קרבן העדה/שבת/י/ו

קרבן העדה שבת י ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' וכן שערו. תולש שער ראשו בידיו:

וכן הגודלת. היא האשה היודעת לגדל השער ולעשותן עבות:

ופוקסת. היא הנותנת השער על הצדעים והוא ממין גדילת השער:

וכוחלת. נותנת בעיניה כחל:

ר"א מחייב. בכולם חטאת דתולדת נינהו כדמפרש בגמ' משום מאי מחייב:

התולש מעציץ נקוב חייב. דהוי כמחובר דיונק מן הקרקע ע"י הנקב שמריח לחלוחית הקרקע. ואפילו הנקב בדופנו:

ור"ש פוטר בזה ובזה. דנקוב כשאינו נקוב משוי ליה:

גמ' בשנטלן הוא. לעצמו הוא דמחייב ר"א שמאמן ידו ומתקנו:

אבל אם נטלן אחר מאוסין הן. ואינו נוטלן יפה ואפילו ר"א מודה דפטור:

דברי חכמים. דפטרו אפילו נטלן הוא מאימתי הוא חייב:

עד שיטלנו בקרסטל. הוא מין מספרים כמו גינוסטרא האמור בבבלי במ"ק:

באתרין וכו'. במקומי קורין לקולעת שער הנשים בנייתא הרי דגודלת בונה היא:

לא מסתברא. דחייבת גודלת אלא משום אורג ולא משום בונה:

ופריך מחלפא שיטתיה דר"ז:

לא טווי אריג הוא. אין זו טויה דדמי לאריג וקס"ד דאין אריגה באדם א"נ קס"ד דקליעה לאו אריגה היא:

והכא הוא אומר הכין. וכאן הוא אומר שגודלת חייב משום אריג:

ומשני כאן במרובה. בגודלת שערות רבות חייבת משום אורג:

וכאן. בקולע שלש נימין שהוא מועט לא מיקרי אריג:

הדא דאת אמר. דהקולע הוה אריג ונ"מ דמטמא משום אריג דוקא בשהוא קלוע לאדם:

אבל בבהמה. או לצורך בהמה לא מיקרי אריג וטהור דתכשיטי בהמה אינן מקבלין טומאה:

פסיקא. הוא אזור שחוגרין ואינו אריג אלא קלוע:

לילבב. תחת לב הבהמה כמו זכרים יוצאין לבובין:

לישפר. לנוי הבהמה:

להדיק בה את המרצופין. לחזק באזור זה האוכף והשקי' שע"ג הבהמה:

לתלותה בצואר הבהמה. או שעשה אזור זה לתלות בצואר הבהמה דה"ל תכשיטי בהמה וטהור:

הדא דאת אמר. שהוא טהור בבהמה:

בפשיטין. שהקליעות הן פשוטין ואין להן בית קיבול:

אבל במקופלים. ויש להן בית קיבול לעולם טמא בין באדם בין בבהמה דה"ל דומיא דשק שהוא מיטלטל מלא וריקן:

משום כותבת. שמוליכה המכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות:

מה פליגין. כי פליגו חכמים ור"ש במתניתין בעציץ נקוב:

אבל אם תלוש. השורש שכנגד הנקב מודה ר"ש דכמחובר הוא וחייב. היה כולו כל העציץ מונח ע"ג הארץ ונקב הוא למעלה מן הארץ והשורש כנגד הנקב מי פליגו ר"ש ורבנן או לא. ל"א אם היה העציץ כולו בא"י והנקב הוא בח"ל אם אזלינן בתר הנקב ופטור מן המעשרות מה שגדל בעציץ או אזלינן בתר העציץ וחייב במעשרות:

אשכחת אמר. נמצאת אתה אומר מה דמבעיא לרבי ירמיה פשיטא ליה ליצחק בר אוריין דאמר הכל תלוי בנקב אם הוא כנגד הארץ הרי הוא כמחובר וכשאינו כנגד הארץ פליגי ר"ש ורבנן:

ה"ג רש"א אין בין נקוב לשאינו נקוב אלא להכשיר זרעים בלבד אילין אינון וכו'. ה"פ דקס"ד ה"ק אין בין וכו' לא מצינו דבר שיש לחלק בו בין עציץ נקוב לשאינו נקוב דלא נ"מ מידי דליכא למימר דלכל מילי סובר דהוא כתלוש לבד מהכשר זרעים דמאי שנא:

ופריך אילין אינון והא איכא אחרנייתא שיש לחלק בהן בין נקוב לשאינו נקוב:

מקדש בכרם. אם הניחו בכרם או בד' אמות של עבודת הכרם מקדש כאלו נזרע בארץ:

ה"ג ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם תרם מנקוב על הארץ תרומתו תרומה ומשאינו נקוב אין תרומתו תרומה התולש מעציץ נקוב וכו'. וכן הוא במתני' פ"ה דדמאי:

התולש מעציץ נקוב חייב. היינו מתני' ר"י אמר לה. להך שמעתתא דבסמוך סתם ולא אמרה משמיה דר"ש בר יצחק אבל ר"ח אמרה משמיה:

התורה ריבתה בטהרת זרעים. לכך סובר ר"ש דבהכשר זרעים עציץ נקוב כארץ אבל בשאר דברים סובר דבכולן עציץ נקוב כשאינו נקוב ואין בין וכו' ה"פ שאין לחלק בהן:

אשר יזרע. כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה לאפוקי מחובר כל דהוא להכי אהני זריעות יתירא דכתיב בקרא ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא:

הדרן עלך פרק המצניע

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף