קרבן העדה/שבת/יא/א

קרבן העדה שבת יא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ר"ע מחייב. דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי וכדמפרש בגמרא:

גמ' זריקה תולדת הוצאה היא. הא דתני במתני' זריקה אע"ג דלא נשנית בכלל אבות מלאכות קאמר דתולדה דהוצאה היא:

ה"ג ולא שנייא בין על דעתיה דר' בין על דעתיהון דרבנן וכו'. סתמא דש"ס קאמר ל"ש לרבי ול"ש לרבנן לעולם לא מחייב ר"ע עד שתנוח ברה"י אבל אם לא נח כגון שקלטה אחר או שבא לרה"ר אחר קודם שתנוח פטור:

ופריך על דעתיה דר' אפילו לא נחה. דהא מחייב ר' שתים בזורק מרה"ר לרה"ר דרך רה"י דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי:

ומשני דא"ר בא וכו' אלא ע"י רה"י מקורה דכמאן דמלי דמיא מתוך שהוא חושך ומלא הבלא אבל שאינו מקורה כגון חצר לא ומתניתין בחצר איירי דאף ר' מודה דבעינן שינוח:

מילתיה דר"י אמרה וכו'. הא דר"י פליג אהא דרב וסובר דחייב ר' אפילו בשאינו מקורה:

דאר"א בשם ר"י וכו'. אהא דתנן בגיטין פרק הזורק היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת ואר"י והוא שתרד לאויר המחיצות:

מתני' דר'. ולא כר"ע דמחייב אפילו בלא אויר מחיצות ולא כרבנן דלא סברי קלוטה כמי שהונחה דמי:

וא"ל. ר"י ד"ה היא מתני' ובגיטין מודו רבנן:

ויתיביניה ר' אומר וכו'. ואס"ד דסובר ר"י דר' לא מחייב אלא במקורה א"כ אף כרבי נמי לא אתיא וה"ל להקשות דמתני' דלא כמאן דלרבנן לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי ולר' בעינן מקורה ולר"ע אפילו מחיצות לא בעי אלא ודאי ששמע מר' יוחנן דסובר דר' מחייב אפילו באינו מקורה:

מה בין גיטין מה בין שבת. ולמה קאר"י דמודו רבנן בגיטין דאמרי' קלוטה כמי שהונחה דמי:

ונעשית היא מאיליה. ההנחה באויר נעשית מאליה לכך בעינן שינוח שהוא הדבר הנעשה מכח האדם אבל מה שהוא באויר לא שייך בו עשייה:

ברם הכא. אבל כאן בגט כתיב ונתן בידה שיהא ברשותה וא"כ באויר מחיצות מיקרי רשותה דמינטרא:

לא שנו. דזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע דמחייב ר"ע דוקא למטה מעשרה דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי:

ה"ג אבל למעלה מעשרה מותר. וה"פ אפילו ר"ע מודה דפטור דלא ילפינן זורק ממושיט:

ה"ג מילתיה דר"א אמר אפילו למעלה מעשרה אסור וה"פ ר"ע פליג אפילו בלמעלה מעשרה דטעמיה דמחייב דיליף ממושיט:

ומעגלות למד ר"ע. אף לזורק:

ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. א"כ ה"ה לזורק למעלה מעשרה אסור:

אית תניי תני. בסיפא דמתניתין כיצד:

על דעתיה דר"א. דר"ע יליף מעגלות אית כאן כיצד שייך שפיר למיתני כיצד דהא מעגלות יליף:

על דעתיה דשמואל. דלא יליף ר"ע זורק ממושיט לא גרסינן כיצד בסיפא אלא מילתא באנפי נפשה היא:

ויהא חייב ול"ג שתים. וה"פ לר"ע יהא חייב ואנן תנן לקמן בפירקין הזורק ונזכר לאחר שיצאת מידו דפטור א"נ דגרסינן שתים וה"פ אם נזכר כשהוא ברה"ר ליהוי כנודע לו וחזר ונודע לו דליהוי כב' העלמות ויהא חייב שתים:

לא חייב. ר"ע אלא ע"י שנח בסוף ברה"י השנייה אבל כל זמן שלא נח לא אמרינן כמי שהונחה דמיא וכאן כיון שנזכר קודם שנח כמי שלא הונח דמי:

ואם לאו חייב. אע"ג שבתוך ד' אמות אלו העבירו דרך מקום פטור אפ"ה חייב:

ורה"י באמצע רואין שאם תפול וכו' פטור. אע"ג שיש ד' אמות ממקום שזרק אם נצרף גם הרה"י שבאמצע אפ"ה פטור ל"א שמואל סובר שאין מצטרפין מה שהעביר ברה"ר הראשון אלא מצריך שיעבור ד"א ברה"ר השני:

תמן את אמר וכו'. דשמואל תני דאין מצטרפין שני רה"ר והכא קאר"י דאפילו מה שבמקום פטור מצטרפין ולל"ק שפירשתי בסמוך ה"ג תמן את אמר אין רה"י מצטרפת והכא את אמר מצטרפין:

אר"ח תמן. הא דשמואל דעבר ברה"י ואם יפול בשעה שעובר הרי הוא נח ברה"י ואיך נחייב אותו משום מעביר ד"א ברה"ר:

ברם הכא. אבל כאן בזורק למעלה מי' ברה"ר אם היה נופל לארץ היה נח ברה"ר לרה"ר דמי וחייב:

עבד ד"א ברה"ר מלאכה בפני עצמה. ואם עשאה עם ההוצאה חייב שתים:

ופריך ע"ד דר"י מ' מלאכות היו וליתני. במתני' דכלל גדול מ' אבות מלאכות:

ומשני לא אתינן וכו'. לא בא התנא למיחשב אלא ל"ט אבות שהכל מודים בהן אבל במעביר פליגי רבנן עליה דר"י:

מתופרי יריעות למד ר"י וכו'. שהיה מעביר במשכן וכל דהוה במשכן הוא אב:

ולאו כרמלית היא. דקס"ד דבין דופני היריעות היו זורקין אותה ואין זה רה"ר אלא כרמלית:

מן הצד היו מזרקין. ששם ודאי הוא רה"ר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף