רידב"ז/שבועות/ג/א

רידב"ז שבועות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ניחא שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי מה אנן קיימין אם בידוע שאכל ונשבע שלא אכל שבועת שקר הוא. [והיא כשיטת ר' יותנן בבבלי דף כא ע"א עיי"ש] ואם סבור שאכל ונשבע שלא אכל. ר"ל דסובר אפילו אכל יכול לישבע שלא אכל דסובר דאין זה חשוב שבועה ומותר לישבע וא"י דון דשבועה דסובר למאי נפ"מ אם אכלתי ואם לא אכלתי ותיבת ואם סבור קאי על ונשבע שלא אכל ר"ל דבאכל סובר לישבע שלא אכל. והא ר' בא בר רב יהודא בשם רב בשוגג בקרבנה ומזיד בקרבנה דאינו יודע דין חיוב דשבועה בקרבן נקרא שוגג. אבל סבור הייתי שאין בו שבועה מותר. וס"ל להגמ' דה"ה בשאכל ויצא מלבו שאכל וסובר שלא אכל ונשבע שלא אכל ואח"כ נזכר שאכל ג"כ פטור מטעם זה דהא סובר דמותר לישבע שלא אכל כיון דלדעתו לא אכל באמת ולאו משום האדם בשבועה פרט לאונס הטעם דבבבלי. דהירושלמי לא מביא האי ברייתא דאדם בשבועה. אלא הפטור משום דסובר דמותר לישבע וכן מוכח בסמוך. אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה ולא כן אמר ר"א בשם ר"י בניחותא מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין ביה ולוקה ומביא קרבן דס"ל כמונבז דשגגת קרבן שמיה שגגה. הגם דלא קי"ל כמונבז אלא כר"ע דפליג עליו הנ"מ בכל התורה כולה אבל בשבועת ביטוי דחידוש הוא דלא אשכחן לאו דמייתי עלה קרבן והכא מייתי לכו"ע שגגת קרבן שמה שגגה. כדאיתא במס' שבת דף ס"ט עיי"ש. וע"כ משכח"ל בשגגת קרבן. ע"ז קאמר לית יכול דמרי ר' לא בשם ר' לעזר כך משיב ר"י לר"ע מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ובהעלמו משום שבועת ביטוי. דר"י פריך לר"ע דהיכי ס"ל דחייב קרבן אלשעבר הא היכן מצינו כזאת שיהא נתחלף בין מזיד לשוגג בשם אחר דבמזיד קרא שבועת שקר ובשוגג נקרא שבועת בטוי. והיכן מצינו דבר חדש הזה. ואי ס"ד דס"ל האי חידוש אליבא דר"ע דפליג אמונבז וס"ל בעלמא שגגת קרבן לאו שמיה שגגה ומ"מ הכא כיון דחדוש הוא מביא במזיד קרבן משום שגגת קרבן. הגם דבעלמא לא מצינו אליבא דר"ע דמביא קרבן במזיד. והכא מביא. ויתיביניה ר"ע מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ומביא קרבן וכי היכא דמצינו דבר חדש הזה כמו כן אל תתמה גם בזה דמצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ובהעלמו משום ביטוי. א"ו דר"ע דפליג על מונבז ס"ל גבי שבועות ביטוי ג"כ דאינו חייב בקרבן על שגגת קרבן. ומשני אלא כי אנן קיימין בבריא לו שאכל ונשבע ונמצא שלא אכל. לזה משני דמיירי בבריא לו שאכל ונשבע ונמצא אח"כ שלא אכל. והירושלמי לא ס"ל האדם בשבועה פרט לאנוס דמיירי בשגגת שבועה כגון שבריא לו שאכל ונשבע ע"ז דאמרינן לבו אונסו כהבבלי דהא בירישלמי מס' נדרים פ"ג גרסינן תני נדרי שגגות מותרין שבועות שגגות אסורין ולא כשיטת הבבלי דף כ"ה ע"ב במס' נדרים דגרסינן כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין. ובתוס' ז"ל במס' שבועות דף כ"ו ד"ה את כתבי דזהו משום האדם בשבועה אבל הירושלמי לא ס"ל כן אלא שגגות שבועות אסור והא דר"כ ור"א טעמא אחרינא. וקמקשה לא באומר אין זה שבועה בתמי' דבברור לו שאכל ונשבע עליו לדעתו באמת לא הוי כאומר אין זה שבועה והוי כאומר מותר. ומשני דבזה לא הוי כאומר מותר תמן באומר אין זה שבועה ר"ל דסבור לומר שמותר לישבע שלא אכל אע"פ שאכל. ברם הכא ביודע בה ששבועה היא ר"ל דיודע דאסור לישבע שאכל בשלא אכל אך הוא טועה וסובר דמותר לישבע שאכל מחמת שסובר שבאמת אכל וכיון דנמצא שלא אכל הרי הוא חייב קרבן שבועה:

כ"ש אכילה פתר לה כר"ע דאמר כ"ש אכילה. הנו"י ז"ל מגיה דצ"ל כר"ש דס"ל כ"ש אכילה ולכאורה נראה שהצדק עמו וכצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף