מראה הפנים/סנהדרין/א/ג

מראה הפנים סנהדרין א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בנשיא שבטים היא מתני'. הכי בעי לשנויי התם מכח קושיא אחריתא האי שבט דחטא במאי וכו' ומסיק רבינא לעולם בשבט שהודח וכו' ולא קשיא לדיוקא דהאי ש"ס דעכ"פ התנא אתי לאשמעינן דין דכל השבט דאע"ג דמיתתן כיחיד בסייף מ"מ בבי דינא דרבים דיינינן להו:

אמר רבי חזקיה נאמר כאן דיבר וכו'. ולא ניחא ליה ג"ש דרבי זירא משום דקשיא ליה דזדון דזקן ממרא בקטלא הוא דכתיב ומיתתו בכ"ג הוא כדפריך התם והלכך קאמר ג"ש דדבר דבר:

אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. ואע"ג דלאו התם כתיבא מ"מ מהאי קרא ילפינן דסנהדרי גדולה ע"א כדאמרינן התם בפרקין דף י"ו ע"א והתיצבו שם עמך ואת בהדייהו. ומשה במקום ע"א קאי:

זו שסמוכה לבית. אבל בבבלי פ"ב דשבועית דף ע"ו ע"ב קאמר הך דמקרבא לחומה קרי ליה האי מ"ד פנימית ולפי' רש"י ז"ל שפי' שם ואעמיד' שתי תודות גדולות אצל החומה מבחוץ וכו' דמשמע שהיו מקיפין מבחוץ אפשר לומר דהיינו הך דמקרבא לחומה היא סמוכה לבית. ומה שהקשו התוס' שם לפרש"י א"כ פנימית אמאי נאכלת והא נפסל היוצא וכו' אפשר לומר דל"ק דהא בלאו הכי מסקינן התם דעל פי נביא נאכלת וכדאמר נמי הכא:

צריך אורים ותומים. משמע דגם על פי אורים ותומים היו עושים שהרי אהא דמדייק נביא יש כאן וכו' עלה קאמר דאפ"ה צריך אורים ותומים וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' בית הבחירה הלכ' י"ד שכתב שם וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים וכו' ובפ"ד שם הלכה א' כתב שהיו בבית שני אורים ותומים אלא שלא היו משיבין ברוח הקדש ולא היו נשאלין בהן. וצ"ל דהא דקאמר נביא יש כאן וכו' אדלעיל קאי דיליף לה מד"ת דבבית שני לא היו יכולין לעשות על פי אורים ותומים:

ומקדישין ביום טוב וכו'. בבבלי שם מדייק בהאי ענינא נבנייה ביו"ט ונקדשים ביו"ט אין בנין מקדש דוחה יו"ט ויש לפרש הכא ג"כ בענין זה דסוגיא דהתם אזלא ג"כ כהאי מ"ד דבונין ואח"כ מקדשין וכדאמר בעינן קידוש בשעת הבנין והיינו דקאמר הכא ומקדישין ביו"ט הא בשעת גמר הבנין צריך לקדש ואי אפשר דהא אין בנין המקדש דוחה יום טוב:

בשתי תודות הבאות מנוב וגבעון. התוס' בשבוע ת שם ד"ה אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה הקשו למ"ד אין מנחה בבמה היאך היו עושין בימי שלמה ויהושע וכו' ע"ש וזה לענין עזרה אבל הכא לענין קדושת העיר דבתודות היא ככ"ע אתייא:

אבא שאול אומר שתי ביצים היו שם. בתוספתא שלפנינו בפ"ג הגי' היא כמו שכתובה כאן אבל א"א להולמה ורש"י ז"ל היתה לו גירסא אחרת בתוספתא וכך גורס בשבועות דף י"ו ע"א תחתונה שהיתה קדושתה גמורה עמי הארץ נכנסים לשם ואוכלים שם קדשים קלים אבל לא מעשר שני ויבירים אוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני עליונה שלא היתה קדושת' גמורה עמי הארץ נכנסים שם ואוכלין קדשים קלים אבל לא מעשר שני וחבירים אין אוכלים שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני וכך צריך לגרוס הכא וחלופי שיטות יש כאן. וכדפי' הוא ז"ל דלעמי הארץ התחתונה ועליונה שוין אצלם ובמעשר שני היו מחמירים ששמעו הדרשה עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ולא היו אוכלין אלא תוך ירושלים ממש. וגי' מפני מה לא קידשוה וכו' הכי איתא בתוספתא והתם גריס מפני מה לא קידשוה שאין מוסיפין על הנייר ועל העזרות אלא במלך ונביא וכו' ולמה הכניסוה מפני שתורפה של ירושלים היתה ונוחה ליכבש משם:

חד אמר אחת עושין שתים אין עושין. א"א לפרש האי סוגיא אלא דפליגי לענין ספר ידהא לא פליג אמתני' דקתני שתים עושין ומ"מ פירשתי בפנים מאי בינייהו לענין שלש ולהאי מ"ד דקאמר מפוזרות אין עושין כל עיקר ע"כ אתוך הארץ קאי ולדידיה בספר אין עושין כלל וכדעת הש"ס הבבלי לענין ספר ואם נפרש דהא דקאמר תלתא אמורין לא דפליגי בהדדי אלא כל חד וחד מפרש מילתא באנפי נפשיה ומ"ד קמא ע"כ אספר קאי כדפרישית והשני לפרש ולא שלש דמתני' קאמר ואתוך הארץ קאי. לפירוש הזה היה קשה והיה צריך להפוך הגי' סמוכות אין עושין מפוזרות עושין. ועוד דגם לפי' זה ע"כ לפרש דפליג עם המ"ד הג' בסברות הפוכות. ועוד דתלתא אמורין משמע דפליגי בהדדי וכבר ביארו המפרשים במה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' עכו"ם הלכה ד' דדוקא בסמוכות אין עושין לשלש אבל אם היו מרוחקות עושין ע"ש ויש סמך לזה למאי דפרישית מהאי אית בעי מימר דהכא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף