חכמי צרפת/אסתר/ג
|
< הקודם · הבא >
אלשיך
|
וישם את כסאו מעל כל השרים, שהגדול גדול קודם וקרוב לכסא המלכות. כורעים ומשתחוים לו מפני גדולתו וכולם היו כפופים לו. צוה לו, צוה בשבילו: [ר' שמ'.]
ומרדכי לא יכרע, בכאן סתם מפני מה לא יכרע ואחריו מפרש. ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם וגו', פתר' כאומרם אליו יום ויום מדוע אתה עובר את מצות המלך השיב להם תשובה מפני שיהודי אנכי ואין משפט יהודי להשתחוות ולכרוע בלתי לה'.
וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו, בתחילה עד שלא הגידו להמן שאין מרדכי כורע ומשתחוה לו לא נתן דעתו לראות אם משתחוה אם לאו סבור הי' שהכל משתחוים לו במצות המלך, כיון שהגידו לו שאינו משתחוה לו נתן דעתו לראות אם משתחוה הוא לו ומשראה שאינו משתחוה לו וימלא המן חימה. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי, אילו הגידו לו שמרדכי משאר אומות לא הי' מעלה בדעתו להשמיד את כל עמו שלא יוכל לאבד אומה שלימה מפני איש אחד אבל כיון שהגידו לו שהוא מזרע היהודים ואין לך אומה חלשה כישראל אותה שעה ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשורוש עם מרדכי.
בחדש הראשון הוא חדש ניסן הפיל פור הוא הגורל לפני המן, מצא אחר שבקש להפיל פור הוא הגורל מה שקורין בלשון עברי גורל קורין בלשון פרס ומדי פור וצוהו [להפיל] גורלו לפניו באיזו יום ובאיזו חדש יעלה בידו לאבד שונאיהם של ישראל והתחיל להפיל פור מחדש ניסן שהי' עומד בו והי' מפיל על כל חדש וחדש ומכל חדשי השנה לא עלה בידו עד חדש שנים עשר, בו עלה הגורל שתעמוד לו שעה לאבד שונאיהם של ישראל ואחר כך הפיל פור בכמה ימים בחדש והפיל מיום אל יום ולא עלה גורל עד שהגיע לשלשה עשר יום בו, לכך נקוד ומחדש בניגון לרע להפרידו מתיבה שלאחריו להעמידו לבד, ללמדך שמחדש ניסן שהי' עומד בו הי' מפיל פור והולך ולא נפל לו אלא עד חדש שנים עשר הוא חדש אדר, וכיון שנפל לו הגורל אותה שעה ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, אין לך אומה שפלה כמוה מטלטלת וגולה בין האומות: [ר' יוס'.]
ודתיהם שונות מכל עם, שאין מתחתנים בנו. ואת דתי המלך אינם עושים, כאשר המלך מצוה לעשות חיל וצבא ביום השבת הם אינם רוצים לילך ומורדים בך: [ר' שמ'.] ושמא תאמר יש בהן הנאה למלכות לכך נאמר ולמלך אין שוה להניחם, לא נוח לך להנות ממני עשרת אלפים ככר כסף, ולא להניח אומה שאין לך הנאה מהם כמו שמפרש אם על המלך טוב וגו'.
עושי המלאכה, כלי כסף וזהב למלך.
ויתנה להמן, ויתן אותה על יד המן לא נאמר שאם הי' כתב כן הי' משמע שנתנה לו לגדולה וחשיבות דוגמא ויתן אותה על יד יוסף אבל עכשיו שכתב ויתנה להמן נתנה לו לעשות בה חותם כדי לשלוח להשמיד היהודים על חותמו: [מבין שניהם.]
ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך, אילו היית שוקל הכסף לאבד אומה שיש בה הנאה למלכות שמא הייתי מקבל אבל באומה שלמלכות אין שוה להניחם איני חפץ בכסף שלך ליטלו חנם אלא הכסף נתון לך, פתרונו עזוב לך כמו ולא נתן סיחון את ישראל וגו' והעם לעשות בו כטוב בעיניך: [ר' יוס'.]
אחשדרפנים, ענינו יורה עליו דמיון של פחות: [ר' שמ'.] אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו. שאם הי' במדינה הרבה לשונות הי' השליח קורא את הכתב בכל לשונות הגוים הנמצאים במדינה: [ר' יוס'.] ונשלוח, כמו ונשלוח ספרים ומקרא קצר הוא ופתר' לשון כפול כמו נשאל נשאל דוד, נלחום נלחם: [ר' שמ'.] ושללם לבוז, שאם ימאן אחד מהם לשלח יד בהם חנם יטול שללו ויעשה בשכר: [ר' יוס'.] לבוז, מן בוז כמו לסוב מן סבב: [ר' שמ'.]
פתשגן הכתב, פתר' הכתב. גלוי לכל העמים, שיהיו מכירין בני המדינה כל אחד ואחד כתב מדינתו ולשון עמו עד שיהי' גלוי ובאר היטב לכולם.
דחופים, ענין בהלה שיצאו מבוהלים ודחופים. והדת נתנה בשושן הבירה, שנגזרה גזירה בעיר: [ר' שמ'.] והמלך והמן ישבו לשתות, מתוך שמחה שעשו מחשבותם, והיהודים שבעיר שושן נבוכים נעים הנה והנה מתוך יגון, וכן נבכו עדרי הצאן כי אין מרעה להם נעים הנה והנה באפס מרעה: [ר' יוס'.] נבוכה, ואין בו רק יסוד שורש ויאמר נבוכה כמו נסוגה נמוגה: [ר' שמ':]