גאון יעקב/עירובין/סז/א

גאון יעקב עירובין סז א

דף סז ע"א

אתקפתא דרב הונא ברי' דר"י אמר הריטב"א הו"מ לאקשויי נמי אשכח א' מבני החיצונה ועירובן בחיצונה אלא חדא מיני' נקט. וכוותי' דהריטב"א מסתברא דאי כרבותינו בעלי התוס' כלפי לייא חיצונה דלא שייכא כולי האי בפנימית אמרת תישתרי בהדה דפנימית פנימית דדרסי אחיצונה ודמיא טפי לחצר אחת לא משתריא בהדה דחיצונה:

כי קאמינא לרבנן. והא דא"ר אשי אהא דאמר שמואל אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דשמואל כר"א ס"ל פריק לה הריטב"א בתלת פירוקי ותרין פירוקי דידי' קשיין הא דמפרק דהא דפריש רבא אליבא דרבנן לאו דשמואל היא אלא במאי דשייכא לענין בטול מחצר לחצר הא נקיט אליבא דשמואל דאיהו כר' יוחנן ס"ל כדאמר לקמן אנא כר' יוחנן ס"ל אבל לגבי הא דלא שייכא לענין ביטול מחצר לחצר אלא בענין אם צריך לבטל לכל אחד וא' ואליבא דנפשי' מפרש ע"כ א"ה הא דמוקים רבא לשמואל כר"ע ואמרו רבנן דתוס' והריטב"א משום דאמר שמואל כ"מ שאוסרין ומערבין מבטלין לא אשכח מידי דלימא שמואל מבטלין מחצר לחצר אלא בהא וכר"ע ואי איתא האיכא טובא דשמואל דאמר כר"א ניבטל פנימי לבני פנימית וחיצונה אתיא ומשתריא בהדה וכן בר חיצונה לבני חיצונה. ואתיא פנימית ומשתריא בהדה כדאמר הריטב"א דרב הונא ברי' דר"י חדא מיני' נקיט ולימא רבא לשמואל בביטול מחצר לחצר ולרבנן ליכא ביטול כלל אף בב' חצרות זו לפנים מזו והא דמפרק דלא אמר רבא אלא הכא דבני פנימי' וחיצונה לאו בני חצר א' ממש נינהו וכו'. א"ה האי כי קאמינא לרבנן לימא בהא אפי' ר"א מודי אלא מחוורתא כדשני מעיקרא דרב אשי פליגא ורבא לטעמי' דאמר הא דאמר שמואל אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דלא ליהוי כחוכא ואיטלולא וכן אמרו רבנן דתוספות דרב אשי לית לי' דרבא דאמר פעמים כו':

והא דתניא נתנו עירובין בחיצונה וכו' ומייתי לה בשלהי פירקין והא דא"ל רבה ב"ר חנן לאביי ושני לי' וכולה סוגיין דשלהי פירקין לאביי קתני מתניתא אסורות עד שיבטל ורבנן סברי בסיפא פנימית מותרת בלא ביטול וחיצונה אסירי וכדאזל אביי לרבה ב"ר חנן דרבנן סברי בהא אין ביטול רשות מחצר לחצר. ואמרינן התם לימא שמואל כרבנן ואע"ג דמודי שמואל בשתי חצרות זו לפנים מזו ורבנן הא בהא נמי אסרי אכתי לא אסיק אדעתי' דמודי שמואל בהא וכי אמרינן אזל שמואל אנא דאמרי' לר"ע עד כאן לא קאמר ר"ע אלא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי אבל התם אי קא אסרן אהדדי דהיינו כדאוקמא אביי להא דשמואל בשתי חצרות ופתח אחד ביניהם הו"מ לאקשויי לאביי מדרבנן דאסרי נמי בהא אלא לר' יוחנן עדיפא לי' לאקשויי דאמר בהדיא בכ"מ יש ביטול רשות מחצר לחצר ושמואל הא אין ביטול רשות קאמר ואביי הוא דפריש אליבי' הכי והשתא דאסיק ור' יוחנן אמר לך אנא דאמרי אפי' לרבנן ע"כ לא קאמר רבנן אלא דאמרה לה אדמבטלת קא אסרת עלי. לשמואל נמי לא תיקשי דבין לרבנן בין לר"ע בשתי חצרות זו לפנים מזו הואיל ואוסרין מבטלין ובכולהי בבי דמתניתא אסורות עד שיבטל אלא בסיפא הוא דקא מיפלגי ר"ע ורבנן ר"ע סבר הואיל ומהני ביטול לא אמרינן לתקוני שתפתיך ולא לעוותי וביטול מהני לתרוי' ורבנן סברי בהא אין ביטול רשות מחצר לחצר דפנימית אמרה לה לחיצונה אדמבטלת לי קאסרת עלאי ואחדא לדשא ומשתמשי בלא ביטול וחיצונה אסורה איכא למימר אפילו בביטול דלא מצי האיך דלא עירב לבטל לה כיון דפנימית אחדא לדשא לית לה עירוב וכדמשמע לישנא דאין ביטול רשות מחצר לחצר דבכה"ג לא אמרינן ביטול כלל ואיכא למימר ביטול דלישתרי בתרוי' ודאי מהני אלא אין ביטול רשות מחצר לחצר קאמר אפנימית אפי' בלא ביטול שריא וכן פירשוהו התם בתוס' דאביי אליבא דרבנן קא מפרש לשמואל כדמפרש לר' יוחנן משום דאמרה עד דמבטלת קא אסרת עילאי. ואיכא למימר נמי דלר' יוחנן דוקא הוא דאמרינן התם טעמא דרבנן משום דאמרה עד דקא מבטלת לי קא אסרת עלאי דר' יוחנן ס"ל אפי' בב' חצרות ופתח ביניהן דלא אסרי אהדדי מבטלין מחצר לחצר. אבל לשמואל דאמר היכא דלא אסרי אהדדי אין מבטלין מחצר לחצר ר"ע ורבנן בהא קמיפלגי ר"ע סבר הואיל ומדינא אסרה חיצונה אפנימית דעירוב מרגילה אלא דאמרה לה לתקוני שתפתיך ולא לעוותי קא מהדרא לה חיצונה מאי עוות איכא הכא כי היכי דאסרית עלך קא מבטילנא לך ורבנן סברי הואיל והיכא דלא אסרה אין ביטול רשות מחצר לחצר הכא נמי אדאמרת אסרה ויש ביטול וליכא עוות הואיל ומצית מבטלא לה אמינא לך אין ביטול ואיכא עוות ולא אסרה כלל דא"ל לתקוני שתפתיך ולא לעוותי וכיון דלא אסרה תו לא מציא לבטולי לה והיינו דלא אותבי' לאביי לשמואל מדרבנן והיינו דא"ל אביי לרבנן אין ביטול רשות מחצר לחצר דכל דלא אסרה אין ביטול רשות וה"נ אמרינן לא אסרה משום דא"ל לתקוני כו' ואין ביטול רשות ולא צריכא לדחוקי דבהא אין ביטול רשות משום דמשתריא בלא ביטול דלא ניחא לה לאתויי עד דמבטלה לה. והשתא לרבנן חיצונה אסורה אפילו בביטול כיון דלא מצי האיך דלא עירב לבטולי נמי לפנימית דלא אסר עלה דאמרה לתקוני כו' תו לא מצי לבטולי לבני חיצונה דליתא לעירובא גבי' דפנימית הא סלקה לה מינה. מיהא לא מסתבר למיסר הכי דהואיל ומציא לסלקינהו לכולהי מינה בלא ביטול תו לא מצי חד מיני' לבטולי רשות' לסלק ע"י ביטול ואינך נישתירו ברשותי' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא וכדאמרו רבותינו בעלי התוס' וכן לרבא אליבא דר' יוחנן כאביי מתרץ לה. אלא לרבא אליבא דשמואל אסורות דקתני אפי' בביטול לבר מבבא דסיפא דקתני ר"ע שתיהן אסורות בלא ביטול אבל בביטול פנימית מותרת וחיצונה אסורה וחכמים אומרים בזו פנימית מותרת אף בלא ביטול וחיצונה אסורה אף בביטול ושמואל דאמר אפילו כר"ע דבהא מהני ביטול משום דאמרי לה לתקוני שתפתיך ורבנן סברי בהא פנימית אפי' ביטול לא צריכא:

רש"י ורבותינו בעלי התוס' והרז"ה בעל המאור והריטב"א כולהי מחתי להאי דרבא בחדא מחתא וכן הרמב"ן דאמר בספר מלחמותיו בשלהי פירקין דרבא אליבא דשמואל ס"ל כר"ע כוותי' ס"ל ואנן קשיא לן חדא הא דאמרינן כל שאוסרין ומערבין כגון שתי חצרות זו לפנים מזו לרבא לא קאי אלא אבבא בתרייתא ואחיצונה דאסרה אפנימית בעירובה. ותו הא דאמר שמואל מערבין ואין אוסרין כגון שתי חצרות ופתח א' ביניהן אין מבטלין מאי איריא משום דאין אוסרין אפי' אוסרין נמי אין מבטלין אלא היכא דאמרה לה לתקינו שתפתיך ואחדא דשא. ותו מאי פסקא דשתי חצרות זו לפנים מזו מבטלין וב' חצרות ופתח א' ביניהן אין מבטלין מה לי האי מה לי האי הא בזו לפני' מזו נמי לא מבטלא אלא חיצונה דמירגלא בעירובה הוא דקא מיבטלא לפנימית משום דא"ל לתקוני שתפתיך. והא אפי' בשתי חצרות ופתח א' ביניהן נמי כי עירבו בהדי הדדי וחדא מיני' שכח א' מהן ולא עירב ואנחי עירובי' באידך קאחדא לדשא ומשתמשא וא"ל לאידך לתקוני שתפתיך דהא חיצונה לגבי פנימית כשתי חצרות ופתח א' ביניהן דמי דאיהי הא ליתי' לה דריסת רגל בפנימית ובעירובה הוא דקא מרגלא נפשה וכי היכי דאיהי מבטלא לפנימית התם נמי האיך דשכח א' מהן ועירובה מנחא באידך קמבטלא לה לאידך ותו מדתלינן חורבה במחצר לחצר ואצרכינן צריכותא ש"מ במחצר לחצר נמי טעמא משום דבחצר דחברי' לאו עיקר תשמישת' ובשתי חצרות זו לפנים מזו פנימי' דאסרה אחיצונה אמאי לא תיהני לה ביטול דפנימית לגבי חיצונה הא עיקר תשמישתא דחיצונה היא. ותו לרבא שמואל כר"ע ולא כרבנן ותו רבא לישנא דרבנן דברייתא קאמר ואת מוקמת לי' להא דרבא כר"ע ותניא בבבא בתרייתא דרבא שתיהן אסורות דר"ע וחכ"א בזו פנימית מותרת וחיצונה אסורה ותו לרבא כולהי אסורות אף בביטול ושתיהן אסורות דסיפא חיצונה אפילו בביטול ופנימית עד שיבטל ותו פנימית ודאי מותרת דאמר רבא אי בביטול קאמר לימא בביטול דסתם מותרת אף בלא ביטול הוא כדאמרי רבנן פנימית מותרת ומוקמינן לה אף בלא ביטול ועד שיבטל אסורה קרינן לה כדאמר ר"ע אסורה ומוקמינן לי' עד שיבטל ותו האי ודאי מותרת כיון דאין ביטול מחצר לחצר א' אחדא לדשא בלא ביטול נמי תשתרי ואי לא אמרינן אחדא לדשא ביטול מאי אהני לה ולמימר אחדא לדשא ליהני ביטול דלא אהני בכל מקום לא מסתברא כלל ולא מיבעיא דליכא למימר בי' ודאי ותו מדאמרינן בשלהי פירקין אבל התם מי קאסרן אהדדי ולא קאמר וכי קאמ' שמואל בב' חצרות ופתח ביניהן דלא אסרי אהדדי מכלל דפשיטא לי' לשמואל בב' חצרות ופתח ביניהן קאמר וכדאמר כל שאוסרין ומערבין מבטלין אלמא בזו לפנים מזו מבטלין הלכך אתחזיא דכ"ע לא פליגי בשתי חצרות זו לפנים לזו דפנימית מבטלא לחיצונה דלא ליסר עלה בדריסת רגלה כדאמרינן כל שאוסרין ומערבין מבטלין כגון שתי חצרות זו לפנים מזו והאי לאו מחצר לחצר מיקרי דחיצונה חדא תשמישתא לתרוי' וחצר דחיצונה הוא דקמיבטלא לה לחיצונה וכי קאמר שמואל מחצר לחצר קאמר לבטל רשות חצרן לבני חצר אחרת והוי דומיא דחורבה והיינו דאמרינן בשלהי פירקין אבל התם מי קאסרן אהדדי דפשיטא לי' דשמואל בב' חצרות ופתח ביניהן קאמר. ואביי ורבא בהא קמיפלגי אביי סבר בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי הואיל ופנימית מציא לבטולי רשותה דאית לה בחיצונה דלא למיסר עלה מצית נמי לבטולי לה רשות חצרה דלישתרי לה לאפוקה מחיצונה לפנימית מידי דהוה אבני חצר דמצי לבטולי רשות ביתו לכ"ע כדאמרינן בשלהי עושין פסין אי אמר מבטילנא דכ"ע היכא דגלי גלי ואע"ג דברשות ביתו לא אסר אבני חצר מבתיהן לחצר מ"מ הואיל ומצי לבטולי להו רשות חצרו מצי נמי לבטולי להו רשות ביתו והואיל ופנימית מציא לבטולי לחיצונה רשותי' דפנימית חיצונה נמי מציא לבטולי לפנימית רשותא דחיצונה אע"ג דלא אסרה עלה לאשתמושי בפנימית. ותו הואיל ואית לה דריסת רגל בחיצונה כתשמישתא דידה דמיא א"נ בעלמא מוד' אביי דפנימית לא מצי לבטולי לחיצונה רשותה דפנימית ולא חיצונה לפנימית רשותה דחיצונה אלא היכא דערבי אהדדי ואסרי אהדדי ולא משתרו אלא בביטול רשותא דחצרה הואיל ואסרן מבטלי ורבא סבר רשותא דחיצונה לחיצונה הוא דמציא פנימית לבטולי הואיל ואסרה עלה רשותא דחצרה גופה אבל רשותא דפנימית לחיצונה א"נ רשותא דחיצונה לפנימית אפי' היכא דערבו ואסרי אהדדי לא מבטלי דלאו אוסרין מיקרי דהכא אינהו קא גרמי להו איסורא בהא דעירבו ושכח אחד מהן ולא עירב עמהן הא בלאו הכי לא הוה אסרי ברשותא דחצרה אחצר חברתה ותו הא מצי לבטולי כל חדא רשותא דאית לה בדחברתה מפני עירובה ופנימית מפני עירובה ומפני דריסת רגלה וקאמר רבא אפי' בב' חצרות זו לפנים מזו פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ופעמים מבטלין לא צריך לפרושי דסתמה מבטלה רשות דריסת רגלה דחיצונה כדאמר שמואל כל מקום שאוסרין ומערבין מבטלין אלא קאזיל ופריש כיצד אין מבטלין וקאמר פעמים אע"פ שאוסרין ומערבין אין מבטלין כי הא דתניא וכולה מילתא דרבנן קנקיט ואתי דבהא דאמור רבנן בברייתא. האי דשכח ולא עירב אע"ג דאוסר ומערב לא מצי לבטולי להנך דעירבו דלישתרו. נתנו עירובן בחיצונה כולי האי בר פנימית למאן ניבטיל ליבטיל רשותי' לבני פנימית ליתא לעירובי' גבי' ואע"ג דרשותי' דרריסת רגלה בחיצונה מצי לבטולי לחיצונה רשות חצרה לא מצי לבטולי לה וכיון דלא מצי לבטולי להו חיצונה דאית להו רשותא בפנימית מפני עי רובה ופנימית דאית לה נמי רשותא דהאי דלא עירבה אהאי רשותא בהדי חיצונה אסרי אהדדי בפנימית ורגל האוסרת במקומה אוסרת שלא במקומה אחיצונה. מידי דהוה אאחד מן השוק שמת והניח רשותו לא' מבני החצר משחשיכה אוסר משום דבהאי רשותא דמת דהשתא הוא דאחד מבני החצר לא עירבו בהדי הדדי ואפי' תימא דרשות דמחמת עירוב לא קאסר אלא אחצר שעירובה בחצר אחרת דלית לה עירוב לנפשה ועירובה דבחצר אחרת מרגילה להתם והתם קא דיירא. וכדמשמע מאתקפתי' דרב אחא לרב אשי במי שהוציאוהו בהא דר' שמעון בג' חצרות הפתוחות זו לזו דלא קא אקשי לרב יודא כדקא אקשי לרב ששת וכדמשמע לישנא דשלהי פירקין דאמר לר"ע עירוב מרגילה מכל מקום עירוב לחצר היכי משכחת לה דחד מיני' שרי בדחברי' ואידך אסור בדידי' דאית לי' בדידי' עוד רשותא דלא עריב בהדי' לאו עירוב שמי' דמיערבי אהדדי ותרויי' כחדא נינהו והאי מערב בחברי' וחברי' לא עריב בי'. והכא נמי חיצונה הא אסורה בפנימית מחמת רשותא דהאי דלא עירב ובטיל להו לבני פנימית ואינהו לא ערבי בהאי רשותא ומאי עירוב איכא הכא. הא רשותא דפנימית רשות לעצמה היא בהאי רשותא דחד דלא עירב ואע"ג דפנימית מציא לבטולי רשותא דעירובה ודדריסת רגלה דאית לה בחיצונה ותשתרי חיצונה ופנימית אסורה רבא הא פעמים אין מבטלין אתא לאשמעינן דבכה"ג דליבטל האי דלא עירב לשתרי כולהי אין מבטלין וגוונא דמבטלין לחיצונה דריסת רגלה הא פשיטא לן כדאמרן ואפי' לשיטתי' דרש"י קאמר הריטב"א משמי' דהר"י דבביטול מרובין לא קמיירי ליבטיל רשותי' דחצרו נמי לבני חיצונה אין ביטול רשות מחצר לחצר לבטל רשות חצרו לחצר דחברי' האי בר חיצונה למאן ניבטיל ליבטל לחיצונה איכא פנימית דאסרי עלה. פנימית דאית לה רשותא בחיצונה בעירובה ובדריסת רגלה וחיצונה דאית לה נמי רשותי' דהאי דלא עירבו עלה אסרי אהדדי בחיצונה ובפנימית. וה"נ מציא פנימית לבטולי רשותה לחיצונה אלא דבהא לא קמיירי לבטל רשותי' דחצרו לבני פנימית אין ביטול רשות חצרו לחצר אחרת. נתנו עירובן בפנימית כו' האי בר פנימית למאן ניבטל לבטל לבני פנימית איכא חיצונה דאסרה עלי'. דחיצונה אית לה רשותא בפנימית ופנימית אית לה נמי רשותא דהאי דלא עירב ואסרי אהדדי בפנימית ובחיצונה ניבטל רשותי' דפנימית לבני חיצונה אין בטול רשות כו'. שכח א' מן החיצונה כו' פנימית ודאי מותרת אף בלא ביטול דאחדא לדשא הלכך בכולה גוונא דמתניתא אין מבטלין אפי' בזו לפנים מזו. ומתניתא אסורות קתני אפילו בביטול דהאי דלא עירב לבר אי מבטלא פנימית רשותה דחיצונה לחיצונה אשתרי' חיצונה וכן בנתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב וביטל לבני הפנימית וחיצונה בטלה רשותה דפנימית לבני פנימית דפנימית שריא וחיצונה אסירא ור"ע דאמר בבבא בתרייתא שתיהן אסורות וא"ל רבה ב"ר חנן לאביי לימא לה לתקינו שתפתיך ושני לי' דא"ל מבטילנא לך אביי לטעמי' ואסורות עד שיבטל ולר"ע ה"נ א"ל חיצונה האיך דלא עירב מבטל לי ולך ונשתרי כולנא וקאמר לימא שמואל כרבנן דאי כר"ע מכדי רשות חיצונה לא אסרה אפנימית בלא עירוב וקאמר ר"ע דהאיך מצי מבטל רשות חצרו א"כ בב' חצרות ופתח ביניהן נמי ליבטלי ואכתי לא אסיק אדעתי' הא דאמר אביי דשתי חצרות זו לפנים מזו מודי שמואל דאפילו רשות חצרו מבטל ומשני א"ל שמואל אנא דאמרי אפי' לר"ע ע"כ לא קאמר ר"ע אלא בשתי חצרות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי וכיון דאסרן אהדדי רשות חצרות דפנימית כרשות ביתו דחדא חצר היא א"נ הואיל והשתא ע"י עירוב אסרי אהדדי אבל התם מי קאסרן אהדדי דהא שמואל בב' חצרות ופתח ביניהן קמיירי כדאמר כל שאוסרין ומערבין מבטלין מערבין ואין אוסרין אין מבטלין וכי אסיק לר' יוחנן דרבנן משום דא"ל אדמבטלת לי אסרת עלי לש מואל נמי אפילו לרבנן מבטלין אפילו רשות חצרו והתם היינו טעמא דא"ל אדמבטלת לי קאסרת עלי ואבע"א לאביי ר"ע ורבנן בהא קמיפלגי ר"ע סובר האי בר חיצונה דלא עירב מדינא הא אסר אפנימית דעיריב דאינך מרגילה אלא משום דא"ל לתקינו שתפתיך ולא לעוותי מצית אמרה לה חיצונה מאי עוות אית לך הא האי כיון דקאסר עלך מצי מבטל לי ולך הלכך כל שלא ביטל שתיהן אסורות וכי בטיל אישתרו תרוי ורבנן סברי פנימית מותרת אף בלא ביטול וחיצונה אסורה אף בביטול. דהאי בר חיצונה לא מצי לבטולי רשותי' דאית לי' בחיצונה לפנימית דהא לא אסר עלה ואפילו ברשותי' דאית לי' בפנימית לא אסר עלה ולא צריכא לבטולי דפנימית הא מציא לסלקינהי דא"ל לתקוני כו' וכיון דלא אסר תו לא מצי לבטולי רשותי' דבחיצונה כיון דלא צריכא לביטולי' כלל אפילו ארשותי' דבפנימית הלכך פנימית מותרת אף בלא ביטול דא"ל לתקינו כו' וחיצונה אף בביטול אסורה כיון דלא מצי לבטולי' רשותי' דבחיצונה לפנימית כי בטיל להו לבני חיצונה קאסרה פנימית אחיצונה בהאי רשותא דלא עירבו והדרא חיצונה ואסרה אפנימית בהרגל עירובה אפנימית וא"ל לתקינו כו' וליתא לערובי' גבי' ובחיצונה רבנן לחומרא וכ"ת חיצונה אסורה לאו דומיא דאסורות דר"ע דהתם עד שיבטל והכא אפילו בביטול. הא לא קשיא כיון דאמרי רבנן פנימית מותרת אף בלא ביטול דאחדא דשא. ממילא חיצונה אף בביטול אסורה דליתא לעירובה גבה ולא צריכא לפרושי וכ"ת פנימית אכתי תיתסרי בלא ביטול דהא מציא כולה חיצונה לבטולי לה רשותה דאית לה בפנימית תריץ כיון דלא מרווחא בחיצונה אימא לא תיבטל לה ובהכי ניחא דלא איתבי' לאביי מדרבנן לשמואל אלא לר' יוחנן הוא דקא מותיב דס"ל אפילו היכא דלא אסרי אהדדי מבטלין מחצר לחצר ולא צריכא לדחוקי בלישנא דאביי דאמר לרבנן אין ביטול כו' דקאמר הואיל ולא אסרה אין ביטול כו' וכן לרבא אליבא דר' יוחנן כאביי ס"ל. ולרבא אליבא דשמואל דאמר אין מבטלין רשות חצרן לחצר אחרת התם טעמא דר"ע דהא מצית כולה חיצונה לבטל רשותי' דאית להו בפנימית לבני פנימית א"נ לא ס"ל אחדא דשא ומשתמשא:

הא דתהו רבותינו בעלי התוס' אדאמרינן הכא חיצונה אסרה אפנימית הואיל והעירוב מרגילה הא אמרינן לא אמרו דיורין להחמיר ומפרקי שאני הכא דפשעה ואכתי תיקשי לר"ע דאמר בשכח אחד מן החיצונה בעי ביטול והא הכא לא פשעה אלא חזינן כי אמרינן לא אמרו דיורין להחמיר בשלש חצרות פתוחות לרה"ר הואיל וכל חדא אית לי' פתחא לרה"ר. אבל בשתי חצרות זו לפנים מזו כיון דפנימית משתמש בחיצונה מישך שייכי אהדדי וכי ערבו עירוב מרגיל נמי לחיצונה בפנימית השתא מיפרקא חדא קושיא דאקשינן עלי' דרש"י מאי פסקא משום דבשני חצרות ופתח א' ביניהן אפילו ביטול לא בעי דבהו לא אמרו דיורין להחמיר והשתא דאמרת בשתי חצרות ופתח א' ביניהן לא אמרו דיורין להחמיר אי עירבו בהדי הדדי ושכח א' בין מבני החצר שהניחו שם עירובן בין מהחצר האחרת ולא עירב אי בטיל רשותי' לשתי החצרות שפיר דמי כר' יוחנן ואי לא בטיל רשותי' אלא לבני חצרו אלו מותרין לעצמן ואלו מותרין לעצמן ומזו לזו אסור והשתא דאמרת היכא דמישך שייכי אמרינן דיורין להחמיר הא דאמר שמואל ומייתי לי' התם במי שהוציאוהו בשמעתא דג' חצרות חצר שבין שתי מבואות לא עירבה עם שתיהן אוסרת על שתיהן עירבה עם שתיהן אסורה עם שתיהן ולא מייתי לה הריא"פ. והרמב"ם (פ"ה הל' ז') אמר מותרת עם שניהן והן מותרין עמה ושני המבואות אסורין זהעם זה משום דשמואל כרבנן ואנן דקי"ל כר"ש לית לו הא דשמואל והא האי חצר מישך שייכי במבואות דכי לא עירבה אוסרת על שניהן וכי נתנו שני המבואות עירובן בחצר ליתסרי כולה דנימא דיורין להחמיר ומתחזיא לן הא דאמרת לא אמרינן דיורין להחמיר בהנך דלא ערבו אהדדי כי ההיא דהתם דתרתי חיצונות לא ערבו אהדדי לא אסרי משום עירובי' אהדדי אבל הנך דערבו כל כמה דלא מפקת עירובי' הנך כולהי כחדא דיירי והעירוב מרגילן בין להתיר בין לאסור אלא היכא דאמרי לתקוני כו' מפקה לעירובה מינה:

אליבא דמ"ד אין ביטול רשות כו' פירש"י ואוקימנא משום דאין אוסרין ואע"ג דמערבין ולא מיבעיא הכא דאין אוסרין ואין מערבין והא דלא קאמר נמי הכא כדאמר במת נכרי בשבת אליבא דמ"ד אין שוכרין לא תיבעי לך השתא התם דאוסרין אין מבטלין משום דאין מערבין הכא דלא אסרי נמי מיבעיא כי תיבעי לך למ"ד שוכרין התם אוסרין מבטלין הכא דאין אוסרין אין מבטלין דלמ"ד אין שוכרין נמי תיבעי לך משום דהתם תרתי הכא חדא אלא למ"ד אין ביטול רשות מחצר לחצר דאפילו חדא נמי לא לא תיבעי לך א"נ הכא קאי בישראלים מייתי מישראלים התם קאי בנכרים מייתי מנכרי. א"נ הכא נמי קצת אוסרין איכא דהא השתא מיהת תשמישתא חדא לתרויי' הוא אבל אין מערבין כלל כלל לא וטפי אין מערבין מנכרי וקאמר למ"ד אין ביטול רשות מחצר לחצר לא תיבעי לך דהתם מערבין ואין אוסרין לא הכא דאיכא תרתי מיבעיא ואע"ג דהכא אוסרין טפי מדהתם מ"מ הא אין מערבין כלל. וכן אמרי כולהי רבוותאי טעמא דהכא אין מבטלין דלא מצי מערבי מאתמול כלל:

לרש"י לרב חסדא מערבין ואין אוסרין חדא נמי לא עבדינן דמחצר לחצר מערבין ואין אוסרין הוא וביטול לחודי' נמי לא עבדינן ובאוסרין ואין מערבין כגון נכרי איכא למימר תרתי לא עבדינן חדא עבדינן ורב ששת ס"ל להלכה הכי כדפרישו רבנן דתוס' דהיינו טעמא דרב ששת ותלמודין דיקא הכי והא דקאמר בשני בתים מב' צידי רה"ר אליבא דמ"ד אין ביטול מחצר לחצר לא תיבעי לך השתא דאי בעי לערובי כו' הכא דאי בעי לערובי לא מצי מערבי לכ"ש מכדי מאן שמעת לי' דקאמר אין ביטול מחצר לחצר שמואל ולשמואל באוסרין ואין מערבין הא אמרת חדא עבדינן הכא כיון דאיכא נמי אין מערבין בהדי דאין אוסרין קאמר דפשיטא הוא ואין אוסרין לחודי' והא דקאמר כי תיבעי לך למ"ד יש ביטול כו' אבל הכא דלא מצי מערבא כו' מאן שמעת לי' דאמר יש ביטול ר' יוחנן ור' יוחנן הוא דאמר באין מערבין כגון נכרי אפי' תרתי עבדינן שאני הכא דאיכא אין מערבין בהדי דאין אוסרין וה"ק כי תיבעי לך אליבא דמ"ד יש ביטול מחצר לחצר אע"ג דאין אוסרין התם מערבין אבל אין אוסרין דהכא לא מצי נמי מערבי וקשיא דהא דקאמר כיון דלא מצי מערבי ביטולי' נמי לא מצי מבטל משמע דבהא תליא מילתא ולא משום דאין אוסרין אלא כדאמרי כולהי רבוותא דאין מערבין דנכרי לא דמי לדאין מערבין דב' בתים דהכא לא הוו מאתמול בתורת עירוב כלל ופשיטא לשמואל ולר"י איבעיא:

הלכתא כר' יוחנן דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר ואפילו בב' חצרות ופתח א' ביניהן ויש ביטול רשות בחורבה ובכולהי גווני דרבא שתיהן אסורות עד שיבטל ואם ביטל האחד רשותו לשתי החצרות שתיהן מותרות וכן אם ביטלו בני חצר אחד רשותן לבני חצר ג' השני' מותרת והראשונה אסורה ואם ביטל הא' רשותו לבני חצר אחת ולא ביטל לבני חצר השני' שתיהן אסורות ואם נתנו עירובן בפנימית ושכח אחד מבני החיצונה ולא עירב הפנימית מותרת אף בלא ביטול והחיצונה כל זמן שלא בטל אסורה ואם ביטל האחד לכולן אם קודם שביטל אמרה הפנימית איני רוצה לא בעירובך ולא בביטולך משמע דתו לא מהניא ביטול וכדאמרינן בהא ורבנן סברי אין ביטול רשות מחצר לחצר ואיכא למימר דאפנימית בלא ביטול קאמר וצ"ת ואם ביטל עד שלא אמרה הפנימית מסתברא דמהני דמאי איכפת לפנימית ושתיהן מותרות ואם ביטל לחיצונה ולא לפנימית הפנימית מותרת דאחדא לדשא ומשתמשא וחיצונה אסורה דלית לה עירוב ואצ"ל אם ביטל לפנימית ולא לחיצונה ובשתי חצרות ופתח ביניהן איבעיא לן מי אמרינן בהו דיורין להחמיר או לא ואת"ל אמרינן בהו דיורין להחמיר אם עירבו שתיהן ושכח א' מהן ולא עירב אם שכח אחד מאותה חצר שמונח בה עירובן אם ביטל לשתיהן שתיהן מותרות ואם ביטל לאחד מהן שתיהן אסורות כמו בשתי חצרות זו לפנים מזו. ואם שכח אחד מבני החצר שאין העירוב מונח בה השני' מותרת אף בלא ביטול ואותה חצר שוה לחצר החיצונה בזו לפנים מזו. ואת"ל לא אמרינן בהו דיורין להחמיר אם לא ביטל אלא לחצרו כ"א מותרת לעצמה ומזו לזו אסור ולענין נכרי להרמב"ם אע"ג דליתי' אוסר אם הוא במקום קרוב שאפשר לו לבוא בשבת ולהראב"ד והרא"ש ורבותינו בעלי התוס' והרשב"א והריטב"א אינו אוסר ולדידהו אע"ג דאיתי' לשכירו ולקיטו לא אסרי שלא אמרו בשכירו ולקיטו להחמיר כדאמרינן בעובדא דהמן ב"ר ריסתק אם בא בשבת ובע"ש עירבו להר"י בעל התוס' והרא"ש בטל העירוב וצריך שכירות ובטול ולהראב"ד אין צריך אלא שכירות ועירובן חוזר להתירו הראשון והר"י אמר הלכתא בהא כשמואל ואין שוכרין ממנו ואין מבטלין בשבת. ואם בא הנכרי בע"ש ושכרו המנו בשבת או אם מת בשבת לרבותי' בעלי התוס' מבטלין ולפירושי הריטב"א בהא דפריך אי דאתא מאתמול ובהא דמשני דאתא בשבת אפילו בכה"ג אין מבטלין ולהראב"ד דאמר א"צ אלא שכירות על כורחך צריך אתה לומר כפירושי הריטב"א ואי תימא כשמואל אפילו בכה"ג אין מבטלין מיהא כולהי רבוותאי אמרי בהא נמי הלכתא כר' יוחנן ושוכרין ומבטלין בשבת ואצ"ל מת בשבת שמבשלין ובשני בתים בשני צידי רה"ר והקיפום נכרי מחיצה בשבת דכ"ע אין מבטלין. לדברי הריטב"א לא התירו לשכור בשבת אלא אם לא הי' אפשר לשכור מערב שבת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף