ברכת רצ"ה/צד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה צד

סימן צד

יום ב' ך"א טבת תרמ"ד לפ"ק פה לבוב.

אשיב ואומר שלום לכבוד הרב המאה"ג ידיו רב לו במלחמתה של תורה דובר בשפה ברורה כ"ש מו"ה מיכאל דייטש נ"י ראב"ד ומו"צ בק"ק שא"ל:

מכתב כ"ת עם ח"ת הגיע עדי זה כשני ירחים ולרוב טרדותי בשגם לא הייתי בימים אלו בקו הבריאות והשלימות נשה הדבר מזכרוני עתה כאשר הגיעני מכתבו שנית גערתי בהמון טרדותי לבל ישטנוני והנני להשיב לכת"ר על יקרת מדברותיו כאשר עם לבבי בעזה"י אך בקיצור נמרץ לאפס הפנאי:

תוכן הענין אשר עליו יסובבו דלתי מזימותיו כי מוכרי דגים התקשרו ליקר שער הדגים ועלה במוסכם אצלם לאסור שלא לקנות דגים לשבת ויו"ט וכמבואר במג"א סי' רמ"ב בשם הצ"ץ ז"ל ובעסקו בענין זה בספרי הפוסקים האחרונים ז"ל מצא בספרו ה' של מ"ז מאור הגולה ז"ל (ישועות יעקב שם) שגמגם בזה מהך דק"ש דאמרו חכמים שאם לא קרא עד חצות לא יקרא. דכתבו הקדמונים ז"ל דהיינו שלא יקרא עם ברכותיו דבשביל שעבר על גזירת חז"ל א"י לבטל מצוה דאורייתא. והר"י ז"ל הקשה עליהם דהרי בכ"מ מצינו שעקרו חז"ל מצות התור' בשוא"ת כגון שופר ולולב בשבת מגזיר' דשמא יעבירנו. ומ"ז ז"ל יישב דברי הקדמונים ז"ל דס"ל דלא עקרו חז"ל מצות התור' בשוא"ת רק משום חשש שיעבור על איסור תורה בקום ועשה וכהך דשמא יעבירנו אבל זה אין לומר דבטלו דברי תורה בשוא"ת משום גזירה דיעבור עליו בשוא"ת וכהך דק"ש דעיקר הגזיר' שלא יאמר אישן ואוכל קימעא ויבא לידי זה שלא לקרות ק"ש ומשום זה יגזרו שאחר חצות יבטל המצוה בודאי ולפ"ז אין ראיה מהך דכריתות להך דדגים דהתם החשש שלא יביאו כפרתם ויאכלו קדשים מח"כ דהוא קו"ע משא"כ בהך דדגים שלא יהי' רק שוא"ת. וכ"ת כתב דסברתו ז"ל זאת מתנגדת לדברי הר"ן ז"ל פ"ב דביצה שכ' על הא דאמר רבא בטעם דע"ת כדי שיברור מנה יפה לשבת דלא תקשי לדידיה הא דתנן נאכל עירובו או שאבד לא יבשל עליו לשבת דמוטב שלא יתעדן שבת אחת כו' שאם נתיר כשנאבד עירובו יתרשל בו ולא יזכור לברר מנה יפה לשבת הרי דגם בשביל חשש שוא"ת בטלו עונג שבת. אולם לדעתי יש לחלק דבהך דע"ת הוא לרבא תקנה כוללת כדי שכל אדם יברור מנה יפה לשבת ואמרו שראו שאם יתירו בדיעבד אם נאכל או נאבד לא יבררו מנה יפה לשבת וכמ"ש הר"ן ז"ל אסרו בדיעבד שלא נבשל ובטלו עונג שבת אחת של איש פרטי הלזה בשביל תקנת הכלל כולו משא"כ בהך דק"ש דאחר שחייבו חז"ל לקרות ק"ש בזמנה דוקא כבר ניתקו עי"ז תקנת הכלל דל"ש שיעבור אדם מישראל על תקנת חז"ל. ואין לדון ולומר רק דיש לתקן שלא יקרא עוד גם בדיעבד ק"ש אחר חצות בשביל האיש הלזה בעצמו דחזינן שלא הי' נזהר לקרות ק"ש בזמנה כתקנת חז"ל ולזה שפיר יש לומר דכיון דעיקר התקנ' הי' בשביל דשמא יבא לעבור בשוא"ת אין לבטל מצוה דאורייתא גם בשוא"ת ולהוציא הודאי משום הספק וכנ"ל. ולכאור' הך דדגים דמי לגמרי להך דע"ת שזה היא ג"כ תקנה כוללת שע"י היוקר ימנעו העניים לקנות דגים ולא יתעדנו בשבת כראוי. אולם עדיין יש לחלק דהתם בהך דע"ת הוא ג"כ זוכה ע"י התקנה שיזכור לברור מנה יפה לשבת ע"ז משא"כ בהך דדגים דאלו שידם מספקת לא יתבטלו מעונג שבת ורק שאתה בא לומר שלא יקנו דגים ביוקר ולבטל עונג שבת אחת או שתים כדי שיוזלו השער ויוכלו הכל לקנות בשבתות הבאים ולקיים עונג שבת כראוי בזה יש לבע"ד לחלק ולומר דכיון דהוא עושה מצוה אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ודו"ק.

והנה כ"ת הביא ממרחק לחמו מהא דאיתא בש"ס ביומא דף פ"ה מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת ר"ש בן מנסיא אומר ושמרו ב"י את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ולא קלע אל המטרה דבאמת אין זה הטעם דבשביל שישמור שבתות הרבה הותרה חילול שבת דבמתים חפשי כתיב חפשי מהמצות ורק דהעיקר משום דפ"נ דוחה ורק דהתור' גלתה זאת בפסוק זה דמי שנוטר שבת מותר לחלל שבת בשביל פקוח נפשו דפ"נ דוחה את השבת וזה ברור.

וראיתי לכ"ת שרצה לומר דמחלוקתם של הר"י והקדמונים ז"ל בהך דק"ש תלוי במחלוקת התוס' והקדמונים ז"ל בהא דתנן בסוכה דף כ"ח שישבו בסוכה ושלחנם בבית שאמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך דפירשו הקדמונים ז"ל דהיינו שלא קיים מצות סוכה כראוי וכרצון חכמים דגזרו שלא לעשות כן משום דשמא ימשוך אחר שלחנו אבל מדאורייתא פשיטא דיצא. אמנם התוס' שם דף ג' כתבו דאף מדאורייתא לא יצא י"ח סוכה א"כ י"ל דרבינו יונה ז"ל בשיטת התוס' קאי דכל שעבר על תקנת חז"ל גם מה"ת לא יצא. ומה יתן ומה יוסיף א"כ מה שיקרא ק"ש אחר חצות והקדמונים ז"ל בשיטת הרשב"א והר"ן ז"ל אזלו דזה שעבר על תקנת חז"ל אינו מגרע לענין דאו' ולכך חייב לקרות ק"ש אחר חצות שלא לבטל מצות התור' עכת"ד. אולם לדעתי אין הנדון דומה דהתם בהך דסוכה אסרו חז"ל לישב בכה"ג בסוכה ועבר א"כ במה שלא עשה בישיבתו כדעת ורצון חז"ל משא"כ בהך דק"ש לא אסרו חז"ל קריאת ק"ש אחר חצות דע"ז אנו דנין ורק שהטילו חיוב על האדם לקרות הק"ש בזמנה ואף להתוס' ז"ל א"כ יצא בק"ש אחר חצות ידי חיוב מצות התור' ול"ד להך דסוכה שבישיבתו עבר על דברי וגזירת חז"ל וז"ב למבין. ובל"ז אמינא דבאמת דעת התוס' צריך ביאור דלמה לא יצא י"ח סוכה מה"ת כשעבר על גזירת חז"ל ולא מצינו כן בשום מקום.

והנרא' בביאור דבריהם ז"ל שלא יהיו מרפסין איגרי דדבריהם ז"ל אמורים רק בסוכה קטנה שא"א להיות שלחנו רק בבית ובזה ס"ל דכיון שא"א לישב בענין אחר וחז"ל אסרו לישב בסוכה בכה"ג הו"ל סוכה שאינה ראויה לישיבה ואף מה"ת לא יצא י"ח סיכה דתשבו כעין תדורו וזו אינה ראויה ומ"ל אם מה שאינה ראויה היא מה"ת או מדרבנן בין כך ובין כך אינה ראויה מקרי ואף דבהך דעושה סוכתו ע"ג האילן או ע"ג בהמה שא"י לעלות עלי' בשוי"ט קיי"ל כר"מ דמכשיר משום דמדאוריית' חזיא לכל שבעה י"ל דהיינו דוקא התם דעתה בשאר ימים ראויה היא והא דבעינן שתהיה ראויה לשבעה גזה"כ בלי טעם נודע לנו וס"ל לר"מ דלא הקפידה תורה רק שתהיה ראויה בשם ובעצם וכיון דמדאורייתא חזיא ראויה בעצם מקרי משא"כ היכי שאינה ראויה עתה דמטעם דכיון שאינה ראויה ל"ח דירה קאתינן עלה אין חילוק בין היכי שהיא א"ר מה"ת או מדרבנן דבין כך ובין כך ל"ח דירה ואנן תשבו כעין תדורו בעינן ועיין בדברי האחרונים ז"ל שהאריכו הרבה לבאר כל נעלם בהך דא"ר מדרבנן אי חשוב ראוי מה"ת דמצינו מקומות רבים שסותרים זא"ז עיין בדבריהם ז"ל ותבין את אשר לפניך. ולענין שאלתין אחרי בינותי הדברים כבר אמורים עם הספר בפוסקים הקדמונים ז"ל מובא בש"ע או"ח סי' ש"ו דמי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציא' מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה אפי' חוץ לג' פרסאות שהיא מה"ת ובמג"א ז"ל ביאר דלגבי שלא תמר ותעבור כל ימי' הו"ל חילול שבת פ"א איסורא זוטא ולכך אם רוצים לאנסה לעביר' אחרת אפי' לעבוד ע"ז פ"א אין מחללין השבת דחילול שבת כעובד ע"ז. וזה שכ' הרמ"א ז"ל לעיין בסי' שכ"ח והביא אח"כ מ"ש בהגהות הרי"ז לחלק בין היכי שהוא זוכה ג"כ בהמצוה והיינו כהא דר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשר' להיכי שרק אחרים זוכין עי"ז ולכן הרשב"א ז"ל חולק על דין זה אבל כל הפוסקים חולקין עליו ע"כ.

והנה לכאור' במ"ש דבשביל פעם אחת אפי' לעבוד ע"ז אין מחללין את השבת דמחלל שבת כעע"ז יש לגמגם דעיקר הטעם דמחלל שבת כעובד ע"ז הוא כמ"ש רש"י ז"ל שזה כופר בד' וזה כופר במעשיו חידוש העולם וזה ל"ש רק כשמחלל שבת במרד ובשאט בנפש שאינו מחשיב את השבת משא"כ בנדון ההיא שמחלל השבת לתכלית וכוונה רצויה. וצ"ל דס"ל להמג"א ז"ל דכיון שמיירי שאונסין אותה גם האיסור ע"ז אינו חמור ככופר בכל התור' דאינו מודה בע"ז וכדקיי"ל דעובד ע"ז מיראה פטור ממיתה מה"ט. ולפ"ז אין ראיה לכאור' מדין זה דפעמים רבות נגד פעם אחת חשוב איסורא רבה נגד איסורא זוטא די"ל דבהך שהוציא' להמרה אף שתחלת ההמרה באונס מ"מ ידוע שכשתטמע בין העכו"ם תעבור ברצון וחילול השבת בכה"ג הוי איסורא זוטא נגד עע"ז ברצון וכנ"ל. ובזה נכונים דברי הב"ח ז"ל שכ' לחלק בין הך דהכא להך דסי' שכ"ח דהכא יפחידוה שתמר והתם מיירי שרוצין לאנסה דאונס רחמנא פטרי' ואינה עביר' כ"כ. והמג"א ז"ל הקשה עליו דכפי הנרא' מדברי הרמ"א ז"ל גם הכא מיירי באונס וגם דמדברי התוס' בריש שבת מבואר להיפוך דבאונס אומרים לאדם חטא בשבילו ולא כשפשע וכהך דהדביק פת בתנור. ולפי"ז י"ל דכוונת הב"ח ז"ל דבאמת הכא מיירי ג"כ באונס ורק דעיקר הטעם משום דאחר שתטמע תעבור ברצון דלענין האיסור ל"ח אח"כ אונס ומ"מ ל"ד להך דהדביק פת בתנור דהתם פשע מרצונו בתחל' משא"כ הכא שתחלת ההמרה הי' באונס ואך שאח"כ מחמת הטבוע בין הגוים תעבור ברצון ול"ח פשיעה לענין זה ודמי להך דשפח' שעבדו בה איסורא דכתבו התוס' דכיון שהיא מחזרת אחריהם חשיבי כאנוסים ואומרים חטא בשבילם אף דלענין איסור פשיטא דהוי רצון והך דסי' שכ"ח מיירי באונס גמור דאונס רחמנא פטריה.

ואפשר דכוונת המג"א ז"ל להך דתמיד נשחט שהביאו התוס' דעברו כהנים אעשה דהשלמה כדי שיוכלו אח"כ לעשות הפסח עשה שיש בה כרת והתם אנוסים גמורים הם. אך עדיין יש לחלק בין עבירת ל"ת שבאונס אינו עובר שאינו מורד ובין לזכותו לקיים מ"ע חמורה כפסח החביב בעיני ד' ועיין ברמב"ן ז"ל מה שביאר בטעם זה הא דעשה דוחה ל"ת עייש"ה ותבין [וע"כ צריך לחלק בהכי דלא יקשה מהך דתמיד נשחט לדעת הרשב"א ז"ל החולק שהבאתי] ודו"ק.

ולפ"ז אין ראיה משם לנ"ד שלא יקנו דגים שבת אחת או שתים בשביל שיתעדנו העניים שבתות הרבה דהתם י"ל דמטעם אחר קאתינן עלה וכנ"ל אבל לא משום פעמים רבות נגד פ"א חשוב רבה נגד זוטא. אולם בב"י ז"ל שם כתב ג"כ דפעמים רבות חשוב איסורא רבה ע"ש. ובאמת כי כן הדעת נוטה ומוטב א"כ גם באותה מצוה עצמה שיעשו איסורא זוטא ועיין בבה"י יו"ד סי' רי"ח שכ' דדוקא כשנתיקרו הדגים יותר משליש אבל עד שליש אין לעשות תקנה [דהידור מצוה עד שליש].

אולם לפי הנ"ל אמינא לדון להיפך דשנתייקר שליש יש לעשות תקנה כדי שלא ימנעו אותן שקשה עליהם לקנות ביוקר דאומרים להם שיעשו איסורא פ"א כדי שיזכו האחרים פעמים רבות דחשוב מצוה רבה וכנ"ל דאף דהידור מצוה עד שליש מ"מ אותן שמחמת חמדת ממון החשיבה עליהם אינם מקיימים ל"ח פושעים וכנ"ל מהך דאיתא דעבדו בה איסורא. אולם היכי שנתייקר יותר משליש דמעיקר הדין אין חיוב לבזבז יותר אין לעשות תקנה דאין כאן זכות כ"כ לאחרים כיון שפטורים לבזבז יותר ול"ד להך דאונס גמור לדעת המג"א ז"ל ולפמש"ל בקיום מ"ע גם להב"ח ז"ל דהתם העביר' נעשית אלא שהתור' פטרי' לזה שנאנס מעונש משא"כ בזה שהתור' פטרתו לכתחל' שאינו מחויב לבזבז יותר וז"ב והנלפע"ד כתבתי ושלום על ישראל ועל רבנן מכבדו כערכו ה':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף