אוצר:מיזמים/דבריהם הם זכרונם/ב/בלק

יום א' - רבי שאול לוונשטם

מדוע הוצרך בלעם לבוא כדי לקלל את ישראל?

בתחילת פרשת בלק (במדבר כב ו) פונה בלק אל בלעם ואומר: "ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני". וצריך ביאור מדוע הוצרך בלק לבקש מבלעם ללכת בכדי לקלל את ישראל, ומדוע לא יקללם ממקומו.

כך יש להקשות גם בהמשך הפרשה (שם כג ז), בדבריו של בלעם: "מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם, לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל".

והנה בפרשת חוקת (שם כא א) מובא שהכנעני מלך ערד יושב הנגב נלחם בישראל, ורש"י מפרש שהיה זה עמלק שלבש בגדי כנענים כדי שלא ידעו ישראל מה לכוון בתפילתם. ואכן מכח זה פנו ישראל בנדרם לה', ואמרו: "אם נתן תתן את העם הזה בידי" ולא פרשו אם כנענים הם אם עמלקים הם.

כך גם פנה בלק אל בלעם ואמר לו, כיון שאיני יודע אם 'יעקב' הם או 'ישראל' הם, לכן 'לכה נא ארה לי את העם הזה' - וכיון שרצוני שתקללם בלשון 'העם הזה' על כרחך צריך שתבוא למקום שתראם ותקללם כך.

ואמנם בלעם לרוב רשעותו בחר לקללם בשמם, וכדי לצאת ידי ספק רצה לקללם בין בשם 'יעקב' ובין בשם 'ישראל'. ואם כן לדבריו קשה מדוע הוצרך לבוא. ולכך רמז בלעם בדבריו לשתי סיבות נוספות שמחמתם עליו לבוא. א' מבואר בזוהר שכוחו של בעלם היה בעיניו שהיה נותן עין הרע במקולל - וזה רמז בלעם באומרו 'לכה ארה לי יעקב', שנותן מארה בעיניו. ב' עפ"י המבואר בגמרא בברכות (ז.) שידע לכוון שעה שה' זועם, והקשו שם התוספות מה יכול היה לומר באותה שעה, ויישבו שהיה אומר 'כלם'. אך גם לזה הוצרך לראותם כי אחרת לא יהיה ידוע על מי אומר 'כלם' - ולזה רמז בלעם באומרו 'ולכה זעמה ישראל' - שכיון שהקללה היא על 'ישראל' החשובים ממילא א"א לקללם אלא בשעת זעמו של ה' ולכן צריך לבוא ולראותם. (חדרי תורה)

ב' - רבי מאיר הורוויץ מדז'יקוב

'בקר וצאן' אחד או רבים

"ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם" (במדבר כב מ), ופירש רש"י: דבר מועט, בקר אחד וצאן אחד בלבד.

ויש להקשות, שבפרשת וישלח על הפסוק (בראשית לב ו) "ויהי לי שור וחמור", פירש רש"י: קורין להרבה שוורים שור, כמו שאומרים קרא התרנגול ואין אומרים קראו התרנגולים. ואם כן מנין הוציא רש"י ש'בקר וצאן' שזבח בלק היינו בקר אחד וצאן אחד.

עוד קשה, מדוע כתוב כאן 'בקר וצאן' והקדים את הבקר לפני הצאן, והרי בכמה מקומות ראינו שמקדימים הצאן לפני הבקר: 'אבי ואחי וצאנם ובקרם' (בראשית מז א) 'בצאננו ובבקרנו נלך' (שמות י ט) 'גם צאנכם גם בקרכם' (שם יב לב) ועוד.

אמנם יתורצו שתי השאלות זו בזו. כי באמת אז היה חשיבות לצאן יותר מבקר ולעוף יותר מצאן, והטעם - שבשר שור אף שהוא משובח יותר אבל הרי בבקר אחד עושה סעודה לרבים, ואילו בצאן צריך לשחוט כמה כבשים כדי שיספיק הבשר לאותו מנין אנשים, ובעוף צריך להרבות בשחיטה כדי שיספיק האוכל לסועדים. ולכן היה ההוצאה בדמים מרובה יותר בעוף מבצאן ובצאן מבבקר.

והנה כשזבח בלק 'בקר וצאן' היינו שהקדים לזבוח את הבקר, כבר רואים אנו כי קמצן היה ולכן העדיף לחסוף בהוצאה. ואמנם כיון שהיה חסר עוד לאיזה מהקרואים, לכן הוסיף עוד 'צאן' ושלח להם.

ולכאורה צ"ב מדוע לא שלח להם עוד בקר, שהרי בכך יחסוך בהוצאה, ועדיף לו לשלוח מעט בקר מהרבה צאן. אלא ודאי ש'צאן' היינו צאן אחד ולכן העדיף לשלוח צאן אחד מאשר להוסיף עוד בקר אחד - שבשרו מרובה. ואם 'צאן' הוא אחד, הרי ודאי שגם 'בקר' היינו אחד - ולכן פירש רש"י בקר אחד וצאן אחד. (אמרי נועם)

יום ג' - רבי זלמן סורוצקין

בלעם היה 'אדם חשוב'?!

"והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו" (במדבר כב כב) וברש"י: מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך, יוליך עמו שני אנשים לשמשו.

ובמדרש רבה (ב"ר סו"פ נה) אמר רבי אבהו, שני בני אדם נהגו בדרך ארץ, אברהם ושאול [שאף שאול לקח עמו בדרך שני אנשים]. והקשו המהרז"ו, למה לא חשב המדרש אף את בלעם.

ונראה לבאר, הנה זה ודאי שבלעם לא נחשב בעינינו 'אדם חשוב', ולא מאתו עלינו ללמוד דרך ארץ. אלא שכיון שבלעם רצה לחקות את אברהם אבינו, השכים בבוקר וחשב את אתונו ולקח שני נערים עמו - מזה יודעים אנו ש'אדם חשוב' צריך לקחת עמו ב' אנשים, ולכן בלעם שרצה להראות בעיני שרי מואב כאדם חשוב לקח עמו שני נערים.

מעתה מובן היטב מדוע לא חשב המדרש את בלעם בכלל, שהרי בלעם לא התנהג בדרך ארץ, אלא רק עשה מה שעשה כדי שיחזיקו אותו לאדם חשוב וכדי לחקות את אברהם אבינו. אלא שבעוד שאברהם אבינו השכים בזריזות לעקוד את יצחק בנו ו'לאבד את עם ישראל' העתיד לצאת ממנו - כדי לקיים את רצון השם. הרי שאותו רשע חיקה אף הוא את פעולותיו של אברהם, לאותה המטרה - 'לאבד את עם ישראל' - אך הפעם נגד רצון השם. (אזנים לתורה).

יום ד' - רבי ישראל יעקב אלגאזי

חיוב בלק כמשלחו של בלעם

בשו"ת מהרי"ט (חו"מ סימן ק) העיר על מה שהביא הרמב"ן בהשגות (סו"ס המצות) שכששלח דוד את יואב לארם נהרים וארם צובה, פגע בעמון ומואב תחילה וביקש לזנבן, הוציאו לו אצטליות שלהם שכתוב שם 'אל תצר את מואב'. וישב דוד ודן, הלא הם פרצו הגדר תחילה, שנאמר 'וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור'. ודן המהרי"ט מפני מה שכירות בלק לבלעם חשובה 'פריצת גדר' הלא למעשה לא עשה בלעם כל מעשה ואדרבה בירכם. ועוד הוסיף שאפילו אם היה עולה ביד בלעם לקללם, הרי בלק לא עשה דבר ואין שליח לדבר עבירה.

ויש לתמוה, שהלא בבן נח יש שליח לדבר עבירה. וכך מבואר בבראשית רבה (לד יט) אמר רבי חנינא, כולהון בהלכות בני נח... ע"י שליח, שנאמר (בראשית ט ו) שופך דם האדם באדם - דמו ישפך. וביאר היפה תואר שם שבבן נח יש שליח לדבר עבירה, וכן מצאנו בכמה מקומות.

עוד יש להקשות, על פי מה שהביא הבית יוסף (סימן שפח) בשם שו"ת התשב"ץ (ח"א סימן קנו) שאם הוחזק במוסר ואנס אין המשלח יכול לפטור עצמו מדין אין שליח לדבר עבירה, שהרי טעם דין זה משום דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, וזה מפורסם ומוחזק שאינו שומע דברי הרב.

ועפ"ז קשה גם על דברי המהרי"ט שהרי בלעם ודאי היה מוחזק בכך, שהרי לכך שלח בלק אחריו, לפי שכשנלחם סיחון במואב שכר את בלעם לקלל את מואב ועשתה קללתו פירות. וכיון שהוא מוחזק בכך אמרינן יש שליח לדבר עבירה אפילו בישראל.

ואמנם יש שחלקו על התשב"ץ בזה, וכ"כ הש"ך (חו"מ סימן שפח ס"ק סז) שלא מבעיא לדעת הרמ"ה והרא"ש שההלכה שאין שליח לדבר עבירה אפילו כשהשליח לאו בר חיובא, ואם כן ודאי שה"ה במסור. אלא אפילו לדעת הסוברים שבשבשליח שאינו בר חיובא - יש שליח לדבר עבירה, היינו דוקא כשאינו בר חיובא, משא"כ מסור שהוא בר חיובא אף שהוחזק כמוסר, מה בכך סוף סוף ישראל הוא. (קהלת יעקב אות אל"ף ס"ה אין שליח לדבר עבירה הדין הט')