חידושי הרי"מ/גיטין/לו/ב

חידושי הרי"מ גיטין לו ב

דף ל"ו ע"ב

ברש"י דבור המתחיל רבא אמר כו' וקאי גם אקושיא ראשונה דלעולם אתיא כרבנן כו' והקשו המפ' אמאי לא פירש רש"י ז"ל דרבא לא קאי רק ארבי כיון דחזינן דלתוס' פשיטא להו כיון דלא תירץ לעיל דלא קאי אקושיא ראשונה וגם הוא מוקי לה כרבי ואמאי לא פירש הוא כן ובמאי מחלקים רש"י ותוס' ז"ל:

ונראה לישב דהנה הרמב"ן ז"ל בחידושיו הקשה למה הוצרך הלל לתקן פרוזבל שלא ישמט הי' לו לתקן שיכתבו בשטר שמלוהו על מנת שלא תשמטנו שביעית דבכה"ג קי"ל דאינו משמט ע"ש. ותירץ באו"ת ובס' קצות החשן דהוצרך לתקן היכא שמלוהו על עשר שנים דודאי יעבור שמיטה ולא יפרע לו מקודם כיון שהזמן הוא לעשר שנים ובכה"ג ג"כ משמט לחד לישנא לשמואל בריש מס' מכות והכא לא מהני התנאי דודאי עקר והוי מתנה על מ"ש בתורה דהטעם דלא הוי ודאי עקר הוא משום שמא יפרע לו מקודם וכיון שמלוהו לעשר שנים שלא יפרע מקודם לא מהני התנאי והוצרכו לתקן פרוזבל דיש פוסקים כלישנא קמא התם דבמלוה לי' שנים משמט ע"ש:

ולכאורה יש להקשות דהנה לקמן דף ל"ז ע"א סברי ר' יוחנן וריש לקיש תרווייהו דשטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט ושטר שאין בו אחריות נכסים משמט ע"ש. ויש להקשות לכאורה לפמ"ש התוס' במס' ב"מ דף י"ג ע"ב הטעם דמאן דסובר אחריות טעות סופר הוא משום דאמרינן לא שדי איניש זוזי בכדי כיון שלא יכול לגבות מנכסים משועבדים ע"ש ומאן דסבר אחריות לאו טעות סופר הוא משום דלא שייך לא שדי זוזי בכדי כיון שגובה עכ"פ מבני חורין ולא הוי בכדי ע"ש בתוס' ולפ"ז קשה הכא אמאי אמרינן דשטר שאין בו אחריות נכסים משמט ואם יש בו אחריות אינו משמט הלא הכא נימא אליבא דכ"ע דאחריות טעות סופר היא דכיון שאם אין בו אחריות נכסים אינו גובה אף מבני חורין דמשמט השביעית א"כ ודאי שייך לא שדי איניש זוזי בכדי כיון דאם אין בו אחריות נכסים אינו גובה כלל. וא"כ ודאי אחריות טעות סופר וממילא אינו משמט כיון דשטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט כמ"ש תוס' התם לר"מ דסבר שטר שאין בו אחריות אינו גובה כלל דודאי אחריות טעות סופר אליבא דכ"ע ע"ש. וא"כ גם הכא כיון דאם אין בו אחריות אינו גובה כלל ממילא הוא טעות סופר ואינו משמט [ואין סתירה לזה מדברי תוס' ע"ש דז"א דכיון דהוא טעות סופר הוי כנכתב בפירוש]. אך זה טעות כיון שהלוהו קודם שביעית ולא ידע אם יעבור שביעית א"כ בשעת הלואה שפיר אחריות לאו טעות סופר דלא שייך לא שדי איניש זוזי בכדי וודאי הלוהו באחריות דז"א דשפיר הלוהו אף בלא אחריות כיון שיוכל לגבות מבני חורין דרק עכשיו שעבר שביעית אינו יכול לגבות אבל בשעת הלואה שפיר הלוהו בלא אחריות. אך לפ"ז קשה דבהלוהו לעשר שנים שודאי יעבור שביעית והי' הזמן בשעת הלואה שיעבור שביעית. א"כ שפיר אינו משמט כלל דהכא ודאי אחריות טעות סופר הוא דשייך שפיר לא שדי איניש זוזי בכדי כיון שלא יגבה כלל אם אין בו אחריות אף מבני חורין וגם בשעת הלואה יודע שלא יגבה כלל כיון שודאי יעבור שביעית. א"כ קשה לכאורה אמאי משמט במלוה בשטר לעשר שנים הלא הכא נאמר דודאי אחריות טעות סופר כמ"ש ואינו משמט כמו ביש בו אחריות:

אמנם גם זה לא קשה דהנה הב"י הביא בשם תשובת הרשב"א ז"ל דאם כל העולם רגילין לכתוב בשטרותיהם על מנת שלא תשמטנו שביעית ואחד לא כתב לא אמרינן דמסתמא התנה וטעה ולא כתב וכתב הרשב"א ז"ל הטעם דכיון דסמי' בידי' לכתוב פרוזבל יכול להיות שלא התנה כיון שיכול בכל פעם שירצה לכתוב פרוזבל ע"ש באו"ת ודלא כסמ"ע שכתב טעם אחר וברשב"א ז"ל עצמו כתוב טעם הנ"ל ע"ש. וא"כ לפ"ז לא קשה מידי דנימא במלוה לעשר שנים דאחריות טעות סופר דלא שדי זוזי בכדי דז"א דלא אמרינן דטעה לענין שביעית כיון דסמי' בידי' למיכתב פרוזבול כדברי הרשב"א ז"ל ויכול להיות לפ"ז דסברי ג"כ בכל מקום דאחריות טעות סופר כמו דקי"ל רק הכא כיון דסמי' בידי' לא אמרינן כמ"ש:

ולפ"ז הקשה שפיר הרמב"ן ז"ל למה תיקן הלל פרוזבול הי' לו לתקן שיכתבו שלא תשמטנו שביעית. ואי"ל כתירוץ האו"ת דבמלוה לעשר שנים לא שייך טעם זה כמ"ש דז"א דאם לא הי' מתקן הלל פרוזבול ממילא לא הי' משמט כלל במלוה לעשר שנים דאמרינן אחריות טעות סופר כמ"ש דכל הטעם דלא שייך זה הוא משום דסמי' בידי' למכתב פרוזבול כמ"ש הרשב"א ז"ל וא"כ הכא דאם לא הי' מתקן פרוזבול שפיר לא הי' משמט כלל דלאו סמי' בידי' ושייך אחריות טעות סופר כמ"ש ומקשה הרמב"ן ז"ל שפיר שלא יתקן פרוזבול ויכתבו ע"ז שלא תשמטנו שביעית דמהני כמ"ש [וזה לא קשה דיתקן שיכתבו אחריות דז"א כמ"ש הפ' דתשתכח תורת שביעית כיון שאינו מזכיר כלל שביעית משא"כ בע"מ ע"ש] ואי"ל דהוצרך לתקן במלוה ע"פ דז"א לשטת רש"י ז"ל לפמ"ש בס' פ"י דגם פרוזבול לא תיקן רק במלוה בשטר ע"ש. וא"כ קשה שפיר קושית הרשב"א ז"ל כנ"ל דשפיר הי' יכול לתקן ע"מ כו' ובעשר שנים לא יהי' משמט כמ"ש כנ"ל:

אך באמת ז"א דר' יוחנן בעצמו סבר אח"כ לקמן דאף בשטר שיש בו אחריות נכסים משמט דאמר וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה כו' ע"ש. וא"כ לא קשה קושית הרמב"ן ז"ל די"ל כנ"ל תירוץ האו"ת דלא שייך מ"ש דאחריות טעות סופר כיון דאף בכתבו אחריות לא מהני:

אמנם הבעה"ת שער מ"ה כתב בשם הרמב"ן ז"ל דהא דאמר ר"י וכי מפני שמדמין נעשה מעשה הוא משום דסבר שביעית בזמן הזה דאורייתא והוכיח כן דאי סובר דרבנן אמאי לא עביד כשמעתי' כיון דסובר דאינו משמט וע"כ דסובר דהוא דאורייתא ולא רצה לסמוך ע"ז. ועיין באו"ת ס' ס"ז ב'. וא"כ לפ"ז הכא דמוקי לה תקנת הלל כרבי דסובר שביעית בזמן הזה דרבנן. וא"כ ממילא הדין דאינו משמט ביש בו אחריות כר"י. וא"כ שפיר קשה קושיית הרמב"ן ז"ל דהי' לו לתקן שיכתבו ע"מ שלא תשמט ובעשר שנים שייך שפיר אחריות טעות סופר כנ"ל כיון דהוא דרבנן. אך באמת המפ' כתבו דפלוגתייהו דרב ושמואל דסברי דאף באחריות משמט מן הדין הוא משום דסברי שיעבודא לאו דאורייתא ואף אי שביעית דרבנן לא מהני ור"י ור"ל דסברי שיעבודא דאורייתא סברי דאינו משמט ע"ש. וא"כ לפמ"ש תוס' לקמן פ' הניזקין דאביי סבר שיעבודא לאו דאורייתא ורבא סבר דאורייתא. וא"כ א"ש דאביי מוקי לה כרבי דשביעית בזמן הזה דרבנן ואעפ"כ לא קשה כנ"ל כיון דאף באחריות משמט כיון דשיעבודא לאו דאורייתא:

ולפ"ז מיושבים שפיר דברי רש"י ז"ל שפירש דרבא דמשני הפקר ב"ד קאי גם אקושיא ראשונה דליכא למימר דמוקי לה כרבי דשביעית דרבנן דא"כ קשה קושית הרמב"ן ז"ל כיון דרבא סבר שיעבודא דאורייתא ואינו משמט ביש בו אחריות. א"כ קשה דהי' לו לתקן ע"מ כיון דאחריות טעות סופר. וע"כ פירש רש"י ז"ל דמוקי לה כרבנן דשביעית דאורייתא ולא קשה כנ"ל, דגם ר"י מודה כיון דהוא דאורייתא כמ"ש הבעה"ת ז"ל כמ"ש. אך כל זה הוא לשטת רש"י ז"ל דפירש דגם מוסר שטרותיו הוא רק מדרבנן אבל לשטת תוס' דמוסר שטרותיו מהני מדאורייתא בלא תקנת הלל. א"כ ממילא לא קשה קושית הרמב"ן ז"ל כנ"ל דאי"ל כמ"ש דאחריות טעות סופר דז"א דשפיר י"ל כסברת הרשב"א ז"ל דלא שייך בשביעית לומר שטעה כמו בע"מ דאף אם לא תיקן פרוזבול מ"מ סמי' בידי' למסור שטרותיו כיון דמוסר שטרותיו מהני מדאורייתא ולא שייך טעות סופר ולכך פירשו תוס' שפיר דרבא לא קאי אדלעיל ומוקי לה כרבי משא"כ לשטת רש"י ע"כ לא מוקי כרבי דגם מוסר שטרותיו לא הי' מהני בלא תקנת הלל וקשה שפיר כנ"ל וא"ש:

עוד יש לישב קושי' התוס' הנ"ל דלא קאי רבא אלעיל שהקשו אמאי לא משני רבא התירוץ של הפקר ב"ד הפקר אקושיא ראשונה והוי מוקי לה שפיר כרבנן דשביעית דאורייתא בזה"ז ובפרט אי אמרינן דמוסר שטרותיו דרבנן ולא הוי דבר הדומה וקאי הקושיא מאי מהני התקנה ע"ש באו"ת ס' ס"ז ובפ"י:

ונראה לישב דהנה כבר כתבנו שהרמב"ן ז"ל הקשה למה תיקן הלל פרוזבול הלא הי' לו לתקן שיכתבו שמלוהו ע"מ שלא תשמטנו שביעית דקי"ל דלא משמט ע"ש. ותירץ חד תירוצא שלא תיקן כך שישתכח תורת שביעית ולכך תיקן פרוזבול שצריך בכל פעם שיבא שביעית לכתוב פרוזבול ולא ישתכח משא"כ כשיתקנו בע"מ ע"ש וגם בב"י הובא האי תרוצא ע"ש:

והנה לכאורה יש להקשות דהנה בש"ס מכות אמרינן דהאי תנאה דע"מ שלא תשמטנו לכך מהני משום דבדבר שבממון תנאו קיים אף שמתנה על מה שכתוב בתורה ע"ש. והנה הרא"ש ז"ל כתב כאן דבשביעית יש ב' דברים אחד שכל שנת השמיטה עובר על לא יגוש אם תבעו ואסור לתובעו ולגבות ממנו והשנית שסוף השמיטה מפקיע החוב של הממון המגיע ע"ש וא"כ לא מהני התנאי דשלא תשמטנו רק שלא יפקיע החוב דזה היא דבר שבממון אבל אעפ"כ לא יוכל לתבעו ולגבות ממנו כל שנת השמיטה דזה הוא לענין האיסור דלא יגוש דלא מהני התנאי וא"כ הוצרכו שפיר לתקן פרוזבול שיוכל לגבות ממנו בשנת השמיטה עצמו דגם על זה שייך נעילת דלת כמ"ש הפ' ביתומים קטנים ע"ש וא"כ לא קשה קושיית הרמב"ן ז"ל:

אמנם יש לישב דהנה הרמב"ן ז"ל עצמו הקשה עוד למה תיקן הלל פרוזבול הלא יכול למסור שטרותיו דמהני. ותירץ חד תירוצא כדברי רש"י ז"ל דגם מוסר שטרותיו לא מהני מדאוריי' רק מדרבנן מתקנת הלל ואם לא הי' מתקן לא הי' מהני גם מוסר שטרותיו ע"ש והנה כבר כתבנו הטעם דמוסר שטרותיו לא מהני מדאוריי' הוא משום דלא מהני רק שלא יעבור על לא יגוש דאין הוא הניגוש רק הב"ד אבל לענין ההפקעה לא מהני כיון ששביעית מפקיע החוב ולענין זה לא מהני מוסר שטרותיו ועיין בגי"ת שער מ"ו משמע להדיא כן ע"ש:

וא"כ לפ"ז מקשה הרמב"ן ז"ל שפיר למה תיקן פרוזבול הי' לו לתקן שיכתוב ע"מ שלא תשמט ואי"ל כמ"ש דלא מהני לענין הלאו דלא יגוש דז"א דאם יכתוב ע"מ שלא תשמט ממילא יוכל אח"כ למסור שטרותיו לב"ד כקושי' הראשונה של הרמב"ן ז"ל ואי"ל דלא מהני מדאוריי' לענין הפקעה ז"א דכיון דמהני מסירת שטרותיו לענין הלאו דלא יגוש ממילא לענין הפקעת החוב מהני שפיר התנאי דע"מ דבדבר שבממון תנאו קיים ולא ישמט כלל דלענין האיסור דלא יגוש מהני מסירת שטרותיו לב"ד ולענין הפקעת החוב מהני התנאי דע"מ ומקשה הרמב"ן ז"ל שפיר. אך לפ"ז עדיין קשה קושיית הרמב"ן ז"ל דלא מהני תירוצו שתירץ דלכך תיקן פרוזבול דמחמת ע"מ ישתכח תורת שביעית דז"א לפמ"ש כיון דע"מ לחוד לא מהני לענין האיסור דלא יגוש רק שימסור שטרותיו ג"כ א"כ עדיין קשה למה תיקן פרוזבול יתקן שיכתוב ע"מ שלא תשמט ויצטרך למסור שטרותיו ג"כ וממילא לא ישתכח תורת שביעית כיון שצריך למסור שטרותיו ג"כ ולמה תיקן שיהי' מהני מסירת שטרותיו ופרוזבול לענין הכל:

אך זה לא קשה מידי למאי דמשני רבא דהטעם הוא בשביעית דרבנן משום הפקר ב"ד הפקר וא"כ לא תיקנו רק שיפקיע הממון ולא לענין האיסור דלא יגוש שאין בידם לתקן א"כ מהני ע"מ שלא תשמט לחוד אף בלא מסירת שטרותיו לב"ד דכיון דליכא אלא הפקעת הממון לחוד מהני שפיר התנאי א"כ ממילא לא הי' יכול לתקן שיכתבו ע"מ שלא תשמט דא"כ תשתכח תורת שביעית שלא יהי' צריך למסור שטרותיו כיון דשביעית בזה"ז דרבנן ומהני התנאי לחוד ולכך הוצרך לתקן פרוזבול וא"ש:

ולפ"ז מיושב שפיר קושיית התו' דאמאי לא משני רבא כרבנן דשביעית דאורייתא רק משום הפקר ב"ד הפקר ולמ"ש א"ש דאי נימא דסבר הילל שביעית דאורייתא א"כ קשה קושיית הרמב"ן ז"ל שהי' לו לתקן ע"מ שלא תשמט שביעית ולא שייך תירוצו דז"א כיון דשביעית דאורייתא א"כ לא ישתכח תורת שביעית שיצטרך למסור שטרותיו ג"כ דלא מהני ע"מ לחוד כיון דאיכא הלאו דלא יגוש כיון שהוא דאורייתא ולמה תיקן פרוזבול ולכך גם לרבא ע"כ דסבר שביעית דרבנן והטעם משום הפקר ב"ד ואתי שפיר כנ"ל דליכא לא יגוש ומהני התנאי לחוד בלא מסירת שטרות וא"ש:

עוד יש לישב קושית תוס' הנ"ל דלא משני רבא כרבנן דהנה עוד תירץ הרמב"ן ז"ל קושיא הנ"ל דלא תיקן הילל שיכתבו ע"מ שלא תשמטנו שביעית משום שמא ישכח ולא יכתב ע"מ דפרוזבול ודאי לא ישכח מלכתוב שכשיגיע שביעית וודאי יזכור לכתוב פרוזבול אבל להתנות חיישינן שישכחו אחד וימנעו מללוות ע"ש:

ויש להקשות לפמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הובא בב"י ס' ס"ז דאם נוהגין לכתוב בשטר ע"מ שלא תשמטנו שביעית ושכח אחד ולא כתב לא אמרינן דהוי כאילו כתב ע"ש וכתב הרשב"א ז"ל הטעם משום דסמי' בידו לכתוב פרוזבול וכיון שהי' יכול לתקן ע"י פרוזבול לא אמרינן דהוי כאלו התנה ע"ש דלא כטעם שכתב הסמ"ע שלא ראה דברי הרשב"א הנ"ל וע"ש באו"ת. והנה לפ"ז עדיין קשה הכא קושיית הרמב"ן ז"ל למה תיקן פרוזבול הי' לו לתקן ע"מ שלא תשמט דלא שייך תירוצו דחיישינן שמא ישכח אחד ולא יכתוב דז"א דכל הטעם דאמרינן דלא הוי כאלו כתב הוא משום שיכול לכתוב פרוזבול כמ"ש וא"כ אם לא הי' מתקן פרוזבול ממילא הי' שפיר כאילו התנה אף אם ישכח אחד ולא יתנה [דבכה"ג אמרינן שפיר טעות מלוה ג"כ ולא טעות סופר לחוד ע"ש בפ' וברשב"א ז"ל]:

וא"כ קשה שפיר למה תיקן פרוזבול הי' לו לתקן שיכתבו ע"מ וממילא אף אם ישכח אחד יהי' מהני כמ"ש. אך לשטת הסוברים דמוסר שטרותיו מהני מדאורייתא א"ש דשפיר לא הוי כאילו התנה דסמי' בידי' למסור שטרותיו אבל לרש"י ז"ל וסיעתי' דגם מוסר שטרותיו הוא מתקנת הלל קשה שפיר כנ"ל:

אמנם יש לישב דהנה האו"ת וקצה"ח ז"ל כתבו דבהלוהו לי' שנים לא מהני ע"מ שלא תשמטנו שביעית כיון דודאי עקר ולא מהני אף בדבר שבממון בדרבנן דקי"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה דהטעם דלא הוי ודאי עקר הוא משום שמא יפרע לו מקודם שביעית ובמלוהו לעשר שנים ודאי לא יפרע לו מקודם ע"ש ס' ס"ז ובאמת נראה דאף בכה"ג לא הוי ודאי עקר כיון שיכול לכתוב פרוזבול ולא ישמט שביעית ממילא א"כ לא הוי ודאי עקר ומהני התנאי אף בלא פרוזבל ולכך מיושב מאי דקשה לדידהו אמאי תנא התם סתמא דמהני בע"מ שלא תשמט ולא חילקו בין מלוהו לעשר שנים דלא מהני. ולמ"ש א"ש דגם בכה"ג לא הוי ודאי עקר כיון שיכול לכתוב פרוזבול. וא"כ לפ"ז לכאורה לא קשה קושיית הרמב"ן ז"ל שהי' לו לתקן ע"מ שלא תשמט שביעית דז"א דהוצרך לתקן פרוזבול במלוהו לעשר שנים דאם לא הי' מתקן פרוזבול ממילא לא הי' מהני התנאי דהוי ודאי עקר כיון דכל הטעם דלא הוי ודאי עקר במלוה לעשר שנים הוא משום שיכול לכתוב פרוזבול א"כ אם לא הי' מתקן פרוזבול ממילא הוי ודאי עקר ולא הי' מהני התנאי והוצרך לתקן פרוזבול:

אך י"ל דאעפ"כ מקשה שפיר דהנה המפ' הקשו אף אם מוסר שטרותיו ג"כ הוא מדרבנן מ"מ למה הי' לו לתקן פרוזבול הי' לו לתקן רק שימסור שטרותיו באמת ולמה תיקן שיהי' מהני אף אם רק כותב שמוסר שטרותיו ואינו מוסר ותירצו כתירוץ הרמב"ן ז"ל שפעמים שהשטרות אינם בידו בשעה שמגיע שביעית ואינו יכול אז למסור ולכך תיקנו דאף בכה"ג מהני ע"ש. ולפ"ז מקשה הרמב"ן ז"ל שיתקן ע"מ וממילא לא הוצרך לתקן רק שיהי' מהני אם מוסר שטרותיו באמת ולא פרוזבל וא"כ ממילא יהי' מהני הע"מ שלא תשמט אף בהלוהו לעשר שנים דלא הוי ודאי עקר כיון שיכול למסור שטרותיו דבשעת הלואה יכול להיות שיהי' השטרות בידו ויוכל למסרם לב"ד וא"כ לא הוי ודאי עקר ומהני התנאי ואף אח"כ שאין השטרות בידו אינו משמט מחמת התנאי ומקשה הרמב"ן ז"ל שפיר למה הוצרך לתקן פרוזבול במוסר שטרותיו לחוד סגי וא"ש:

וממילא מיושב לפ"ז תירוץ הרמב"ן ז"ל דחיישינן שישכח אחד ולא יכתוב ע"מ דאי"ל כמ"ש דהוי כאילו כתב כיון שאין בידו לתקן פרוזבול דז"א כיון דע"כ הוצרכו לתקן שיהי' מהני מסירת שטרותיו לב"ד כמ"ש א"כ ממילא לא הוי כאלו נכתב כיון שבשעת הלואה הי' יכול להיות שיהי' השטרות בידו ויוכל למסרם לב"ד ומתרץ שפיר:

ולפ"ז מיושב שפיר קושית התוס' דלא משני רבא דאתי כרבנן דשביעית דאורייתא דז"א דא"כ הי' קשה קושית הרמב"ן שיתקן ע"מ בלא מסירת שטרות ולא פרוזבול ולא שייך תירוצו כמ"ש דאף אם ישכח יהי' כאלו נכתב כיון שאינו יכול לתקן כלל כמ"ש וא"ל כמ"ש דאם לא יתקן כלל הוי ודאי עקר דז"א דאי נימא דשביעית דאורייתא ממילא מהני אף אם ודאי עקר דקי"ל הכי ע"ש וע"כ מוקי לה דסבר שביעית דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ע"ש ולכך הוצרך ע"כ לתקן מסירת שטרות וא"ש כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף