ברכת רצ"ה/צג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה צג

סימן צג

ב"ה יום ב' כ"ד אדר הראשון תרמ"ו פה לבוב.

אשיב שלום לכבוד הרב המאה"ג וכו' מו"ה חיים רוזינבערג נ"י אבד"ק קאראלופקא:

מכתב כת"ר עם שאלתו שאלת חכם הגיעני זה כשבועים ויען עסקתי בענינים אחרים אשר למו משפט הבכורה לא יכולתי להשיב לכ"ת עד כה ועתה באתי להביע חוו"ד בעזה"י. הנה כבר הביא כ"ת דברי הרא"ש ז"ל הובאו להלכ' בש"ע אהע"ז סי' קי"ז דאשה שנולד' בה חולי הנכפה דכופין אותה לקבל גט ומ"ש הב"ש ז"ל דה"ה שיכול לזרוק לה גט. ודעת הנוב"י והפלא' ז"ל דרק זה התיר הרא"ש ז"ל שנכוף אותה עד שתאמר רוצה אני דזה חשוב רצון אבל א"י לזרוק לה גט והמעיין בתשובת הרא"ש ז"ל יראה בעליל שכביאורם כן הוא. אולם יש לעורר לכאור' ע"ז לפ"מ דפסקינן להלכה כדעת הקדמונים ז"ל דרק באנסוהו למכור זביניה זבינא אבל באנסוהו לקנות ל"מ. ובכפייה לדידה הו"ל כאונס לקנות. אמנם אחר ההתבוננות אין בזה כדאי לסתור פירושם ז"ל הנכון דהנה עיקר החילוק לדעתם בין אנסוהו למכור לאנסוהו לקנות הוא לדעתי אחת משתי אלה. הא' דאף דאמרינן דאגב אונסא דזוזי גמר ומקני מ"מ היינו דלא אכפת לי' עוד אבל מ"מ לא אכפת לי' בהיפוך שתתבטל המכיר' דהרי ידעינן שלא הי' ברצונו בתחל' למכור והא דזביניה זביני היינו משום דאחרי דלא אכפת לי' הו"ל דבר שאין הבעלים מקפידים בו דיכול כ"א לזכות בו וזה ל"ש רק באנסוהו למכור אבל לא באנסוהו לקנות דבעינן שיחפוץ לקנות דוקא ולא סגי במה דלא אכפת לי' לחוד וז"ב למבין. ואוסיף לומר דגם החולקים וסוברי' דגם אנסוהו לקנות קונה לא נחלקו על סברא ברורה הלזו ורק דהמה ז"ל מצד אחר קאתי עלה דכיון דזה שאנסו אנס ותקיף הוא אף דמ"מ לא מייאש דחושב דסוף בעל זרוע לפול מ"מ י"ל דגמר לקנותו דאם לא יקנה יצטרך אחרי כן להחזיר גם הפירות שאכל והאנס לא יחזיר לו רק המעות שלקח בלי שום ריוח ויבא איפוא לידי הפסד ותלינן א"כ שרצונו לקנותו משום זה. והב' י"ל דטעמם ונימוקם דחילוק גדול יש בין הך דאנסוהו למכור דנותן לו בעד החפץ דמים שיוכל לקנות בהם כל אשר יחפוץ ובין הך דאנסוהו לקנות שנותן לו בעד מעותיו שוה כסף. וסמוכים לחילוק זה ממ"ש התוס' ז"ל בב"ק דף י"א דבגזלן דכתיב אשר גזל ודרשינן כעין שגזל צריך להחזיר דמים דוקא ול"א שוה כסף ככסף עייש"ה. ושני הטעמים האלו ל"ש בענין הכפייה לדידה שתקבל גט דמהני משום דכיון דמצוה לשמוע דברי חכמים תלינן דאחר הכפייה ניחא לה וכמ"ש כ"ז רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל עיין דבריו הנחמדים והרי זה רצון חכמים שתקבל הגט וביחוד הנה אין תקנות וחדרגמ"ה ז"ל רק שלא לגרש בע"כ וא"צ רק שתתרצה ומשום דמצוה לשמוע דברי חכמים אמרינן שנתרצית והרצון הזה הוא עוד פחות מרצון דצריך גבי המוכר דבעינן שלא יקפיד עכ"פ דבגט פסקינן דאם קבלה פ"א גט מרצונה ונודע אח"כ שהוא פסול יכול לגרשה בע"כ ובמכירה כל שנתבטלה המכיר' יכול המוכר לחזור דהי' כלא הי'. הרי דבזה סגי ברצון כ"ד ודו"ק בזה. ואחרי שבררנו ופרקנו עול הקושיא הלזו מפירושם וביאורם של הגאונים הנוב"י ובעל הפלאה בדברי הרא"ש ז"ל אין לזוז ימין ושמאל מביאורם ז"ל הנכון והברור לעין כל. ולפ"ז אחרי שהרא"ש ז"ל שכל את ידיו וספוקי מספקא לי' אי גזר רגמ"ה ז"ל בכה"ג קשה להקל נגדו להתיר לזרוק גט ואף אם אמנם מדברי הגדולים ז"ל המסכימים בתשובת הרא"ש ז"ל שם יראה כי החליטו דבכה"ג לא גזר רגמ"ה ז"ל מי ירום ראש להקל בדבר שגדול המורים הרא"ש ז"ל לא הכריע והדבר נשאר בצ"ע אצלו. ומה גם דהמעיין בדברי הגדולים ז"ל הנ"ל יראה דהם מטעם חשש סכנה קאתי עלה ובזמנים אלו החליטו הרופאים דאין בזה סכנה. בהא סלקינן דאין להתיר לזרוק לה גט ואכן יש להתיר לו לישא עליה אשה אחרת ע"י מ"ר בלי פקפוק כלל. דבזה א"צ רק טעם מבורר להתיר ופשיטא שאין לך טעם מבורר יותר מזה וכשישיג א"כ היתר ממ"ר מג' מלכיות דוקא כי כן מבואר בגוף התקנ' המועתקת בתשובת מהר"מ ב"ב ז"ל דאין להתיר רק ע"י מאה רבנים מג' מלכיות ומפרש והולך כגון אוניאה צרפת ולומברדיאה שהי' ג' מלכיות כנודע. וג' קהלות דהיינו לדעתי שבין המאה שיתאסף אחת לאחת יהיה שלשה ב"ד בג' מקומות שיתוועדו יחד וישאו ויתנו בדבר וישליש כתובתה וגם הגט ביד שליח להולכה כמנהגינו בנשתטית אבל עפ"י דתוה"ק לישא עליה אחרת. אולם יראו בנ"ד שיהי' כתיבת הגט והמסיר' ליד השליח בעת שידוע שהיא חלומה למען לא נפול ברבוותא במה שפקפקו הגאונים בעל הגהת מ"ל ובעפ"י ז"ל בנשתטית מטעם דכל דלא מצי עביד השתא ל"מ משוי שליח ולא נצטרך להתקנ' של הגאון בעל הנוב"י ז"ל בהך דנשתטית. ויש לי בכ"ז דברים הרבה וליראת האריכות אשים מחסום לעטי והנלפענ"ד כתבתי. ושלום על ישראל ועל רבנן כנפשו הנבחרה וכנפש תדרשנו לטובה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף