חידושי הרי"מ/בבא מציעא/לד/א
לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנוי' לך מעכשיו יש להסתפק אי זה כמכר דהיינו שמוכר לו הפרה מיד בשעת משיכה בעד המעות שישלם אח"כ. ואף שלא פסקו דמים מ"מ הוי כדשיימי בי' תלתא דהוי כפסק וכאן הוא כפי השומת ב"ד על הפשיעה או השבועה שא"ר לישבע כנ"ל. ושפיר קנאו במשיכה כנ"ל רק על תנאי מעכשיו כשתגנב ותרצה כו'. והי' מיושב בזה מה דתמוה דאמר ר"י דבהריני משלם מקני לי' כו'. ולשטת תוס' לקמן מהדר קא הדר בי' דמהני החזרה. א"כ אין שום טעם למה יקנה לו ע"י אמירתו והוא יוכל לחזור בו וכמ"ש הרא"ש ז"ל. ולמ"ש י"ל להיפוך דאף אי גרסינן ונשבע כו' ובכל מקום כשאומר איני נשבע מצי הדר בי' כו' מ"מ כאן אי סגי בהריני משלם לחוד א"כ הי' התנאי כשתגנב כו' ותרצה היינו שע"י אמירתו הריני משלם לחוד יקנה למפרע הפרה. א"כ שוב הדין ודאי דא"י לחזור בו דהא ע"י אמירתו שנתקיים התנאי נגמר המקח למפרע והי' המשיכה לשם קנין וממילא נתחייב בדמיו כמו כל משיכה שא"י לחזור וחייב בדמיו. רק כל שאינו רוצה לא נתקיים התנאי ולא הי' מכר כלל. אבל כשרצה ואמר הריני משלם נתקיים המכר ושפיר ממילא חייב אח"כ וא"י לחזור בו. וחייב לשלם כנ"ל. ומיושבים הרבה קושיות בעזה"י. מה שתמהו תוס' לר"י דסגי הריני משלם למה תני שילם במשנה. ומה מועיל תי' הש"ס דסתרי דוקא וליכא למשמע מינה. מ"מ למה תני שילם ותי' תוס' אינו מרוח כמ"ש לקמן. ולמ"ש י"ל להיפוך דיש סברא דמקנה לו מתחלה כשתגנב וירצה ויאמר הריני משלם יותר מבשלם. דקי"ל בעייל ונפיק אזוזי דלא קנה ומשום דסתמא לא מכר רק שישלם ולא לדחותו. ומוכר שדהו מפני רעתה קנה. דאדרבה סתמא רוצה שיהי' המכירה קיימת ויהי' חיוב על הלוקח שלא יוכל לחזור בו כנ"ל. ודין זה גם במטלטלין ע"ש. וא"כ י"ל דזה הוא הבעיא בגמרא בחזר ואמר איני משלם אי מהדר הדר כו' או דחוי' מדחי ובמלתי' קאי כו':
ולב' השיטות בתוס' אינו מדויק דאי א"י לחזור למה אמר סתם מיהדר כו' וחסר עיקר הטעם דאטרחיה כו' ואי יכול לחזור למה שייך דנימא דחויי מדחי כו'. ולהנ"ל מיושב דהא בהא תליא או דע"ד שיטריחו ויחזור לא אקני ליה דהוי כעייל ונפיק אזוזי ושוב באמת יכול לחזור בו דלא קנה כמו בעייל כו' דשניהם יכולין לחזור כמ"ש בש"ע. או דבמילתיה קאי ודחוי מדחי כו' ושפיר לא נתבטל התנאי והקנה ע"ד כן וממילא לא מצי הדר ביה כלל דנתקיים המקח למפרע ונתחייב במשיכה כנ"ל:
וא"כ ממילא יש סברא דאמר הריני משלם יותר קנה משילם דשפיר הקנה לו מיד ע"ת כשיגנב וירצה שיאמר הריני משלם יקנה למפרע וממילא עי"כ לא יוכל לחזור בו שוב כיון שקנה כנ"ל. משא"כ אם לא הי' מקנה יהי' יכול לחזור בו ולא ישלם כנ"ל. משא"כ ע"ד שישלם ולא אמר קודם כלום למה יקנה לו על תנאי כשישלם יקנה הא בל"ז כבר שילם בסתם ואין לו תועלת דגם אם לא יקנה קנה התשלומין וקמ"ל דאף שילם קנה דגם על תנאי זה הקנה כדי שע"י ספק ריוח זה ישלם כנ"ל. ולא קשה ממאי דתני שילם. רק קושית הש"ס מנ"ל מסיפא הא מרישא איפכא ואמר דליכא למשמע מינה כנ"ל:
ומיושב ג"כ מה דאמר ר"פ שומר חנם שאמר פשעתי כו' ופי' הב"ח דג"כ באמר הריני משלם ע"ש. ומה קמ"ל הא היינו דר"מ. ולמ"ש א"ש דה"א ב' הטעמים בשילם מקנה בשביל הטובה. אבל באמירה הריני משלם מה לו להקדים הקנין כל שלא ישלם ממש. רק מטעם הנ"ל כדי שלא יהי' יכול לחזור בו. וזה שפיר בסתם אמר הריני משלם בש"ח יכול לחזור בו ולישבע. אבל באמר פשעתי אף שאמר הריני משלם למה נקנה לו ע"ד כן הא גם אם לא יקנה לא יוכל לחזור מהודאתו לחיוב. וקמ"ל ר"פ דמ"מ מקנה משום דאי בעי פטר נפשיה כו'. וע"י שיודע שיש לו ספק ריוח מכפל יודה האמת ושפיר מקנה גם במודה כנ"ל:
ומיושב דברי הר"ח לל"ק ודאי לא הוי תיובתא דבשואל דוקא שילם דאין טעם לכאורה כלל. ולמ"ש א"ש דבשואל דא"א לו לפטור למה יקנה קודם שישלם כנ"ל. ומה"ט י"ל בירושלמי דיש עדים שפשע בכלל שילם כמ"ש נ"י דמשמע מגמ' דידן דוקא אי בעי פטר ע"ש. ולמ"ש י"ל דדוקא היכא דמצי פטר נפשיה הוי כמוכר מפני רעתה דקנין זה לכשתגנב כו' הוי כמפני רעתה דאם יטעון טענה שקר הי' פטור ולא יהי' כלום למפקיד ומקנה ע"י דיבורו הריני משלם לחוד כנ"ל בעייל ונפיק דמקנה אף קודם שמשלם כדי שישלם משא"כ על אם יהי' עדים שפשע דבל"ז יהי' לו הממון שוב רוצה דוקא שישלם. ושפיר אמר דבכלל שילם דוקא משא"כ הריני משלם ובלישנא דשואל עד שישלם:
אך משמעות הלשון ורש"י ותוס' משמע דלאו בתורת מכר כנ"ל. רק מתנה שנותן לו בשעת משיכה הפרה במתנה על תנאי כשיגנב וישלם תהי' קנויה מעכשיו במתנה. רק התשלומין תנאי כשאר תנאים דאין התשלומין דמי המכירה רק בעד הפשיעה או שבועה כנ"ל. וא"ל דא"כ כשמשלם ונתקיים התנאי שוב הי' הפרה שלו למפרע ואינו חייב כלל על הפשיעה א"כ שילם שלא כדין ומחויב להחזיר לו. ז"א דאם יחזיר לו לא נתקיים התנאי ושוב חייב בעד הפשיעה. וכן באמר הריני משלם שפיר מחויב עדיין לשלם דאם לא ישלם ויחזור בו לא נתקיים התנאי וחייב כנ"ל:
שם סמוך לגניבתה קנויה לך כו' דקיימא באגם כו'. וקשה הא כיון דהאומדנא שמקנה א"כ בקיימא באגם דלא יהי' מועיל סמוך לגניבתך שוב מקנה מעכשיו חוץ מגזותיה ואף שלא פי' חוץ כו' מ"מ הא הכל בסתם רק אומד ונעשה ולמה לא נאמר כאומר חוץ מגזותיה כו' ולמה פליג אידך לישנא.
ולמ"ש לעיל י"ל דא"כ הוי שומר שכר כנ"ל. ועוד דא"כ הא א"א לשייר גזות וולדות דהוי דבר שלא בא לעולם רק הבהמה לגזותי' כו' דלעצמו בעין יפה משייר ושייר בגוף הבהמה ע"ש בגמ' ב"ב. וא"כ למה תני דמשלם הכפל לנפקד דמשמע כל הכפל וד' וה' הא חלק הנפקד בבהמה לגזות וולדות צריך לשלם לנפקד כגונב משותפין כיון שחלק זה לא הקנה לנפקד. וי"ל דלישנא קמא סבר דקני את וחמור קני הכל ודבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם קנה הכל. וא"כ נהי דפרה לכפילא הוי דבר שלא בא לעולם מ"מ עכשיו לשנוי' דמקנה לו גוף הפרה מעכשיו לגמרי א"כ אף שמשייר חלק בבהמה לגזות וולדות מ"מ שוב מקנה לו גם זה החלק לכפילא דלענין הכפל יהי' הכל שלו גם הכפל מחלקו כיון דזה שבחא דמעלמא דמקנה הכל. ושפיר מהני דהוי דבר שבא לעולם עם דשלב"ל וא"ש דכל הכפל שלו. משא"כ הך לישנא סבר כדקי"ל דאת וחמור קנה מחצה וא"כ עדיין לא מהני הקנין בחלקו לכפילא ולמה כל הכפל לנפקד. וע"כ דרק סמוך לגניבה ואז מקנה הכל. ולכך מקדים הש"ס איכא בינייהו קושי' דר"ז א"נ דקיימא באגם. דמטעם קושיא דר"ז לא קנה אי קיימא באגם כנ"ל:
עוד י"ל כמ"ש לעיל דא"כ למה משלם ד' וה' למ"ד חיוביה אחר יאוש דוקא דחלק הבעלים לא נתיאשו כל שלא נשבע השומר שאינו ברשותו. ולא הועיל מכירת הגנב לאותו החלק לגזותיה. דמ"ש לעיל משום דשבח גזילה דגנב ליתא דמ"מ חלק הפרה לגזות וולדות דלעולם לא הי' יכול למכור דזה של הבעלים ולא נתיאשו וצריך הלוקח להחזיר חלק זה דפרה לגזות וולדות דאחר כך. והוי כמכר חוץ מגזותיה דליכא ארבעה וחמשה וכנ"ל. ואם שנאמר דמשייר הבהמה לגזות וולדות רק עד שעת הגניבה וסמיך לגניבה מקנה לו גם לגזותיה. א"כ עדיין צריך לקנין דסמוך לגניבה ושוב אמרינן דרק אז הקנה. ואפשר דקיימא אז באגם לא יקנה לגיזות וולדות כנ"ל דצריך קנין חדש. אך י"ל דסגי בסילוק:
עוד י"ל דהא קי"ל פרק איזהו נשך במכר לו שדה ואמר לכי מייתית זוזי קני מעכשיו אסור כשמוכר אוכל פירות דהוי רבית כיון דהמכירה מעכשיו הי' ראוי ללוקח שיהי' הפירות שלו ומה שמתנה שהוא יאכל הוי בשביל שאינו נותן המעות מיד ע"ש אף שתליא בדעת הלוקח אם ישלם או לא הוי צד אחד ברבית דכשמשלם בסוף איגלאי שהי' הקנין מעכשיו והוי רבית בדמי המקח ע"ש דלרבא אפילו משלם אח"כ ע"ש. וא"כ למ"ש לעיל דמטעם מכר הוי לכשתגנב כו' ותשלם יהי' קנויה למפרע בעד המעות שמשלם א"כ הוי ממש כנ"ל לכי מייתית זוזי קני מעכשיו. וממילא דהוי כחוץ מגיזות וולדות משעת פקדון עד הגניבה הי' אוכל המוכר. וכשמשלם אח"כ והקנין למפרע מעכשיו הוי רבית בשביל שלא נתן המעות מיד ואסור כנ"ל. דאף שיש עוד תנאי לכשתגנב מה בכך מ"מ כשנתקיים הי' למפרע שלו ולכך לא אמרינן מעכשיו וחוץ כנ"ל. רק סמוך לגניבה והוי כמו לכי מייתית קני דמותר מוכר אוכל פירות כנ"ל דעד אז הי' שלו הגיזות וולדות כדין. וי"ל דדוקא כשיש חיוב עליו הוי אגר נטר. משא"כ הכא דקודם שנגנב לא הי' חיוב עליו. אך גם שם התנאי אם לא יבא מעות לא יקנה כלל ואין חיוב עליו כלל רק דכשמקיים ומביא מעות איגלאי שקנה וממילא הי' חיוב דמי המכירה והוי אגר נטר כנ"ל:
ומ"מ י"ל דכאן התשלומין מהמכר הוא מה שמשלם בעד הפשיעה כדינן או בעד השבועה. וזה לוקח המפקיד בדמי הפרה וחיוב זה נולד אח"כ כשנגנב. א"כ לא איגלאי כלל שהי' חיוב עליו אז דמי המכירה אף שקנאו מעכשיו כנ"ל. וכמו בשכירות דאינה משתלמת אלא בסוף דמרבין על השכר ע"ש:
ומ"מ אינו מוכרח. די"ל דהוי כשאר קנין כשמשלם שוב הוי דמי קנין הפרה. ואף דמשלם רק כפי השיוי דשעת הגניבה מ"מ אסור גם כה"ג ע"ש. וי"ל דמה"ט סבר רבא דסמוך לגניבה להך לישנא. ולאידך לישנא אמרינן דאינו מכר כלל רק מתנה על תנאי שישלם ושפיר ליכא איסור כלל דאין כאן המתנת דמי מכר. ושפיר אמרינן חוץ מגיזות כו' כנ"ל. ולהך לישנא אמרינן כיון דאפשר במכר למה נאמר מתנה כנ"ל:
עוד י"ל כיון דאם הי' קונה בהמה לכפילא ודאי דלא הי' מקנה גופא רק משום דלא מהני וא"כ למ"ש תוס' הטעם דשם עבד לקנס הוי רק ב' מי יימר משא"כ כאן ג' ע"ש. וא"כ זה שפיר אם הקנין מעכשיו אבל כיון דהקנין רק סמוך לגניבה אז ליכא מי יימר דמיגנב דהיינו עם התחלת גניבה. ומהני אז הקנין פרה לכפילא דרק ב' מי יימר. ושוב אמרינן דלא הקנה גוף הפרה כלל כנ"ל:
ולכאורה מוכח כנ"ל דתוס' גטין פרק השולח אהא דמי איכא עבדא דלא מזדבין לקנס והקשו דיכול למכרו לגמרי ויהי' הקנס ממילא שלו אף אי לא מהני עבד לקנס ותירצו כיון דאינו שוה כלום רק לקנס אף אי מוכרו לגמרי לא מהני דחשיב לקנס ע"ש. וא"כ קנין זה דסמוך לגניבה אינו שוה כלום רק לקנס ולמה יועיל אף שמקנה הפרה לגמרי כיון דקאי את"ל פרה לקנס לא מהני. ולהנ"ל א"ש דסמוך לגניבה שוב מהני לקנס כנ"ל. אך לאת"ל שם דלא מהני ב' מי יימר ג"כ א"כ עדיין קשה. אך ז"א דכאן שוה למכור גם סמוך לגניבה לענין גוף הפרה כשתגנב וימצא שתהי' גוף הפרה שלו. או סתם גניבה לאו יאוש ומהני כנ"ל. אך להרמב"ם דהפרה תחזיר רק קנין לזמן שייך כנ"ל:
שם סמוך לגניבתה כו'. לכאורה למאי דאמר בגטין פרק מ"ש באומר מעת שאני בעולם דתליא בברירה דאי אין ברירה לא מהני כיון דאין גט לאחר מיתה ואין מבורר השעה סמוך למיתה עד שימות איגלאי למפרע כו' לא מהני כיון שאינו מבורר עד שעה שא"א לחול ע"ש פרק כל הגט. גם כאן כיון דגזל כו' אינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו ואינו מתברר סמוך לגניבה עד שנגנב שאי אפשר לחול שאינו ברשותו כנ"ל ולא מהני אי אין ברירה. וי"ל דדוקא בגט שצריך הגט להיות מתיר וכשאינו מתיר לא מהני כמבואר פרק המגרש. ואז לא הי' מתיר כלל כיון שלא הי' ידוע שהוא הרגע סמוך למיתה רק אח"כ איגלאי ואז א"י לחול. אבל בקנין כשהוא בחצירו דקי"ל חצירו קונה שלא מדעתו א"כ כיון דאיגלאי שהי' סמוך לגניבה אף שלא הי' מבורר מ"מ קנה חצירו אז כיון דקונה שלא מדעתו. והי' מיושב קושית תוס' דנימא מעכשיו וסמוך לגניבה יהי' גמר הקנין ויועיל אף קיימא באגם כו'.
ולמ"ש י"ל כיון דקיימא באגם רק ממילא יהי' גמר הקנין אז שוב לא מהני דאין ברירה כנ"ל כיון דליתא בחצירו. ומ"מ יש לדחות חילוק הנ"ל דחצר לא קנה רק בדאיהו מצי קני. וגם מ"מ צריך שיחול שם קנין אז וכשאינו מבורר לא מהני:
ואפשר דהא ב"ב קל"ט דלאביי דאמר עם גמר מיתה אף בגט מהני כמ"ש רשב"ם שם דדוקא אחר מיתה לא מהני משא"כ ביחד או בהתחלה וא"כ גם כאן. כיון דדבר העומד לכך אינו צריך ברירה כדאמר חולין ט"ו אי בהמה עומדת כו' מהני גם אי אין ברירה רק היכא דעומדת לשתיהם צריך ברירה נשחטה הוברר ע"ש. וא"כ ברגע סמוך לגניבה בהתחלה קודם שהוציאה הגנב שפיר מבורר שהוא סמוך לגניבה וחל הקנין דאז כבר עומד לכך ואף שלא הי' יודע קני חצירו. וי"ל גם בגט טעם זה דקי"ל דמהני גט שכיב מרע אף דקי"ל אין ברירה ע"ש. עוד יש לחלק. אך אז שוב שייך מ"ש לעיל אי סתם גניבה יאוש כדקי"ל א"כ רגע זו אינו שוה כלום רק לקנס כפל ארבעה וחמשה או דמיו דג"כ דבר שלא בא לעולם וכעבד מוכה שחין שכתבו תוס' גטין דאף שמכרו לגמרי לא קני את"ל מכר לקנס לא מהני כנ"ל:
וי"ל דזה הטעם דלישנא קמא דלא בעי למימר סמוך לגניבה כו' כיון דהקושיא הי' את"ל עבד לקנס לא מהני א"כ כיון דאין ברירה א"א על קודם רק על רגע סמוך לגניבה ואז כיון דסתם גניבה יאוש אינו שוה גוף הבהמה ואין הקנין רק לדמי' וקנס ועדיין אף שמקנה לגמרי הוי דבר שלא בא לעולם. דאף דלענין דמי הבהמה רק ב' מי יימר מ"מ להך את"ל עבד לקנס לא מהני גם ב' מי יימר לא מהני כנ"ל ואפי' חד מי יימר. א"כ גם בהמה לדמי' לקרן ג"כ לא מהני דדמיה הוי דשלב"ל רק בכל מכירה מהני חפץ לדמיה כדקל לפירות דעבידי דאתי. אבל בגניבה דסתם יאוש רק מדמי מי מייאש. אבל שוב גם דמיה לא עבידי דאתי מי יימר דמשתכח גנב. ולא מהני המכירה ברגע סמוך לגניבה בהמה לדמי' מהגנב אף להקרן ולא לכפל כנ"ל. וללישנא בתרא י"ל דסבר יש ברירה ומהני שפיר הקנין כנ"ל. ומיושב קושית הרא"ש דלל"ב לא מיושב לשון הברייתא חוץ מגזותיה כו'. דקודם הגניבה הכל דמפקיד ואח"כ דנפקד ע"ש. ולמ"ש מודה ל"ב דלמ"ד אין ברירה דלא יועיל סמוך לגניבה מקנה מעכשיו חוץ מגזותיה כו' ואתי כמ"ד א"ב רק אי יש ברירה דמהני סמוך לגניבה אינו מקנה מעכשיו רק סמוך כו'. וממילא אף שנולד אח"כ דקיימא באגם מ"מ אז לא אסיק אדעתיה שמא תהי' קיימא באגם. משא"כ אי א"ב דלא מהני כלל סמוך לגניבה מקנה מעכשיו כנ"ל:
שם לא שילם שילם ממש כו' תנן שילם כו' אלא מהא כו'. וכ' תוס' דלמה תני שילם דלרבא דוקא נשבע ושילם אבל נשבע ואמר אח"כ הריני משלם לא מהני לרבא ע"ש. ותמוה דהא רבא דייק שם בב"ק מסיפא נשבע ולא רצה אחר השבועה לשלם הא רצה אף שנשבע כו'. וכיון דהכא דייק הש"ס מסיפא כר"י שרצה היינו שאמר הריני משלם מוכח ממילא דגם אחר שנשבע מהני אמר הריני משלם. ועוד מאי פריך הש"ס מרישא אר"י הא לרבא הפי' ברישא ולא רצה לעמוד בשבועתו וכשנשבע קודם וא"כ שפיר תני שילם דוקא דלא סגי בהריני משלם לתוס' כנ"ל:
וי"ל משום דהא פשטא דרישא דוקא כאביי כדאמר ב"ק ק"ח דלר"ל היינו שבועה רק לרבא לא קשיא דהוצרך לדחוק לא רצה לעמוד בשבועתו משום דדייק מסיפא ולא רצה לשלם היינו אחר שבועה. ונראה דרבא דייק כיון דלא רצה פי' לר"י אמר הריני משלם. א"כ אם היה הפי' על קודם השבועה משמע הדיוק הא רצה ואמר הריני משלם קודם שנשבע קני. וז"א דכה"ג שאמר הריני משלם ואח"כ נשבע לכ"ע מהדר הדר ביה כמ"ש לקמן. וע"כ על אחר השבועה ושוב יש לפרש נשבע ולא רצה לשלם היינו שלא שילם דהא אין חיוב עליו כיון שנשבע רק אם היה רוצה היה משלם שייך לא רצה לשלם על מה שלא שילם שע"י שנשבע לא רצה לשלם אח"כ. משא"כ אי קאי אקודם שבועה מיותר לגמרי הך לא רצה דכיון שנשבע ודאי לא שילם קודם וע"כ לדיוקא או כנ"ל. או דאם רצה ואמר הריני משלם ולא נשבע קני כר"י וא"כ פריך שפיר הש"ס אר"י מרישא שילם דוקא ונימא דלא כרבא כפשטא דרישא. ואמר הא סיפא מוכח או כר"י דסגי הריני משלם או כרבא דעל אחר שבועה ושוב ע"כ רישא הפי' לא רצה לעמוד ושוב מיושב שילם כפשטיה דאח"כ דוקא שילם כיון שנשבע. ואי הפי' בסיפא רק כר"י ולא כרבא שוב סותר הרישא וליכא למשמע מינה. ולכך ע"כ כרבא ושוב לא קשה רישא כנ"ל:
עוד י"ל דנראה טעם תוס' דלא מהני אמר הריני משלם אחר שנשבע. הוא כמ"ש הרא"ש להוכיח דלא מצי הדר ביה דאל"ה ודאי לא מקני ליה ע"ש. והא דא"י לחזור כ' תוס' דהוי כגמר דין וזה שייך כשמשלם בעד השבועה. משא"כ כשכבר נשבע ופטור לגמרי ודאי כשאומר אח"כ הריני משלם הוא רק כשאר מחייב עצמו בדבר שאינו חייב דבלא קנין מצי הדר ביה. ומה"ט לא מקני ליה באמר לחוד כנ"ל. אך אי כמ"ש לעיל דהוי כמכר ע"ת שיאמר הריני משלם. י"ל דמהני גם אחר שנשבע דמ"מ כיון שאומר הריני משלם ונתקיים התנאי שוב הועיל המכירה למפרע ונתחייב דמיו ע"י המשיכה וא"י לחזור בו כלל ושפיר מקני ליה כנ"ל. וי"ל דר"י לטעמי' דד"ת מעות קונה ולא משיכה במכר רק מדרבנן:
ותוס' כ' הטעם דמשיכה קונה בלא מעות הוא שלא יאמר לוקח נשרפו כו'. וכאן לא שייך זה בקנין אם תרצה ותשלם דעדיין לא יציל אף שקונה דבידו שלא לשלם ולא יקנה. וא"כ י"ל דלא קני בלי מעות. ויש לדחות דמחמת שהברירה בידו לקנות ג"כ יציל כמ"ש לר"ש ע"ש. אך אפשר דלא מהני כלל קנין דרבנן לחייב כפל דו"ה להפוסקים דלא מהני דרבנן לקנות מה"ת. דהא הרא"ש וטור פסקו סתם גניבה יאוש. וגם דיאוש קונה מדרבנן. וא"כ ע"כ הא דחיוביה דדו"ה בגנב אף דשלו הוא טובח כו'. ע"כ כיון דמה"ת לא קנאו אין הקנין דרבנן פוטרו מדו"ה. וזה שפיר כשהוא של בעליו מה"ת. אבל כיון דמשיכה לא קני רק מדרבנן. והא מדרבנן שלו הוא טובח דקני ביאוש ולא מחייב כלל דו"ה. וגם למוכר לא מחייב דעכ"פ אינו ברשותו חשיב קנין דרבנן מה"ת כדאמר פ"ק דפסחים כיון דמדרבנן כו' לאו ברשותיה כו'. ולא קרינן וגונב מבית האיש כו'. וא"כ למה חייב דו"ה. ומוכח לר"י דלאו משום מכר למפרע רק מתנה ע"ת שתרצה ותשלמני כו'. ובמתנה שפיר משיכה קונה מה"ת. וא"כ מה"ת לא מהני אמירת הריני משלם אחר שנשבע דהוי רק מחייב בדש"ח דמצי הדר ביה ולא מקני ליה. וא"ש שילם דוקא אבל רבא לטעמיה דאמר קרא ומתני' מסייע לר"ל דמשיכה קונה מה"ת שפיר י"ל מטעם מכר למפרע כנ"ל וא"כ גם אמר הריני משלם אחר שנשבע מהני דנתחייב בדמיו וא"י לחזור וקני כפילא כנ"ל. ושפיר דייק מסיפא נשבע ולא רצה אח"כ דאפילו רצה ואמר הריני משלם אחר שנשבע ג"כ מהני כנ"ל. כן י"ל דרך פלפול קצת:
שם תניא כוותיה דר"י השוכר פרה מחבירו כו'. ופירש"י אף דשוכר כשומר שכר מ"מ לא רצה לפטור עצמו בשבועת שקר ע"ש. ותמוה שסותר לגמ' ב"ק נ"ז דדייק מה"מ ואינו נשבע דמצי פטר נפשיה בשבועת אמת דלסטים מזוין גנב או דאתי כר"מ דשוכר כש"ח ע"ש. ונראה דהוי קשה ליה לרש"י ז"ל דא"כ אין ראיה לר"י רק היכא דבאמת פטור מהני אמירת הריני משלם משא"כ כשפשע וחייב באמת י"ל דלא מקני בדיבורא לחוד שאין זה טובה כדמחלק בשואל כמ"ש רש"י ז"ל. ור"י אמר אמתני' דמיירי אף שנגנב בפשיעה כמ"ש ריב"ן. ומה"ט פירש"י כנ"ל אף בגווני דחייב כו' והיינו לפי אוקימתא דהתם בטען טענת לסטים מזוין ונמצא שאינו מזוין א"כ ג"כ נודע עכשיו שהיה חייב באמת ולמה הכפל שלו בדיבורא. וע"כ כר"י אף שחייב מקני ליה בדיבורא לחוד ושפיר תניא כוותיה וזה לא מסתבר לרש"י לחלק בין שהיה בשעת טענתו יכול לפטור עצמו ע"פ דין. כיון דמ"מ נודע עכשיו שהיה חייב ואדעתא דהכי לא אקני ליה מתחלה ע"ת שיאמר שקר ועי"ז נקנה בדיבור לחוד כנ"ל. וע"כ דאף אי באמת חייב ע"פ דין מקנה ליה בדיבור לחוד ג"כ כנ"ל. וע"כ הכא מייתי הגמ' ראיה לפי אוקימתא דר"פ התם. ופי' שפיר כנ"ל רק אי שוכר כש"ש כנ"ל:
שם שואל כו' תוס' נ"מ אם התנה להיות כש"ח. והא דלא כ' בש"ח שהתנה להיות כשואל ע"כ משום דלא מצי פטר נפשיה כלל דמ"מ מלאכה לא שייך גבי'. ולכ"ע לא מקני. ואף לירושלמי דבעדים שפשע מקני דעכ"פ בשעת פקדון היה ספק משא"כ ש"ח שהתנה ידע מתחלה שא"א לפטור כנ"ל. אך מ"מ היה לתוס' לומר נ"מ שוכר שהתנה להיות כשואל דלל"ק לא מצי פטר רק בלא שכיח ולל"ב אין כל הנאה שלו כנ"ל:
ולכאורה י"ל דהא מצי פטר נפשיה בלהד"ם והחזרתי. ואף באפקד בשטר הא יהיה נאמן החזרתי במגו דמתה מחמת מלאכ' דמה"ט קי"ל מפקיד בשטר אצלל"ב. והיה נאמן בשבועה רק החזרתי הוי העזה. וי"ל לרש"י דדוקא בעשה לו טובה אינו מעיז וגם לתוס' מפרש הש"ך מידי דכפירה העזה ע"ש. א"כ י"ל דוקא שואל שעשה לו טובה לא מהני מה דהוי מצי פטר בהחזרתי דאינו יכול להעיז. משא"כ שוכר שהתנה כשואל אך לל"ק כיון דלא עשה מהני דמצי פטר בהחזרתי בשבועה. אך י"ל דלהך לישנא דלא שייך אי בעי פטר נפשיה במאי דלא שכיח. א"כ גם מיגו לא הוי. וע"כ או דלא היה נאמן כלל החזרתי במגו דמתה מ"מ או דחשבי' טענה דהעזה אף במה שלא עשה טובה כמו מלתא דלא שכיח. א"כ שוב לא שייך א"ב פטר נפשיה בהחזרתי כמו מתה מ' מלאכה כנ"ל. ואף דלדידן אמרינן החזרתי מגו דמתה מ"מ היינו משום דקי"ל כל"ב שואל הואיל וכל הנאה שלו כו' אבל אל"ה מהני מה דמצי פטר נפשיה במאי דלא שכיח ולכך גם מגו הוי משא"כ לל"ק כנ"ל:
ובזה יש לישב הגירסא לל"ק ודאי לא הוי תיובתא דפי' ר"ח אינו מרווח למה נחלק בין שילם לאמר כיון דלא מצי פטר כו'. ולמ"ש י"ל דהתם לא תני שבועה רק קדם ושילם. א"כ שפיר מיירי בסתם דלא אפקד בשטר. ולכך מהני שילם דמצי פטר בהחזרתי בלא מיגו. ולכך לא מהני אמר דכשאין עליו שבועה יכול לחזור בו ולא מקנה בדיבור. משא"כ במתני' דתני נשבע מיירי על כרחך באפקיד בשטר לפי פשטא דגמרא בשבועות פ' כ"ה:
אך תוס' והפוסקים סוברים דדוקא בטענת שומרים שיכול לפטור אבל להד"ם או החזרתי שצריך להעיז לא מהני אף דהיה יכול לכפור כנ"ל. דאל"ה למה אמר תניא כר' זביד כו'. דלמא שם בלא שטר. אך י"ל כמ"ש לעיל דסבר הש"ס דא"כ גם שם היה מהני שיהי' נאמן גם בשטר במגו דמתה מחמת מלאכה וע"כ דלא מהני כנ"ל:
לכאורה מאי פריך מהך דהשואל ונגנבה כו' למאי דמבואר בש"ע בשואל לדרך שמצוים ליסטים וגנבים אם נגנבה חשיב מחמת מלאכה דלהכי אושליה ע"ש. וא"כ י"ל בשואל כנ"ל דשכיח. וצ"ל דפשטא לא משמע הכי. דבל"ז לוקי שהתנה להיות כש"ח. וע"כ דסתמא תני כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |