ספר המקנה/קידושין/מה/א
האי אלמנה היכא דמי וכו'. נראה הא דמקשה מאלמנה ולא מגרושה וחלוצה יש ליישב לפי מ"ש לעיל דאיכא לפרושי הא דמשני לעיל וכגון שנעשה מעשה יתומה בחיי האב דהיינו דמודה עולא כשנשאת צריכה גט ומיאון ואף דפליג עולא לקמן על רב הונא היינו דוקא בחופה משום דס"ל דאין חופה קונה אבל בבעל כיון דס"ל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הוי לי' כאילו מקדשי' אחר שנתרצה ונהי דלא הוי וודאי קידושין כדקאמר לקמן דאינה אוכלת בתרומה מ"מ מספיקא הוי קידושין וצריכה גט ומיאון כמו שנסתפק בזה הר"ן כנ"ל ונהי שכתבנו לעיל דלא ניחא לי' לרש"י ז"ל לפרש כן משום דבכה"ג שמת לא בעי מיאון והיינו במתני' דלעיל דקתני כולם שמיאנו אבל הכא שפיר הוי מצי לאוקמא כשנשאת מודה עולא ולא מצי להקשות מגרושה וחלוצה דאיכא לאוקמא כשנשאת ואין לומר דאיך אפשר לאוקמא בנשאת הא כבר יצאה מרשות אב זה איני דהא למאי דמשני ביעוד אמרינן לעיל דף י"ד דגם יעוד נשואין עושה אלא דנשואין דידה שאני אבל מאלמנה לכה"ג מקשה שפיר דליכא לאוקמא בנשאת דהא כבר כתבנו לעילא צ"ל דוקא שנשאת ונבעלה א"כ קשה מאי ארי' אלמנה תיפוק לי' דהוי בעולה לכה"ג ודו"ק:
שם. בתוספות ד"ה אלא דקדיש איהי וכו' ומי מצי מזבין לה וכו'. לכאורה נראה לפרש דמזה הי' הוכחות רש"י ז"ל דעולא פליג אפי' בשידך וס"ל לרש"י ז"ל דמשום ספיקא דשמא נתרצה נהי דמחמרינן לענין שצריכה גט ולא מוקמינן אחזקת פנוי' כמ"ש לעיל דבספק השקול צריכה גט מדרבנן מ"מ לענין להוציאה מחזקת אבי' שלא יכול למוכרה אין להוציאה מספיקא מחזקת אבי' כדאמר לקמן מודה רב שאין בעלה יורשה אף דנראה דבשאר ספק קידושין אינו יכול למוכרה מספיקא מ"מ הכא שרוצה למוכרה מפני שטוען ברי שלא נתרצה מעולם על הקידושין א"כ אפי' למ"ד בכתובת דף י"ב ע"ב דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף מ"מ הא אמר שם דהיכא דאיכא חזקה בהדי ברי מודה דברי עדיף כדאמר התם דעד כאן לא קאמר ר"ג אלא משום דאיכא חזקה ע"ש א"כ ה"נ כיון דאיכא לאב חזקת רשותו וחזקת פנוי' מהני ברי דידי' וק"ל:
והנה לפי מה שכתבו תוס' דמיירי בלא שידכו והקשה בספ"י דדוחק לומר דכל איסור אלמנה וגרושה דנקט בברייתא אינה אלא משום חומרא בעלמא ולענ"ד קשה יותר כיון דמיירי בלא שידכו ובזה לא מהני שתיקות האב מדאינה צריכה גט משום דמסתמא לא נתרצה א"כ אמאי קרי לה אלמנה הא האב יכול לעכב וכ"ש ללישנא דמאן דמתני הא לא מתני הא דס"ל לשמואל אפי' בלא שידכו צריכה גט ומיאון א"כ קשה לשיטת התוספות האיך יכול למוכרה וע"כ צ"ל דהכא מיירי שלא שמע האב עד אחר שנתאלמנה ונתגרשה א"כ למה לא יכול האב לבטל הקידושין וצ"ל דכיון דנקרא עלי' שם אלמנה וגרושה אף שלא שמע האב כבר אסורה לכהן ואין האב יכול לבטל אף דלא תיקנו חז"ל קידושין לקטנה בלא אבי' מ"מ חל עלי' שם אלמנה וגרושה כמו שיבואר לקמן בס"ד בלשון התוס' בד"ה בפי' אמר רב וכו':
ובזה אתי שפיר הא דלא נקטי בברייתא רבותא יותר דאפי' בחיי המקדש יכול האב למוכרה כיון דיש להאדון תפיסת קידושין בה דהא קידושין קמאי לא הוי אלא חומרא דרבנן ופשיטא דעדיפא מחייבי לאוין דיכול למוכרה משום דיש בה תפיסת קידושין ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא בחיי המקדש פשיטא שיכול למוכרה דהא אבי' יכול לעכב ולבטל קידושין דקמאי וכ"ש פי' רש"י לעיל דף י"ט דאין יעוד אלא מדעתה ומרצונה א"כ הרי היא יכולה למאן ויכול ליעדה ועוד דהיעוד גופא הוי מיאון כדאי' ביבמות בריש פרק ב"ש דף ק"ח דקטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה הן הן מיאונה ואפי' לפי' התוס' דיכול ליעדה בע"כ מ"מ כיון שיכול ליעדה אם תתרצה לו דהוי מיאון יכול למוכרה לכך הוצרך לומר דוקא שנתאלמנה או נתגרשה שכבר חל עלי' שם אלמנה וגרושה דלא מהני עיכוב אבי' ומיאון דידה אך היותר נראה די"ל דמה שכתבו תוס' דבלא שידכה צריכה מיאון לשמואל לאו משום חומרא בעלמא אלא מדינא הוא וכמו שיבואר לקמן בתוס' ד"ה בין היא ובין אבי' וכו'. דבלא שידכו ושמע האב ושתק איכא למיחש נמי שמא נתרצה אלא דכיון דלא שידכו אף אם נתרצה אינו אלא לדעתה שבכל עת שתמאן תוכל לבטל הקידושין וכיון שלא נתרצה האב אלא לדעתה לא הוי לי' כשפחות אחר אישות דהוי קידושין דידה כיון שתלוי בדעתה משא"כ בשידכו שנתרצה האב מדעתו כיון שנתרצה שוב אינה יכולה למאן א"כ זה המיאון כשלא שידכו הוא מחשש דאורייתא שמא נתרצה האב לדעתו ואם לא תמאן הוי ס"ק דאורייתא וברייתא זו דושווין שמוכרה כו' מיירי בלא שידכו ושמע האב ושתק וכיון דלא מיאנה עד שנתאלמנה או נתגרשה איכא חשש איסור אלמנה וגרושה מקדושין דאורייתא ומיהו לפמ"ש לעיל דמדאוריית' איכא חזקת פנוי' אין בזה חשש איסור דאורייתא כיון דמדאורייתא לא חיישי' שמא נתרצה האב כלל ולפ"ז יש לתרץ קושי' התוס' בפשטא דהא דלא מוקי לה בשידכו משום דכיון דאפי' בשידכו אינה אלא מדרבנן:
בגמ' ותפסו בה קדושי ייעוד. והוי לי' למנקט רבותא טפי אפי' בחיי המקדש והוי א"א מדרבנן יכול למוכרה וע"כ צריך לאוקמי בלא שידכו דבחיי המקדש מועיל מיאון א"כ פשיטא שיכול למוכרה שהרי יכול ליעדה משא"כ באלמנה וגרושה דאינה יכול' למאן לאחר מיתה וגירושין שכבר חל עלי' איסור אלמנה וגרושה כנ"ל ודוק:
שם. צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני וכו'. והנה הרז"ה כתב ליישב קושי' רש"י ותו' משום דבנשאת שבא עלי' היבם יאמרו אין קידושין תופסין באחותה וכו' וכיון שהנשואה צריכה מיאון אף הארוסה כמו כן צריכה מיאון שלא תחלק במיאון בין ארוסה לנשואה וכו' וקשה לי דלפמ"ש לעיל דבניסת א"צ לחששא שיאמרו אין קידושין תופסין באחותה דיותר יש לחוש שיאמרו אין קידושין תופסין בה כשיקדשה אבי' דסבר' שהי' כיתומ' בחיי האב א"כ אפי' בחליצ' לבד תצטרך מיאון שלא תחל' בין קידשה אחיו המת לנשוא' ונרא' דס"ל להרז"ה כיון דהכא קיימינן אליב' דרב הונ' ורב הונא ס"ל לקמן דבניסת ואבי' כאן אוכלת בתרומה הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב הרי דס"ל דהוי נשואין וודאי א"כ היכא דניסת לבעל הראשון אין צריכה מיאון כלל דאף אם יקדש אותה אח"כ באמת אין קידושין תופסין בה כלל ולפ"ז צ"ל דהא דבאמת לא אמרי' כשקידשה המת ואח"כ בא עלי' היבם הוי נעשה בה מעשה יתומה דמה ששתק כשבא עלי' היבם משום דהיתה זקוקה לו מדרבנן ואין בזה הוכחה ודו"ק:
עוד נראה ליישב הא דלא גזרינן הכא בלא עשה בה מאמר אפי' היתה נשואה לאחיו משום שמא יקדשה האב אח"כ ויאמרו אין קידושין תופסין מפני שאינה ברשותו דהא לא יטעו העולם שמא נתרצה האב אלא משום החליצה וקי"ל ביבמות דף כ"ו ע"ב דהלכתא אין קטנה חולצת עד שתביא ב' שערות וע"כ החליצה הכא משתביא ב' שערות א"כ תו ליכא למיגזר שמא יקדשה האב כשהי' נער' דהא אית' באה"ע סיל"ו דכמו דאמרי' שמא נתרצ' האב ה"נ אמרי' במי שקדש בתו בוגרת שלא מדעת' שמ' נתרצה הבת אע"ג דשמא נתרצ' הבן לא חיישינן. מ"מ נתרצה הבת חיישינן דטב למיתב טן דו. א"כ אם יקדש' אבי' אח"כ אפילו אם יסברו העולם שכבר היא נשואה מ"מ יחושי לקידושין שמא נתרצה הבת. אך זה דוחק דאכתי יש לחוש שמא יקדשה האב בע"כ שלה ודו"ק:
אמנם הנראה לענ"ד ליישב קושי' תוספו'. והוא דנראה לענ"ד ליישב מה שהקשה תוס' דלמה צריכה מיאון הא יש סי' בחליצה דע"כ הוא משום דחיישינן שמא נתרצה לראשון ע"ש וי"ל משום דהמיאון צריך להיות בקטנות כ"ש תוס' לעיל דבנערה לא שייך מיאון א"כ ממילא דהגט נמי בקטנות דהא צריך להיות מיאון אחר הגט כמ"ש לעיל הטעם בזה א"כ כיון דחליצה אינה בגדלות איכא למיחוש שמא יקדש את אחותה קודם החליצה ויסברו העולם שנתרצה רק לקידושין של שני כמו שכתבו התוס' לעיל ואין קידושין תופסין באחותה דאז עדיין לא יהא ניכר מחמת החליצה שהרי אינה חולצת אלא עד שתגדל ואפשר דקושי' התוס' הוא דלמה באמת יתן הגט בקטנות כיון דעכ"ת אי אפשר לה להתקדש לאחר אלא עד אחר החליצה ימתינו עם הגט עד אחר שתגדל ולא תצטרך מיאון כי אז יהי' סי' בחליצה ומיהא אין זה קושי' כ"כ דבאמת אם רוצה להמתין עם הגט אינה צריכה מיאון אלא דקאמר אם רוצה האב שיתן את הגט מיד כדי שלא יחזור בו וירצה לייבמה או מטעם אחר צריכה למאן וכ"ש לרב דס"ל כר"מ דיכול לקדש אחר שיחלוץ לך יבמתך כדאי' ביבמות דף צ' יש לומר שהאב רוצה לקדש מיד לאחר משא"כ קודם הגט דיכול ליבמה אינו יכול לקדשה משום דלא הוי עבידא דאתא כמ"ש תוספות בכתובות דף נ"ח ע"ב ע"ש ולפ"ז יש לומר הא דקאמר שמא לא נתרצה האב בקידושי ראשון ולא בקידושי שני משום דלמ"ד בפ' כיצד דף י"ט דיש זיקה מדאוריית' הוי זיקה ככנוסה ואין קי קידושין תופסין באחותה אם כן כיון דאין החשש אלא משום שמא יקדש את אחות' קודם חליצה א"כ אם נתרצה האב אפי' בקידושי הראשון באמת אין קידושין תופסין באחות' מדאוריית' וליכא חשש מדאוריית' אלא אם לא נתרצה האב לא בקידושי הראשון ולא בקידושי שני אך זה דוחק דהא רב הונא עצמו ס"ל בפ' כיצד דף י"ג ע"ב דאין זיקה א"כ אליבא דר' הונא עצמו לא הי' צריך לזה ולולי דבריהם הי' נר' לפמ"ש לעיל בשנוי' דנעשה מעשה יתומה בחיי האב דהא דלא פירש"י בפשטות בשניסת משום דס"ל לרש"י דלאחר שמת לא שייך חששא שיאמרו אין קידושין וכו' ולא חיישינן שמא כבר קידש והיינו משום דמוכח הכא בשמעתין מדקאמר הכא בלא עשה בה מאמר לא צריכ' מיאון ולא חיישי' שמא קידש אחיו את אחות' ותפטר בלא חליצ'.
אך נראה דיש לחלק דודאי יש לחוש שמא כבר קידש אלא שלא נודע עתה אך אין בזה חשש דאף שיסברו העולם מדהוצרכו חליצה שנתרצה האב מ"מ יש לחוש שמא נתרצה האב לאחר שקידש אחותה וכיון שקידש אחותה קודם לריצוי האב צריכה אחותה חליצה כיון שחזר הבעל מקידושין קודם שנתרצה האב לפמ"ש הריטב"א בשמעתין דאף דמקודשת אינה מקודשת אלא משעה שנתרצה נמצא כיון שקדושי אחותה קודמין לא מהני ריצוי האב ואפשר דגם המפרשי' שמקודשת למפרע מודים בזה ועיין מ"ש לקמן בזה ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' בד"ה צריכה מיאון וכו' וא"ת ל"ל מיאון כיון דצריכה חליצה וכו' ותו קשה מהיכי תיתי יסברו העולם שנתרצה לשני ולא לראשון ולפמ"ש אתי שפיר דאכתי יש לחוש אם יוודע שקידש המת את אחותה יפטרוהו בלא חליצה משום דממ"נ אם נתרצה קודם קידושי אחותה הרי לא תפסה קידושי אחותה ואם נתרצה לאחר קידושי אחותה הרי בטלה קידושין ולא הועיל כלום מה שנתרצה האב בקידושי הראשון כיון דכבר קידש את אחותה וכיון דיסברו העול' מחמת הגט שנתרצה בקידושי שני הרי הי' קידושי שני קידושי תורה שהרי לא היתה מקודשת לראשון והוי קידושין דידי' קידושין גמורים וא"כ אחותה יוצאת משום אחות אשה ואינ' צריכה חליצה כדס"ל לרב הונא אמר רב עצמו בפ' כיצד דאין זיקה ע"ש דף י"ח ע"ב בתוס' ד"ה אומרים לו שכתבו שם דלמ"ד אין זיקה כיון שקידש את אחותה פטור' היבמה בלא חליצה משום אחות אשה ע"ש לכך אמר שמא לא נתרצה לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני ותופסין קידושי המת באחותה וזקוקה הי' ותצא בלא חליצה ודו"ק היטב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |