גבורת ארי/תענית/יט/א

גבורת ארי תענית יט א

דף י"ט ע"א

על אלו מתריעין בשבת קשה לי הא איכא הא דאמר בפרק מרובה (דף פ') מתריעין על החיכוך בשבת פירוש על שחין לח שאדם מתחכך עליה ואמאי לא חשיב לה במתניתין ושמא יש לומר דלא פסיקא ליה דמסיק התם הא דמתריעין אפילו בשבת היינו בשחין לח אבל ביבש אפילו בחול אין מתריעין והיינו חיכוך דתני בסוף פרק קמא (דף י"ד) דאין מתריעין עליה אף בחול וכיון דלאו על כל מין שחין מתריעין לא פסיקא ליה משום הכי לא חשיב במתני'. עוד יש לומר כיון דאין מתריעין אלא על יבש והיינו שחין מצרים כדמסיק התם כאן בלח וכאן ביבש דאמר ר' יהושע בן לוי שחין שהביא הקב"ה על המצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר ויהי שחין פורח אבעבועות באדם ושחין זה אין לו רפואה כלל כדאמרינן בפרק ו' דבכורות (דף מ"א) דגבי בכור הוי מום קבוע דילפת דקרא גבי מומין הוי חזזית מצרית דאמר ר"ל למה נקרא שמה ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה וכתיב יככה ה' בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא וכיון שכן בע"כ הא דמתריעין עליה היינו משום בריאים שלא יוכו ויחלו בשחין זה דאילו שכבר חלו והוכו בה אין להן תקנה ורפואה אע"ג דעל ידי מעשה נסים אפשר להם בתקנה אפילו הכי משום מעשה נסים אין מתריעין כדמוכח בגמרא גבי הא דאמר רב נחמן דוקא נשתנו אבל יבשו לא וכמו שאפרש שם. מש"ה לא חשיב בהדי הני דמתניתין דהני דקחשיב מתריעין בשביל אותן שבתוך הצרה כמו עיר שהקיפוה עובדי כוכבים או נהר וספינה המטרפת מתריעין בשביל אותן שבעיר ושבספינה ולא על אותן שבחוצה והא דמוסיף שמעון התימני ואמר אף על הדבר היינו על אותן שנחלו כבר בחולי הדבר ועדיין לא מתו דאפשר להם ברפואה בדרך הטבע שלא על ידי הנס דהוי דומיא דהני דחשיב תנא קמא וכדפירשתי דעל אותן שבתוך הצרה מתריעין בשבת ולא בשביל הנותרים שלא תבא עליהם:

מיהו אכתי קשה לי מהא דתניא סוף פרק ה' דבבא בתרא (דף צ"א) מתריעין על פרקמטיא בשבת כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל והוא דזל וקם עשרה בשיתא כדמפרש התם ואמאי לא חשיב במתניתין לפיכך נראה לי דתני ושייר ומהשתא ליתא להני תירוצים דפירשתי על הא דלא חשיב לחיכוך דפרק ז' דבבא קמא במתני' דא"כ תקשה מאי שייר דהאי שייר דפרקמטיא אלא ודאי ההיא דחיכוך נמי שיורא הוא והשתא שייר תרתי דחיכוך ודפרקמטיא ולא קשה מידי:

ורמינהו רביעה ראשונה ושניה והא ליכא למימר דכולי עלמא סדר תענית אלו מתחילין בשבעה עשר במרחשון כדתנן בפרק קמא (דף י') הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין והא דקרי ליה תנא דידן רביעה ראשונה משום דסבירא ליה כר' יהודה דאמר בפ"ק (דו (דף ו') בכירה פירוש רביעה ראשונה בי"ז במרחשון וברייתא כר"מ דאמר אפילה פירוש אחרונה בשבעה עשר בו וכ"ע סבירי להו דבי"ז בו מתחילין להתענות אלא דמר קרי ליה לי"ז בו רביעה ראשונה כר"י ומר קרי לי"ז רביעה שלישית כר' מאיר דהא ליתא דודאי לכולי עלמא דפליגי בזמני רביעה אינו צריך להתענות עד שיגיע זמן רביעה שלישית דידיה ומתני' דפ"ק דיחידים מתענין בשבעה עשר שלו אתיא כר"מ דאמר אפילה בי"ז דהא אמרינן בפ"ק גבי פלוגתא דהני תנאי בזמני רביעה בשלמא ראשונה לשאול שלישית להתענות אלא שניה למאי נפקא מינה. שמע מינה דלכ"ע אין להתענות עד רביעה שלישית דידיה דאל"כ למאי נפקא מינה בהא דפליגי בזמן רביעה שלישית והשתא פריך מדתני שלישית להתענות שמע מינה דאין מתענין עד שלישית וקשיא אמתני' דקאמר סדר תענית ברביעה ראשונה. רביעה ראשונה ושניה לשאול פירש"י אע"פ שלא ירדו גשמים לא ברביעה ראשונה ולא בשניה לא היו מתענין אלא שואלין וקשה לי אם כן למה הזכירו בברייתא לשנייה כלל הא שאלה כבר התחילו בראשונה ותענית אינו אלא עד שלישית ממילא שניה שואלין ואין מתענין. ולי נראה לפרש דברייתא זו ר"מ היא דאמר רביעה ראשונה בשלישי בו שנייה בשבעה בו וס"ל כר"ג דתנן בפ"ק (דף י') בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אמר בשבעה בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת. והיינו בזמן שבית המקדש קיים דאיכא עולי רגלים אבל בזמן הזה מודה רבן גמליאל דשואלין בג' בו כדמוכח בפ"ק בסוגיא דר' יהודה אומר העובר לפני התיבה כו' והשתא הכי קאמר רביעה ראשונה ושניה לשאול פירוש פעמים שואלים בג' פעמים בז' בזמן הזה בג' שהוא זמן רביעה ומכאן ואילך זמן גשמים ובזמן הבית צריך לאחר עד ז' מפני עולי רגלים ואע"ג דהא דשואלין בז' בזמן הבית לאו משום שהוא זמן של רביעה והיום גורם לה אלא מפני דבר אחר שכבר הגיע האחרון לנהר פרת אפילו הכי נקט רביעה שניה לסימנא בעלמא לומר ביום שהוא רביעה שואלין לפעמים ולא משום דהרביעה גורמת לה. אי נמי אגב דתני רביעה ראשונה ושלישית לשאול ולהתענות דמשום שהן ימי רביעה גורם השאלה והתענית תני נמי רביעה שניה לענין שאלה בזמן הבית אע"ג דלאו רביעה גורם לה אלא מצד היום עצמו:

אמר ר"י הכי קאמר. נראה לי דהכי פירושא מתני' חסורי מחסרא והכי קתני ורביעה ראשונה ושניה ושלישית קאמר ואע"ג דלא קאמר חסורי מחסרא והכי קתני כדרך הגמרא בכל מקום בע"כ האי דמסיק אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וזרעו ולא צמחו בחסורי מחסרא אמר לה דהא לא תנן אלא צמחים ששינו ואילו לא צמחו לא קאמר ואפילו הכי לא קאמר חסורי מחסרא ורש"י פירש וכגון רביעה ראשונה ושנייה ושלישית דכולה יורה קרי ליה רביעה ודברי תימה הן דהא יורה ורביעה ב' דברים הן ולכולי עלמא שלש רביעה ביורה:

לא צריכא דאקון פירש רש"י שעלו בקנה מהו דתימא אקנתא מילתא היא כיון דעלו בקנה ועדיין לא בשלה כל צרכה ודאי אי לא מתריעין תו לא גדלי קמ"ל דלאו מילתא היא אע"ג דאקון גדלי טפי וכן פירשו התוס' ולהאי פירושא הא דאמרינן יבשו לא לקולא ולמעלייתא קאמר דביבשו אפילו לאחר שעלה בקנה אינו צריך התרעה דממילא הדר עוד פירש"י לישנא אחרינא אבל יבשו לא צריך דמכאן ואילך לא יועיל והוי תפלת שוא לא צריכא דאקון שנתקנו מעט אחר שיבשו מהו דתימא אקנתא מילתא היא דהואיל ונתקנו מעט אם מתפלל מועיל להם קמ"ל דאקנתא לאו מילתא ולהאי לישנא יבשו לא לגריעותא קאמר דשוב אין לה תקנה ואין תפלה מועיל לה מעתה:

ואני תמה על פירוש ראשון דנתייבשו עדיף ואפילו לאחר שעלו בקנה הדרי ממילא ואינו צריך התרעה הא אמרינן בפרק ג' דגיטין (דף ל') גבי מלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן נתייאשו הבעלים אין מפריש עליהם לפי שאין מפרישין על האבוד. ופריך הגמרא פשיטא ומשני לא צריכא דאקון מהו דתימא אקנתא מילתא היא קמשמע לן ואי הא דאקון מעלייתא הוא דשוב הדרא ומתקנא מאיליה ואפילו להתפלל אינו צריך א"כ אין כאן יאוש ואמאי אין מפרישין עליה ויהיב טעמא שאין מפרישין על האבוד הא אין כאן אבוד כיון דהדרא ממילא ועוד מאי מהו דתימא אקנתא מילתא דקאמר דלהאי פירושא מילתא הוא לגריעותא קאמר דתו לא גדלי א"כ כלפי לייא כל שכן דהוה ליה יאוש. ואכתי מאי קמ"ל פשיטא דהוה ליה אבוד ועוד דקאמר קמ"ל דלאו מילתא היא ולהאי פירושא הכי קאמר קמשמע לן דאע"ג דאקון גדלי טפי אם כן השתא כ"ש שתקשה אמאי הוה ליה אבוד הא אין כאן לא אבוד ולא יאוש כללא דמילתא האי פירושא אי אפשר ליישב כלל בסוגיא דהתם דא"כ כולה סוגיא הוי כלפי לייא להאי פירושא אלא ודאי הא דקאמר אקון ריעותא הוא והוה ליה אבוד משום הכי אין . מפרישין עליה:

מ"מ אי אפשר לפרש כלישנא דרש"י דאקון דקאמר היינו שנתקנו מעט לאחר שנתייבשו ומהו דתימא אקנתא מילתא היא דקאמר היינו דמעתה גדלי טפי הואיל ונתקנו מעט קמשמע לן דלא גדלי דשם אי אפשר לומר כן דמיירי בלא נתקנו וגדלו לבסוף מדקאמר נתייאשו הבעלים אין מפרישין עליהם מכלל דחזרו ונתקנו דאי נתקלקלו ולא גדלי כלל אמאי יפריש הואיל ולא גדל כלל וכי תימא שמיירי שגדל ע"פ נס מה שאין דרך תבואה לגדל אחר קלקול כזה שנתייבשה דמהאי טעמא אין מתריעין מעתה דהוה ליה תפלת שוא מכל מקום אפשר דאיתרחיש ליה ניסא שגדלה והרי אפילו לענין ממון אמרינן בפרק ט' דבבא מציעא (דף ק"ו) מצי אמר ליה אילו זרעתה חטי הוי מקיים ותגזור אומר ויקם לך אילו הוית התם הוה מקיים גם את הארי וגם את הדוב הכה עבדך ואמר התם נהי דלניסא רבא לא חזינא לניסא זוטא חזינא מכל מקום לענין התרעה אין מתריעין על דבר שאינו כדרך העולם ליתא דא"כ מאי קאמר מהו דתימא אקנתא מילתא היא הא ודאי מילתא ומילתא היא שהרי נתקן וגדל ועוד אי איתקן אחר כך קאמר מאי משני התם לא צריכא דאקון הא המקשן דפריך פשיטא ודאי שפיר ידע דנתקן בתר הכי וגדל דאי לא מאי הפרשה שייך לומר אם לא גדל אלא דקשה ליה כיון דלכי יבש מיד נתייאשו אע"ג דניתקן אחר שנתייבש מאי הוי כיון שנתייאשו פקע החוב כבר הוה ליה אבוד ולא פקע שוב היאוש למפרע ע"י תיקון שלאחר מכאן א"כ מאי קאמר מהו דתימא אקנתא מילתא היא הא מכל מקום כבר נתייאש קודם לכן ופשיטא דלא פקע היאוש ע"י תיקון שאחריו:

הלכך נראה לי לפרש האי לא צריכא דאמרינן בשמעתין והתם שבשעה שנתייבשו כבר עלו בקנה כפירוש רש"י ותוס' ומיהו לא כמו שפירשו הם דלמסקנא ביבשו לאחר שעלו בקנה לא צריך זה דאכתי גדלי טפי דהא ליתא דודאי לפי המסקנא לא גדלי ובשמעתין הכי פירושא לא צריכא דאקון שנתייבש לאחר שעלה בקנה מהו דתימא אקנתא מילתא היא פירוש כיון דכבר עלו בקנה קודם הקלקול מילתא רבתי היא כיון שכבר גדל כל כך קודם הקלקול אפשר לה בתקנה לחזור לכמות שהיה על ידי התרעה קמשמע לן דשוב אין לה תקנה והוה ליה תפלת שוא והתם נמי הכי קאמר לא צריכא דאקון שעלה כבר בקנה קודם שנתייבש ונתקלקל מהו דתימא אקנתא מילתא היא ואין כאן יאוש דדרך לתקן ולחזור לכמות שהיה קמשמע לן דלאו מילתא היא והוה ליה יאוש ואע"ג דאיתרמי דהדר מדרוצה להפריש עליו מכל מקום אין זה כדרך העולם אלא על ידי נס ובודאי נתייאש מעיקרא ואין מפרישין עליו וכן פירש"י התם לא צריכא דאקון בשעה שיבשו ונתייאשו כבר עלו בקנה מהו דתימא אקנתא מילתא היא דמשעלו בקנה אם מתייבשים חוזרים ומתקינים ומילתא דלא שכיחא היא שיהא מתקלקלין ולא הוי יאוש מעליא קמ"ל והיינו ע"ד שפירשתי:

ונראה לי ללמוד מכאן דאין ראוי להתריע ולהתפלל על דבר שאינו כדרך העולם אלא על פי הנס שהרי יבשו לאחר שעלו בקנה ולפעמים על ידי מקרה חוזר וניתקן וגדל כההיא דפרק ג' דגיטין דקאמר אין מפריש עליו שמע מינה דחזר וניתקן ואפילו הכי אין מתריעין עליו כדאמר רב נחמן הכא ועל דרך שפירשתי והכי אמרינן בפ' ט' דברכות (דף ס') דתנן היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפלת שוא ופריך ולא מהני רחמי והלא מצינו גבי לאה שנתהפכה דינה לבת ע"י תפלתה ומשני אין מזכירין מעשה נסים אלמא המתפלל על דבר שאינו דרך העולם אלא על ידי נס הרי זו תפלת שוא מיהו באדם גדול וחסיד שפיר דמי כדאשכחן גבי לאה אבל בעוונות נתקיים בנו אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין וה' ירחם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף