רש"י/קידושין/עד/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וניחזי זוזי ממאן נקט. קא ס"ד שלא קיבל מעות אלא מאחד מהם הא ודאי מדכיר דכיר זוזי דמאן קביל:
ולא ידיע. אין ידוע לנו:
בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו. רמיא עליה למדכר שעדיין לא יצאו משם משגמרו את דינם ואומר איש פלוני זכאי איש פלוני חייב שאין בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למידכר:
וניחזי זכותא מאן נקט. ביד איזהו מהם פסק דין של זכות:
וניהדר ונידיינינהו. למה לי כולי האי למימר אינו נאמן מה לנו ולאמונתו נהדר הוא עצמו או אחר וידונם לפי טענותם:
בשודא דדייני. בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכל בפיו של דיין כי ההיא דכתובות (דף פה:) דאמר נכסי לטוביה ואתו שני טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמרינן שודא דדייני למי שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי שזה היה רגיל אצלו יותר לזה נתן וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו חוזר ולפיכך אין רוצין לחזור מדין שמא יטנו לבו לצד השני:
כל שבעה. שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר[1]:
וחכמים אומרים אינו נאמן. אבן גרושה וחלוצה הוא דפליגי:
שבודקין את אמו ונאמנת כמאן כרבן גמליאל. בתמיה למה ליה לרבי למיתנייה לפלוגתא בתרי דוכתי ליתני הא דאבא שאול התם וכן היה אבא שאול אומר כדבריו:
וכהן הוא. כלומר מיוחס הוא:
חדא להכשיר בה. ר"ג דלא האמינה אלא לעצמה שלא נתחללה מן התרומה אבל לא להכשיר אותו עובר שאם בת היא לא תינשא לכהן אבא שאול מכשיר אף בבתה דהא מתניתין אף בולד קאי שהוא שתוקי:
הניחא למאן דאמר כו'. בפ"ק דכתובות (דף יג:):
דאי מהתם ה"א הני מילי היכא דרוב כשרים אצלה. כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב פסולין אצלה כגון ארוסה והיא אומרת מן הארוס הוא או פנויה ואין רוב העיר משיאין לכהונה:
מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה. כגון ממזרי בשתוקי ואע"ג שזה ודאי וזה ספק ואיכא למימר שמא כשר הוא אפ"ה שרי כדילפינן לעיל (קידושין דף עג.) בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא ובגמרא פריך הא תנא ליה רישא:
ורבי יהודה אוסר. בגמרא מפרש לה:
ודאן בודאן מותר. כגון ממזרים בנתינים:
ודאן בספיקן. כגון ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי:
ספיקן בודאן. שתוקי ואסופי בממזרי ונתיני:
ספיקן בספיקן. שתוקי בשתוקית אסופי באסופית אסופי בשתוקית:
אסור. שמא זה כשר וזה פסול:
וכותי. בגמ' מפרש מאי ספיקייהו וכותים אותם שהושיב סנחריב בערי שומרון כדכתיב (מלכים ב יז) ויבא מלך אשור (אנשים מספרויים) ומכותה וגו' ועל שם שהביאם מכותה נקראו כותים ונתגיירו מאימת האריות כדכתיב (שם) וישלח (בם את) האריות וגו' וכולה עניניה במלכים:
גמ' וכי תימא ר' יהודה אוסר אגר בממזרת. דשמעינן ליה דאמר הכי לעיל (דף עב.) רבי יהודה אומר גר לא ישא ממזרת ובמידי אחרינא לא שמעינן דפליג לענין יוחסין:
מידי גר בממזרת קתני. לעיל דאתי רבי יהודה לאפלוגי עליה:
כל האסורין לבא בקהל. וגר לאו מן האסורין הוא:
- ↑ כתב הלחם משנה (נחלות פ"ב הי"ד) שמלשון רש"י משמע דתוך שבעה אינו נאמן אביו אלא אמו, שעדיין לא מסרו לאביו לברית. אבל מלשון הרמב"ם (שם) דאמר 'לעולם' לא משמע הכי. ואולי לעולם דקאמר הוי אחר שבעה, עכ"ד. דהיינו שהלחם משנה מסתפק בדעת הרמב"ם אם נאמנות האב היא גם בתוך שבעה ימי מילה. ועכ"פ בדעת רש"י פשוט לו שאין האב נאמן. וכ"כ הקרבן נתנאל שלדעת רש"י אין האב נאמן כל שבעה כיון שאינו מכירו.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |