ספר המקנה/קידושין/מד/ב
הא נערה הרי זה גט וכו'. הקשה בספ"י דמזה קשה לדעת רש"י דקטנה נשואה אבי' מקבל את גיטה א"כ מאי מקשה דלמא מיירי בקטנה נשואה ושפיר שייך בסיפא דאם אמר אבי' וכו' ולהכי בנערה נשואה ודאי פקע כח אבי' ממנה ויכולה לעשות שליח ונראה דלפי משמעות לשון רש"י ביבמות דף ק"ט וכתובות דף ע"ג דאבי' מקבל גיטה ולא היא והוא לפי שיטתו לעיל דנערה אין קטנה לא ולפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה תנן התם וכו' דע"כ צ"ל דס"ל דנערה ולא קטנה ומתני' דהמקבל מיירי בשעה שאמרה היתה קטנה ובשעה שקיבל השליח את הגט כבר היתה גדולה וממילא מתורץ קושייתו דליכא לאוקמי בנשואה דא"כ כשקיבל השליח בשעה שנתגדלה כבר יוצאת מרשות אב ולא שייך הסיפא דאם אמר אבי' וכו' דכבר יצאה מרשות אבי' ונתבטל השליחות ודו"ק:
שם. אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון וכו'. יש לפרש תמיהות קרנא דמשמע מלשונו דעל גט לחודא ועל מיאון לחוד לא קשי' לי' אלא שבא עליו מב' צדדים אם גט וכו' היינו דבאמת ידע קרנא הטעם הוא שמא יאמרו אין קידושין תופסין וכו' אפ"ה קשי' לי' משום דבאמ' איכא לאוקמא בכל ספק בחזקת פנוי' ואע"ג דקי"ל בספק קידושין צריכה גט מדרבנן כדאית' ביבמות דף ל"א וכ"כ תוס' בכתובות דף כ"ב בד"ה תרי ותרי נינהו וכו' ובדף כ"ו בד"ה אנן אחתינין וכו' מ"מ היינו דוקא בספק שקול כגון תרי ותרי אבל הכא ל"ל דהוי ספק שקול דא"כ קשה איפכא דלמה צריכה מיאון משום שיאמרו אין קידושין תופסין באחותה הא אם קידש באמת אחותה אין קידושין תופסין בה מדאורייתא משום דמוקמינן אחותה בחזקת פנוי' ומשום גזירת דרבנן לא שייך למיגזר אלא ע"כ צ"ל דלא הוי ספק שקול דאין לחוש מדאורייתא לשמא נתרצה א"כ קשה למה היא צריכה גט כיון דלא הוי ספק שקול ומן התורה מותרת ואף מדרבנן אין להחמיר כיון דאיכא חזקת פנוי' וכל ספק דרבנן מקמינן אחזקה והיינו דקאמר אם גט ולא מוקמינן אחזקה משום דהוי ספק שקול ומחמרינן מספק א"כ למה צריכה מיאון דהא אף אם יאמרו אין קידושין תופסין באחותה ליכא בזה איסור דאורייתא דמדאורייתא מוקמינן אחותה בחזקת פנויה ואם צריכה מיאון משום חששא ע"כ משום דאורייתא לא חיישינן שמא נתרצה אלא חששא דרבנן הי' א"כ למה צריכה גט נוקי אותה אחזקת פנוי' ולפ"ז צ"ל דטעמא דשמואל דבאמת הוי ספק שקול מ"מ כיון דאי מוקמינן לה בחזקת פנוי' ממילא הוי קידושי אחותה קדושי מעליא א"כ תו ליכא למימר דמוקמינן אחותה בחזקת פנוי' כיון שחזקות סותרין זה את זה להכי אחותה צריכה גט מספיקא דאורייתא אך אכתי זה דוחק כיון שהיא נתגרשה כבר ואין לדון עלי' אלא על אחותה לא יגרע חזקת פנוי' דאחותה בשבילה ועיין בכתובות דף ע"ה בד"ה ספק טמא אך היותר נראה דס"ל לשמואל כיון דחזקה דידה קודמות ומוקמינן לה מדאורייתא אחזקת פנוי' והוי כאלו בטלה הקידושין וממילא קידושי בתראי הוי קידושין מן התורה ואף דלכאורה לא משמע כן לקמן דף ע"ט בתוס' ד"ה קידשה אבי' בדרך וכו' ע"ש שכתבו דאע"ג דכשקדש' אבי' מוקמינן לה אחזקת פנוי' כי הדר מקדשה את עצמה נתבטל חזקה קמייתא מיהא זהו דוקא כשלא נודע הספק בב"ד אבל כשכבר נודע הספק הראשון בב"ד ה"י כבר חזקת היתר וקידושי אחותה קדושי וודאי הם כדאית' כה"ג בכתובות דף ך"ג אמר אבוה דשמואל לא ניסת ניסת ממש אלא התירו לינשא עמ"ש שם דהטעם הוא דכל שנתחזק בב"ד הרי הוא כבר בחזקת היתר ואפשר דהיינו דקאמר רב וחס לי' לזרעי' דאבא בר אבא והיינו אבוה דשמואל דאיהו ס"ל כל שנתחזק ההיתר בב"ד הוי לי' כוודאי א"כ הכא כיון דמדאורייתא. מוקמינן לה בחזקת היתר הוי לי' באחותו קידושי וודאי ודו"ק:
שם. הא מר עוקבא וכו' אפכוהו וכו'. לולי פי' רש"י ז"ל הי' נראה לפרש דשמואל דאמר צריכה גט וצריכה מיאון משמע דוקא גט תחלה ואח"כ מיאון אבל מיאון תחלה לא מהני ונראה דטעמא משום דאכתי יש לחוש שמא יאמרו העולם כיון שהצריכו גט אחר מיאון מסתמא שמע האב ונתרצה לאחר שמיאנה וחלו למפרע קידושי תורה לכך הוצרכו גט ואף דס"ל לרב לקמן דקודם ששמע יכולה לעכב וכיון שמיאנה הרי עכבה מ"מ יסברו הכי מדהוצרכו גט אחר המיאון.
ובזה אתי שפיר מה שכתבו תוס' בד"ה אלא דקידשה נפשה וכו' דלשמואל בלא שידכה צריכה מיאון דלפי מ"ש משמע הכי מדהוצרך גט בתחילה שלא יאמרו שהמיאון הי' קודם שנתרצה האב אלמא דאפי' בלא ריצוי האב צריכה מיאון וממילא אפי' לא שידכה ולפ"ז י"ל הא דאפכוהו היינו שיהפכו בתחילה מיאון ואח"כ גט והשיב להם חס לזרעי' דאבא וכו' דבעינן דוקא גט תחילה ואח"כ מיאון.
ולפ"ז י"ל עוד דכולה מימרא חדא הי' דאמרי לקרנא דהעובדא הוי בכפרי ומר עוקבא וב"ד היו סבורין דשמואל לאו דוקא גט ואח"כ מיאון ואכפוהו שתמאן תחלה ושלחו לרב. והשיב דוקא גט תחלה ואח"כ מיאון וחס לזרעי' וכו' וזהו שאמרו לקרנא אתה אומר מיאון לבד מהני והלא מר עוקבא וב"ד אפכוה מיאון תחלה וכששלחו לרב והשיב דבעינן גט תחלה והיינו מטעם הנ"ל כן נר' לענ"ד אלא דאכתי זה דוחק דכיון דס"ל לרב לקמן דהיא יכולה לעכב קודם שנתרצה האב מהיכי תיתי נימא שמא יטעו העולם ויסברו דמדצריכה גט לא מהני עיכובא דידה אפי' קודם שנתרצה ולפמ"ש מהרש"א לקמן בתוס' ד"ה בין היא ובין אבי' וכו' דרב מיירי בלא שידכו אתי שפיר דהיינו דקאמר ר"נ והוא ששידכו דאל"כ תקשה דרב אדרב אך הר"ן כתב בדעת רש"י ז"ל וז"ל וכן יש לחוש בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' ומיחתה ואחר כך נתרצה האב מהו דינה עכ"ל. נראה פירושו כיון דלדעת רש"י ז"ל עיקר פלוגתייהו דרב ושמואל בשמע האב ושתק א"כ י"ל דהא דאמר רב היא יכולה לעכב היינו דוקא אם שמע האב אח"כ ושתק דכיון שמיחתה כבר לא הוי שתיקה כהודאה אבל אי מתרצה בפי' לא מהני עכובא דידה א"כ שפיר י"ל שיסברו העולם שמיאנה ואח"כ נתרצה בפי' ודו"ק:
בתוס' ד"ה אלא דקידשה נפשה וכו' וא"ת ולשמואל מי ניחא וכו'. לכאורה הי' נר' לענ"ד לולי דברי תוס' ז"ל כיון דעיקר דינא דמתני' דכולן שמיאנו או נתגרשו היינו לאשמועינן דמיתה מפלת כדאית' ביבמות דף י"ג ע"א אבל אם גירש את הערוה קודם שנשא את הצרה דוודאי ליכא לספוקי כלל ולא מימרא בעי דנתגרשו צרותיהן מותרת א"כ י"ל דמיירי בשידכו וגירש קודם שנשא את הצרה ועדיין היתה צריכה מיאון כשנשא את הצרה אפ"ה לא אמרינן דנאסרה הצרה אך לפמ"ש קשה לשיטת התוס' דעולא מודה בשידכו הוי לי' לאוקמי בהכי וכגון שגירש קודם שנשא את הצרה אך נר' לענ"ד די"ל דלא שייך לומר בכה"ג כיון שהמיאון אינו אלא כדי שלא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה וזה לא שייך אלא בחיי המקדש אבל כשמת אזל לי' החשש כדמשמע לקמן גבי מת ונפלה לפני אחיו וכו'. ולמה תני במתני' שמיאנו ובסיפא שם וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ואמאי הא אין צריכה מיאון כמו שיבואר בלשון רש"י ז"ל ודו"ק:
בא"ד. אלא דקידשה איהי נפשה וכו'. והכא מיירי בלא שידכו וכו'. כבר כתבתי לעיל דמשמע מדברי שמואל הכי דאפי' בלא שידכו צריכה מיאון מדאיצטרך דוקא מיאון אחר הגט ולכאורה קשה דאכתי ללישנא דמשני מאן דמתני הא לא מתני הא הרי דס"ל לשמואל דאפי' בלא שידכו צריכה גט ומיאון וא"כ קשה מהך מתני' ונראה דאף להאי לישנא י"ל דהא דבעי גט ומיאון היינו דוקא לאחר ששמע האב ושתק דאיכא לספוקי שמא נתרצה אבל אם בוודאי דלא שמע אב עדיין אין צריכה גט וסגי במיאון דלא חיישינן שמא נתרצה ומהאי טעמא בעי שמואל מיאון דוקא אחר הגט כנ"ל שלא יסברו העולם שמיאון הי' קודם שמיעה והגע לאחר ששמע ונתרצ' כנ"ל א"כ איכא לאוקמי מתני' דיבמו' שלא שמע האב כלל עד שמת אחיו ולפ"ז צ"ל דאף דא"ר לקמן דבין היא ובין אבי' יכולין לעכב דהיינו כשצוח האב תיכף כששמע וא"כ איך פסק ותני במתני' דדוקא שמיאנה בחיי הבעל אבל אם לא מיאנ' בחיי הבעל חולצת ולא מתייבמות ולא מהני שיעכב אביו מיד כששמע ויתבטלו הקידושין וצ"ל משום דכי היכא דפריך ביבמות דף י"ג ותמאן השתא ותתייבם ומשני משום שנראה בשעת מיתה כצרת בתו ה"נ אין מועיל עיכוב האב משום שכבר נראה בשעת מיתה כצרת בתו וכן צ"ל אפי' ללישנא קמא לפי דעת רש"י ז"ל דהא דס"ל לרב ושמואל דחיישינן שמא נתרצה היינו כששמע האב ושתק אבל אם נתרצה בפי' צריכה גט אפי' בלא שידכו ע"כ צ"ל דבלא שידכו לא הוי שתיקה כהודאה א"כ כמו שהיא יכולה למחות כן האב יכול למחות כיון דלא הוי כהודאה וע"כ צ"ל הטעם שאין האב יכול למחות השתא משום דכבר נראית כצרת בתה ויש עוד לפרש בדרך אחרת ויבואר בלשון התוס' בד"ה אלא לאו דקידשה איהי ודו"ק:
בפי' רש"י שנעשה מעשה יתומה בחיי האב וכו' כגון שהשיאה אבי'. לכאורה קשה דהו"ל לפרש כפשטא כי האי דאמר לקמן דף מ"ו ע"ב דבנתקדשה וניסת שלא מדעת אבי' אמרינן דמסתמא נתרצה האב כיון דנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב א"כ ה"נ י"ל דמוקי למתני' דיבמות בניסת ובהא מודה עולא הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב ולכאורה הי' נראה דלא פי' רש"י הכי משום דעולא לית לי' הך סברא כדאמר לקמן אמר עולא הא דר' הונא כחומץ לשינים וכו' אך י"ל דהתם לענין וודאי קידושין שתאכל בתרומה והכא אינו אלא לענין ספק קידושין שתצטרך מיאון וכן כתב הר"ן לדעת רש"י והביאו ב"י וז"ל ולפ"ז יש לחוש בנתקדשה וניסת שלא לדעת שמא נתרצה כיון ששתק כ"כ וכו' ע"ש אך דלפמ"ש לקמן די"ל דהא דלא ניחא התם לעולא לחלק בזה היינו משום דמשמע מדרב הונא דכשנשאת היינו שנכנסה לחופה ולא מיחה האב א"כ נהי דנימא דנתרצה האב בשעת החופה מ"מ במאי נתקדשה קידושי דאורייתא שתאכל בתרומה ורב הונא לטעמי' דס"ל חופה קונה וגו' כמ"ש לעיל דף ה' ובזה לא ניחא לי' לעולא אבל היכא דנבעלה כבר הא ס"ל לעולא בעצמו בכתובות דף ע"ד המקדש על תנאי ובעל דצריכה גט משום דאמרינן חין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקידשה בביאה ושפיר יש לפרש שנעשה בה מעשה יתומה היינו שנבעלה ויושבת תחתיו ושפיר צריכה מיאון וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דבכה"ג שניסת צריכה גט דאפי' אי נימא בניסת מודה עולא דצריכה גט ומיאון ומיירי שגירשה קודם שנשא צרתה כמ"ש בלשון התוספות מ"מ כשגירשה ומת תו לא צריכה מיאון משום דלא שייך חששא שקידש את אחותה כדמשמע לקמן וכמו שיבואר בס"ד וס"ל לדוחק לומר כיון דבחייו הי' צריכה מיאון משום חששא דאחותה נראת כצרת ערוה בשעת מיתה ועמ"ש לקמן בזה ומיהא י"ל דנשואה שלא מדעת אבי' אין צריך לחשש שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה אלא משום חששא דשמא יאמרו אין קידושין תופסין בה אם יקדש אותה אבי' לאחר ויסברו שכבר היתה נשואה והיא יתומה בחיי האב דאין אבי' יכול לקדש א"כ זה החשש שייך לאחר מיתה ולכך צריכה מיאון שלא יסברו העולם שנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב ועיין מ"ש לקמן בזה ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |