קרבן העדה/שבועות/ג/א

קרבן העדה שבועות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאוכל ולא אוכל. הן השתים המפורשות דכתיב להרע או להטיב דמשמע להבא ולא אוכל להרע אוכל להיטיב:

שאכלתי ושלא אכלתי. הם שתים הנוספות ממדרש חכמים כדיליף לה ר"ע לקמן בפרקין מריבוי הכתוב:

במדבר ומביא קרבן. בשביל ביטול דיבורו וכיון דמשום ביטול דיבורו הוא אף זה ביטל דיבורו שהאומר לא אוכל דעתו לאסור עצמו בכל שהוא:

גמ' ניחא שאוכל ושלא אוכל. אית בהו שגגה שבשעת שבועה סבר לקיים אח"כ נעלם ממנו ועבר אשבועתו אלא שאכלתי ושלא אכלתי כיון דבעינן אדם בשבועה היכי משכחת לה שוגג כדמסיק:

מה נן קיימין. במאי עסקינן:

אם בידוע. לו בשעת שבועה שאכל ונשבע שלא אכל:

שבועת שקר הוא. כלומר מזיד הוא ואינו בר קרבן דהא ונעלם כתיב והכא אין כאן העלמה:

ה"ג ואם סבור שלא אכל ונשבע שלא אכל:

רבי בא כו'. הא אמר ר' בא כו' אהא דתנן לקמן פ' שבועת העדות וחייבין על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון העדות דוקא בקרבנה אין חילוק אם שגג בה ואינו יודע שחייבין עליה קרבן או מזיד בה ויודע שחייבין עליה קרבן אבל בשבועה צריך שיהיה זדון יודע ששבועה זו אסורה ונשבע לשקר וקמ"ל רב הא דתנן התם ועל שגגתה דלאו דוקא שוגג בקרבנה אלא ה"ה מזיד בקרבנה:

אבל. אם הוא שוגג בשבועה וסובר שאין בו איסור שבועה פטור דאנוס הוא ואין כאן אדם בשבועה ומה התם דלא כתיב פטור בכה"ג שבועת ביטוי דכתיב ונעלם כ"ש בסבור שלא אכל דפטור מקרבן דאנוס הוא:

אלא במזיד בה. בשבועה שאומר יודע אני ששבועה זו אסורה אפ"ה קרינן ביה ונעלם לפי ששוגג בקרבנה שאינו יודע שחייבין עליה קרבן ושגגת קרבן שמה שגגה:

לא כן. וכי לא כך אר"א כו':

מזיד בחלב. כלומר מזיד בכרת יודע שחייב כרת על עברה זו ושוגג בקרבן אינו יודע שחייב קרבן על שגגתה מתרין בו על מזיד דכרת ולוקה כדין כל חייבי כריתות שלוקין ומביא קרבן על השגגה א"כ ה"נ אע"ג שהזיד בה מביא קרבן על שגגת קרבן:

לית יכיל. אי אפשר לומר כן:

דמר. דאמר ר' אילא בשם ר"ל כך השיב ר"י לר"ע על הא דמחייב קרבן אף לשעבר כדתנן לקמן בפירקין איך נחייב לשעבר היכן מצינו דבר שחייבין על זדונו משום ולא תשבעו בשמי לשקר דהא כשנשבע לשעבר שקר הוא דבשעת השבועה ניכר שקרו ובהעלמו דהיינו בשגגתו יביא קרבן משום שבועת ביטוי דכי כתיב קרבן בשבועת ביטוי הוא דכתיב נפש כי תשבע לבטא בשפתים א"נ ה"פ והיכן מצינו בעברה אחד שלוקה על המזיד ומביא קרבן על השוגג דלשעבר במזיד לוקה על שבועת שקר ומביא קרבן על ששגג בקרבן אבל אוכל ולא אכל אינו במלקות אע"ג שעובר על בל יחל מ"מ אינו לוקה דלאו שאין בו מעשה הוא ולא אוכל ואכל נמי לא לקי דשויין להדדי:

ויתביניה כו'. ואי ס"ד כר' יוחנן ה"ל לר"ע להשיב לר"י הרי מצינו בחטאת חלב שחייבין על זדונו משום לאו שבו ומביא קרבן על שגגת קרבן שבו אלא ודאי ר"ע לא ס"ל לדר' יוחנן הדרא קושיא לדוכתא אכלתי ולא אכלתי דמתני' דאתיא כר"ע במאי איירי:

אלא. במאי עסקינן בשעת שבועה טעה וסבר שלא אכל אח"כ נודע לו שאכל:

לא כו'. ופריך וכי אין זה כאומר סבור הייתי שאין זו שבועה דאמר רב לעיל דפטור:

ומשני תמן. שאני התם שסובר שאין זו שבועה זה ודאי אנוס מיקרי:

ברם הכא. אבל כאן יודע ששבועה היה אלא שטועה מחמת דבר אחר וסובר באמת נשבע לאו אנוס מיקרי אלא שוגג דהוה ליה למידק קודם שהוציא שבועה מפיו:

מה נן קיימין. הא דפליגי ר"ע וחכמים במתני' במאי עסקינן:

אם. במפרש ואומר שבועה שלא אוכל אכילה הנקראת מן התורה אכילה:

אף ר"ע מודה. שאינו חייב עד שיאכל כזית דכל אכילה בתורה פחות מכזית לא מיקרי אכילה:

אף רבנן מודו. דאטעום לאו אכילה משמע אלא טעימה בעלמא:

ה"ג אלא כי אנן קיימין בפתם כל שהוא אכילה. וה"פ אלא כי פליגי באומר סתם שבועה שלא אוכל ופריך אי בסתם מ"ט דר"ע וכי כל שהוא אכילה היה:

ה"ג פתר לה כר"ש דאמר כל שהוא אכילה. וה"פ תפרש ר"ע בשבועות כר"ש ס"ל דאמר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן שמעינן מיהת דסובל כל שהוא אכילה מיקרי:

מה מפקה מביניהון. מאי בינייהו:

ע"ד דר"ע חייב. דכיון דאמר שבועה שאוכל משנגע שיאכלנה כולה וכיון דחסר כל שהוא שלא אכל עבר על שבועתו לר"ע דאמר כ"ש הוי שיעור אכילה וחייב ולרבנן כל שהוא לא מיקרי אכילה וה"ל כאלו לא שייר כלום ופטור עד שישייר כזית:

שלא אוכל ככר זה. משמע שלא יאכלנה כולה:

ואכלה חסר כל שהוא. לר"ע פטור שהרי קיי"ל שבועתו ששייר כדי אכילה ולרבנן חייב דה"ל כאלו אכלה כולה:

ה"ג אף בקונמות כן קונם אשתי נהנית לי אם אוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא ע"ד דר"ע אשתו מותרת ע"ד דרבנן אסורה אם לא אוכל ככר זו כו' ע"ד דר"ע אשתו אסורה ע"ד דרבנן אשתו מותרת אף בנכסין כן קונם נכסיו עלי אם לא אוכל ככר זה ואכלה חסר כ"ש ע"ד דר"ע נכסיו מותרין ע"ד דרבנן נכסיו אסורין אם לא אוכל ככר זה ואכלה חסר כ"ש ע"ד דר"ע נכסיו אסורין ע"ד דרבנן נכסיו מותרין. וה"פ לאו דוקא בשבעות פליגי אלא אף בקונמות פליגי:

אף בנכסין כן. אף באוסר נכסיו על עצמו בקונם מן הככר פליגי וכדמסיק:

והרי המגדף מביא קרבן. אמתני' דתנן אמר להן איכן מצינו במדבר ומביא קרבן והרי מברך את השם דפליגי ר"ע ארבנן ריש כריתות ואמר מגדף מביא קרבן:

ה"ג בשיטתם השיבוהו לשיטתכם שאתם אומרים אין המגדף מעשה כו'. וה"פ התם תנן וחכ"א אף המגדף אינו מביא קרבן שאינו עושה מעשה ולדידהו השיב שפיר איכן מצינו במדבר שמביא קרבן:

ר' בא כו'. פריך קשיא דר"ל אדר"ל:

תמן. התם בסנהדרין (דף מ"ה) [פ"ז ה"י] פריך מ"ט לא תני ידעוני בכריתות ואמר [ר' חזקיה בשם] ר"ל לפי שנכללו בלאו א' ולא משני הואיל ואין בו מעשה משום דקשיא הא תני מגדף שאין בו מעשה:

והכא הוא אומר לשיטתם השיבום אבל איהו סובר מגדף יש בו מעשה:

תרין תנאין. שני תנאים נינהו אליבא דר' עקיבה מר אמר הכי אמר ר"ע ומר אמר הכי אמר ר"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף