טורי אבן/ראש השנה/טו/א

טורי אבן ראש השנה טו א

דף ט"ו ע"א

פטורה מן המעשר. במכילתא והבי' רש"י בשמעתין דשביעית פטור מן המעשר מדכתיב ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חי אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור וק"ל הקישא ל"ל לפטור פי' שביעית מן המעשר ת"ל דשביעית הפקר הוא והפקר כבר נ"ל דפטור מן המעשר מובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו יצא הפקר שידך וידו שוין כדתני' בספרי ובירושלמי דפיאה והא ל"ל דנ"מ אם זכה אחד קודם מרוח ונתמרח אחר שבא לרשות הזוכה דאי מטעמ' דהפקר הי' חייב כיון דבשעת מרוח שהוא גמר מלאכה למעשר כבר הי' ברשות הזוכה ואינו הפקר דחיוב מעשר בתר ההיא שעתא אזלינן וכדתנן בפ"ק דפיאה לעולם הוא נותן משו' פיאה ופטור מן המעשרו' עד שימרח ונותן משום הפקר ופטור מה"מ עד שימרח כו' המקדיש ופודה חייב במעשרות עד שימרח הגזבר פי' אם נתמרח בעודו ברשו' גזבר פטור אבל אם פדה קודם מרוח חי'י וכדתנן התם פ"ד המקדיש פירותיו עד שנא בא לעונת מעשרות ופדאן חיי' משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגזבר פי' שנתמרח בעודן ביד הגזבר כדמפרש בירושלמי ואח"כ פדאן פטורין שבשעת חובתן היו פטורין. וש"מ דהקדש אינה פוטר אא"כ היו ברשות הקדש בשעת מירוח אבל אם הי' קודם מירוח או אחריו ברשות הקדש ובשעה מירוח לא אינו פוטר. וא"כ הה"נ להפקר דאינו פוטר אא"כ הי' הפקר בשעת מירוק ולא קודם לו או לאחריו שהרי כייל להפקר והקדש כאחת אלמא שוין הן בהא וכיון שכן א"ש הא דאיצטריך קרא למפטור שביעי' המעשר אע"ג דבלא"ה ת"ל משו' הפקר. דנ"מ דאם זכה בהן הזוכה קודם מירוח ונתמרח ברשותו דאין זה פטור מטעם הפקר הואיל ובשעת מירוח אינו הפקר. וקמ"ל דאפ"ה הואיל ופי' של שביעית הן פטור. הא ליתא דאע"ג דמדמי תנא הפקר להקדש היינו לענין דאם מפקיר לאחר מירוח חיי' כמו המקדיש לאחר מירוח הואיל וקדום מירוח הקובע למעשר להפקירו אבל בקדם הפקר למירוח בהא אין הפקר שוה להקדש דאלו הקדש דקדים למירוח ובשעת מירוח הי' ביד הפודה חיי' כדתנן המקדש פי' עד שלא באו לעונת מעשרות ופדאן חייבין הואיל והן בשעת מירוח ברשות הפודה ואלו גבי הפקר אם הי' הפקר קודם מירוח אע"פ שהי' בשעת מירוח ביד הזוכה פטור מן המעשר והיינו דשני תנא בלישנ' דגבי פיאה והפקר תנא דפטור עד שימרח נקט לישנא דפטור עד שימרח ואילו גבי הקדש נקט לישנא דחיובא המקדי' ופודה חיי עד שימרח הגזבר משום דבפיא' והפקר אע"פ שזכה בהפקר הזוכה והעני בפיאה קודם מירוח אפ"ה פטור כיון דקרא שם הפקר ופיאה קודם מירוח אע"פ שבשעת מירוח לא הי' הפקר אבל בהקדש אינו פוטר אא"כ הי' בשעת חובתן שהוא מירוח ברשות הקדש ובהדיא תניא בפ"ב דב"ק (דף כ"ח) ומייתי לה בכמה דוכת' המפקיר את כרמו והשכי' בבוק' ובצרו חייב בפרט ובעוללו' ובשכח' ובפיא' ופטו' מן המעש' והא כיון דזכה מן ההפקר קוד' בציר' הוקבע למעשר כבר היתה ברשות הזוכ' ולא של הפקר ואפ"ה הואיל והיתה שעה אחת של הפק' קוד' שהוקבע למעש' פטו' מן המעש'. וה"נ אמ' לקמן גבי אתרו' בת ששית שנכנ' לשביעי' דפטו' מן הביעו' דאזלי' בתר חנט' ואפ"ה פטו' מן המעש' משו' דיד הכל ממשמש' בו וה"ל הפקר שפטו' מן המעש' אע"ג דמישמש יד הכל בעודו מחובר שתולשין אותו מן האילן וזכין בו קודם שהוקבע למעש' וכשהוקב' למעשר כבר הוא ביד הזוכ' ואינו הפק' ואפ"ה פטו' מן המעש'. וש"מ מהא דהפקר דקוד' שהוקבע למעש' אע"ג דבשעה שהוקבע כבר זכה בו אפ"ה פטו' מן המעש' וא"כ קרא לפטו' פי' שביעי' מן המעש' ל"ל ת"ל דה"ל הפקר מיהו בירוש' פ"ד דפיא' קאי בהפקר לישראל ולא לנכרי' דרי"א הפקר ורל"א אינו הפקר והשתא הניחא לר"ל דאמ' אינו הפקר מש"ה איצטריך קרא למיפטור שביעית מן המעשר אע"ג דהוי הפקר הואיל ואינו הפקר אלא לישרא' אבל לר"י דבהפק' לישראל לחוד סגי לפטור מן המעשר קרא ל"ל דשביעית פטור ת"ל דה"ל הפקר והא קי"ל ר"י ור"ל הלכה כר"י ועוד האי דרבה דפוטר אתרוג בת שש' שנכנס' לז' מה"ט דיד הכל ממשמשין בו וה"ל הפקר כר"י אזלי דהא מישמש דיד הכל דשביעית אינו אלא לישראל ואפ"ה הפקר זה פוטר מן המעשר כ"ש הפקר גמור לישראל ולא לנכרים דפוטר:

ומיהו הא לא ק"ל דמשמע דאי לא קרא ה"א דשביעית חייב במעשר וה"ה בתרומה ותרומת מעשר דהא תרומת ומעשרות חדא הן והמחויב בכולן צריך להפרישן ופטור בא' מהן פטור בכולן תדע דהפקר פטור ממתנות מובא הלוי נ"ל ואע"ג דהאי קרא גבי מעשר ראשון כתיב ומהכא נפקא לן לעול דמ"ר נוהג בב' וששה לשמיטה דובא הלוי כ"ז שבא תן לו ואכתי מנלן דהפקר פטור מתרומה ושאר מעשרת. א"ו כל שאינו חייב בא' אינו חייב מכולן והא בספ"ק דבכורו' (דף י"ג) אר"ח בהמת שביעי' פטורין מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופריך מהא דתנן האוכל מעיסת שביעי' עד שלא הורמה חלתה חיי' מיתה ואמאי כיון דאלו מטמא בת שריפה היא לאכלה א"ר ולא לשריפה ומשני ש"ה דכתיב לדורותיכם וליגמר מיני' התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה והשתא לדורותיכ' ל"ל דאס"ד היכא דאפי' עיקר לאכילה הוא הואיל ומטמא בת שריפה בכלל לאכלה ולא לשריפה הוי ופטורין ל"ל הקישא לפטו' שביעי' מן המעשר תיפוק ליה דלאו בת תרומה היא מטעמא דאלו מטמא בת שריפה היא דהא תרומה טמאה אסורה באכילה וכיון דליתא בתרומה ממילא ליתא נמי במעשרות וכדפי' ולא עוד אלא אם אי' דגבי חלה אמר כיון דאלו מטמא בת שריפה היא ופטורה ק"ו לתרומה מחלה דהא אהא דקאמ' אלו מטמא בת שריפה היא כתבו התוס' ואע"ג שיוכל להפריש מאחר' מעיסה אחרת שאינו של שביעית על זאת ויקיף לשתיהם מ"מ זאת לאו בת חלה הוא ולא מצי להפריש מגופה הוי כמו מן החיוב על הפטור והא גבי תרומה ל"ל שיפריש מתבואה שאינו של שביעית על זאת דה"ל מן הישן על החדש דאין תרומתו תרומה ובע"כ א"א להפרי' אלא משל שביעי' עלי' ואפ"ה אי לאו הקישא ה"א דחייב ול"א ה"ט דאלו מטמא כ"ש חלה דאפשר להפריש משאינו של שביעי' עליו דלא אמר ה"ט דאלו מטמא לפטו' ורבוי' דלדורותיכם ל"ל די"ל דמ"מ אי לא לדורותיכם ה"א דפטור מה"ט דאלו מטמא והא דצריך הקישא לתרומה ומעשר הא לא"ה הי' חייב ואמאי הא אלו מטמא ה"א דהא דחייב בתרומה היינו תבואה שלא הוכשרה דצ"ל בה אלו מטמא דהא אין אוכל מקבל טומאה בלי הכשר אבל קלה כי איצטריך קרא לחייב היכי שנילשת במי' או בא' מז' משקי' המכשירין כדתנן בפ"י דתרומת וכ"ש למ"ד בירושלמי פ"ב דחלה דעיסה שנילשת במי פירו' פטורי מן החלה ואינו חייבת אא"כ נילשה במי' דהשתא ל"מ לחיוב חלה בלתי הכשר העיסה:

שאין לך דבר שחייב בביעור אלא א"כ גדל בשביעית. הק' התוס' מאי ק"ל סיפא בין לרבה בין לר"ה הא כלהו תנאי פליגי אדר"ש בהא דהא מילתא דפשיטא דבכל דוכתא בין למעשר בין לשביעית אילן בתר חנטה ירק בתר לקיטה תבואה וזיתים בתר שליש. ועוד קשיא דבפ' מקום שנהגו (ד' נ"א) קא' ר"ש גופי' כל הספיחי' אסורין חוץ מספיחי כרוב שמעמיד' ר"נ גאון בשל ז' היוצא בח' ותירצו דלא איירי הכא אלא באתרוג דווקא ושמא שום טעם יש ולא פי' הטעם. ואני אפרש הטעם דה"ט דאזלינן באתרוג בתר לקיטה כירק משום דגדל על כל מים ונ"ל מהקישא דמה גורן ויקב שגדילין על רוב מים ובכל אילנות אזלינן בתר חנטה ואתרוג בכלל לפיכך הלך ר"ש להקל דאי גדל בחיוב ולא נלקט בחיוב אזלינן (אחד) [צ"ל אחר] צד הנלקט להקל ואי נלקט בחיוב ולא גדל באיוב אזלינן בתר צד הגדל שהוא חנטה להקל בין למעשר בין לשביעית משא"כ בשאר כל המינים דאין לך למיזל בהן אלא בתר צד אחד בין להקל בין להחמיר כגון ירק בתר לקיטה לחוד ואינן בתר חנטה לחוד וזה הוא לר"ע דקאמר מה גורן ויקב גדילין עגל רוב מים אתרוג נמי כיון דגדל על כל מים תורת ירק נמי עליו לילך אחרי לקיטה נמי להקל אבל לרי"הג דאמר מה גורן ויקב שגדילין על מי שנה שעברה אתרוג תורת אינן עליו לכל דבר ובין להקל בין להחמיר לא אזלינן בו אלא בתר חנטה ור"ש בשיטת ר"ע רבו קאי מש"ה בעי תרתי. והא דקאמר הגמ' רישא קשי' לר"ה והא לרבה נמי קשיא דהא טעמא דרבה דפטור מן המעשר הוא משום דיד הכל ממשמשי' בו וטעמא דר"ש משום דבעינן גדל ונלקט בחיוב:

מ"מ בעיקר דבריו דפטור מן המעשר ר"ש נמי הכי ס"ל אבל לר"ה ודאי קשה על עיקר דבריו דמחייב במעשר ור"ש פוטר א"נ ר"ש נמי בתר טעמא דרבה אזיל דפטור מן המעשר מטעמא דהכל ממשמשי' בו דאי מטעם דגדל ונלקט בחיוב דבין תאמר דה"ט דשביעית פטור מן המעשר מטעם הפקר הוא כיון דבת ו' הנכנסת נז' פטור מן הביעור משום דאזלת להקל בהר לד (הנלקט) [צ"ל הגדל] הה"נ דאין צריך להפקירא וממילא חייב במעשר ובין האמר דה"ט דפ' מן המעשר משום הקישא דחי' אוכלת ופטורה מן המעשר היינו נמי דווקא לפי שקדושת שביעית נוהג בהן וצריך להפקירן לחי' אבל אלו אין קדושת שביעית נוהג בהן ממילא חייבים במעשר. ובע"כ הא דפוטר ר"ש אותן מן המעשר לאו דתחילתן לאו בת חיוב הן דוודאי תחילתן וסופן בת חייב למעשר הן כיון דאין (בין) [צ"ל בהן] קדושת שביעית אלא ה"ט כדרבה משום דיד הכ"מ בהן הוא (ואיירי) [צ"ל ואיידי] דנקט בסיפא גבי בת ז' שנכנס לח' ופטור מן הביעור משום דבעינן תחילתן וסופן בחיוב דדווקא הוא. נקט נמי ברישא הכי ולמ"ד אלא עיקר טעמא משום דרבה הוא:

וכ"ת מאי פריך מהא דר"ש אדרבה ור"ה לימא (איהו) [צ"ל אינהו] אמרי כריה"ג ונקטו אתרוג לרבו' לאפוקי מדר"ש דקאי בשיטת ר"ע רבו. לק"מ דהא הק' תוס' דהוה מצי לאתויי הא מתני' דאתרוג שוה לאילן בג' דרכי' ולירק בדרך אחד ופי' הרז"ה בס' המאור דה"ט דלא מייתי לה משום דהא מתני' נמי מעדותיו של אבטולמוס נישנית לדידי נמי ה"ט:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף