קרית ספר/פסולי המוקדשין/א

קרית ספר ‏ פסולי המוקדשין א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל הפסולים לעבודה מותרין לשחוט קדשים לכתחלה ואפילו קדשי קדשים דמכלל דכתיב אתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח יכול אף בשחיטה ת"ל ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בזר ואפילו טמא שוחט בקרומית של קנה אריכא שלא יטמא את הבשר אלא דמדרבנן אסיר שמא יגע בבשר ואפילו פר כ"ג של יום הכפורים. אף על פי שנאמר בו ושחט אהרן אם שחטו זר כשר דאף על גב דכתיב לחקת עולם לכפר עליכם וכל היכא דכתיב חוקה הוי עיכובא הא לא קאי חוקה אשחיטה דלאו עבודה היא אלא אעבודה קאי דבעיא כ"ג כדכתיב והקריב אהרן וגו' ואף פרה אדומה ששחטה זר כשרה דאף על גב דכתיב בה חקה הא כתיב ושחט אותה לפניו שיהא זר שוחט ואלעזר רואה.

ג

השוחט את הקדשים בלא כוונת שחיטה פסולין דכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' עד שתהא שחיטה לשם בקר ולא מתעסק ולעיכובא נמי כתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו. ולא ישחוט ב' ראשין בבת א' בקדשים דכתיב גבי פרה ושחט אותה ודרשינן ולא אותה וחבירתה ולא קאי עיכובא דחוקה אשחיטה כדא' וכתיב נמי לרצונכם תזבחהו כתיב בלא וי"ו משמע דזבח יהא יחידי. אבל שנים שוחטין בהמה אחת בקדשים כחולין דתזבחהו אזבח קאי ולא אזובח. קטן אינו שוחט קדשים דאין לו מחשבה והוי מתעסק והא ילפינן מבן הבקר עד שתהא שחיטה לשם בקר ולא מתעסק ואפילו מחשבה ניכרת מתוך מעשיו.

ז

קדשי קדשים שנשחטו בדרום או נתקבל דמן בדרום פסולין שחיטה דכתיב בהו צפון למצוה ולעיכובא כדילפינן פ"ה מה' מעשה הקרבנות וקבלה דכתיב בתר ושחט במקום העולה ולקח הכהן דהיינו קבלה ומשמע במקום שחיטת העולה ושנה בה הכתוב לעכובא כדאמר' התם. היה עומד בדרום וקבל בצפון פסולה דמה קבלה בצפון אף מקבל בצפון למצוה ולעיכובא כדאמ' התם וראשו ורובו בצפון כשר דבכל התורה כולה רובו ככולו. שחטה בצפון ונכנסה ויצאה לדרום כשרה ואפילו לא קבל דמה אלא אחר שחזרה דאין פסול יוצא בתוך המחיצות והא חזרה. וכן קדשים קלים שהיו בפנים והכניס ידו ושחט מבחוץ שחיטתו כשרה דכתיב בן הבקר לפני ה' ולא השוחט לפני ה'. קבל מבחוץ פסולה דנפקא לן מלעמוד לשרת לפני ה' לשרתו אלמא כל שירות לפני ה' הוא אפילו הכניס ראשו ורובו קבלתו פסולה עד שיהא כולו בפנים דאף על גב דבעלמא רובו ככולו הכא גבי עבודה כתיב בבואם אל אהל מועד עד שיבאו כולן וכיון דגלי בחדא גלי בכולהו עבודות דליהוי העובד כולו בפנים.

יג

פרכסה הבהמה ויצאה לחוץ אחר קבלת דמה כשרה דכיון דאכתי לא נזרק דמה זריקת דם משוי להו לאימורים קדשי קדשים הילכך אפילו יצאו אימורין קודם זריקה וחזרו כשרין.

יד

היתה רגל הבהמה בחוץ ושחטה פסולה דכתיב בזבחים והביאום לפני ה' עד שתבא כולה לפנים שחטה והוציאה רגלה בחוץ בקדשי קדשים נפסל האבר ביוצא ואם מקבל הדם פסול דאיכא דם מאבר הנפסל ביוצא הילכך צריך לחתוך הבשר עד שהוא מגיע לעצם ואחר כך מקבל הדם דעל ידי חתיכה הדם מעוכב מלעלות וליכנס לפנים וקדשים קלים לא נפסל ביוצא כדאמ'.

טז

תלאה ושחטה פסולה [בקדשי קדשים] דבעינן על ירך המזבח דמשמע אצלו בארץ נתלה הוא ושחט כשרה בקדשים קלים [ובקדשי קדשים נמי] דכתיב ושחט על ירך שחיטה על ירך בנשחט כדכתיב אותו על ירך ולא שוחט על ירך בקדשי קדשים פסול. [דכתב הרב ז"ל צ"ע דלמסקנא דרבא התם פרק כל הזבחים תנינן (כו, א) קאמר בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים כשרות וכו'].

יח

שחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים או מיעוט בדרום וגמר בצפון פסולין דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דהכל קרוי שחיטה ובעיא ושחט לפני ה'.

יט

נתלה וקבל הדם פסול דהויא עבודה ואין דרך שירות בכך תלה וקבל כשרה דשחיטה היא על ירך ולא קבלה על ירך ואויר המקום כמקום.

כא

נתן מזרק לתוך מזרק וקבל כשר דמין במינו אינו חוצץ דדרך שירות הוא דכתיב כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש שני כלים ושירות א' והיינו מזרק לתוך מזרק דליכא חציצה כדאמר' סיב בתוך המזרק כשר דליכא חציצה דמחלחל אבל קמץ מתוך הסיב פסולה דאיכא חציצה דאינו מחלחל ובעיא דלא ליהוי חציצה כדכתיב וקמץ מלא קמצו וגו'.

כב

קבלה והולכה וזריקה והולכת איברים לכבש בעו כולהו כהן הכשר לעבוד דמקבלה ואילך מצות כהונה וכדילפי' בכולהו לעיל בהלכות מעשה הקרבנות. הולכה שלא ברגל אינה הולכה לפיכך קבל ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח דכתיב והקריב הכהן את הכל זו הולכת איברים משמע דהולכה בעינן. קבל בימינו ונתן לשמאלו לא פסול כיון דקבל מימין אלא יחזיר לימינו דימין בעינן כדכתיב ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות הטילו הכתוב לאצבע בין קבלה לזריקה דרשהו לפניו ולאחריו לומר שלא יהיו אלא בימין דכל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין כדכתיב אצבעו הימנית קבל בכלי קדש ונתן לכלי חול יחזיר לכלי קדש דכיון דקבל בכלי קדש ואח"כ זרק מכלי קדש כשר. נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר דכיון דנתקבל בכלי כשר לזרוק אבל נשפך מצואר הבהמה על הרצפה ואספו ונתנו לכלי נפסל הזבח דכתיב ולקח הכהן מדם הפר וגורעין ומוסיפין ודורשין גורעין מדם ומוסיפין אותה על הפר ודורשין הכי דם מהפר יקבל והכא לא נתקבל הדם מהפר נשפך מקצת דם מהצואר וקבל מה שנשאר כשר ובלבד שיהא דם הנפש לא דם התמצית ולא דם העור דכתיב מדם הפר ולא מדם העור ולא מדם התמצית.

כז

כל הזבחים שקבל או הוליך או זרק הדם אחד מן הפסולין לעבודה נפסל הזבח דמקבלה ואילך מצות כהונה קבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר כיון שלא הלך הוי כקבל בכלי קדש ונתן לכלי חול דיחזיר לכלי קדש אבל הוליך הפסול בין בתחלה בין בסוף נפסל הזבח דהא עשה מקצת עבודה הפסול לה ואע"פ שיחזיר ויוליך הכשר אי איפשר לתקן מקצת העבודה שעשה הפסול וכבר נפסל הזבח. קבל הפסול אם נשאר דם הנפש יחזיר הכשר ויקבל ויוליך ויזרוק שאין הפסול לעבודה עושה הדם שיירים אלא הרי הוא כנשפך על הארץ דאמרינן לעיל דאם נשאר דם הנפש יחזור ויקבל ויזרוק חוץ מן הטמא דהואיל וראוי לעבודה בקרבן הבא בטומאה עושה הדם הנשאר שיירים ואינו ראוי לזריקה.

כט

בהמה שחסר מאיבריה קודם קבלת הדם נפסלה דכתיב ולקח מדם הפר הפר שהיה כבר בשעת קבלת הדם יהיה שלם ואם קבל מן החסרה וזרק אפילו לא חסרה אלא כל שהוא פסול. אבל חסרה אחר קבלה קודם זריקה אפילו לא נשאר אלא כזית בשר או אימורין זורק עליו את הדם ואם לאו אינו זורק דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם אם אין בשר אין דם וכזית מן האימורין נמי מהני דכאכילת אדם כך אכילת מזבח וכתיב והקטיר החלב לריח ניחוח חלב ואע"פ שאין דם דכתיב ברישיה דקרא וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' וגו' והקטיר החלב אלמא דמשום חלב זריק ליה לדם ויותרת וב' כליות מנ"ל דאם לא נשתייר אלא הן זורק הדם דכתיב לריח ניחוח כל שאתה מעלה לריח ניחוח וצריכי תרויהו כדאי' התם ומה שיעור אכילת אדם בכזית אף מזבח כן ובעולה חצי זית בשר וחצי זית אימורין מצטרפי דכולה כליל לאישים אבל לפחות מכזית לא הורצה כדאמר'. נפסל הבשר או שיצא קודם זריקה אם זרק הורצה דדם אע"פ שאין בשר כשהיא קיימת אלא שנפסלה [מרצה] דכתיב ודם זבחיך ישפך אבל כשאין בשר כלל הא כתיב ועשית עולותיך הבשר והדם. וקדשים קלים שנזרק דמן והבשר בחוץ הזבח כשר כיון שסוף הבשר לצאת דאכילתן בכל העיר ואפילו אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים לא נפסל הזבח דהא אמרינן דם אף על פי שאין בשר ואם החזירן מקטירין דכיון דחייבין עליהם משום פגול נותר וטמא משום דמהניא בהו זריקה לא איפסלו ביוצא.

לד

כל הזבחים של יחיד בין שנטמא בשר והחלב קיים או איפכא זורק הדם ואפילו נטמאו שניהם הדם מרצה דציץ מרצה על הטומאה דכתיב ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם וגו' לרצון להם לפני ה' דם טמא דמרצה נפקא לן מדכתיב הכא לרצון וכתיב גבי דם ונרצה לו וגו' מנין לרבות כל העולים ת"ל לכל מתנות קדשיהם והאי דמרצה ציץ אבשר היינו לאשווייה כי טהור למקבעה כפגול ולאפוקי מידי מעילה אבל להתיר בשר באכילה לא מהני ריצוי ציץ וכן אימורים ואיברי עולה שנטמאו והקטירן ציץ מרצה דכתיב לכל מתנות קדשיהם כדאמרן ובקרבנות הצבור הותרה טומאה כדכתיב במועדו ואפילו בטומאה ולהכי מרצה דם לכתחלה אפילו נטמא חלב ובשר.

לה

דם קדשים שיצא חוץ לעזרה נפסל [הזבח] אף ע"פ שזרקו אח"כ לא נרצה דציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא דאינו לפני ה'. וכל דם הקדשים אינו (מטמא) [מקבל טומאה] כלל דכתיב בדם על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים שהוא חולין שאין חשין לקבלן בכלי מכשיר לטומאה דאיתקש למים אבל דם קדשים דמתקבל בכלי וצריך מתנות למזבח אינו מכשיר דלא איתקש למים וכיון דאינו מכשיר אינו מקבל טומאה. ודם ששקעה עליו חמה ולא נזרק נפסל הזבח ואם זרקו לא הורצה דכתיב ביום הקריבו את זבחו יאכל שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד וללמד זמן אכילת שלמים ביום זביחתו וממחרת לא איצטריך כוליה קרא דא"כ ליכתוב קרא ביום זבחכם יאכל הקריבו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב וללמד דאי קריב דם האידנא נתאכל בשר האידנא ולמחר ואי קריב דם למחר נתאכל בשרא למחר וליומא אוחרא לא איצטריך נמי כוליה קרא דא"כ ניכתוב קרא ביום הקריב יאכל זבחו למה לי ש"מ ביום שאתה זובח אתה מקריב ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריב:

· הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.