ערוך לנר/יבמות/נו/א
בגמרא ביאה שהבעל מאכיל בה. הרי"ף פסק דגם לענין העראה פליגי והרשב"א הקשה עליו מהיכי תיתי לא תקנה העראה ביבמה לכל מילי כיון דקונה גם באשה ועוד הקשה דהכא אמרינן כל ביאה שהבעל מאכיל וא"כ העראה בכלל דקונה ג"כ בבעל, ונ"ל דהרי"ף לשיטתו אזיל דהוא תירץ אמה שהקשו כל הראשונים דהכא אמרינן דהעראה קונה באשה ובקדושין מסקינן דסוף ביאה קונה דהכא איירי בביאה שאחר קדושין והתם בביאה בלא קדושין ע"ש וא"כ ביבמה שיש זיקה דגריעי מקדושין יש סברא לדמות לכאן ולכאן וא"כ שפיר י"ל דס"ל לשמואל דלא קני לכל מילי דהוי כמו ביאה בלא קדושין דלא קני באשה בהעראה, וגם א"ש הא דקאמר כל ביאה שאין הבעל מאכיל דבהעראה לחוד אין הבעל מאכיל לשיטת הרי"ף, והנה הרמב"ם פסק ג"כ כהרי"ף דלענין העראה נמי פליגי, ואם הרמב"ם פסק ג"כ כהרי"ף דהעראה בלא קדושין לא קני באשה עיין במשנה למלך (הל' איסורי ביאה פ' י"ז) שהאריך בזה:
אלא מעתה בת ישראל. ק"ק מאי קושיא דלמא להקל בדאורייתא לא אמרינן הואיל שכבר אכלה אבל לענין נשואי חרש מהני כיון דאין כאן רק איסור דרבנן דמדאורייתא אכלה משעת אירוסין:
ברש"י ד"ה משום רבנן. היכי דנולד לה בן מודו. לכאורה אין בזה חדוש כלל ולא ידעתי למה לא פירש לאשמעינן דאפילו במת הבן אינה אוכלת לרבנן לאפוקי מסברת רבה דהואיל שכבר אכלה:
בתוספות ד"ה לדברים האמורים. ובירושלמי איכא פלוגתייהו. אם בהעראה נמי פליגי א"כ לשמואל גם העראה לא קני לכל דבר, ובזה יש לתרץ מה שהקשינו לעיל על מה שהקשו התוספ' דל"ל קרא דנקנית אשה בביאה נילף מקיחה דיבמה ותירצו דאינו מופנה לגז"ש והקשינו דאכתי ק' לפי מה דאמר שמואל בנדה דלר' ישמעאל מופנה מצד א' למדין ואין משיבין, אבל לפ"ז י"ל דלשמואל לשיטתו א"ש די"ל דהוא מוקי לר' ישמעאל כמ"ד דון מינה ומינה ולכן אי הוי גמרינן קנין ביאה באשה מיבמה לא הוי ידעינן דקני העראה באשה רק לענין מה דקני ביבמה ועיין בב"ק (כ"ה:):
בד"ה מן הנשואין. וה"ה דהוי מצי למינקט לענין ליורשה. בפשטות י"ל דנקט אכילת תרומה לרבותא דהא מדאורייתא ארוסה אוכלת בתרומה וא"כ הוי אמינא דלא שייך בזה לומר כי רבה רחמנא לאוקמי' במקום בעל אבל לאלומי מבעל לא דהא כי אוכלת בתרומה לא עדיפי בדאורייתא מבעל, גם לפמש"כ התוס' בסוטה (כ"ד:) דהחילוק בין נפלה מן האירוסין לנפלה מן הנשואין לא שייך רק לענין תרומה אבל לענין ליורשה לא בלא"ה א"ש הא דנקט אכילת תרומה דוקא אכן הפרת נדרי' אפשר דדמי לתרומה ששייך ג"כ שכבר היפר הבעל וא"ל דהא אפשר בלא נדרה דא"כ הכי י"ל ג"כ בשלא אכלה אע"כ כיון שהיתה יכולה לאכול קרינן לי' שכבר אכלה א"כ ה"ה ג"כ לענין נדר:
בד"ה מת ונפלה. וא"ת ואתא אוכלת. למ"ד בכתובות (דף נ"ח) דלמשנה ראשונה הטעם משום שמא ימזוג י"ל דהך ברייתא אתי כמשנה ראשונה ואפילו לאידך מ"ד דגם למשנה ראשונה הטעם משום סמפון אלא דסבר בדיקת חוץ שמה בדיקה י"ל דאיירי שהי' לה בדיקת חוץ:
בד"ה כל ביאה. אי ביאה אירוסין עושה. ק"ק דמה בכך דביאה אירוסין עושה הא מדאורייתא ארוסה אוכלת ורק מדרבנן אסורה משום סמפון וכיון דבא עלי' ליכא סמפון ואוכלת אפילו מדרבנן אפילו אי ביאה אירוסין עושה, ונ"ל דהתוספ' הכא אזלו בשיטת הרמב"ם שהביאו בקדושין (דף י' ע"ב בד"ה זו שביאתה) אבל לפי מה שפירשו שם דעת רש"י בלא"ה הכא אתי שפיר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |