גליוני הש"ס/מגילה/טז/ב

גליוני הש"ס מגילה טז ב

דף ט"ז ע"א

אתא מלא קומצי קמחא דידכו ודחי כו'. נ"ב ע' רש"י דהכוונה על מנחת העומר והתייחסות עניין העומר לבטל את המן י"ל עפ"י הגמ' כאן עמוד ב' וששון זה מילה וכה"א שש אנכי על אמרתך וגו' ע"ש ברש"י דהמן גזר לבטל מילה וזהו שאמר הכתוב במפלת המן ליהודים הית' אורה ושמחה וששון דהוא מילה כו' וצריך טעם מדוע הוציא הכתוב מילה בל' ששון ולא נתפרש להדיא מילה ונ' בכ"ז עפ"י גמ' שבת ק"ל א' כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה דכתי' שש אנכי על אמרתך וגו' עדיין עושין אותה בשמחה כו' והנה מצינו עוד מצוה ששמחים עלי' והיא הקרבת העומר דישראל שמחים עליו אם מתקיים כתיקנו ומן המובחר כמבואר בסנהדרין י"א ב' ובזמן שיהודה אחד מהן הכל שמחין שאין עומר בא אלא מיהודה ע"ש ברש"י דשמחין על שהעומר קרב כתיקנו למצוה מן המובחר מיהודה ואין צריך לבא משאר ארצות ואף שמתארך עליהם איסור חדש עי"כ בכל זאת שמחין על הקרבו באופן מובחר שציותה תורה והוא דוגמת מילה דמוציאין הוצאות וממשכנין עצמן על שמחתו וע"כ כאשר עלתה לימודו של מרדכי שלמד דיני עומר לרצון לפני השי"ת דהוא כאילו הוקרב עומר כמבואר שלהי מנחות והי' זה כהקרבת עומר ממש ואך שמחת ישראל בהקרבתו היא שהית' חסירה והי' ראוי שתנתן להם גם השמחה ואך הרי הי' זמן הגלות ולא הי' עדיין זמן גאולתם ובניין הבית שיותן להם שמחת ההקרבה בפועל ולכן עכ"פ הועיל הזכות שתתקיים ביד ישראל שמחת מצוה אחרת אשר היא אתם בגלות והיא מילה דג"כ שמחים עלי' והועיל שיתקיים זה עכ"פ בידם וע"כ עי"ז הי' מפלה להמן שגזר על המילה ונשאר בידם מקוים שמחת המילה ולכן הוציא הכתוב את המילה בל' ששון כי עניין הששון שבו מה ששמחים עליו וכמ"ש שש אנכי וגו' וכש"ס שבת הנ"ל הוא שהועיל שיתבטל המן הגוזר עלי' וכנ"ל ודו"ק ונכון מאוד בס"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף