מראה הפנים/פאה/ו/ב

מראה הפנים פאה ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וקשיא על דב"ש בגפה ובגדיש וכו'. בסוגיא זו רבו הפירושים וכן בפירושא דמתני'. הר"ש ז"ל כתב על זה דנראה מהא דקאמר וקשיא וכו' שההנחה אצל דבר מסוים עושה שכחה ועל זה תמה דמתוך הסברא היה נראה איפכא דדבר שהוא מסוים קשיא לב"ה אמאי הוי שכחה דכיון שהוא במקום מסוים הרי הוא כאילו לא שכחו ודבר שאינו מסוים קשיא לב"ש אמאי לא הוי שכחה ושמא ט"ס יש בירושלמי והתי"ט רצה להעמיד הגי' ובסברא דחוקה עיי"ש והביאו הרב בעל משנה למלך והוסיף עוד באיזה סברא ע"ש שהאריך הרבה בפלפול הסברות והפירושים ולבסוף כתב שלא נתקררה דעתו לא במ"ש הרב בעל תי"ט ולא במ"ש הוא ז"ל בעצמו דאיך יהיה ההנחה אצל מקומות אלו סיבה שיהיה שכחה אך פשט דברי רבינו שבפי' המשנה מורין כן וכדכתב הרב בפי' הא' ובענין פירושא דהש"ס הסכים שם לגי' הר"ש דאיפכא גרסי'. ואחרי כל טרחת אריכות הדבריס האלה אומר אני שאין אנו צריכין לשבש הספרים. וחובה מוטל עלינו להבין פי' המשנה ופי' הש"ס ופי' דברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו. והנה פי' המשנה מתפרשת כפשטא כפירש הר"ב בפי' אחר וכפי אשר הבאתי וזה אליבא דר' יהושע בהתוספתא שהביא הש"ס דהוא ס"ל דב"ש פליגי כמו שהוא במתני' דס"ל לב"ש דגפה וגדיש הוי דבר מסוים ומה שהניח בצדם לא הוי שכחה וסברא זו קיימת היא לפי סוגית הש"ס דהכא וזה דההנחה אצל דבר מסוים ודאי אינו עושה שכחה אלא דר' יהושע ס"ל דגפה וגדיש מקרי דבר מסוים לב"ש ור"א וראב"ע דלקמן ס"ל דאף לב"ש לא מקרי גפה וגדיש דבר מסוים אלא דוקא בדאיכא עוד חד צד למעליותא והיינו בשנטל להעומר בתחלה בידו דאז זכה בו לב"ש. ולב"ה בעינן דוקא שיטול העומר על מנת להוליכה לעיר ואז בכל מקום שיניחו ושכחו אח"כ לא הוי שכחה וזהו בין לר' יהושע ובין לר"א ולר"א בן עזריה אליבא דב"ה ומזה תדע דמתני' דלקמן העומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ושכחו מודים ב"ה שאינו שכחה אתיא ככ"ע דלא פליגי ר' יהושע ור"א ור"א ב"ע כ"א אליבא דב"ש ולא פליגי אליבא דב"ה כלל ובעינן דוקא שיטלו ע"מ להוליכו לעיר אבל ממקום למקום לא מקרי זכיה דנראה שאינו אלא כמפנה המקום שהיה העומר מונח בו בתחלה. וכל זה הוא לגי' הש"ס בתוספתא אבל לא לגי' התוספתא כמו שהיא כתובה לפנינו וכדלקמן. זכינו מזה דפירוש המשניות האלו מובנים ולא צריכין אנחנו לומר דמתני' דלקמן העומר שהחזיקו וכו' אתיא כר' יהושע ודלא כר"א כמ"ש הר"ש דהוא ז"ל כתב לפי גי' התוספתא בדברי ר"א אבל לגי' הש"ס בהאי ברייתא ככ"ע אתיא דל"פ כלל אליבא דב"ה וכדאמרן. ופי' סוגית הש"ס מרווחת היא למאי דפרישית בפנים דקשיא לב"ש וכו' על דעירבו דבר מסוים לפי הס"ד וכר' יהושע עם דבר שאינו מסוים בחדא בבא וא"כ לא נודע לנו טעמייהו וכן קשיא לב"ה וכו' וכמבואר בפנים. ולישנא קייטא נקט הש"ס כדרכו ברוב המקומות וא"צ לשבש כלל הגי' כ"א בהא דנקט בברייתא בדברי ר' יהושע בתורה הזאת וכו' ב"ש אומרים שכחה וכו' דטעות דמוכח הוא. ושאר הסוגיא מבוארת היטב בפנים דהסברא קיימת היא דדבר מסוים עושה שכחה ומהו נקרא דבר מסוים בהא פליגי ר' יהושע ור' אליעזר וכדאמרן ולר"א לא חשיבה גפה וגדיש דבר מסוים אף לב"ש כ"א בדאיכא עוד חדא לטיבותא וכדלעיל. ודבר מחובר אצל דבר מחובר וכהאי מתני' דפ"ז ודאי לכ"ע מיקרי בצד דבר מסוים ואינו עושה שכחה. ובזה הסוגיא מבוארת. ודברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו בפ"ה ממ"ע בהלכה ג' וכפי גי' הספרים אשר לפנינו אבל אם נטלו ממקום למקום אע"פ שהניחו סמוך לגפה וכו' ה"ז שכחה וזה כב"ה ומ"ש נטלו וכו' אע"פ וכו' זהו אליבא דגי' הש"ס בברייתא בדברי ר"א (וגי' זו היא עקרית ותפס לפי' המשניות לפי דבריו בחיבוריו כר"א וכר"א ב"ע נגד ר' יהושע ועוד דדברי ר' יהושע מופרכים הם כדמקשי הש"ס וקשיא וכו' ולא כדבריו ז"ל בפי' המשנה כדלקמן) ולב"ש בנטלו בידו מהני בהא דהניחו אח"כ סמוך לגפה וכו' דבמקום דאיכא תרתי לטיבותא מהני גפה וגדיש וכו' שיהו כדבר מסוים ושלא יהא שכחה להכי קאמר למאי דקיי"ל כב"ה דבנטלו ממקום למקום לא מקרי זכיה לב"ה ומטעמא דאמרן ולא מהני כלום במה שהניחו סמוך לגפה וכו' אלא דוקא בשהחזיקו לעומר ע"מ להוליכו לעיר דאז גם אם הניחו בשדה באיזה מקום שיהיה ושכחו אח"כ לא הוי שכחה כדכתב שם וכב"ה דמתני' דלקמן. ודבריו ז"ל בפי' המשנה ואחריו נמשך הרב בפי' הא' אליבא דגי' התוספתא בדברי ר"א הן דהתם גרים על מה נחלקו על העומר שהחזיקו בו להוליכו לעיר ונתנו בצד הגפה וכו' וכפי אשר הביא הר"ש ולפיכך פי' המשנה כן אבל בחיבורו חזר בו מטעמא דהך מתני' דלקמן העומר שהחזיקו וכו' ולא היה נראה לו ז"ל בעצמו הדוחק שכתב בפי' המשניות האלו ואחריו נמשך הרב בפי' הא' כ"א המשניות מפורשין היטב לפי גי' הברייתא דהכא ולדינא מבואר הדבר הדק היטב ואין אנו צריכין לאריכת דברי' ביותר ודע דבגי' התוספתא יש בדברי ר"א ט"ס דבריש דבריו גרים א"ל לא נחלקו וכו' ומודים באלו שאין שכחה וכן היא הגי' בתוספתא כ"י אשר לפני אבל א"א להעמידה וטעות דמוכח הוא כמבואר ואין לנו אלא כפי גי' הברייתא שהובאה כאן ובדברי ב"ש וב"ה כמו שהגהתי וכמו דשנינו במתני' דכר' יהושע ואליבא דב"ש היא:

לא אתינן מיתני אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וכו'. מה שפירשתי בפנים הוא כפירוש התוס' שס ד"ה נפלו וכו' והרי"ף ז"ל פי' בסוף הפרק שם בענין אחר עיי"ש וכבר כתבתי בחבורי שם דהסוגיא מוכחת כפי' התוספת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף