מגיד משנה/מאכלות אסורות/ז

מגיד משנה ‏ מאכלות אסורות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

האוכל כזית חלב וכו'. מפורש בהרבה מקומות ומהם במשנה בתחלת כריתות (דף ב' ד'):

ובפירוש אמרה תורה שאינו חייב כרת וכו'. כבר נתבאר זה פרק שני:

וכן נפל של שלשה מיני בהמה וכו'. בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע"ה) [בהמה] שהטילה נפל וכו' רבי יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה אוירא גרים ריש לקיש אמר חלבו כחלב חיה חדשים גרמי. א״ד כל היכא דלא כלו לו חדשיו לאו כלום הוא כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן תשע חי ואכלו ר״י אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי ר״ל אמר חלבו כחלב חיה חדשים ואוירא גרמי וקי״ל כלישנא בתרא שלא לענוש אלא בראיה ברורה כל שלא כלו לו חדשיו לכ״ע אין כאן חיוב כרת ופשוט הוא שיש בו משום נבלה:

ב

האוכל מחלב נבלה וכו'. בהרבה מקומות ומהם פרק השוחט (חולין דף ל"ז) ופרק גיד הנשה התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב וכן בטרפה. וביאר רבינו שהטעם מפני שאיסור חל על איסור במוסיף, ומ״מ נראה דבר זה אפילו למאן דלית ליה איסור מוסיף מודה בזה מדכתיב בקרא וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו:

ג

השוחט בהמה ומצא בה שליל וכו'. זה מוסכם דכל היכא [דלא] כלו לו חדשיו לאו כלום הוא:

ואם שלמו לו חדשיו וכו'. דעת רבינו לפסוק בבן ט' שנמצא חי במעי בהמה כסתם מתני' דפרק בהמה המקשה (חולין דף ע"ד) לענין שחיטה שהוא ניתר בשחיטת אמו כנזכר פ״ה ולענין גידו כסתם מתני' דפרק גיד הנשה (חולין דף צ"ב:) דקתני ונוהג בשליל וה״ה לחלבו דחדא פלוגתא היא בברייתא דתניא (גיד הנשה) נוהג בשליל וחלבו אסור דברי ר״מ ור״י אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר ואע״ג דאמר ר' אושעיא מחלוקת בבן ט' חי והלך ר״מ לשיטתו פירוש שהוא מחייבו שחיטה ור״י לשיטתו פירוש שמכשירו בשחיטת אמו לאו למימרא דלהוי הכרח דכל מאן דאית ליה שאינו טעון שחיטה אית ליה דחלבו וגידו מותרין דא״כ תקשי לן סתמא אסתמא ועוד דהוה ליה למפסק כסתמא דפ' גיד הנשה דהוא בתרא דבחדא מסכתא יש סדר. אלא ר' אושעיא ה״ק דהני תנאי השוו מדותיהן בשליל ולאו למימרא דהא בהא תליא ולא בא להודיענו אלא דפלוגתא היא בבן תשע הא לאו הכי כ״ע מודו דשרי ולאשמועינן דמאי דקתני בברייתא חלבו דשליל קאמר ולא חלבו דגיד ולכך הביאוה בגמ' להא דר' אושעיא. אי נמי י״ל דר' אושעיא משום דהל״ל ור״י הלך לשיטתו משום דאי הוה ס״ל לר״י טעון שחיטה כר״מ כ״ש דהוה אסר חלבו וגידו אמר נמי דר״מ הלך לשיטתו אבל אפשר שאין הלכה כר״מ בשחיטה אבל הלכה כמותו בגידו וחלבו ולאו הא בהא תליין וסתמי דמתניתין מכרען הכא ותו דקאמר ר' יוחנן דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן תשע חי ואכלו חייב דחדשים גרמי ואם איתא שהיה חלבו נכשר אם נשחטה אמו לא משמע דחדשים גרמי, זה דעת רבינו והרב בעל העיטור ז״ל. ויש בדינין אלו דעות חלוקות למפרשים ז״ל יש מי שפסק דחלבו וגידו מותרין וההיא דר' יוחנן משום דלא נשחטה אמו אבל נשחטה ועודו במעיה הכל מותר דכל שבבהמה תאכלו אמר רחמנא וזה דעת הרמב״ן ז״ל. והרשב״א זל פסק דחלבו מותר וגידו אסור. ודע שלדברי הכל בן תשע מת הנמצא במעי בהמה חלבו מותר שאין חדשים גורמין בלא חיות: ובהשגות כתוב על מה שכתב רבינו חלבו אסור אמר אברהם אין זה כדברי הרב ז״ל וכו'. ונראה שאין דעתו כן אלא חלבו מותר ולדברי כל המפרשים נראה שאם הפריס על גבי קרקע כיון שטעון שחיטה משום מראית העין אף חלבו אסור:

ד

הושיט ידו למעי וכו'. זו היא מימרא דר' יוחנן שהזכרתי למעלה:

ה

שלשה חלבים הם. זה מבואר בכתוב שאלו הן חלבים הקרבים לגבוה ובהם יש עונש כרת בלבד כמו שמתבאר בגמ' בפ' גיד הנשה (חולין דף צ"ג) שהביאו ראיה לאסור החלב מהפסוקים שהם גבי קרבן ויתבאר מהות חלבים אלו בפרק זה.

ומ"ש רבינו אבל האליה וכו'. מבואר פ"ק דכריתות (דף ד') אלא מעתה אליה דחולין תתסר אמר קרא כל חלב שור וכשב ועז דבר השוה בשלשתן. וביאר רבינו שמה שכתוב חלבו האליה תמימה הוא לענין קרבן וחלבו ר"ל טובו אבל בשלשה אלו נזכר בהן חלב המכסה וכו'.

ו

חלב שעל המסס וכו'. מימרא פ' גיד הנשה:

וחלב שבעקרי הירכות וכו'. שם האי תרבא דקליבוסתא אסורה וזהו חלב שעל הכסלים:

ויש שם חלב וכו'. בפ' א"ט (דף מ"ט:) אר"י בר נחמני אמר ר' אושעיא חלב שעל הקיבה כהנים נהגו בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום אבותיו ויש שם שתי לשונות וקי"ל כלישנא קמא לחומרא דאמר דאקשתא כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי דאייתרא ואמרו שם דבני בבל נהגו בו איסור שלא מן הדין. ודעת ההלכות ורבינו שאין אנו נגררין אחר בני בבל במנהגות שלהם שלא מן הדין ולזה כתב רבינו והוא מותר וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכל שאין שם מנהג מותר וכ"נ דעת הרשב"א ז"ל וכתב ואנו בגלילות הללו נהגו בו איסור כבבל:

חוטין שבחלב וכו'. מימרא פרק גיד הנשה (חולין דף צ"ב:):

ז

חלב שהבשר וכו'. מימרא שם ויתבאר למטה ביאור זה:

וכן חלב וכו'. שם לובן כוליא רב ור' חייא חד אסר וחד שרי רבה ממרטט ליה ור"י ממרטט ליה רב אסי גאים ליה. ובהלכות כלומר לא היה מדקדק בנטילתו. עוד שם אמר אביי כוותיה דר' אסי מסתברא דאמר וכו' אמר שמואל חלב שהבשר חופה אותו מותר אלמא שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים ה"נ שעל הכליות אמר רחמנא ולא שבתוך הכליות ע"כ. ופסק רבינו כרבי אסי דגאים ליה ולא הוה מחטט אחריו. וכן דעת ההלכות ומה שהיו רבי יוחנן ורבה מחטטין אחריו מדת חסידות היה וי"ח בזה. והרשב"א ז"ל כתב שנראין דברי ההלכות ורבינו אלא שנהגו במקומותינו איסור וממרטטין אותו מעיקרו עכ"ל:

ח

יש כמו שתי פתילות וכו'. שם חלב שהבשר חופה אותו מותר והקשו והאמר שמואל האי תרבא דתותי מתני אסור ותירץ אביי בהמה בחייה אפרוקי מיפרקא:

ט

חלב הלב וכו'. חלב הלב פשוט הוא שהוא מותר ומתבאר פ' אלו טריפות (חולין דף נ') בדין חלב טהור שסותם. וחלב המעים מתבאר ממ״ש פ' גיד הנשה אמר רב יהודה אמר שמואל ריש מעיא באמתא בעיא גרירה וזהו חלב שעל הדקין מכלל שהשאר מותר ומתבאר במקומות אחרים. ופירש רבינו ריש מעיא ראש המעים הסמוך לקיבה וכו' וכן פירש רש״י ואף ר״ח ז״ל כן פירש והוא ז״ל כתב בשם אחרים הפירוש האחר שהזכיר רבינו. והר״א ז״ל כתב בהשגות שהפירוש ההוא עיקר וכבר הכריע הרשב״א ז״ל כפירוש רבינו ואמר שהפירוש האחר אינו מחוור דכרכשא לא מיקרי מעים אלא הדקין, ומ״מ נראה שרבינו כתב שני הפירושים כדי לחוש לשניהם:

י

יש בגוף הבהמה וכו'. שם מפורש שהחוטין האסורין משום דם אם חתכן ומלחן מותרין לקדרה. ויש מי שכתב שצריך שיניח חיתוכה למטה.

ומ״ש רבינו ואם לצלי אינו צריך לנוטלו. הוא ממה שנתבאר וכו' בדין העורף שבו המזרקים שהם מלאים דם. וכן נראה בפ' הזרוע גבי חוטי לחי וכן דעת הרבה מפרשים ז״ל. ויש מצריכים לצלי חתיכה לחוטין ולא מליחה וזה דעת הרשב״א ז״ל ולא כתב רבינו בשום מקום שחיטת הוורידין ולא חלק רבינו בדין חוטי דם ובדין המליחה והצלייה בין נשחטו הוורידין ללא נשחטו והחוטין הצריכין חתיכה ומליחה הן אותן שהזכיר למטה חוטי הלב וחוטי היד וכו' ושאר החוטין הרי הן כבשר ואינן צריכין חתיכה ומליחה והביאו לזה משום דסתם מתני' הוא דלא בעינן שחיטת ורידין כדאיתא פרק השוחט (חולין דף כ"ז) דתנן אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשירה ורובו של אחד כמוהו ר' יהודה אומר עד שישחוט הוורידין וקי״ל הלכה כסתם משנה וכ״כ רבינו בפירוש המשנה שאין הלכה כר״י. ובגמרא (דף כ"ח:) אמר רב חסדא לא (לכל) א״ר יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בהמה כיון דמנתחה אבר אבר לא צריך ואמרו שם דלר' יהודה אין צריך אלא שינקבם בקוץ בשעת שחיטה שהדם חם ויצא בשעת שחיטה משמע דלרבנן לא שנא עוף ולא שנא בהמה אינן צריכין אפילו נקיבה בשעת שחיטה ואע״ג דאמרינן בפ״ק דברכות (דף ח') דאמר ליה ר' יהושע לבניה הזהרו בוורידין כרבי יהודה מדת חסידות היא דאי מדינא ה״ל לר' יהושע למימר הלכה כר' יהודה ולא דחינן סתמא דלא איתמר עלה מידי בדוכתא משום מימרא כי האי דלא ברירא. זהו דעת רבינו ולפי שיטתו יבאו הסוגיות שבפ' גיד הנשה דלא מדכרי זה הדין כלל כפשטן משום דלענין הלכתא לא מהני לן מידי. אבל בהלכות הביאו ההיא דרב חסדא ומשמע דס״ל דהלכתא כר' יהודה וכ״כ הרבה מן המפרשים ז״ל וזה דעת הרמב״ן והרשב״א ז״ל. וכתב הוא שאם לא חתך הוורידין בשעת שחיטה או סמוך לה שאסור לאכול ממנה בצלי עד שיחתוך אבר אבר ויצלה רצה לאכול ממנו בשר חי אסור עד שיחתוך וימלח. עוד כתב שנראה לו שאם נקר הבשר מחוטי דם אוכל בלא מליחה חי או צלי ואפילו העוף כולו כאחד שלא הצריכו חתיכת ורידין אלא מפני דם החוטין שבבשר ויש חולקין ואומרים שצריך חתיכה אבר אבר כיון שלא נחתכו ורידין עכ״ד:

וכל חוט או קרום וכו'. שם מפורש בגמרא דתרבא לית להו תקנתא:

יא

חמשה חוטין וכו'. שם (דף צ"ג) בגמרא ואמרו שם שהודיעו תכונתם משום דאי שליף להו עד דחמימי משתלפי ואי לא בעי לחטוטי בתרייהו פירוש עד שימצא המספר הזה:

וחוטי הטחול וכו'. שם:

וכן קרום שעל הטחול וכו'. שם מבואר. ושעל הדד פירש"י ז"ל שעל מקום עביו וכן כתב הרשב"א ז"ל:

יב

ושני קרומות וכו'. שם.

ומ"ש וחוטין שבהן אסורין וכו'. שם חוטין שבהן אסורין ואין חייבין עליהן כרת:

יג

חוטי הלב וכו'. בגמרא חמשה חוטי הוו וכו' תלתא משום תרבא ותרי משום דמא וכו' ודידא ודלועא משום דמא. ומ"ש רבינו שאר חוטין הוא מפני שהוא סבור דלאו דוקא הני אלא אפילו הני דסמיכי לבית השחיטה צריכי חתיכה ומליחה וכ"כ מקצת המפרשים ז"ל.

ומ"ש וחוטי העוקץ. הוא ממ"ש שם חוטין שבעוקץ אסורין ופירש רבינו משום דם ויש מי שפירש כן אבל רש"י ז"ל פי' חוטין דבעוקץ היינו חמשה חוטי דכפלי. עוקץ אנק"א עכ"ל. ואין לשון הגמרא מתיישב לזה והרשב"א ז"ל כתב אסורין משום חלב. ויש מפרשין כן.

ומ"ש רבינו חוטין הדקין שהן בתוך חלב הדקין. כ"כ הגאונים ז"ל עד שיש מהן מי שאסר חלב הדקין דהיינו כנתן לקדרה מפני ריבוי המוטין הדקין שיש בהן דם. וכתב הרשב"א ז"ל ועכשיו נהגו בהן היתר והבקי בחוטין אלו שולפן היטב עד שלא ישאר אחד מהן וזה דעת רבינו:

וקרום שעל המוח וכו'. שם קרמי דביעי ודמוקרא משום דמא:

וקרום שעל הביצים וכו'. שם (צ"ג:) הני ביעי דגדיא עד תלתין יומין שריין וכו' פירש"י ז"ל גדיא לאו דוקא וכ"כ רבינו גדי או טלה ואיני יודע אם הזכירו בגמרא גדי למעט בהמה גסה דאפילו תוך שלשים יהו אסורין. ומתבאר מדברי רבינו שביצי גדי או טלה אפילו נראין בהן חוטין אדומין כל תוך שלשים יום מותרין וכ"כ הרשב"א ז"ל שאין אודם זה אלא שומן ופשוט הוא:

טו

וכל בני מעים שהמאכל וכו'. בפ' כל הבשר (חולין דף קי"ג) אמר רב משרשיא אין מחזיקין דם בבני מעים תרגמא אכרכשא ומעייא והדרא דכנתא ע״כ. פירוש וא״צ מליחה אבל הכרס ושאר המעים צריכין מליחה. וז״ש רבינו שהמאכל סובב בחללן, וכבר הסכימו רובי המפרשים ז״ל שאע״פ שאין מחזיקין דם באלו הרי הוא יכול למולחם עם בשר אם ירצה. וכתב הרשב״א ז״ל טעם לדבר מפני שיש בהן ציר וכל שהן פולטין ציר אין בולעים דם. עוד כתב לא אמרו אלא בהן עצמן אבל בשמנן מחזיקין דם והעין מעידה כן וכשמולחין הכרכשא אין מולחין אותה מן הצד הפנימי אלא מן הצד החיצון ששם השומן שמחזיקין בו דם ע״כ:

טז

יראה לי שכל אלו וכו'. הטעם לדברי רבינו לפי שאין אלו דם גמור היוצא צלול ואע״פ שדם האיברים האוכל ממנו כזית לוקה כנזכר פ״ו הוא מפני שהדם צלול וקרוי דם אבל אלו דם אסרה תורה ולא חוטין וקרומות. ובפירוש אמרו בגמרא בפ' גיד הנשה (חולין דף צ"ב:) חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן חלב אמר רחמנא ולא חוטין וסבור רבינו דאסורין מדבריהם וכן פירש״י ז״ל אסורין מדרבנן וכן דעת הרשב״א ז״ל וכ״נ עיקר. וכתב רבינו שאף אם תאמר שאסורין מה״ת אין חייבין עליהן מלקות שאפי' ת״ל שנתרבו לאזהרה מכל חלב וכל דם לא נתרבו לעונש ואין בהן מלקות וכמ״ש ואין חייבין עליהן והרי הן כחצי שיעור וזה ברור:

יז

אין מולחין וכו'. איסור המליחה פשוט ומתבאר בפ' גיד הנשה (חולין דף צ"ז:) בדין הנהו אטמהתא דאמלחו בי ריש גלותא בגידא דנשיא דאמרינן רבינא אסר ורב (אחא בר רב) אשי שרי ואסיקו כרב אחא אלמא משמע דלכ״ע לכתחלה אסירי. ואם עבר ומלח נראה דעת רבינו שאין הבשר נאסר בכך שכתב למטה וכל הדברים האלו וכו' ואם נעשו לא נאסר הבשר ויש מי שסובר כך שאפי' חלב שמן אינו מפעפע ע״י מליחה וי״ח בזה (ויתבאר בפ' ט"ו):

ולא מדיחין חלבים וכו'. בפ"ק (דף ח':) מבואר:

לפיכך צריך הטבח וכו'. שם מימרא. וכבר ביאר רבינו שאם חתך בשר בסכין שחתך בה חלבים שאינו נאסר הבשר בכך. וכתב הרשב"א ז"ל שצריך שפשוף יפה יפה עד שיוסר החלב שנדבק עליו ופשוט הוא. עוד כתב שעכשיו נהגו מנקרי גידים ושמנים לנקר בסכין אחת לפי שלא אמרו אלא לחלבים שנדבקין בסכין. ומ"מ צריך לשפשף הבשר יפה כדי לצאת ידי כל ספק וכן מנקר הבשר צריך לקנח מיד הסכין בסמרטוט וכן נהגו רוב המנקרים עכ"ד:

יח

ואם דרך אותו המקום וכו'. שם הטבח צריך (שיתקינו לו) שני כלים של מים וכו' והקשו וניתקין ליה חדא ונדיח בו בשר והדר נדיח בו חלבים ותירצו גזירה שמא ידיח חלבים ואח"כ ידיח בשר והשתא וכו' דאצרכיניה תרתי אית לן הכרה:

יט

ואסור לטבח לפרוש חלב הכסלים וכו'. שם לא ליסחוף איניש כפלי עילוי בשרא וכו' ומבואר שם הטבח שהזכיר רבינו. ויש מן המפרשים שכתבו דדוקא בעוד שהן חמין אבל אחר שנצטננו מותר וקרא כתיב וישימו החלבים על החזות וכ"כ הרשב"א ז"ל וזה דעת רבינו:

וכל הדברים האלו וכו'. יש מי שחולק בזה על דעתו בדין חלב הכסלים על הבשר שאמרו שהבשר בולע ונאסר. וכתב הרשב"א ז"ל שאפי' לדבריהם נראה שדי לו בקליפה. ודעת רבינו שלא חששו בזה אלא לכתחילה אבל דיעבד מותר ולא יהא זה גדול מן ירך שנמלחה עם גידה ואפי' ת"ל שבלע בשר אין בליעה זו אלא מועטת ובטלה לפיכך אין צריך אלא הדחה כדין בשר למליחה וזה דעת קצת מן המפרשים ז"ל ועיקר:

כ

וכן אין מולחין את הבשר קודם וכו'. זה נתבאר בדין הנהו אטמתא דאימלחן בגידא דנשיא שכתבתי למעלה שהעלו בגמרא שמותרות וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שאין החוטין והקרומות ולא גיד ושמנו אוסרין תערובתן לא במליחה ולא בצלי לפי שאינן מפעפעין וכן ביאר רבינו פט"ו ועיקר. ומ"מ דעת הרשב"א ז"ל שאוסרין כדי קליפה והוא שצריך להסיר משהו מן הבשר כנגד כל החוטין והקרומות ויתבאר פט"ו:

כא

וטבח שדרכו לנקות וכו'. שם (דף צ"ג:) אתמר טבח שנמצא חלב אחריו רב יהודה אמר כשעורה ורבי יוחנן אמר בכזית וכו' ולא פליגי כאן להלקותו כאן להעבירו פי' להעבירו בכשעורה. וכתב רבינו דדוקא חלב גמור אבל חוטין וקרומות לא והטעם לפי שבחלב אמרו ולא חוטין וכבר נתבאר למעלה שאין אסורין מן התורה ואם היו החוטין בכלל זה היו אומרין בגמרא כן לרבותא וכ"נ שלמדה מההיא (דף צ"ו) דבר פיולי דלא הוה מחטט בגיד הנשה ולא העבירו שמואל כדאיתא התם ומשמע מפני שאין החטיטה מן התורה כמו שיתבאר פ"ח ואע"פ שאין זו ראיה גמורה דשאני התם דדין החטיטה פלוגתא דתנאי היא ובר פיולי הוה טעי בפסק הלכה כדאיתא התם ומ"מ דברי רבינו עיקר.

ומ"ש שהטבח נאמן על החלב. מפורש שם (דף פ"ט:) במשנה ובגמ' ומפני זה מעבירין אותו כשנמצא אחריו חלב:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף