שיירי קרבן/סנהדרין/ט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־02:22, 6 ביולי 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




שיירי קרבן TriangleArrow-Left.png סנהדרין TriangleArrow-Left.png ט TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כשהוא בא אצל ברזל אינו אומר לא שימות בו כו'. משמע מדכתיב אשר ימות דייק דבעי שיעורא ויד איצטרך שמשערין כת ההכאה אם היא כדי להמית. וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' רוצח. ובבבלי גרסינן אמר שמואל מפני מה לא נאמר יד בברזל שהברזל ממית בכל שהוא ופירש"י יד משמע שיש בה מלא אחיזה דבעינן שיעורא אבל בברזל כתיב ואם בכלי ברזל הכהו ע"כ. לפירושו צ"ל דפליגי הירושלמי והבבלי אבל נראה דלא פליגי דבאבן ועץ בעינן תרתי אומד דבר שהכה בו דכתיב אשר ימות וכח ההכאה דכתיב יד ועמ"ש ובברזל תרווייהו לא צריכי דלא כתיב ביה אשר ימות ולא יד. נמצא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אך מ"ש רש"י מדכתיב יד ילפינן דבעי שיעורא צ"ע. ובנימיקי תורה פ רש"י באבן יד שיש בה מלא יד אשר ימות בה כו' שיהא בה כדי להמית. ועי' ברא"ם. ותו' כתב שם בד"ה שברזל ממית בכל שהוא פי' בקונט' שתוחב לו מחט בוושט או בלבו וקשה א"כ אפי' קוץ נמי כו' ע"ש. ותימא הלא בסוגיין מפורש כדברי רש"י. והנכון דיבר הכתוב בהווה שכן דרך בני אדם לעשות מחט שפוד וסכין מברזל. ועוד הברזל קשה ודק מן הדק אפשר לתחוב בוושט אבל קוץ צריך קצת שיעור. והא דגרסינן בבבלי בסוגיין אמר רבא ההורג את הטרפה כטור כו'. כתב תו' ההורג את הטרפה פטור אפי' למ"ד טרפה חיה דסופו שימות בחבלה זו כו' ע"ש. וקשה למה קחשיב כמת אחרי שיכול לחיות זמן רב. ונראה קסבר רבא מ"ד טרפה אינה חיה סובר אין אחד שיחיה י"ב חדש ומ"ד טרפה חיה מודה שרובן מתים תוך י"ב חדש ומיעוטים שחיים יב"ח. ובד"נ הולכין אחר הרוב כמפורש בבבלי פ' בן סו"מ (דף ס"ט) וכ"כ תו' בסוגיין הלכר הורג את הטרפה פטור. וזו דעת הרשב"א בתשובתו ודלא כמ"ש המהרש"ל דאפי' למ"ד טרפה אינה חיה איכא מיעוטא דחיים. ועי" בש"ך י"ד סי' נ"ו ס"ק מ"ח. עמ"ש לעיל [פ"א ה"ב] ר"ה תני כו'. תו גרסינן התם אמר רבא שור טרפה שהרג חייב ושור של אדם טרפה שהרג פטור מ"ט א"ק השור יסקל כמיתת הבעלים כו'. ורש"י כתב פ' אחד ד"מ (דף ל"ו) בד"ה וכולן אינן נוהגין בדין שור הנסקל להיות שוה לד"נ והא דאמרינן בפ"ק לענין כ"ג כמיתת הבעלים כך מיתת השור חוץ מכ"ג שצריך כ"ג כד"נ ע"כ. וקשה הרי מפורש כאן דלכל מילי אמרינן דשוה מיתת השור למיתת הבעלים. וכן מפורש בבבלי סוף פ' ד' וה'. ודוחק לומר דפליגי. ונראה דלא קאי אלא אהנך דברים השנויים שם פ' א' ד"מ. ועמ"ש לעיל בד"ה אבל כו' ובד"ה ובלבד כו' וצ"ע:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף