דמיין זה לזה כלל. ונראה משום דהתם אף שבעה"ב טוען שהתנה שגם במעצד יהי' שלו והנגר טוען שהתנה שבכשיל יהי' ג"כ שלו. והוי כהכא שכל א' טוען כולה שלי. עכ"ז הדין חולקין שבמעצד דנגר ובכשיל לבעה"ב ובלא שבועה. והיינו אף דהוא ברשות הנגר ע"ש מ"מ כיון דבלא טענותיהם הי' מה שבמעצד בחזקתו של נגר ומה שבכשיל בחזקת בעה"ב אין נאמנים להוציא מחזקת מי שהוא בחזקת שלו ע"י טענותיהם. כן ממש כאן דת' בכרכשתא והוא בחזקת של שניהם ג"כ א"י להוציא ע"י הטענה כנ"ל. רק שם א"צ שבועה דלא שייך שלא יהא כו' תוקף כו' דלכל א' חזקה מיוחדת שהוא שלו. גם דמי לעד מקום שידו מגעת דבלא שבועה. ומיושב שפיר הסמיכות דכאן בשבועה דוקא אף דדמי כנ"ל. גם קמ"ל דא"צ שבועה שם אף דבגווני הנ"ל שכל א' טוען על כולו. לכאורה הנגר מחויב במקצת מתוך טענתו מה שבכשיל וישבע ש"ד גם על מה שבמעצד דאינו הילך כיון שכופר. רק די"ל דהמנהג הוי כודאי שפוטר משבועה ולכך תני ה"ה שלו לשון ודאי. דגם מגו לא מהני נגד מנהג כיון שאין דרך להתנות כנ"ל:
בא"ד ואע"ג דאין ס' למשנה מ"מ כשסדרם כו' וצריך טעם ע"ש. ולע"ד קשה דאדרבה נראה משום שיש טעם למה המ"ס זא"ז לכך אמרינן אין סדר לענין סתם ואח"כ מחלוקת דאם לא הי' טעם למה הפך רבי הי' לו לסדר המס' שהוא סתם קודם וכה"ג איפכא ולא הי' מקום לטעות. רק משום שיש טעם והוצרך לסדר באופן זה והי' צריך להפוך המשניות ומשנה לא זזה ממקומה כנ"ל:
בטלית למה לא תני סתם בחפץ. י"ל שיהי' שייך תפוסי בכרכשתא שאינו מגרע מהחלוקה כלום ומ"מ חשוב אחוזה כנ"ל. או י"ל דסתם טלית יש בה סימן דילפינן משמלה מיוחדת שיש לה סמנין וע"כ הזכי' רק משום רוב כותים וקמ"ל כרבנאי דגם דאתי לידי' מותר. גם קמ"ל דלא נימא כיון שא' מהם משקר י"ל דגם זה שאומרים שמצאו מקום שרוב כותים שקר ושמא במקום ישראל ויהי' מונח ביד ב"ד שמא יתן סימן וקמ"ל דלענין זה נאמנים דעכ"פ א' אמת או דתרוייהו אגבו' כו'. גם י"ל למאי דמוקי במו"מ חד מדעתי' וחד בע"כ ולפי' רש"י ז"ל משום דאין מקחו בידו אינו נאמן. ובדבר העשוי להשאיל ולהשכיר חשיב מקחו בידו דיכול להוציא משניהם אף שמוחזקין. והי' נאמן ותני טלית דסתמא אינו עשוי להשאיל כנ"ל:
ז"א כו' ז"א כולה שלי כו'. לכאורה למה הקדים מציאה למו"מ. הא מו"מ שכיח טפי ממציאה וי"ל דקמ"ל דמיירי ז"א כ"ש דומיא דמציאה ששניהם מחלקין על מה שזכו עכשיו. דאל"ה הי' יכולין לפרש ז"א כולה שלי בטלית דשלו מכבר וטוען ששלו ולא מכרתי לך והלה טוען כולה שלי שקנה ממנו דכיון דשניהם מוחזקין יחלוקו ולא הי' קשה ק' הש"ס נשאל למוכר כו'. ובאמת י"ל דאין הדין כן דבדבר העשוי להשאיל א"כ גם שמוחזק נאמן הראשון שהי' שלו. אך י"ל דהוי כטוען גנובים דא"נ אף מיגו דהשאלתים להרבה פ'. אך אפשר כיון דלפי טענת כל א' השני תפס שלא כדין והוא גזלן שוב לא שייך אחזוקי בגזלן לא מחזיקינן ומוקמינן בחזקת מ"ק כיון דא' מהם גזלן. אך עכ"פ על המחצה שאין לוקח תפיס הוי דמוכר בלא שבועה משום חזקת מ"ק כנ"ל. ובדברים שאין עשוי' להשאיל. י"ל שהדין יחלוקו דעל מה שתפוס נאמן מ"מ ג"כ מוכר י"ל דנוטל מחצה בלי שבועה משום חזק' מ"ק דע"ז אין הוכחה עיין מ"ש לקמן:
שאין לי בה פחות מחצי'. רש"י בגמ' מפ' אמאי תקנו כי האי לישנא. וקשה למה הוזכר זה הלשון ולא הוזכר שיש לי בה וא"ל בה פחות מחצי' כדמסיק. גם הרמב"ם השמיט וכ' רק כלשון המשנה. ונראה דכיון דפסקו דעד מקום שידו מגעת נוטל בלא שבועה דחזקה זו דכל שביד אדם ממש שלו אלים כודאי דאף מגו לא מהני נגדו ע"ש בש"ך ופוטרו משבועה רק על השאר שאין תפוסים ממש. א"כ חזקה זו עצמו פוטרתו מלשבע שיש לו בה וא"ל בה פחות מחצי'. דידוע שיש לו בה ע"י החזקה מה שתפוס וממילא על השאר סגי שישבע שא"ל בה פחות כו' לחוד. ואף דמוקי למתני' בתפוסי בכרכשתא מ"מ יש לו בה. ואפשר דגם שהוא פחות מש"פ למאי דקי"ל יצאו כלים למה שהן אף פחות מש"פ חשוב יש לו בה כמו דחשוב מוחזקין. אך פחות מג' לאו כלי כמבואר בש"ס (וי"ל דר"ה דס"ל כרב ואין חלוק בין כלי) וראי' לזה דהא ז"א כ"ש וז"א חצי' שלי תנן זה ישבע כו' שאלבפ"מ משמע דלשון שני השבועות שוים. ולמה הא האומר כ"ש סגי שישבע רק שאין לו בה פ"מ דהא השני מודה שיש לו חצי' והאומר חצי' שלי צ"ל שיש לו בה ושאין לבפ"מ כנ"ל. אך י"ל דאומר רק חצי שלי וא"י כלל אם חצי של הב'. גם י"ל שמא הפקיר מקודם כדי שיוכל לשבע שאין לו כו'. אך קי"ל הפקר דוקא בפני ג'. ועיין מ"ש לקמן למה ר"ה ס"ל דהשבועה כנ"ל משא"כ לדידן:
ויחלוקו הקשו תוס' מ"ש מהא דארבא דכד"ג ותי' כו' דנפקד תופס בחזקת שניהם כו'. תמוה לע"ד למה חשוב כשניהם מוחזקין כיון שיודע נפקד דהוא של א' א"כ תופס רק עבור מי ששלו באמת רק שא"י בשביל מי הוא תופס והוי כמו בארבא דמונח באיזה מקום בר"ה או סימטא דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא בפקדון כמו אם מונח באיזה מקום והספק של מי הוא והוא ברשותו רק השני אינו מניחו ליקח בגזלה:
ועוד דע"כ ק' תוס' רק למ"ד שם אי תפוס מפקינן דלמ"ד לא מפקינן א"כ כ"ש כשהן עצמם תפוסין דלא מפקינן להיות הדין כל דאלים כו' רק למ"ד מפקינן א"כ כיון שתפסו ב"ד גם כן בחזקת שניהם כמו בנפקד ויהי' חולקין. אך יש לחלק כיון שהתפיסה אחר שכבר הדין כל דאלים גבר אין תפוסין כלל בחזקת שניהם ולכך עדיין מפקינן כמו קודם שתפסו להיות כד"ג משא"כ כאן בנפקד דהדין מיד יחלוקו והוי בחזקת שניהם. אך הנ"ל קשה ועוד נהי דאם הי' אחר תופסו עבור שניהם מס' הי' כשניהם מוחזקין דזכין כו' וכשליח של שניהם. אבל הנפקד לא חשיב תפיסה כדאמר בהכותב א"ל סהדי דתבעינהו ולא יהיב ואל"ה לא חשוב תפיסה חדשה כלל. וגם אף שהי' אחר תופס י"ל ג"כ דלא מהני לסברת תוס' עכשיו דיהא מונח עדיף מחלוקה לזה ששלו באמת דהשני יודה כשאין מרויח משא"כ כשלוקח מחצה. א"כ ע"י שתופס עבור שניהם יהי' הדין יחלוקו והוי חב לאחרים דלא זכה וכאן גרע דחב לזה ששלו באמת ע"י תפיסה זו שתופס עבור שניהם:
ונראה או דדוקא בנפקד שם דמיירי שהפקידו בכרך א' דאמר אנתו גופייכו לא קפדיתו כו' וחשיב כאלו הפקידו שניהם ג' מאות ומה"ט חשוב גם התפיסה בחזקת שניהם כנ"ל. דתפיסתו של הנפקד הי' מיד הכל כמו בחזקת שניהם נגדו. רק הטו"ת יהי' בין המפקידים ולכך חשוב כשניהם מוחזקין משא"כ בארבא וכה"ג דהספק ברשות מי כנ"ל וכן כשתפסו הב"ד או אחר כנ"ל למ"ד מפקינן לא חשוב כלל כשניהם מוחזקין כנ"ל:
ומיושב הא דסוף פ' במצא שטר הנפקד וא"י יהא מונח והא לתוס' תופס בחזקת שניהם ס' מלוה ולוה והוי כמו ב' אדוקין בשטר דיחלוקו. ולמ"ש א"ש דשם רק נפקד של א' ואין שייכות להב'. ונ"מ לדינא:
עוד י"ל דכיון דנפקד משאיל ביתו משמירת ממון המפקיד ביתא דמפקיד קרינן כמ"ש הרא"ש פ"ק דפסחים ע"ש וא"כ כיון שהפקידו זה ק' וזה ר' והוי לענין זה כמונח בחצר של שניהם ושפיר בחזקת שניהם כנ"ל. וכמ"ש בש"ע בחצר של שניהם דחולקין. ומיושב ג"כ כל הנ"ל. דבנעשה שומר רק לא' לא חשוב כלל בחזקת שניהם:
מה שהקשו תוס' מדפריך ממנה ג' אמתני' ודילמא משום מוחזקין ומזה הוכיח הא דנפקד תופס כו' ולכאורה מה קשיא להם ניהו דלענין שיהי' כל דא"ג שפיר החילוק כיון שתפוסין איך נאמר שחבירו יגזל ממנו כמ"ש הרא"ש אבל לענין שיהא מונח שפיר פריך דכשיהי' הדין יהא מונח עדיין מונח בחזקת שניהם כמו שהיו תפוסין בכרכשתא. ועי"ז יודה שלא ירויח ויתברר א"כ אין חילוק בין מוחזק. אך קושייתם מה פריך הא לרבנן רק שאר מונח לא מה ששלו בודאי אף שיש תועלת לענין שיודה כדס"ל לר"י. א"כ כאן שתפוסים ובחזקת שניהם אנן סהדי כו' אין מוציאין מה שודאי שלו היינו מחצה כו' שיהי' מונח משא"כ מנה ג' דאין מוחזקין והיה ראוי להיות כל דאלים גבר וזה אינו פסק ועדיף שיהי' מונח דהא חד מ"ד שם בארבא ג"כ אי תפיס כו' יהא מונח כנ"ל. ולכך כ' תוס' דמה שנפקד כו' חשיב כמוחזקין וג"כ הי' ראוי להיות חולקין ולמה יהא מונח ומשני משום דהחלוקה אי"ל אמת. והיינו דלא שייך שם דאנן סהדי דהוא של שניהם מה שודאי אינו כן דהא ידוע לנפקד דשל אחד הוא א"כ שוב ראוי להיות כד"ג וממילא עדיף שיהי' מונח כנ"ל. וי"ל דזה טעם רק דשוב לא חשוב נפקד תופס בחזקת שניהם כיון דידוע לו שהוא של א' קודם שטענו בודאי שאינו רוצה לתפוס בשביל המשקר ואין הנפקד רוצה לגזול שיהי' יחלוקו שיקח הגזלן חצי רק יהא מונח והוי כהאי דארבא וממילא יהא מונחין משא"כ היכא דחלוקה י"ל אמת בלי טענותיהם חשוב תפיסת הנפקד כמו הם עצמם. וזה לע"ד לשון הרא"ש ז"ל כיון שידוע כו' והוא ג"כ כדברי תוס'. ונ"מ דכששניהם מוחזקים בעצמם כהאי דמתני' ב' אוחזין כו' או מונח בחצר של שניהם בזה גם באני ארגתיה וכדומה אף שאין החלוקה י"ל אמת אעפ"כ חולקין ול"א יהא מונח דלענין להוציא מידו החצי אנן סהדי דשלו ואין לגזול ממנו ואף דכיון שאין החלוקה יכולה להיות אמת א"כ יש אנן סהדי להיפך גם כן ע"י מחצה שחבירו תפוס א"ס על כולו. ז"א דכשדנין על המחצה שביד זה יש רק חזקה זו דא"ס דמה שבידו שלו דאין החזקה רק על מה שדנין לא שיועיל החזקה שע"י מה שביד השני על מה שביד זה כמו בתרי ותרי ודנין על ענין אחר וי"ל שפיר דחולקין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |