פני משה/סנהדרין/א/ג

פני משה סנהדרין א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני'. אין דנין לא את השבט. שהודח כולו שם אלא בב"ד של שבעים ואחד דכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך איש ואשה אתה מוציא אל שעריך ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך אלא בב"ד הגדול:

ולא את נביא השקר. כדיליף בגמרא:

ולא את כהן גדול. דאמר קרא את הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול יביאו אליך ומשה במקום שבעים וחד קאי ודוקא דיני נפשות של שלשה ועשרים אבל דיני ממונות שלו הרי הן בשלשה כשאר כל אדם:

ואין מוציאין שם למלחמת הרשות. כל מלחמה חוץ ממלחמת ז' עממין ומלחמת עמלק קרויה מלחמת הרשות:

אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד. דכתיב בדוד ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע אחיתופל זה יועץ ובניהו וכן אביו יהוידע בן בניהו דכתיב בקרא זו סנהדרין לפי שהיה מופלא שבכולם וכולם נגררין אחריו:

ואין מוסיפין על העיר. ירושלם שקדושתה גדולה משאר קדושת ארץ ישראל:

העזרות. קדושתה גדולה מקדושת ירושלם ואי אפשר לחדש קידושה אלא בב"ד של ע"א דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו לדורות מה משכן קדוש ע"פ משה שהוא במקום סנהדרי גדולה אף לתוספת עיר ועזרות על פי סנהדרי גדולה:

ואין עושין סנהדריות לשבטים וכו'. כדאשכחן במשה דהוא אוקי סנהדראות:

ואין עושין עיר הנדחת וכו'. דכתיב והוצאתם את האיש וגו' ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך אלא לשער המיוחד:

בספר. עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העמים דכתיב מקרבך ולא מן הספר וטעמא דקרא שמא ישמעו עכו"ם ויבאו ויחריבו את ארץ ישראל לפיכך אין מניחין אותה העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת אלא הורגין את יושביה בלבד:

ולא שלשה. עיירות קרובים זו לזו אבל בשנים ובשלשה מקומות עושין:

גמ' איתא חמי שנים אין דנים לכ"ש שבט. אלו שנים דחשיב במתני' נביא שקר וכהן גדול וכלומר דמתמה דאי שבט כפשוטו הוא צריכא למימר דאין דנין אלא בבית דין של ע"א הרי אפילו אלו שהן יחידים הוציאן הכתוב מכלל שאר יחידים שבט כולו לכ"ש:

בנשיא שבטים היא מתני'. וקמ"ל דנשיא שבט הרי הוא ככל השבט וצריך לדונו בבית דין הגדול:

בחורש שבין שני שבטים. בנחלת יער וכיוצא בו שיש בין ב' שבטים ודנין עליה וקמ"ל דאף על גב דדיני ממונות נינהו אפ"ה בבית דין של ע"א כתחלתה של ארץ ישראל שנחלקה על פי בית דין של ע"א:

אמר ר' זירא. טעמא דאין דנין לנביא השקר אלא בב"ד הגדול מפרש:

נאמר כאן זדון. בזקן ממרא כתיב והאיש אשר יעשה בזדון:

אף זדון שנאמר כאן בנביא שקר הכתוב מדבר. כלומר נביא שקר נמי דינו כמו שהכתוב מדבר כאן בזקן ממרא דכתיב ביה וקמת ועלית וילפינן מיניה דאין המראתו של זקן ממרא אלא בבית דין של שבעים ואחד:

רבי חזקיה. יליף דבר דבר דכתיב בזקן ממרא ועשית ע"פ הדבר:

פיסקא אין מוציאין וכו'. ומפרש טעמא דאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר כדתנן בפרק ב' דשבועות:

בתחלה. כשקנה גורן ארנן היבוסי כתיב ויעל דוד בדבר גד שציוה לו להקים המזבח שם הרי כאן על פי מלך ונביא וכתיב בד"ה ויחל שלמה לבנות וגו' בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו אשר הכין במקום דוד בגרן ארנון היבוסי ודריש אשר נראה זה אורים ותומים שעל פי רוח הקדש נאמר לו לבנות שם לדוד אביהו רמז לסנהדרין כמה שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך וגו':

השיר מנלן. וקאמר דיליף מפסוקי נחמיה דכתיב ובתודות ובשיר:

וילך אחריהם וגו'. מכאן לבית דין שמהלכין אחר התודות כדכתיב התם לעיל מן המקרא הזה ואעמידה שתי תודות וגו':

מה כתיב מהלכות. כלומר דמה היה לו לכתוב מהלכות ולא תהלוכות כדכתיב אלא שלשון מהלכות משמע על ידי עצמן והילכך כתיב תהלוכות לפי שהיו ניטלות ע"י אחר הנושאן:

מייתי לה דבר תורה. יליף מלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין מן התורה דכתיב וכן תעשו לדורות כמו שהיה במשכן ושיר ותודות הוא דיליף מנחמיה כדלעיל:

כיצד היו מהלכות. כיצד היו נושאין התודות:

ושניהן מקרא אחד דרשו. דכתיב ההולכת למול דמר סבר כנגד מלשון והוא יושב ממלי ומר סבר אחר הראשונה מלשון ממול ערפו שהוא מול הרואה את העורף והוא אחורי הצואר:

נמצא כל מקום ומקום. שהיו מהלכין אינו מתכפר ומתקדש אלא בתודה אחת וכלומר דלהאי מ"ד צ"ל שעל פי הנביא היו שתי תודות שהרי לא היו מקדשין המקומות כ"א בתודה אחת:

יאות דתנינן הפנימית וכו'. דלשניה קרי פנימית שהיא בין הראשונה לבין הב"ד אלא למ"ד זו כנגד זו איזו היא הפנימית:

זו שסמוכה לבית. לבית המקדש והך דמקרבה לחומה קרי לה חיצונה:

על פי נביא נאכלת. דבין למ"ד זו כנגד זו ובין למ"ד זו אחר זו מאי שנא דהפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת הא עכ"פ שתי תודות בעינן ולא נתקדשה אחת יותר מחבירתה אלא ע"פ הנביא שהיו שם חגי זכריה ומלאכי ועל פיהם היו עושין הכל ואין טעם בדבר:

תניי תמן. בבבל תנינן חדא ברייתא דאין צריך אורים ותומים דאם נביא יש כאן לאיזה צורך הוא לאורים ותומים שהרי על פי נביא יכולין לעשות הכל:

אשכח תני ר' יהודה. דאף על פי כן צריך אורים ותומים כדתנן התם במתני' ורמיזא בקראי דלעיל:

בונין. גומרין בנין המחיצות מה שרוצין להוסיף ואח"כ מקדישין אותן כדמפרש טעמא לקמיה:

אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות. בתמיה וכי אין המחיצות לאחר שקידשו כאילו עולות הן לענין מעילה אי הוו קדשי וא"כ היאך אפשר לבנות בקודש שלא ימעלו בהן ולפיכך סבר בונין ואחר כך מקדישין:

בקשו להוסיף על ההיכל במה מוסיפין. כלומר על העזרות ומשום דשתי תודות דכתיבי בהוספה על העיר כתיב ואותן היו חמץ דכתיב שתי תודות גדולות והן החלות חמץ שבתודה שהן גדולות משל המצה והן נאכלות בעיר ושואל הש"ס אם בהוספה על העזרות מוסיפין ג"כ בחמץ ובמה שנאכל בעזרה ומה הן:

בשתי הלחם. שהן חמץ דכתיב חמץ תיאפנה:

ומקדישין ביום טוב. בתמיה ואחר הי"ט אי אפשר להשהותן דנפסלו בלינה:

אלא בלחם הפנים. השתא הדר ביה דלא מיתוקמא בחמץ בדבר שהוא נאכל בעזרה דוקא אלא בלחם הפנים לאחר שמסלקן מן השלחן ונאכל לכהנים:

ומקדישין בשבת. בתמיה וכן אין מקדישין בלילה:

אלא אמר רבי יוסי בר בון במנחת מאפה. שהוא נאכל בעזרה מקדשין אותה:

ניחא בעלייתן מן הגולה. דמשכחת להו תודות שהקריבו התודה וקדשו החלות אלא בכניסתן לארץ וכלומר בתחלת הבנין במה קדשו התודות:

הבאות מנוב וגבעון. נוב לאו דוקא אלא כלומר שבנוב וגבעון היו מקריבין ומשכחת לה שהקריבו התודה בגבעון בבמה והביאו לחמי התודה לקדש הבנין:

שתי ביצים היו שם. בהר הזיתים והוא בין אחים יפריא פירושו בצעין:

התחתונה והעליונה. והיא לא היתה קדושתה גמורה לפי שלא נתקדשה בכל אלו אלא התחתונה והעליונה לא נתקדשה ובמלך שבעלייתן מן הגולה היו ולא באורים ותומים שלא היו בבית שני:

וחבירים אין אוכלים שם קדשים קלין ומעשר שני. צ"ל וכן הוא בתוספתא:

תלמוד לומר לשבטיך ושבטו וגו'. כלומר דמכאן למדנו דעושין סנהדריות לכל שבט ושבט דלשבטיך ושפטו כתיב ואין עושין אותן אלא ע"פ ב"ד של ע"א כדאשכחן במשה:

תלתא אמורין. פליגי בדבר זה:

אחת עושין שתים אין עושין. הא דקאמר אין עושין עיר הנדחת בספר היינו שאין עושין כמו בשאר הארץ דשם עושין שתים כדקתני במתני' אבל בספר אחת עושין ושתים הוא דאין עושין:

ואחרנא אמר הסמוכות עושין והמפוזרות אין עושין. כלומר דמפרש הא דקתני אין עושין עיר הנדחת בספר ולא שלש ה"ק ובספר אין עושין כמו שעושין בתוך הארץ והיינו דבתוך הארץ אין עושין שלש כשהן סמוכות זו לזו אבל אם הם מפוזרות ורחוקות זו מזו עושין ומינה הא שתים שעושין בתוך הארץ אפי' הן סמוכות עושין ומכ"ש מפוזרות ועלה קאמר דבספר אינו כן דסמוכות הוא דעושין אבל במפוזרות אין עושין וטעמיה דבספר טפי איכא למיחש במפוזרות שלא יתחלקו האויבים לבא מכאן ומכאן עליהם:

מפוזרות אין עושין כל עיקר. אפי' בתוך הארץ חיישינן טפי למפוזרות שמא יפוצו יתחלקו העכו"ם לכאן ולכאן ויבאו לארץ ולהאי מ"ד הא דקתני שתים עושין בתוך הארץ היינו בסמוכות דוקא אבל לא שלש ובספר לדידיה ע"כ דאין עושין כל עיקר דאל"כ מה בין ספר לבין תוך הארץ:

ואית דבעי מימר. ופליג אהני אמוראי דלדידהו עכ"פ במפוזרות חיישינן טפי אלא דמר לא חייש כ"א בספר ומר חייש אפילו בתוך הארץ ואית דבעי מימר איפכא ס"ל דבסמוכות חיישינן טפי שמא יבאו לידי קרחה ויפוצו האויבים ויבאו עליהן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף