טורי אבן/הקדמה

טורי אבן הקדמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הקדמה

אמר המחבר ארי' ליב בהגאון המפורסם מוהר"ר אשר זצלה"ה הנה חדשתי בס"ד חידושים רבים בגפ"ת ופוסקים. הלכתא גברותא איכא למשמע מיני'. אמנם לא עלתה בידי עד הנה להביאם על משבח הדפו"ס רק זה שנים רבות הבאתי בדפוס סנסן קטן מהם שמו נקרא שאגת אריה. והנה שנה שעברה שנת תק"ם עלתה על רעיוני להביא אל הבית הדפוס קמא קמא דמטי לידי. והתחלהי להדפי' חידושים על ארבע מסכתות תענית ר"ה חגיגה מגילה וסימנא מילתא היא. כמה שנאמר עתה תקום תרחם ציון שבו נרמז השנה וראשי תיבו' על המסכתות ויען כי מן השמים עכבוני כי הייתי מוטל על ערש דוי כמה חדשים. ואף שקמתי בעזהי"ת אמנם עדיין מאור עיני אין אתי כ"כ וחלישות הראות השיבני אחור מלהדפיס על מסכת תענית ואם רחם ירחמני ה' להחליף כח אשלם את נדרי אשר נדרתי להדפיס על מסכת תענית שחברתי ואוסיף עוד כהנה וכהנ' על שאר מסכתות וגם שו"ת רבות אליבא דדינא. הנה קראתי שם החיבור בשם טורי אבן ובסוף כל מסכתא ומסכתא הוספתי נופך מה שאינו שייך כ"כ לגוף הלכה. קראתיו בשם אבני שהם ר"ת שלהי מסכתא ועוד שאר חידושים הבאים באגב גררא קראתים בשם אבני מילואים למלאות את כל מה ששייך לענין ההלכה וקדם אלהא דשמי' אומר הודו. כי גבר עלי חסדו. אשר עזרני עד כה כן יעזרני להוציא . שאר החיבורים לאורה. והנה פתח דברי יאיר נתיב בדברי תורה בהלכה שאני עוסק בה כעת והוא זה.

גרסינן בפ"ק דבכורות דף ט' ע"ב פטר חמור אסור בהנאה דר"י ור"ש מתיר. מ"ט דר"י אמר עולא יש לך דבר שצריך פדייה ומותר. ולא והרי בכור אדם שצריך פדייה ומותר אלא יש לך דבר שהקפידה עליו תורה בשה ומותר. ומי הקפידה והא רב נחמיה ברי' דר"י פריק לי' בשילקי בשרו. בשויו לא קאמרינן כי קאמרינן שלא בשויו. וה"ק יש לך דבר שהקפידה עליו תורה לאפקועי לאיסורי' בשה. והכי מסקנת הסוגי' התם (דף יא) דאפילו לר"י מי שאין לו שה פודה בשויו לא יהי' חמור מן ההקדש. ולא אמרה תורה בשה להחמיר עליו אלא להקל עליו. וק"ל דשם בסוף פירקין (דף יב) מבעי' לן מהו לפדות בפסולי המקודשין. אדר"ש לא תבעי' לך כיון דאמר מותר בהנאה חולין הוא. כי הבעי' לך אדר"י דאמר אסור בהנאה מהו כיון דאסור בהנאה אין איסור חל על איסור. א"ד כיון דלא תפס פדיונו אפקועי' אסורי' בעלמא הוא. א"ר מרי ברי' דר"כ מי זוטר הא דכתיב בהו כצבי וכאיל מה צבי ואיל אין פודין אף פסולי המוקדשין אין פודין. השתא דאתית להכי לר"ש נמי צבי ואיל כתיב בהו והשתא כיון דלכ"ע בשויו פודין בכל מילי אכתי בעי' במקומה עומדת אדר"י דהא צבי ואיל ודאי פודין בהן בשויו דלא גרע מכל מילי שפודין בהן בשויו אבל אי אתינן עלה אפסולי מוקדשין דאין פודין בהן מטעמא דאין איסור חל על איסור הא ודאי אפילו בשויו נמי א"פ בהן. והשתא אע"ג דאיתקש לצבי ואיל אכתי איכא למיבעי אי פודין בהן בשויו דהא צבי ואיל גופא פודין בהן בשויו. א"ד כיון דאסורי הנאה נינהו אין איסור חל על איסו' אפילו בשויו א"פ ואכתי אבעיי במקומה עומדת מה לפדות בהן בשויו:

תו גרסינן התם ור"ש מ"ט אמר עולא יש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור ולא והרי שביעית דפדיונו מותר והוא אסור. ומשני שביעית נמי פדיונו אסור דאמר האחרון אחרון אסור. ומדקא משני שביעית נמי פדיונו אסור ש"מ דקס"ד דמקשה דשביעית פדיונו מותר מש"ה מקשי והרי שביעית. אבל מכל מקום היה ידע דשביעית גופא אחר פדיונו הוא גופא באיסורא קיימא. ומש"ה משני ליה התרצן שביעית נמי פדיונו אסו' דאמר מר כו' ולא קאמר שביעית הוא ופדיונו אסור וק"ל טובא מאי פריך משביעית שהרי הכא קאמר עולא יש לך דבר שפדיונו מותר כו' היינו לומר שהוא אסור קודם פדיון וע"י פדיונו פקע איסורו ממנו וג"כ לא חל האיסור על פדיונו דומי' דפטר חמור דקודם פדיונו אסור בהנאה לר"י ולאחר פדיונו הותר הוא ופדיונו אבל היכא דע"י פדיונו אסורו דגופא במקומה עומד אע"ג דפדיונו מותר לית לן בה כיון דאיסורו דגופא במקומה עומד. תדע דהא בסוף פ"ב דקדושין (דף נז) תנן גבי כל איסורי הנאה מכרן וקידשה בדמיהן מקודשת מטעמא משום דכיון דאסורו דגופא במקומה עומד אין פדיונו נאסר כדאמר התם. וכדפירש"י הכא יש לך דבר שפדיונו מותר כגון הכא שכהן אוכל את השה בלא שום הקרבה והוא אסור קודם פדיון דהא פסולי המוקדשין שאסור בהנאה קודם פדיון הוה פדיונו נתפס בקדושתן ואסור. והשתא מאי קא קשי' לי' והרי שביעית אע"ג דקס"ד דפדיונן מותר מ"מ כיון דאסורו דגופא במקומה עומד ואינו ניתר ע"י פדייה הא ודאי דמי לכל אסורי הנאה ובדין הוא שיהי' פדיונו מותר. ולא דמי לפטר חמור שע"י פדיונו הותר הוא ופדיונו ושפיר קאמר ר"ש יש לך דבר שפדיונו מותר והוא ג"כ הותר ע"י פדיונו ותרווייהו מותרין ולא דמי לא לכל אסורין שא"עפ שפדיונן מותר הן עצמן באסורן עומדין. ולא לפסולי המקודשין אע"פ שהן עצמן הותרו מ"מ נתפש פדיונן באסוריהן. אבל דומי' דפטר חמור דקודם פדיונן הותר וע"י פדיונן הותר הוא ופדיונו לא מצינו ושפיר קאמר ר"ש לר"י יש לך דבר כו':

תו גרסינן התם במסקנא ר"י ור"ש בהאי קרא קמיפלגי לא תעבד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך. ומסיק דשורך לכ"ע למעוטי בכור אדם קאתי כי פלוגי בצאנך דר"י לטעמיה דאמר שותפת נכרי חייב בבכורה וכי איצטרך קרא למישרי בגיזה ועבודה. ור"ש סבר שותפת נכרי פטורה מן הבכורה ולענין גיזה ועבודה לא איצטרך קרא למעוטי. כי איצטרך קרא למעוטי פטר חמור דשרי ומשמע ודאי לפי מה דמסיק מברייתא דבקראי פליגי וטעמיה דר"ש דמתיר פטר חמור בהנאה מצאנך. תו לא צריכן לטעמיה דעולא אדר"ש משום יש לך דבר שפדיונו מותר כו'. א"ו ר"ש נמי מסברא כטעמי' דר"י ס"ל דיש לך דבר שהקפידה עליו תורה בשה. אלא דאתי קרא דצאנך אפיקתי' מהאי סברא מש"ה מתיר פטר חמור בהנאה ואי למישרי שלך ושל אחרים אתי לא צריך קרא דהוא ס"ל שותפת נכרי פטור מן הבכורה אבל ר"י דאית לי' שותפת נכרי חיוב בבכורה מוקי לצאנך למעוטי שותפת נכרי ופטר חמור ממילא אסור בהנאה מסברא. וק"ל דלקמן (דף יא) אמרינן אמר ר' יצחק אר"ל מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו פודהו בשויו למאן. אלימא לר"י הא אמר הקפידה עליו תורה בשה. אלא לר"ש. רב אחא מתני הכי רבינא ק"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י וסתם לן תנא כר"י ואת אמרת הלכה כר"ש. אלא אפ"ח ר"י לא יהי' חמור מן ההקדש ולא אתא בשה להחמיר עליו אלא להקל עליו והשתא מאי קשי' לי' לרבינא מהא דסתם לן כר"י דפ"ח אב"ה כדאמרינן התם מדספק פ"ח בעי פדייה הא סתם לן תנא נמי כר"ש רפ"א (דף ב) גבי פ"ח ורפ"ב (דף יג) גבי בכור בהמה טהורה דשותפת נכרי פטורה מן הבכורה ודלא כר"י ומדשותפת נכרי פטורה מן הבכורה בע"כ צאנך לאו למעוטי שותפת נכרי אתי אנא למישרי פ"ח בהנא' הוא דאתא ומאי אולמ' דהאי סתמא מהאי סתמא. ואפ"ת דרב אחא ורבינא לא שמיע להו ברייתא דבקראי פליגי אלא סבירא לי' לר' אחא טעם חדש דטעמי' דר"י משו' יש לך דבר שהקפידה עליו תור' בשה דמשמע לר"י שה דווק' ולא דבר אחר אפי' בשויו לא ור"ש ס"ל דשה לאו דווקא אלא ה"ה לדבר אחר בשוין מהני ושה דכתב רחמנא אפי' שלא בשויו וכדמשמע מהא דאמר אליבא דמאן אלא אליבא דר"י הא אמר הקפידה עליו תורה בשה אלא אליבא דר"ש ולפי דבריו שפיר אקשי' ליה רבינא מ"מ כיון דבשמעתין מייתי מברייתא דפליגי ר"י ור"ש במיעוטי דקרא דצאנך בע"כ א"א לומר הני תרתי בהדי הדדי דפ"ח אסור בהנאה ושותפת נכרי פטורה מן הבכורה דא"כ צאנך למעוטי מאי ובע"כ צ"ל אי פ"ח אסור בהנאה צאנך למעוטי שותפת נכרי וש"מ שותפת נכרי חייב בבכורה ואי של נכרים פטורה מן הבכורה בע"כ צאנך להתיר פ"ח קאתי והרי כולה סוגיין דפ"ק דבכורות רהטי דקיי"ל דפ"ח אסור בהנאה וש"נ פטורה מן הבכורה וכך פסקו כל הפוסקים וא"כ צאנך למעוטי מאי אתי ומאי דרשת בי':

ויש לי דקדוקי' רבים ופלפול עצום ועמוק בענין זה ואין כאן מקומו ולא כתבתי זאת אלא שיהי' דברי במאור התורה כמאמר הכתוב ראש דברך יאיר.

אמר המחבר: מחמת חשש פן ואולי יעלה על לב אנוש להיות מדפיס ועולה עוד פעם זה החיבור להיות גורם בנזקין. לזאת אטיל גודא ושמתא על כל איש מישראל שידפיס את החיבור הלז הן בעצמו או ע"ד גיריה דליה' הן עי"ד יהודי והן עי"ד ארמאי משך זמן חמשה עשר שנים מבלי ידיעתי או ידיעות יורשי אחרי מן היום דלמטה. והעובר על דברינו ישכנו נחש והשומע לדברי יהיה שקט ובטח ושאנן. כזית רענן. ולפני שמש שמו ינון. היום יום ג' שנכפל בו כי טוב כ"ח לחדש כסליו לפרט: טוב לי תורת פיך מאלפי זהב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף