גולת כלב/הקדמה
|
< הקודם · הבא > |
אברך את ה' אשר יעצני ובמדת חסדו חנני, ובדרך האמת הנחני, אהודנו בכל לב, ובסוד ישרים ועדה, אזמרה שמו לעד ואגדלנו בתודה, אשר הביאני עד הלום לתורה ולתעודה, ועל כל זאת נברך ונודה, אשר נתן לנו חוקים ישרים ומשפטים צדיקים התורה והמצוה, התורה זו תורה שבכתב, והמצוה זה פירושה על פה ונמסרה דור אחר דור עד רבינו הקדוש, עדיין לא היה הגמרא על הסדר עד אשר באו רב אשי ורבינא ואח"כ באו כל הגאונים וביארו ברחבת לבם וכן בכל דור ודור עשו ספרים הרבה אין קץ תילי תילים על כל קוץ וקוץ עד אשר באה התורה אל אכסנתו למען אשר אדבר בה מעט, אף שידעתי מיעוט ערכי, וקוצר השגתי, ואנכי תולעת ולא איש, אכן תמכתי יתידותי בדברי חז"ל „בשמות רבה“ וזה לשונו דבר אחר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, אמר ר' יצחק מה שהנביאים עתידין להתנבאות בכל דור ודור קבלו „מהר סיני“ לכן משה אמר להם לישראל כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום, עומד היום עמנו אין כתיב כאן אלא עמנו היום אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהן ממש שלא נאמרו בהן עמידה שאע"פ שלא היו באותה שעה כל אחד ואחד קבל את שלו וכו' ולא כל הנביאים בלבד נביאותם „מהר סיני“ אלא אף שכל תלמיד ותיק עתיד לחדש העומדים בכל דור ודור כל אחד קבל אתו „מסיני“ עכ"ל המדרש, והנה כאשר עלה על רעיוני מי אנכי אילו היה דבר חידוש ההוא מילתא מעליותא למה לא העלו הראשונים, גם על זה השיבותי אל לבי מה שראיתי מה שכתב בעל המחבר ספר „בנין יהושע“ בשם הרב המקובל הגאון מוה' הירץ זצ"ל בהקדמה שלו על פי' הסידור וז"ל אמר קהלת לכל זמן ועת לכל חפץ להורות שיש זמן לדורות האחרונים לחדש חידושי תורה מה שלא יכלו ראשונים לחדשו אף כי קטנם עבה ממתני אחרונים, לפי שעדיין לא הגיע הזמן של חפץ הדור ההוא, וכן מצאתי מה שכתב מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוקי משלי (סימן ב') אם תבקשה בכסף וכמטמונים תחפשנה וכו' מלמד לאדם דעת שאל יתייאש עצמו מלעסוק במה שנפשו חשקה הן „במקרא“ או „במשנה“ „בתלמוד“ „ואגדה“ גם לחדש בהן מה שנראה בעין שכלו, ואל יאמר מי אנכי אילו היה דבר חידוש ההוא מילתא מעליותא למלה לא העלו הראשונים בשכלם אין זה כי אם רע לב ודברי היצר הרע, כי אולי זהו חלקו הניתן לו „מסיני“ ורצונו יתברך שלא יתחדש בעולם זולת על ידו וכעובדא דרבה בר נחמני ב"מ (פ"ו ע"א) שיצא נשמתן בטהור ומה צורך היה להקב"ה שיכריע „רבה בר נחמני“ וכי עד השתא לא היה מי שיכריע אלא ודאי היה זה מחלקו שלא יאות לחדש בעולם ע"י זולתו וכי הוא יתברך שמר יחוס זה לבלי יחתוך את הדין זולתו כמבואר אצלינו יפה:
ראיתי כתוב בביאור „ישועות יעקב“ על „התנא דבי אליהו“ כתב הרב ר' אליעזר מגרמייזא בספר הרוקח שלו כל אדם צריך לרשום שמו בספרו, כמו „תנא דבי אליהו“ מתחיל ויגרש בגימטריא „תנא דבי אליהו“ ומדרש „תדשא“ מתחיל „תדשי“ בגימטריא זה „פנחס בן יאיר“ ומדרש „פרקי ר"א“ מתחיל[1] מי ימלל גבורות ה' בגימטריא „אליעזר בן הורקנוס“. ע"כ גם אנכי רשמתי שמי בתחילה וקראתי שם ספרו בשם גולת כלב בן אבי מורי החו"ב וי"א וכו' מוה' שמואל יחיאל זיו, ורמזתי בזה ג"כ באות הראשון את שם אמי מורתי הצנועה „גיטל מרים בת ר' אברהם הכהן ז"ל, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים למען תהיה לזכרון עולם: