פני משה/סנהדרין/ז/ו

פני משה סנהדרין ז ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בין מן האירוסין. דכיון שקדשה אשתו היא דכתיב ואיש כי יקח אשה משעת לקיחה נקראת אשתו והך קיחה קדושין הן דגמר קיחה קיחה משדה עפרון:

גמ' אזהרה לבא על האם מנין וכו'. עונש למיתת ב"ד מנין:

מות יומתו שניהם דמיהם בם. וגמרינן מאוב וידעוני דכל מקום שנאמר דמיהם בם בסקילה הוא:

הבא על כלתו וכו' עונש. דבסקילה מנין:

ואיש אשר ישכב את כלתו וגו' מות יומתו וגו' דמיהם בם. תניתה הכא. לכל הני דקאמר חייב שתים ותנינן נמי להני בכריתות ופריך ניחא בכריתות דשם בשוגג מיירי ומני לכולהו משום חילוק חטאות אלא אית לך מימר הכא בסנהדרין דבחייבי מיתות מיירי דנסקל וחוזר ונסקל בתמיה ולענין מאי קאמר חייב שתים:

להתרייה איתאמרת. לענין התראה נשנית שצריך להתרות בו משום איזה איסור שהוא עובר ואם התרו בו משום אם או התרו בו משום אשת אב לוקה כלומר חייב מיתה הוא ונלקה ונלכד במיתתו ולענין זה הוא דקתני חייב עליו משום אם ומשום אשת אב:

ויתרו בו משום אשת איש. ואמאי לא קחשיב גבי אם דחייב ג"כ משום אשת איש ולענין אם התרו בו משום אשת איש דחייב:

תיפתר בפנויה. שמת בעלה:

תמן. בבבל תנינן להאי ברייתא:

אם לא היתה אמו ראויה לאביו. כגון שהיתה מחייבי לאוין וקסבר דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין ולא קרינן בה אשת אב בהא הוא דאמרי' לר' יהודה דאינו חייב אלא אחת משום אם בלבד:

הא אם היתה אמו ראויה לאביו. מודה ר' יהודה דחייב שתים:

לא שנייא. היא לר' יהודה דלעולם פליג וס"ל דאינו חייב אלא אחת כדקאמר במתני':

טעמא דר' יוחנן. אליבא דר' יהודה דאמך היא כתיב מיעוטא משום אמו לבד אתה מחייבו ואורע כל הפרשה לאם בלבד והלכך אין חילוק אליביה בין אם היתה ראויה לאביו או לא:

מה ראה ר' יוחנן לתפוש את האם ולהניח את אשת האב. כלומר מה ראה למידרש אליבא דר' יהודה היא דכתיבא גבי אם למיעוטא דאינו חייב משום אשת האב והא גבי אשת אב נמי היא כתיבא ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא ומעתה נדרוש היא למיעוטא דמשום אשת אב אתה מחייבו ולא משום אם וא"כ קשו קראי אהדדי:

א"ל דהוא סבר כר' ישמעאל. ואליבי' דרשינן לקמן מהיא דכתיבא גבי ערות אביך לחייבו על אשת אב אפילו לאחר מיתה ולא נפקא לן למיעוטא:

דר' ישמעאל דרש ערות אביך בזכר הכתוב מדבר כצ"ל. כלומר רישא דקרא דכתי' ערות אביך וערות אמך לא תגלה דריש לי' ערות אביך ממש ולא משתעי האי קרא באשת אב אלא בזכר וכדמפרש ואזיל לחייבו על אביו בשתים משום ערות אביך ומשום את זכר לא תשכב וגו' וערות אשת אביך דבתריה היינו אשת אב וכדמסיק ואזיל לקמן לדרשת ר' ישמעאל:

דתני. כן דהבא על אביו חייב שתים:

וניתני. בכריתות שלשים ושבע כריתות דקתני התם הבא על הזכר והשתא לדידך ניתני הבא על אביו דחייב עליו שתים:

כל שם זכר אחד. כלומר דהא כבר חשיב התם לענין כריתות לשם זכר ובא על אביו היינו זכר ואי עביד לכולהו בהדדי שם זכר אחד הוא אבל באמת בא על אביו מיחייב עוד א' משום ערות אביך:

ערות אשת אביך באשת אביך הכתוב מדבר. סיומא דדרשה דברייתא היא וכלומר דקרא דבתריה הוא דמישתעי באשת אב ושאינה עמו לאזהרה:

ערות אמך. דכתיבא ברישא דקרא זו אמו שהיא אשת אביו כלומר פשטיה דקרא בהכי מישתעי ואי לא הוי כתיב אלא ערות אמך לא תגלה לא הוי ידעינן אלא אמו שהיא אשת אביו:

אמו שאינה אשת אביו. אלא אנוסת אביו מנין להכי הדר כתיב אמך היא לא תגלה ערותה להביא אמו אנוסת אביו:

מה עבד לה ר' עקיבא גרסינן. והגירסא משובשת כאן ביותר ואגב שיטפא דלקמן היא והכא לר"ע הוא דשייך למיפרך דאיהו דריש לקמיה ערות אביך לאו באביך ממש אלא באשת אב הכתוב תדבר ולדידיה למה לי קרא דבתרי' ערות אשת אביך לא תגלה:

פתר לה לאחר מיתה. ללמד על אשת אב שחייב עליה אפילו לאחר מיתת האב והלכך הדר כתבי' רחמנא:

ולית לר' ישמעאל. כן צ"ל. כלומר ומנין לדידיה למידרש לאשת אב לאחר מיתה הא אליביה גופא איצעריך לאזהרה לאשת אב וקאמר דלר' ישמעאל נפקא ליה לאחר מיתה מדכתיב בקרא דאשת אב ערות אביך היא דמיותר אלא למידרש דלעולם ערות אביך היא ולא שנייא בין בחיי האב בין לאחר מיתה:

ר' עקיבא דרש ערות אביך באשת אב הכתוב מדבר כצ"ל. השתא מייתי דרשת רבי עקיבא דפליג על רבי ישמעאל וס"ל דרישא דקרא לאו באביך ממש אלא באשת אב הכתוב מדבר וערות אמך וכו' כדלעיל אי הוה כתב לחודיה לא שמענו אלא באמו שהיא אשת אביו והדר כתב רחמנא אמך היא לא תגלה ערותה ללמד על אמו אנוסת אביו:

מה עבד לה ר' ישמעאל. כלומר דהניחא לר"ע דדריש להאי קרא דבאישות משתעי וערות אביך זו אשת אב וא"כ שפיר הוא דאיצטריך למיכתב אמך היא לא תגלה ערותה ללמד על אמו אנוסת אביו דאי מערות אמך לא תגלה לחוד ה"א דדוקא באמו שהיא אשת אביו הזהירה התורה אלא לר' ישמעאל דלדידי' לא איירי האי קרא באישות כלל מהיכי תיתי לן לומר דבאמו שהיא אשת אביו דוקא מישתעי דאיצטריך למיהדר ולמיכתב אמך היא וגו' ללמד על אמו שאינה אשת אביו:

פתר לה לאחר מיתה. כלומר דבאמת לא דריש ר' ישמעאל הכי ללמד על אמו שאינה אשת אביו דלא איצטריך אלא ללמד על אמו דאפי' לאחר מיתת האב מוזהר עליה דאי לא הדר כתבה הוי אמינא דלא הקפידה התורה אלא בחיי אביו דוקא וברייתא דלעיל ערות אשת אביך וכו' ערות אמך כר"ע היא:

ולית ליה לר"ע כן. וכי לית ליה לר"ע דאיצטריך אמך היא לא תגלה ערותה למידרש על אמו אפי' לאחר מיתת האב והשתא מנא ליה למידרש על אמו שאינה אשת אביו:

ערות אביך וערות אמך מה אביך וכו'. כלומר דמהדר הש"ס איך הכי נמי דלר"ע איצטריך ג"כ למידרש לאמו לאחר מיתת אב ואמו שאינה אשת אביו נפקא ליה מהקישא דערות אביך וערות אמך מה אביך כל שהוא אביך וכלומר כל שהיא ערות אביך והיינו באשת אב דהא לר"ע האי ערות אביך באשת אב הכתוב מדבר ולעולם אשת אביך הקפידה התורה בין לעונש בין לאזהרה כדלקמן דנפקא ליה מג"ש אף אמך כל שהיא אמך ואפי' אינה אשת אביך בין לעונש בין לאזהרה. והשתא היינו דקאמר לעיל ר' זעירא אליבא דר' יוחנן דמפרש טעמיה דר' יהודה משום דכתיב ערות אמך היא למיעוט' ולא קשיא מהיא דכתיב גבי אשת אב ערות אביך היא משום דסבר לה כר' ישמעאל ולדידיה איצטריך ערות אביך היא ללמד על אשת אב לאחר מיתה כדאמרן אליבא דר' ישמעאל ולא נפקא לן האי היא למיעוטא:

לא מסתברא דדריש אהן קרייא אלא ר' יודה וכו'. כלומר דדחי לה הש"ס להא דר' זעירא דאדרבה איפכא מסתברא דהא אליבא דר' יהודה קיימינן ולדידיה ע"כ דמסתברא דכדרשת ר"ע ס"ל דערות אביך לאו בזכר מישתעי אלא באשת אב הכתוב מדבר דהא ר' יהודה לית ליה אמו שהיא אשת אביו לחייבו בשתים אלא משום אמו בלבד ועל כרחך דנפקא ליה מדכתיב אמך היא והשתא לא מייתר לן בהאי קרא מידי דהא דכתיב ערות אמך לא תגלה אמך היא וגו' תרווייהו איצטריכו חד למילף לגופה לאזהרה לאמו וחד למיעוטא דלא תימא הואיל והאי קרא באישות משתעי ליחייביה תרתי אאמו משום אמו ומשום אשת אביו קמ"ל והשת' ערות אשת אביך דקרא דבתריה ללמד על אשת אב לאחר מיתה דהא לאזהרה לאשת אב גופה לא איצטריך דנפקא לן מערות אביך מרישא דקרא ולאמו שאינה אשת אביו לאזהרה נמי לא איצטריך דהא לר' יהודה לית ליה אמו שהיא אשת אביו וכלומר דמכיון דמפרש לקרא דאמו דאין אתה מחייבו אלא משום אמו א"כ ממילא שמעת מינה דלעולם חייב הוא על אמו ולא תליא כלל אם היא אשת אביו או לא ועוד מכיון דלר' יהודה רישא דקרא ערות אביך באשת אב מישתעי א"כ משמע בין אשת אב שהיא אמו בין אינה אמו ומעתה ערות אמך לא תגלה ע"כ לאמו שאינה אשת אביו אתא והיא דכתיבא בהאי קרא למיעוטא כדאמרן כי איצטריך לן למילף אליבא דרבי יהודה לעונש על אמו שאינה אשת אביו ובהא דצריך מידרוש אליביה כדדרשינן אליבא דר"ע מהקישא דערות אביך וערות אמך מה אביך וכו' כדלעיל דמה אשת אב כל שהיא אשת אביך שוין לעונש ולאזהרה אף אמך כל שהיא אמך שוין לעונש ולאזהרה ועיקרא דהאי מילתא מג"ש הוא דנפקא לן כדלקמיה שמעינן מיהת דטפי ניחא לן למימר דסברת ר' יהודה כדרשת ר"ע הוא דאזלא ולא כדרשת ר' ישמעאל:

הדא אמרה למדין ג"ש אפילו מופנה מצד אחד. דהא לדידך דאמרת דילפינן מהקישא דערות אביך וערות אמך וערות אביך גופיה מנלן דבאשת אב הכתוב מדבר דילמא בערות אביך ממש ולא שייכא הקישא לענין עונש דהא לא כתיבא לעונש בהדיא גבי ערות אביך ועל כרחך דאג"ש סמכת כדדריש לה בתורת כהנים אתה אומר אשת אביך או אינו אלא ערות אביך ממש נאמר כאן ערות אביך לא תגלה ונאמר להלן ערות אביו גלה מה להלן באישות הכתוב מדבר אף כאן באישות הכתוב מדבר והדר ילפת לה מהקישא דמה באשת אביך הנאמר באזהרה ונאמר בעונש אף בערות אמך הנאמר באזהרה ואמו שאינה אשת אביו ג"כ בכלל וכדלעיל אף בעונש כן והאי ג"ש לאו מופנה אלא מצד אחד הוא דערות אביו גלה דגבי עונש הוא מיותר אבל באזהרה איצטריך לגופיה ושמעת מינה דג"ש דמופנה מצד אחד למדין ממנה:

לית דא פשיטא על דר"ע. והא לדרשת ר"ע קיימינן ומאי פשטת אליביה לג"ש דמופנה מצד אחד הא שמעינן לר"ע בעלמא דס"ל דאפי' לג"ש שאינה מופנה כל עיקר למדין הימנה ופשיטא אם מופנה מצד אחד:

מהו שהוא חייב עליה משום אשת איש. אף משום אשת איש:

תא חמי. מאי קמיבעיא ליה:

בנה לא כל שכן. וכי משום שבנה הוא אזיל ליה האיסור דאשת איש:

התיב ר' יוסי. על הא דמתמה תא חמי וכו' דהרי חורגה קתני בהדיא במתני' דחייב עליה משום אשת האב ומשום אשת איש ובנה אינו חייב עליה משום אשת איש דלא קתני אלא משום האם ומשום אשת האב ואילו משום אשת איש לא קחשיב:

דתני. תניא נמי הכי דאף בשאר כל העריות כן דהיכא דאיכא איסור תמור ואיסור קל אין את תופסו אלא משום איסור חמור כגון חמותו ואשת איש דאתה תופסו משום איסור חמותו וכן כלתו ואחותו וה"נ גבי אמו ואשת איש אין איסור אשת איש חל על איסור אמו:

מבריחו מן החמורה ומקנתרו בקלה לית יכיל. כלומר לחייבו באיסור הקל שהוא משום אשת איש ולהבריחו מן החמורה כגון חמותו וכלתו ואחותו וכה"ג ודאי לית אתה יכיל דזיקת החמורה היא שעליו אלא דאמרינן דמתחייב במיתה החמורה וכן אם הוא בשוגג מתחייב משום איסור החמור ולא אתי איסור הקל וחל עליו:

דתני. בתוספתא פ"י:

ומשום בת אשת אביו. דכתיב ערות בת אשת אביך מולד' אביך אחותך היא וגו' וקסבר דלהכי לא כתבה התורה ערות אחותך לא תגלה לחוד למידרש לחייבו על אחותו אף משום בת אשת אביו:

אינו חייב עליה אלא משום שם אחד בלבד. אחותו והא דכתיב בת אשת אביך דרשינן אם היא מאשת אביך הראויה לו לקידושין פרט לאחותו מן השפחה ונכרית:

וכן הבא על כלתו. ויש עליה שם אחר כגון שהוא בחיי בנו ויש עליה איסור אשת איש דאתה תופסו משום כלתו וכברייתא דלעיל והאי תנא פליג על תנא דמתני' דקתני הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש:

אתייא דר' יוסי בר' יהודה. במה דאינו מחייב על אחותו אלא משום שם א' בלבד:

כשיטת ר' יהודה אביו. במתני' דאינו מחייבו אלא משום שם אחד ומשום שם ראשון שראוי לתופסו והוא שם אמו וכן לר' יוסי בר' יהודה משום שם אחותו:

חזר ר' ירמיה וכו'. דהדר ביה ר' יוחנן וקאמר דלית לר' יוסי בר' יהודה בשיטת אביו ודלא דמי דאפי' תימא במתניתין כרבנן ס"ל דשאני התם דכל אחד בלא שם חבירו איסור בפני עצמו הוא דהא מצינו אשת אביו בלא אמו וכן איפכא ומודה הוא דחייב שתים אבל הכא וכי מצינו בת אשת אביו לאיסור אם היא לאו אחותו הרי הוא מותר בה דאחות חורגתו היא ולא נאמר באחותו בת אשת אביך אלא לדרשה כדלעיל והכי דריש לה בת"כ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף