קרבן העדה/סוטה/א/א

קרבן העדה סוטה א א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המקנא לאשתו. לישנא דקרא נקט וקינא את אשתו ולקמן במתני' מפרש כיצד מקנא לה:

מקנא לה ע"פ שנים. אם בא להשקותה מי המרים צריך להביא שני עדים ולומר לה בפניהם אל תסתרי עם איש פלוני ואם לא קינא לה בפני שנים אינה נאסרת עליו בסתירתה ואינו משקה אותה:

ומשקה ע"פ עד א' או ע"פ עצמו. ואפי' אין עדים שנסתר' אלא עד אחד או הוא עצמו אומר ראיתיה שנסתרה אחר שקנאתי לה נאסר' בסתירה עד שתשתה שסתירת' אוסרתה עליו מספק רי"א צריך שני עדים אף לסתירתה:

עד אחד. אם יש להתובע עד אחד שחבירו חייב לו אף על פי שהתובע אינו טוען ברי אלא על פי העד זוקקו לשבועת ממון לא כל שכן שמשקה על פי עד אחד:

גמ' ה"ג. ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דבר של אימה אלא מתוך מתון. וה"פ שיקנא לה בנחת ובדרך טהרה ואזהרה כדי להדריכה בדרך ישרה ולהסיר המכשול ויליף ליה מדכתי' ועבר עליו רוח קנאה היינו רוח טהרה:

מה איתאמרת למצוה. מיבעי' ליה אם למצוה לכתחלה נאמרו הדברים שלא יקנא מתוך שחוק או אפי' לעכב שאם קינא באח' מכל הדברים אין קינויו קינוי:

ופשיט אתיא כהדא כל מקום שנא' תורה או חוקה בפרשה כל האמור בה מעכב. ובפ' סוטה נאמר זאת תורת הקנאות ש"מ דמעכב:

חובה. לקנאות את אשתו אם רואה שנסתרת עם שכיניה:

ר"י. דידיה אמר רשות אם ירצה רשאי לקנאו' ואינו עובר על לא תשנא את אחיך בלבבך:

כאורין. דברי' מכוערים בפריצות כגון ראשה פרוע ושאר דברים השנויי' בסמוך:

לפום כן. לפיכך הוא אומר חובה לקנאות כדי שלא תבא לידי איסור או שיתברר על ידי מים:

וצדדיה מפורמין. צדי בגדיה קרועין עד שנראה בשרה או חלוק':

ת"ל כי מצא בה ערות דבר. ודברי' אלו לדבר ערוה דמיין ומצוה להוציאה הרי דמודים ב"ש שמוציא' ע"י דברים מכוערים וא"צ לקנאותה:

קיימתיה בעדים. הא דיכול להוציאה משום דברים מכוערין בשיש עדים בדבר:

וכאן. בסוטה ליכא עדי' בפריצות אלא בקינוי':

אפי' הקדיחה תבשילו. שרפה ע"י אור או ע"י מלח יכול לגרש את אשתו דדרי' כי מצא בה ערות דבר או ערוה או שאר דבר סרחון:

לפום כן הוא אומר רשות. דאם נמצאו בה דברים מכוערים יגרשנה דלא יהא אלא הקדיחה תבשילו:

ה"ג ומ"ט דר' יהושע כי מצא וכו':

דבר דבר. לג"ש נאמר כאן דבר ונאמר להלן ע"פ שנים עדים יקום דבר:

ה"ג ומשקה ע"פ שנים ומעלה בו וכו'. וה"פ ערוה ודבר בעינן ב' והיינו הסתיר' והקינוי ומעלה בו בשעת השקאה ע"פ תנאים שהתנ' עמה ע"פ עידי קינוי ל"א דפרי' הש"ס הא כתי' ומעלה בו מעל משמע בו לחודא והיינו ע"פ עצמו שהקינוי והסתירה ע"פ עצמו סגי ומשני בתנאים וכו'. שהמעילה בו היא ע"פ אחרי' ופי' זה עיקר ובגי' התו' ליתא:

ואין מציאה בכ"מ. לענין הדין לדון ע"פ מציאה זו אלא בעדים כמו כי ימצא בקרבך באח' שעריך וכו' והדומי' לו:

מה מקיים ר"ל דבר. כלומר לר"י ב"י אליב' דר"ל האי דבר במאי מוקמ':

דבר שהוא מרגיל לבוא לידי ערוה. דהיינו יחוד א"נ דבר מכוער:

עד אחד מהו שישקה. כי"ל דמתני' קמיבעיא ליה דע"פ עצמו שמעינן מדכתי' ומעלה בו אבל ע"פ עד אח' מנין. ומשני ומה אם פיו שאינו זוקק לשבועת ממון אם מודה שחייב ממון הודאת בע"ד כמאה עדים דמיא וחייב ואין כאן שבועה ואם מודה בקנס פטור ואם כופר הכל פטור הרי הוא משקה אי נמי פיו של התובע אינו זוקק הנתבע לשבועה אם מכחישו ואפילו הכי משקה על פי עצמו ופירוש זה עיקר:

קרוב מהו שישקה. לרבי אליעזר מבעיא ליה ופשיט מי קרוב מבעלה. ואפילו הכי תנן במתני' שמשקה על פי עצמו כל שכן קרוב אחר:

ופשיט מה בינו לבין קרוב. וכי היכי דמשקה על פי קרוב על כרחך לומר דכל שבעלה מאמין בדבר יכול להשקותה אם כן הוא הדין בעד מפי עד:

ופרי' קרוב אף על פי וכו'. כלומר לא דמיא עד מפי עד לקרוב דקרוב אפשר שיהיה כשר לאחר זמן כגון שהוא קרוב ע"י חתנות שנשא אחותה או בתה ושאר קורבה שפוסלין אותו וכשתמו' אשתו כשר להעיד אבל עד מפי עד לעולם פסול:

הכי גרסינן מאי טעמ' דרבי אליעזר ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו וכו' ומעלה בו בסתירה והכי פירוש "(אמר רבי) אליעזר דמתני' פריך מאי טעמא ומשני כי מצא וכו' וערוה הכי גרסינן מה מקיים רבי ליעזר ערוה ומשני ערוה שהיא באה מכח דבר סתירה הבאה מכח קינוי דשני עדי' ומעלה בו שהסתירה שהיא המעילה נעשי' על פי עצמו משקה אותה:

הכי גרסי' א"כ אין לדבר סוף הכל ממנו לקנאות לה בינו לבינה ולהביא עדים וכו'. והכי פירוש לדבריך פעמים שלא קינא לה הבעל וכשיכעוס יאמר שכבר קינא לה בינו לבין עצמו מפלוני ומביא עדים שנסתרה עמו סתירה כל דהו דכיון דלא קינא לא נזהרה בו ומפסדת כתובתה בזמן הזה שא"א להשקותה אי נמי דכבר שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא ונאסרה לו:

אמר רבי יוסי. לתרץ קושית חכמים מה טיבה להסתר כלומר אין הכל ממנו אלא היא עשתה שלא כהוגן שנתיחדה עם איש אחר וכיון שעשתה שלא כדין אין אחריות כתובתה עלינו:

אלא אתיא. הא דאמרו חכמים לדברי רבי אליעזר אין לדבר סוף לר"א דמתניתין שיקנא לה בפני שנים ואחר כך יאמר שנסתרה על פי עצמו והיא לא תרצה להתבזות ולשתות ותפסיד כתובתה הכי גרסינן די לא אתיא אלא על דמתניתין הכל ממנו לקנות לה על פי שנים ולומר מפיו שנסתרה ולפוסלה מכתובתה:

אפי' כהדין תנייא אתיא. אף על דברי ריב"י יפה השיבו חכמים שאין לדבר סוף למ"ד דמקנא לה אפי' מאביה ומבכה:

קשיא הכל ממנו לקנות לה מאביה ומבנה וכו'. ואם תאמר מאי טיבה להסתר. לכך ראויה לקנוס:

ומשני התורה התירה להסתר. עם אביה ובנה נמצא שכדין עשתה ולמה תפסיד על פי דיבורו כתובתה חנם והיינו דקאמרו לריב"י שאין לדבר סוף:

כי יסיתך אחיך בן אמך. או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר כנפשך בסתר לאמר:

בתך בסתר. כלומר בסתר אבתך נמי קאי דמותר להיות עמה בסתר:

אמך בסתר. דבן אמך משמע שהבן עם אמו דאם לא כן מ"ש בן אמך דנקט ולא בן אביך:

ודר עמה. דלא תקיף יצרי' עלייהו:

עם אחותו ואינו דר עמה. תמיד ביחוד אבל לפרקי' שרי להתייחד:

עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין. משום לא תענה. ואין משלמין. דגורם דגורם הוא שהרי עדיין צריך עדי סתירה ושמא היתה שותת:

מהו שישלמו. כתובתה ואינן לוקין דהלא מכוחן שהעידו על הסתירה היתה מפסדת כתובתה אלו לא היתה שותת מיראת בדיקת המים:

או ייבא כיי דמר. או אתיא כי האי דמר רבי בא וכו' והאי דרבי בא לא ידעתי היכן הוא:

אין למידין דבר מדבר בעדים זוממין. לומר אולי לא היה עושה דבר זה כגון שהעידו שקר בדבר שנתחייב שבועה לא אמרינן אלו לא רצה לישבע היה חייב לשלם אף העדים זוממים ישלמו:

והכא כן. אף הכא לא ישלמו מספק דשמא לא היתה שותת דמספיקא לא מפקינן ממונא אי נמי אפילו הפסידה כתובתה פטורין מלשלם דהא לא כוונו להפסיד כתובתה אלא להשקותה:

נסתרה בעד אחד שחרית וכו'. לר"י דמצריך שני עדי סתירה קמיבעיא ליה אם ראה אחד שחרית ואחד בין הערבים מי מצטרפין ופשיט ייבא כהדא. אתיא כהא דתניא:

נתיחדה עמו בפני שנים. מי שנתן גט לאשתו ואחר כך נתייחדה עמו בפני שנים:

צריכה הימנו גט שני. דמסתמא בעל לשם קידושין:

באחד. אם לא היה שם אלא עד אחד שנתייחד עמה:

אין זה יחוד. שאין מצטרפין עידי יחוד א"כ ה"ה עידי סתירה דדמיין לעדי בעילה אין מצטרפין:

ה"ג מאחר שהוא איש והיא אשה קינויו קינוי או אין קינויו קינוי. וה"פ כיון שזהו האיש שקינא ממנו את אשתו בשחרית הוא האיש שקינא לאשתו ממנו בין הערבים א"כ מצטרפין והוי קינוי או לא:

ייבא כהדא. אתיא כהא דתניא:

אין מקבלין מן העדים. עדותן לפסוק הדין על פיהם אלא אם כן ראו שניהם כאחת את העדות:

ה"ג ואפילו ראו זה אחר זה:

בעידי הבכורה. שאומרים על אשה או על בהמה שכבר נפטר רחמה ואפילו לא ראו כאחת אי נמי שמעידין ששמעו מן האב בזה אחר זה שזהו בנו הבכור כ"פ תו' בסנהדרין:

ובעידי החזקה. זה אומר בפני אכלה ג' שנים ראשונות של השמיטה וזה אומר בפני אכלה ג' שנים האחרונות של השמיטה מצטרפות דאחד קרקע קמסהדי חזקה מעלייתא ל"א שנים מעידים על שנה הראשונה וב' על השניה וב' על הג' ופי' זה נראה עיקר:

אף בעידי סימנין כן. בשהעידו אשתי שערות שראו בזה אחר זה מודין חכמים לרבי יהושע בן קרחה דמצטרפין:

מה דא פשיטא. כלומר הא ודאי פשיטא לן:

בגבו. תחת אותו מקום:

זה אומר ראיתי שני שערות בגבו. דמצטרפין דתרווייהו אסימן אחד קמסהדי:

ה"ג וזה אומר ראיתי שערה אחת בכריסה לאו כלום וכ"ה בכתובות וסנהדרין. דחצי עדות וחצי דבר הוא דעד אחד חצי עדות ושערה אחת חצי דבר:

וכ"ש גבו וגבו. שכל אחד מעיד על שערה אחת בגבו דלאו כלום הוא דאפשר דתרווייהו בחד שערה קמסהדי:

ה"ג שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבה ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסה ר"י בר בון וכו'. וכ"ה בכתובות וסנהדרין:

כמעיד על חצי סימן וחצי דבר הוא. וקרא כתוב ע"פ שנים עדים יקום דבר דבר שלם ולא חצי דבר:

אני אומר שמא נשרו. כשראו השנים האחרונים שערה זו שבכריסה כבר נשרה הראשונה שבגבו נמצא שמעידין על דבר שלם וכל מה שהיו יכולין לראות ראו וכן הראשונים כשראו זו שבגבו עדיין לא צמחה זו שבכריסה שיעידו עליה:

ה"ג אחד אומר ראיתי שתי שערות בגבה ואחד אומר ראיתי ב' שערות בכריסה רבי חגיי וכו' וכ"ה בכתובות וסנהדרין:

ד"ה פסול בין לרבנן בין לריב"ק פסול דחצי עדות הוא וכדמסיק בסמוך:

במחלוקת. בהא נמי פליגי רבנן וריב"ק לרבנן אין מצטרפין ולריב"ק מצטרפין:

על רבי' אנא פליג. דר' בא היה רבו של ר' יודן:

יאות אר"ח. דלד"ה פסול. וקרא עליו ערער. שהוא מזוייף:

זה מעיד על שנים. וכו'. באו עדים אחד מעיד על חתימת ידן של שני עדים הראשונים החתומים בשטר והשני מעיד על חתימת ידן של שלישי ורביעי שמא כלו' הוא בתמיה ודאי דלא מהני שהרי צריך שיהיו שני עדים על כל חתימה מהעדים:

וכה. והכא נמי על כל סימן וסימן צריך שיעידו שני עדים:

יליף לה משני חזקה. דלא מהני עידותן אם אין כל אחד מעיד על שתי שערות:

ה"ג שאכלה שנה ראשונה ושניה ושלישית ואחד מעיד וכו':

שמא כלום הוא. בתמיה דודאי צריכים שני עדים על כל חזקה וה"נ כן הוא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

הלכה הבאה >

מעבר לתחילת הדף